אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

שיורי ברכה

סימן ריט

[סימן רי״ט. א

דין א'. ומי שהיה חבוש וכו'. יש מי שכתב דאף אם ברח ואפשר שירדפוהו ויענישוהו אפ״ה יברך. ולי נראה שלא יברך ולא דמי למצא מציאה.

ב

לפנים אות ד'. הקשיתי על הרב מגן אברהם שכתב דחבוש על עסקי נפשות מדברי הערוך ורבינו יונה וכן הקשה בס' אליה רבה והביא דברי מלבושי י״ט דאף חבוש על ממון שכ״כ רבינו יונה. ועתה נ״ל דאינה קושיא כל כך על הרב מגן אברהם דהגאון שהביאו הערוך ורבינו יונה ומהר״י ן׳ מיגאש סברי דבכל חולי מברך. וזה מחלקת דהראב״ד סבר דעל חולי של סכנה דוקא וכתב מור״ם לקמן דכן נוהגין ולפ״ז הוא הדין דחבוש שאמרו היינו על עסקי נפשות. ואין ראיה מהגאון וסיעתו דאינהו אזלי לשיטתייהו דמברך על כל חולי וה״ה על כל חבוש. אבל הרב מגן אברהם קאי לדעת הראב״ד דכתב מור״ם דכן נוהגין. ויש להרגיש על הרב מלבושי יום טוב שהוא ז״ל במעדני מלך הביא דברי מור״ם דכתב דנוהגין כדעת הראב״ד דאין לברך אלא בחולי מסוכן ושתיק מוכח דמודה דהכי נהוג ומאחר שכן לדעת זה. הוא הדין חבוש דעל עסקי נפשות ואיך קא פסיק במלבושי י״ט דאף על עסקי ממון ומייתי מרבינו יונה והרי רבינו יונה סבר דמברך בכל חולי והם לא נהגו כי אם בחולי מסוכן כהראב״ד ולדידהו ה״ה דחבוש יהיה על עסק נפשות ואין ראי' מרבי' יונה.

ובשגם יצאתי לישע הרב מגן אברהם להליץ בעדו אכתי לא איפרק מחולשא חדא דעל לשון מרן בש״ע פי׳ על עסקי נפשו'. ואין כן דעת מרן וכל כי הא איבעי לאודועי דזה תלוי בפלוגתא דלקמן בחולי. ותו דהוא כתב לקמן על דברי מור״ם דנוהגין קצת לברך בכל חולי דלא כמור״ם וא״כ לדידיה דהשמיענו דבחולי לא הכל נהגי כמור״ם וברוכי מברכי בכל חולי איך כאן קפסיק דחבוש על עסקי נפשות. אבל הרב אליה רבה השוה את מדותיו דלקמן תמה על מור״ם דסברת הראב״ד יחידאה היא והכא שפיר דחה דברי הרב מג״א ודוק. ומכללן של דברים אתה הראת לדעת דלסברת הראב״ד דבעי חולי שיש בו סכנה משמע דעל חבוש על עסקי ממון לא יברך אלא צריך שיהא חבוש על עסקי נפשות. וכד דייקינן פורתא יש לומר שגם לסברת התוס׳ שכתבו דקרא נקט בסדר המסוכנין יותר והש"ס נקט המצויין יותר וכן כת׳ הרמ״ע ז״ל בהלכותיו כ״י כפי זה משמע דסברי דחבוש הוא על עסקי נפשו' דקרא נקטיה קודם חולה ויורדי ים ונמצא דגם שהתוס׳ לא סברי כהראב״ד דבעינן חולה שיש בו סכנה אלא שעלה למטה כדמשמע מדבריהם דהטור לא השוה הראב״ד לה״ר יוסף דמייתו תוס' אלא למיחוש ראש וכמ"ש הרב אליה רבה. מ״מ אפשר דלחבוש סברי התוס' דבעינן על עסקי נפשות מאחר שכתבו דקרא נקט המסוכנין יותר תחלה כאמור. והוא הפך הגאון וסיעתו דכתבו להפך דקרא נקט המצויין תחלה והש״ס נקט בסדר המסוכנין ונקט חבוש בסוף אף על ממון. וכפי זה יש לישב קצת להרב מגן אברהם דשפיר פירש על עסקי נפשות בדברי מרן אף שמרן פסק דבכל חולי מברך וכתב הוא ז״ל לקמן דכן פסק הב״ח וכן נוהגין קצת דהרי התוס׳ סברי הכי דכל שעלה למטה מברך ועם כל זה כתבו דחבוש מסוכן מחולה וים ומשמע דעל עסקי נפשות הוא חבוש ושפיר מצינן למימר דכן דעת מרן והב״ח זה אפשר לישב בעד הרב מגן אברהם קצת. ומ״מ יש להרגיש דהו״ל להביא דברי הגאון והביאום רבינו נתן בערוך ורבי׳ יונה ומשמע דסברי הכי ובפירוש כתבו דאף חבוש על עסקי ממון. ועוד שראיתי בפרישה דמשוה קצת דברי התוס' לדברי הגאון וכפי דבריו גם התוס׳ לא פליגי לדינא. סוף דבר דלכל הדברות ולכל האמירות אפי' תימא שהתוס' סברי על עסקי נפשו' מאחר דהגאון והערוך ומהר״י ן' מיגש ורבינו יונה כתבו בפי׳ דאף על עסקי ממון הכי נקיטינן וכן פשט המנהג בארצותנו.

ג

דין ג'. צריך לברך וכו' הרמב״ם כתב דיברך מעומד ומרן בכ״מ תמה מנא לי׳ והרב ב״ח כתו' דלמד מדכתיב ובמושב זקנים יהללוהו אלמא זקנים בישיבה מכלל דמהללים בעמידה ובספר אליה רבה כתב שהיא דוחק ויצא להרמב״ם מדקרי ליה קרא לשון הלל דמי להלל דקי״ל לקמן סי׳ תכ״ב דהלל בעמידה דכתי' הללו כל עבדי ה' העומדים עכ״ד הרב אליה רבה. ולא ידענא איך כתב על דברי הרב ב״ח שהם דוחק ופנה לדרכו דרחק ואתי מרחיק. ותו דאי הרמב״ם מכאן יצא לו כמו שסבר עשה הטפל עיקר והו״ל להרמב״ם לכתוב בדיני הלל שמצותו מעומד ולא אשכחן זה אלא בדברי הרב שבלי הלקט כמבואר בב״י לקמן. וגם מ״ש דכתיב הללו כל עבדי ה׳ העומדים הוא אגב שיטפיה ועמ״ש לפנים סי׳ תצ"ב. ודברי הרב ב״ח הם דברי הרמב״ם עצמו דמדכתיב ובמושב נפקא ליה דהמברך מעומד והם יושבים כמו שכתב רבינו אברהם בנו משם אביו הרמב״ם ז״ל והבאתיו לפנים בס״ד.

ד

דין ח׳. כל שעלה למטה וכו׳ זה דעת הרמב״ן וסיעתו ודלא כהר״ד אבודרהם שכת׳ דהרמב״ן סבר כהערוך דאפי' חש בראשו:]

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה