ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פט · א
דין א׳. אכל בשר אפי' של חיה ועוף וכו׳. דעת הרי״טבא בחידושיו (דף ט״ז ע״ב מהספר) דאפי׳ אכל חיה ועוף בתחילה מותר לאכול גבינה אחריו בין ביום בין בלילה אפי׳ באותה סעודה בלא קנוח ובלא נט״י. והגם שכתב שם שזה פסקן של דברים הלכה למעשה. הנה הרב ז״ל נמשך אחד סברת רבו הרא"ה ורבה דרביה הרמב״ן כמ״ש בבדק הבית דף פ״ב. אמנם העיקר כמו שפסק מרן והוא דעת הרמב״ם והרשב״א וסיעתם. וכן כתב הרב פר״ח שהעיקר כפסק מרן וכתב עוד הרב פר״ח דהכי משמע מהא דאמרינן בס׳ הזהר סוף פ׳ משפטים ר' ייסא שרי למיכל לתרנגולא וגבינה וחלבא אמר ר״ש אסיר לך ולא יהיב איניש פתחא לזינין בישין ומיהו אפשר לדחות דר' ייסא שרא למיכלינהו כחדא וכסברת ר' יוסי הגלילי א״נ אפשר דר׳ ייסא המוזכר בזהר איהו ניהו ר' יוסי הגלילי וכו' ומיהו מתני' נמי דייקא דלא כוותיהו דקתני העוף עולה עם הגבינה על השלחן דמשמע דאוכל גבינה תחילה ואח״ך עוף וכו׳ עכ״ל הרב פר״ח בקיצור. עיין בספרו באורך:
ומה דמייתי מס' הזהר מ״ש הרב דיש לדחות הוא האמת דלאכלם יחד קמיירי. ובנסחת דפוס חדש (שהדפיס מהר״ש בוזאגלו מוגה) הכי גרסינן ר' ייסא שרי למיכל תרנגולא בגבינ' או בחלבא גם ראיתי בס' אספקלריא המאירה שכתב דצ״ל ר׳ ייסא שאל שרי למיכל. ע״ש. והיא נסחא אמיתית דר׳ יוסא שאל בדרך שאלה מרשב״י אי שרי וא״ל אסיד לך ובזה נוחים הדברים. ופשיטא דאין ר' ייסא ר׳ יוסי הגלילי דהוא היה מורה להתרא ונוהגים כן במקומו וכמ״ש בחולין דף קי״ו ומהזהר מוכח דר׳ ייסא קבל דברי ר' שמעון ואחרי דברו לא ישנה ובריש אדרא רבא קבעיה בעשירי ואחר זמן רב נדפס זרע יצחק להרב מהר״י לומברוזו בסוף ס' בני יוסף דף מ״ז ע״ב ומשכן נפשו להעמיד דר' ייסא הוא ר' יוסי הגלילי ע״ש ולי ההדיוט פשיטא לי להפך כמ״ש והמעיין יבחר.
ומ״ש דמתני׳ נמי דייקא דלא כוותייהו דהרמב״ן והרא״ה דקתני העוף עולה עם הגבינה וכו' ק״ק על דבריו דלאו דוקיא הוא דלא נחית להכי כלל כמ״ש הוא ז״ל ותו דנקיט בסגנון ריש פרקא דקפסיק ותני הלכתא דכל הבשר. ותו לדידיה תקשי דאדדייק מתני דלא מיירי בהכי אמאי לא דייק מאי דתני אגרא עוף וגבינה נאכלים באפיקורן ולדעת הרמב״ם וסיעתו צריך לידחק מאד דלאו דוקא והכונה גבינה ועוף וזוהי שקשה בעיני הרמב״ן כמ"ש בשמו וא״כ לדידיה דנקיט כפסק מרן ומוכרח לידחק דוחק עצום בהאי דתני אגרא. היכי מצי לאשתעויי דמתני׳ דייקא דלא כהרמב״ן והרא״ה ודוק היטב:
ואנכי חזון הרבתי. להרב כנסת הגדולה בריש סימן זה שכתב וז״ל לא נתבאר בדברי הרי״ף ורש״י אי ס״ל דמאי דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן אי ר״ל אפי׳ עוף תחילה או גבינה תחילה ואח״ך עוף עכ״ל ועמ״ש בהגהת ב"י אות ג' ע״ש. ועם היות שהרי״ף מייתי מאי דתני אגרא ולא בי״אר עליה מידי משמע שהוא סובר דהויא בפשטה עוף (ואמ״ך נבינה) [ואח"כ גבינה] כדעת הרמב״ן דאי לא ה״ל לפרש דעוף וגבינה דמעיקרא קאמר כי היכי דמפרש בתר הכי מאי דאמר ר״נ בין תבשיל לגבינה דלא נדוק מינה דלא אתא ר״נ לאשמועינן אלא דמים אמצעיים חובה ע״ש ומדלא מפרש בהא דתני אגרא מידי מוכח דסבר דאף עוף תחילה ואח״ך גבינה קאמר וכמשמעות עוף וגבינה כדסבר הרמב״ן. וכן ראיתי להרב כנה״ג עצמו שכתב כן כדכתיבנא בספרו דינא דחיי לאוין קמ״א דף קל״א ע״ג דמשמע דהרי״ף בכל גוונא שרי כדברי הרמב״ן ע״ש:
תו יש להעיר על הרב כנה״ג שכתב דלא נתבאר בדברי רש״י אי הוי אפי' עוף תחילה וכו' דהרי רש״י כתב אהא דתני אגרא עוף וגבינה וכו׳ וקאמר הוא תני לה והוא אמר לה בלא קנוח ובלא נט״י ופירש״י בלא קנוח הפה שאם אכל זה ובקש לאכול זה אין צריך ליטול ידיו ולקנח עכ״ל עין רואה דפירש אכל זה ובקש לאכול זה דהיינו בין אכל בשר עוף ורוצה לאכול גבינה בין אכל גבינה ורוצה לאכול עוף והוא כדעת הרמב״ן ואין כתב הרב כנה״ג שלא נתבאר בדברי רש״י והכי חזינא להרי״טבא בחידושיו שהוכיח מדברי רש״י אלו דאפי׳ כשאכל בשר עוף תחילה ע“ש: