ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן קס״ז. א
דין ו׳. הגהה. ומ״מ לכתחילה לא יפסיק כלל וכו׳ וכ״כ רש״י בס׳ האורה כ"י סי׳ מ״ב. וכ״כ הרמ״ע בס' אלפסי זוטא כ״י דטול כרוך הבא ליפתן גביל לתורי אין בהן הפסקה להמוציא בדיעבד.
ב
לא הוי שיחה הפסק לפנים אות ג' כתבתי דדעת מרן והאחרונים דצריך לברך וכן מצאתי לחד מרבוואתא קמאי בספר כ״י שכתב דבטעימת המברך אין המסובין יוצאין ידי חובתן ואי חד מינייהו שחקמי דליטעם איהו איבעי ליה למיהדר ולברוכי:
ג
לפנים סוף אות ה׳ כתבתי דגירסת הרי״ף והרא״ש היא אסור לאדם שיטעו׳ והכי נמי גרסי ראב״ן ושבלי הלקט ורבינו ישעיה הראשון בפסקיו כ״י ורבי' טוביהו בפסיקתא פ' עקב אסור לאדם שיטעום:
ד
דין י״וד. רחמנא מלכא וכו׳ מצאתי כתוב דמהר״ם פעם אחת נתאכסן אצל בני אדם שהיו מדלגין מלכו' ברכת המוציא כגון אנשי' שמסכסכין תיבותיהם וחזר מהר״ם ובירך בפרוסה שהושיט לו הבע״הב המוציא בנחת ע״כ. ודבר זה קיימתיו מסברא מקודם:
ה
אם בירך על הפת בורא פרי האדמה במקום המוציא יצא. הרמ״ע בס' אלפסי זוטא כ״י ולקמן סי' ר"ז בקונטריב זה אעתיק כל דברי הרמ"ע ושם יתבאר דהרא״ה והרי״טבא פליגי עליה וגם מבואר שם דאם בירך על הפת בורא מיני מזונות יצא וכדכתבינן בעניותין לפנים אות יו״ד ועלץ לבי שכיונתי לדעת הראשונים בס״ד.]