ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ריט
א
דין א '. ארבעה צריכים להודות וכו׳. קטן פחות מבן י״ג לא יברך מהר"ם מינץ סי' י״ד אבל הרב מהר״ר ישעיה בסאן בתשובת לחמי תורה סי' ה' חלק עליו והסכים דאף קטן יברך ופירש טופס הברכה וכן המנהג בגלילותנו דקטן מברך:
ב
נשים חייבות בברכת הגומל ותברך בב״הכ של נשים וישמעו האנשים בב"הכ או לפחות נשים ואיש א׳. כנסת הגדולה. וכן הסכים הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשו׳ כ"י סי׳ קמ״א:
ג
והולכי מדברות כשיגיעו לישוב וכו׳ מי שהולך ממקום למקום ודרך הלוכו עבר בעיירות גדולות לא יברך שם הגומל עד שילך למחוז חפצו. הרב מהר”י שאול בס׳ קול יעקב בש״ות סי' ג': אכן מדברי מופת הדור הרב מקראי קודש דף ג״ן ע"ב שפירש בכונת רש"י שכתב כשיוצאין מהסכנה שאם יצא ללכת מהלך עשרה ימים כל לילה כשיוצא מהסכנה מברך שכל לילה מגיע לכפר ויוצא מסכנה עכ״ד מוכח דסבר איפכא. אבל האמת דאין ראיה מדברי דש״י ואדרבא יש לפרש להפך שכונתו כשיוצאין מהסכנה מכל וכל ולא כשנצול במקצת ועיין בדרשות מהראנ״ח פ' אמור:
ד
ומי שהיה חבוש וכו׳ כתב הרב מגן אברהם על עסקי נפשות. וקשה דמדברי רבינו יונה בשם רב האיי גאון מבואר להפך דאף חבוש על עסקי ממון וכן נראה מדברי הערוך ערך ארבע׳ שהביא דברי הגאון ז״ל דהרי רבי' יונה בפירוש כתב דחבוש רוב הפעמים בשביל ממון ואין סכנתו כל כך. ובערוך כתב דחבוש אפילו אכרגא ועסקא ורחיק מסכנה טפי מכלהו ע״ש:
וכן ראיתי בתשובות רבינו מהר״י ן' מיגאש כ"י סי' צ׳ וז"ל שאלת מי שנחבש על חוב או על מס׳ הקצוב על כל איש ואיש אם יברך הגומל או לא יתחייב בברכה זו אלא מי שנחבש על
דבר שיש בו סכנה. תשובה הואיל והיה חבוש בבית הסהר כלוי בבית הכלא ולא היה מושל בנפשו ועתה יצא מאותו מצב להיותו מושל בנפשו נתחייב בברכה בפרט אם היתה חבישתו על פריעת מה שעליו ממס קצוב על כל איש או חוב לסיבת היותו בלתי ידו משנת ואח״כ הזמין לו ה' וסבב לו מקום לפרוע זה לפי שמ״ש ד׳ צריכים להודות שמכללם חבוש אמרו אותו כולל ולא פלוג בין חבוש לעסקי ממון בין שהיה חשוב לעסקי נפשות והיה אפשר להוציא מזה הכלל מי שיש לו יכולת לפרעון המס או החוב ונמנע לפרוע לסיבת היותו מורד או שהיה מקום שיוותרו לו דבר ממה שעליו ולא הועיל לו זה שחבישתו היתה בזה ממה שסבב אותה לעצמו שאם רצה לא היה נחבש ולא היה בא לו מחבישתו זו תועלת כדי שיברך עליה אם לא שיאמרו לנו בכיוצא בזה נתת דבריך לשעורין עכ״ל:
עין רואה ואזן שומעת אמרי קדוש קרי בחיל דבכל מין חבוש צריך לברך. שוב ראיתי בס׳ אליה זוטא שכתב משם הרב תי״ט שהוכיח מלשון רבינו יונה דאף על עסקי ממון הגם הלום נדפס מחדש אליה רבה וסיים ודלא כמגן אברהם. וכן הוא המנהג פשוט דכל מין חבוש ביציאתו מברך:
ה
דין ב'. הגומל לחייבים וכו׳. כן היא גירסת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש ואף שאין גירסתנו הכי בגמ' גירס' רבוואתא עיקר והלבוש הרכיב שתי הנסחאות ואין המנהג כן. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:
ו
דין ג׳. ובמושב זקנים יהללוהו וכו׳ מכאן יש לדקדק שהעשרה יהיו יושבים והמברך עומד. רבי' אברהם בשם אביו הרמב״ם בליקוטים שבריש מעשה רקח דף א׳ ע"ד:
ז
דין ד'. הגהה. ואין זה ברכה לבטלה וכו' מהר״י עאייאש בש"ות בית יהודה ח״א סי׳ ו׳ הסכים דאב יברך על בנו שנפל לבור וניצול ואין דבריו מוכרחים. וק״ק דלא נסתייע מתשו׳ מהר״ש דוראן בסוף התשב״ץ סי׳ ד׳ דס"ל דהאב יברך על בנו. ולא זכר תשו׳ הר׳א ן׳ טומאה שם בסוף התשב״ץ סי׳ ל׳ דס״ל דלאו דוקא הני ארבעה דוקא דשני גדולי הדור הנז׳ היו רבני עירו ומאריה דאתריה:
ואנן בדידן נקיטינן שהאב לא יברך על בנו וכן בקדש חזיתיה למר זקנינו הרב ז״להה בהגהותיו כ"י שהסכים כן וכן הסכים הרב אליה רבה וגם בנס חוץ מהארבעה נקטינן כמ״ש מרן סוף סימן זה וכדכתנינן בעניותין שם בס״ד:
ח
דין ט'. הני ד׳ לאו דוקא וכו' וטוב לברך בלא הזכרת וכו׳ האחרוני׳ הסכימו דיברך וכן הסכים מהר״י עאייאש בש"ות בית יהודה סי' ו'. ואנו אין לנו אלא דברי מרן שהסכים לברך בלא שם ומלכות. ומ״ש שם מהר״י עאייאש דמרן פסק כהרי״בש שהביא סברתו בסתם. לא ידעתי מה יושיענו שהביא סברתו בסתם אחר דפירש דבריו וסיים וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות: