אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

שיורי ברכה

סימן יג

[סימן י״ג א

דף ו' ע״ד. שיטה ט'. מ״מ משכחת לה וכו' אף דכלן מצוה אחת וכו׳ כלומר דהזקן ממרא יסבור כך אף דאמרינן בהקומץ דלר׳ ישמעאל דארבע מצות הן סבר לרבות בעלת ה' ואינו חייב וכו׳ זו סברא דר' ישמעאל לקושטא דמלתא אך הז״מ יסבור לרבות בעלת ה׳ לה׳ ציציות אף דכלן מצוה אחת דסברות שקלת מעלמא וזו מחלקת בציצית אי צריך להטיל ציצית בכנף ה'. וכיוצא בזה אפשל כמה מיני סברות ומחלקות בין ז״מ וסנהדר' דפליגי אי ציצית זה פסול דאורייתא וכיוצא בה בשבת חייב. ולא ידעתי מאי משני הרב מהרח״א דאין מנין החוטין מן התורה וכו׳ אטו לא משכחת שום מחלוקת אלא בחוטין.

ב

שם שיטה כ״ג משכחת לה באחד שקדש כצ״ל.

ג

שם

שיטה ס"ד ועדין צריך ישוב. ויתכן שיש חילוק דכשהתנאי הוא בגוף הקידושין כאומר בתנאי שישוה פרוטה כאן דזהו בעיקר הקידושין דבתנאי זה מתברר אם מקודשת גמור' או ליכא קדושין דאם לא התנה אם אינו שוה כאן נשאר הדבר תלוי זה לא מיקרי תולדה אחרת רק הדברים באים מצד עצם הענין ואם ש״פ מצד המצוה מהני בא לידי חיוב כרת מיקרי אלא מוכח דדינא שישוה הדבר מצד עצמו ובזה נתקיימה ראית הרב הנז' וישובי שאמרתי למורי הרב ז"להה והסכי' בו. אך כשהתנאי מצד אחר דלא נגע בקדושין בגופן שלהם כגון דשוה פרוטה ודאי ומתנה שיהא כשר למצוה לא משגחי׳ בהא ולא מקרי בא לידי חיוב כדת כיון שהוא מבחוץ:

ולא אכחד דעם כל זה אינה ראיה החלטית כמבואר למעיין וגם מצד הסברא נראה הדין הלז זר דמאחר שהאתרוג בשביל המצוה שוה ש״פ ויותר ודאי מקניא נפשה כיון דבעת ההיא ש״פ ודאי ותוכל למוכרו ולאפוקי מהך סבר' צריך ראיה גמורה . ועמ״ש בסוף אות זה ועמ"ש הר״ן בחידושיו פ׳ הנחנקין ודוק:]

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה