אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן פח

סימן פז

א

דין א. אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על השלחן שאוכל עליו גבינה וכו׳ ה״ה איפכא גבינה אסור להעלות על שלחן שאוכל בשר בהמה חיה ועוף. ש״ך ואחרונים:

ב

כתבו האחרונים משם א״ז יש ליזהר שלא להדליק בחמאה כי לפעמים נוטף חמאה למאכל בשר והוי בשר בחלב והוא אסור בהנאה. וכתב על זה הרב בית לחם יהודה וז״ל ולא ראיתי נוהגין כן דא״כ אין להדליק בנרו' של שומן מה״ט שמא נוטף למאכל חלב וכל אחרונים לא הביאו הא דא"ז להלכה לנ״ל והרב פרי מגדים בשפתי דעץ חילק דחמאה מהותכת בנר ויש לחוש שע״י נענוע ישפוך משא״כ בנר חלב עשוי כעין פתילה ולא חיישינן שמא יטיף עכ״ד. ואני שמעתי דבמקום שמדליקין בנר חלב רבים מיראי ה׳ אין מביאין על השלחן ולא בבית התבשיל נר חלב דכמה תקלות יוצאין. ואעפ״י שהוא פתילה זמנין דמטיף וכיוצא. וכן ראוי לעשות:

ג

אסור להעלותו על השלחן וכו' כתב הרי״טבא בחידושיו לע״ז דף ס״ז ע״א מהש״ס דבשר בחלב מפני שהוא התר בהתר ולא בדילי אינשי מיניה החמירו בו חכמים יותר משאר איסורין וכשם שאסרו להעלות בשר וגבינה על השלחן וכן החמירו ברישא וכו׳ ע״ש ומוכח דבשאר אסורים שרי להעלותן על השלחן וכ״כ הר״ן פ׳ גיד הנשה בשמעתא דריחא דחומרא החמירו בבשר בחלב יותר משאר אסורין דמשום דלא בדילי אינשי שכל אחד התר בפני עצמו החמירו יותר משאר אסורין כמו שהחמירו בו שלא להעלותו עם בשר על השלחן משא״כ בשאר אסורין שאם אוכל עם הכותי על השלחן מעלה עליו יין נסך ושאר אסורין עכ״ל:

וחמו״תי ראיתי או״ר יוצא מפורש מפי כהן גדול הגאון הרב ש״ך דמייתי דברי הר״ן הנזכרי׳ וכתב וז״ל מיהו ממ״ש הרא״ש בפירושו לנדרים סוף דף מ״א גבי המודד הנאה מחבירו אוכל עמו על השלחן לא חיישינן שיאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאים זה את זה טפי מב׳ אכסנאים וכו׳ משמע דאף בשאר אסורין דינא הכי וי״ל דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשיב כבשר וחלב שכל א׳ התר בפ״ע אבל בשאר איסורים מודה הרא"ש עכ״ל וכונת הרב ש״ך נראה דכל שנדר ואסר עצמו בדבר אחד ה״ל כבשר וחלב מחמת כי הדבר מצד עצמו מותר ואיהו ניהו דנדר לאסור איסר על נפשו. וכן תפסו בדעת הרב ש"ך הרב מנחת יעקב כלל ע״ז ס״ק כ״א והרב פרי חדש בפשיטות ע״ש. ואחזה אנכי להרב חגורת שמואל דהפליא על הרב מנחת יעקב דאין כונת הרב ש"ך אלא במודר הנאה דכל חד בדידיה שרי והוי ממש כבשר בחלב ועדיף אבל הנודר ממין אחד הו״ל כשאר אסורין ושרי עיין בדבריו באורך:

ועמו הסליחה דודאי כונת הרב ש״ך כדתרגמוה רבנן דבכל נודר קאמר אפילו נדר לאסור עצמו במין אחד מעלנא לית ליה על שלחנו חדא דהכי מזכח מדקדוק דברי הרב ש״ך שכתב דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו והו"לל דשאני מודר הנאה ומדנקט דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו מוכח דבכל נדר שהוא אוסר על עצמו דינא הוא דאסור כיון דדבר זה מותר גמור מן הדין. ותו דהאמרינן לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב וכ״ש להעלותו על השלחן וכמ״ש הרב פרי חדש. וכן נראה מדברי הרב שפתי דעת שהבין כן בדברי הש״ך ע״ש.

והנה הרב ש״ך מסיק דמודה הר״ן בלחם אסור דצריך הרחקה טפי ואין להעלותו על השלחן כי על הלחם יחיה האדם ותלמודו בידו דאמרינן ריש כל הבשר דף ק״ד ריש ע״ב חלת ח״ל דאי לאו דהיא דרבנן גזרינן העלאה אטו אכילה אע״ג דאסירא בפני עצמה אלא דבלחם שייך (למגור) [למגזר] טפי ואסור להעלות לחם איסור על השלחן והביאו הרב כנה״ג לעיל ריש סימן כ"ט וכן הסכים הרב פר״ח.

ואני בעניי מצאתי להרמ"בן בחידושי ע״ז הנדפסים מחדש על דף ס״ו ע"ב מהש״ס (דף מ״ה מהס׳) שכתב וז״ל ועוד שגזרו בבשר בחלב יותר משאר איסורין מפני שמקלין בו ולא פרשי אינשי מיניה הואיל וכל א׳ התר בפני עצמו אבל שאר איסורין בדילי אינשי מינייהו והרי כמה גדרים גדרו בבשר וחלב שאינו עולה על שלחן אחד משא״כ בשאר איסורים ואעפ״י ששנינו בחלת ח״ל נאכלת עם הזר על השלחן הא חלת הארץ אסור התם נמי משום דהתרא הוא לכהן וישראל בשל כהן אתי למטעי ולא מצינו כן בשאר איסורים אפילו בשל תורה שאם אוכל עם העכו״ם על השלחן מעלה עליו יין נסך ושאר אסורין ואין ישראל נמנע מלאכול עמו עכ״ל הראת לדעת דהאי מילתא דהרי"טבא והר״ן דבר זה רבינו הגדול אמרו הרמב"ן ז״ל ומאריה דשמשתתא גופה נרגש מההיא דחלת האור שנתקשה הרב ש״ך. איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה. ולפי דבריו אין לחלק בין לחם לדבר אחר כדמסיק הרב ש״ו ונמשכו אחריו הרב כנה"ג והרב פר״ח. ובענין זה עמדתי בדברי האחרונים במה שכתבו הכא בדין זה ובמה שכתבו בא״ח סימן ת״ס בדין חמץ והיה לי משא ומתן בדבריהם. אדהכי והכי אתא א״ר ופסיק ולפי שעתא טיררא קסתי הוסג אחור.

ואחר זמן בא לידי ס׳ תורת יקותיאל וראיתי להרב נר״ו שכיוין בדעתו הרחבה לדברי הרמב״ן בההיא דחלת האור ומסיק דאין חילוק בין לחם למידי אחרינ׳ הפך הרב ש״ך ולא יכולתי לעמוד בדבריו הדק היטב. ועיין מ״ש הרמב״ן במלחמות פ' כיצד צולין בכלל השגותיו על הרז״ה בס׳ המאור ע״ש ודוק.

ד

שלא יבא לאכלם יחד וכו׳ עמ״ש הרב דינא דחיי לאוין דף קל״ג ע״ד ובכנסת הגדולה:

ה

דין ב'. בשני בני אדם וכו'. גם אדם יחידי אסור להעלות בשר בהמה חיה ועוף עם הגבינה על השלחן. כ״כ הרב בית הלל והביא ראיות. ואין צורך כי הדבר פשוט. וכ״כ הרב פר״ח בקונטריס אחרון שהוא פשוט:

ו

כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו וכו' הגם דמתחילה חלוקים במפות ואח״ך הביאו גבינה ובשר אין צריך להכר אחר׳ הרב כנה״ג הגהב״י אות ך׳:

ז

ונותנים ביניהם פת וכו׳ לחם שלם ולא פרוסה. וראיתי להרב פרי מגדים בחלק שפתי דעת בסוף הסימן כתב וז״ל בית לחם יהודה בשם הלבוש דוקא פת שלם הוא הכרא ולא ראיתיו אדרבא ממ״ש דלא יאכלו מפת משמע אפי׳ אינו שלם עכ״ל ונעלם ממנו שכן כתב הרב הלבוש בא״ח סי׳ קע״ג וז״ל או יפסיקו בלחם שלם ביניהם ולא בפרוסה שלא יאכלו ממנו ועל זה יבואו לטעות עכ״ל והביאו הרב כנה״ג בסימן הזה אות כ״א וכתב עליו ויפה כתב דפרוסת פת אין כאן הכר שדרך להיות בשלחן פרוסות פת אבל לחם שלם אין דרך להניחו בשלחן בשעת האכילה ומה שנוהגין עתה ליתן פרוסת פת להכי טעות הוא בידם עכ״ל וק״ק על הרב שפתי דעת איך לא עיין בכנה״ג ומה גם שהרב בית לחם יהודה סיים וכ״כ כנה״ג ע״ש:

איברא דמאי דדייק הרב שפתי דעת מדברי הרב הלבוש כאן שכתב דלא יאכלו מהפת וכו' דמשמע כי לא שלם הוא הוי דוקיא מעליא לכאורה. אמנם בהגלות נגלות דברי הרב הלבוש בא״ח יש לכוין הדברים וכן דברי הרב כנה״ג עם דברי הרב הלבוש בא״ח יש להסכימם יחד כאשר יראה המעיין ואין להאריך ודוק:

ח

כתבו האחרונים משם הרב בית יעקב סי' י"ב דמי שאכל בשר שצריך לשהות שש שעות לא ישב אכל מי שאוכל גבינה שמא יושיט לו והרב פרי מגדים בשפתי דעת כתב דאין נזהרין בזה וכולי האי לא גזרינ׳ ע"ש ס"ק ב׳ במשבצות זהב. וכן עיקר:

ט

הגהה כלי מלח לכל אחד בפני עצמו וכו' נכון לכל בעל הבית שיהיה לו שני כלים של מלח אחד לבשר ואחד לגבינה ומכ"ש דאין למלוח בשר במלח שנשתמשו בו לגבינ׳ או איפכ'. הר' כנה״ג אות א׳:

י

טוב כשמביאין דבר של גבינה בשלחן לסלק כלי המלח מהשלחן עד שיאכלו הגבינה. הרב הנז' שם:

יא

כשרוצים לטבל איזה דבר במלח לא יטבלוהו בתוך כלי המלח אם הוא דבר של בשר או גבינה אלא יקח מלח מהכלי בידו ויתן על הדבר. הרב הנז' שם:

יב

אין לטבול הכף בתוך כלי המלח ואח״ך לתחוב הכף במאכל. הרב הנז' שם:

יג

יש ליזהר שכשחותך בשלחן איזה דבר מבשר או גבינה שלא יהיו ניצוצות נתזין ממנו לתוך כלי המלח. הרב הנז' אות ט':

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה