ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פט · ט
אבל בלא ברכת מזון לא מהני המתנת שעה וכו' קודם ברכת מזון וכו'. והרב תי״ט בס' תורת האשם כ״י הביאו בסלת למנחה כתב דהעיקר להמתין שעה אחר בהמ״ז דליהוי הכרא שהוא סעודה אחרת עש״ב ובס' ויכוח מים חיים כתב כמדומה שנהגו להמתין שעה אחר בהמ״ז כמשמעות אסור והתר הארוך. וכן לנוהגים ששה שעות לא מצו למיכל גבינה אחר ששה שעות כל שהוא סעודה אחת וכמו שכתב מהרש״ל וכן כתבו האחרונים. וזו היא שקשה על הרב ברכת הזבח שכתב דיש ערכין וז״ל ראיתי בהגהת מנהגים שמביא ראיה דג׳ שאכלו ביחד ב' מהם בשר ואחד מאכל חלב דנותנין לברך לאותו שאכל חלב דחזי לאצטרופי בהדייהו למיכל בשר אחר חלב ולא אפכא וכו׳ ואין אני רואה דבריהם דשאני אכילת קדשים ותרומה לזר וכו' אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר שיעור להפוסקים כדאית להו וכו׳ ע״ש. והדבר מבואר דיש ט"ס וצ״ל אבל מאכל חלב מי לא חזי למיכל לגברא שאכל בשר אחר שיעור וכו'. וקשה דבין למנהג שנהגו ההמון באשכנז להמתין שעה ובין למנהג ספרד דהכל ממתיני' ששה שעות צריך (לברכת) [לברך] ברכת מזון וא"כ לא מצי להצטרף אף שעבר השיעור דאכתי לא מצי אכיל חלב עד שיברך ברכת המזון ואיך יצטרף בסעודה זו דלא מצי אכיל חלב ומשו"ה כתבו הגמ״נ דנותנין לברך לאותו שאכל חלב דחזי לאצטרופי:
וכבר ראיתי להרב מגן אברהם בא"ח סימן קצ״ו שהביא דברי הרב בה"ז הנז' וכתב וז״ל ולא דק דהא עכ״פ צריך לברך בהמ״ז קודם ואם ימתין ששה שעות יתעכל המזון וגם שם נ״ל לברך ברכת המזון קודם כמ״ש הש"ך בי"ד סימן פ"ט משם רש״ל עכ״ל ודבריו ברורים. אך ראיתי להרב אליה רבה שם סי׳ קצ״ו שהביא דברי הרב מגן אברהם במה שהקשה על הרב בה״ז וכתב וז"ל ותמהני עליו דהא כתב הוא גופיה קודם זה דמשמע בהגמ״נ דאם אחד אוכל גבינה קשה אין מצטרפין וכבר כתבתי סימן קע״ג דא״צ להמתין אחר גבינה אלא שעה אחת ונראה דאף ברכת המזון אין צריך לברך ביניהם ומ"מ אין כדאי בקושית בה״ז לדחות עיקר הדין וכו' עכ״ל:
ולפום ריהטא דבריו קשים בעיני דהא הרב בה״ז מיירי במי שאכל בשר דכתב בהגה"מנ דלא (יבבך) [יברך] דלא מצי לאכול גבינה אלא יברך אותו שאכל חלב וע״ז הקשה הרב בה״ז דזה שאוכל בשר יכול לאכול גבינה אחר שעור להפוסקים וא״כ גם מי שאכל בשר יכול לברך וע״ז הקשה הרב מג"א דצריך שש שעות וברכה. ומ״ש בתוך דברי הרב מגן אברהם משם הרב בה״ז דהא יכולין לאכול בשר אחר המתנת השעור. הדבר ברור דהוא אגב שיטפא דלישנא דהרב בה״ז הנז' וכונתו דהא יכולין לאכול חלב וזה ברור דזהו כונת הרב בה״ז ועל זה השיב הרב מגן אברהם שפיר. ומה זו תמיה שתמה הרב אליהו רבה מאכל גבינה קשה דא״צ להמתין לאכול בשר אלא שעה אחת הרי הרב בה״ז והרב מג״א הם המדברים באוכל בשר דמצי לאכול חלב אחר שיעור:
וסבור אני לומר דאין כונת הרב אליה רבה להשיג על הרב ברכת הזבח ולהצילו מקושית הרב מגן אברהם שגם הוא אזיל ומודה דל"ק קושית הבה״ז אך יצא לידון בדבר חדש ותמה על הרב מגן אברהם דאחר שבא לזה איך לא העיר דהוא כתב דאם אחר אכל גבינה קשה אין מצטרפין ואמאי בשעה אחת סגי. אלא שסוף לשון הרב אליה רבה שכתב ומ״מ אין כדאי בקושית בה״ז לדחות עיקר הדין לא אתי שפיר דקושית הרב בה״ז ל״ק כמ״ש הרב מגן אברהם. ואין לומר דכונתו על מה שהקשה הוא מאכל גבינה קשה חדא דסיים דאשתמיטיתיה כל הפוסקים וזה מדבר על הרב בה״ז. ותו דקאמר לדחות עיקר הדין ואי כיוין על קושית אכל גבינה אמאי דחינן עיקר הדין נימא דמ״ש הפוסקים אבל חלב שם כולל ואפילו אכל גבינה קשה הדין כך הפך הרב מג״א. ולהרב מגן אברהם ל״ק מה שהקשה מאכל גבינה קשה דאף דנימא דתיסגי בשעה אחת סבר דצריך לברך ברכ' המזון שלא יהא סעודה
אחת ומשום הכי אין מצטרפין:
ואם נרצה לדחוק הלשון של הרב ברכת הזבח אפשר לפרשו נמי דכונתו דהאוכל בשר יכול לאכול חלב אחר השיעור ושיעור דבריו יש לפותרם כך אבל מאכל בשר (פי׳ שאכל) מי לא חזי למיכל לגברא שאכל (פי' בשר שיאכל אח״ך) חלב. ובאמת שהלשון דחוק ומסורס. וכן ראיתי לאלוף בתורה וליקר הדרי הרב חק נתן נר״ו שכתב שהוא ט״ס בספר ברכת הזבח. ושם הביא מה שהקשה צאן קדשים מתוס׳ ריש פ׳ שלשה שאכלו ופריק לה הרב נר״ו. שפיר. והראיה דהרא״ש כתב שם בפסקיו כהתוס׳ התם והרב בה״ז בספרו תפארת שמואל על לשון הרא״ש פ׳ שלשה שאכלו רמז לעיין בבה״ז וימצא נחת ומזה מוכח דלא אשתמיטיתיה להרב בה״ז דברי התוס׳ דפ׳ ג' שאכלו דהרי הרא״ש שם כהתוספות ושם רמז הרב עצמו דבריו שבבה״ז למצוא נחת ומוכרח דסבר כמ״ש הרב חק נתן והי״ל לפשוט חילוק הרב חק נתן נר״ו:
וראה ראיתי להרב יד אהרן א״ח סימן קע״ג דמייתי מהאחרונים דאפי' אחר ששה שעות צריך שלא יהיה בסוף אותה סעודה אלא צריך לברך בהמ"ז ואחר יאכל חלב ועל זה כתב דמדברי הבה״ז ומגן אברהם סימן קצ״ו דאם אכל בתחילת הסעודה בשר כל שעברו שש שעות יכול לאכול חלב באותה סעודה עכ״ד ועמו הסליחה דהרי הרב מג״א סיים דאף שעברו ששה שעות צריך לברך וכן נראה לו וכ“כ הש״ך משם רש״ל ע״ש וא״כ איך השוהו לבה״ז בזה עם הרב מג״א. ובספר מקום שמואל בתשובותיו סימן צ״ד הלך אחר נסחת הבה"ז שבדפוס. ולדידי פשיטא שהוא ט״ס. מאי דתריץ יתיב לקושי' הרב מגן אברהם על הרב בה"ז לא שמיע לי:
ואפשר דהרב בה״ז מעולם לא עלתה על דעתו דאוכל בשר ואשתהויי אשתהי כב״ר שית שעי דיאכל באותה סעודה בלי ברכת המזון רק כל עצמו הוא לחלק בין כשהמאכל אסור למאכל היתר והני שאכלו בשר החלב התר הוא ושרו למיכל אחר השעור ואינו מעכב מאי דצריכי לשהויי ולברוכי דכיון שהמאכל התר מצטרפי השתא. אמנם ודאי דאין דבריו מוכרחים כלל. והגם דדברי התוס׳ פ' שלשה שאכלו דחשב בספר צאן קדשים דאשתמיטו מיניה. אין הדבר כן כמו שכתבנו בעניותנו. מ״מ לא זכר שר דברי הגדולים דמייתו הרב מגן אברהם והרב אליהו רבא שם בסימן קצ״ו. עיין בדבריהם באורך. איברא דלשון הרשב״א בתורת הבית הקצר שכתב כיצד הוא עושה ממתין כשש שעות ואוכל לכאורה משמע קצת דאפילו בלי ברכת מזון ויש לדחות: