ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן קכ״ח. א
דין י״ד. ובעמידה וכו'. והוי לעיכובא ודלא כהרב שבות יעקב ריש ח״ב וכ"כ בס׳ יד אהרן וכן עיקר.
ב
דין י״ז. אלא דרך ימין. עמ״ש בשו״ת זקן אהרן סימן פ״ד.
ג
דין כ״ח. יכול לישא כפיו וכו'. הרב הלבוש נסתפק אם צריך לברך פעם שניה. ומהר"ם ן' חביב בתשובתו אשר בס' גנת ורדים א״ח כלל א׳ סי' י״ג כתב דבזה נתישב מה שאמרו פ׳ בני העיר מימי לא נשאתי כפי בלא ברכה דקשה מאי שבחא והלא כל הכהנים מברכין וכו׳ ולפי הספק של הרב הנז' יש לישב בחדא מתרתי אם הדין הוא דאין לבדך היה משבח עצמו דלא הביא עצמו לזה לזה ללכת לצבורא אחרינא לברך ברכת כהנים בלא ברכה ואם הדין הוא דיש לברך בכל פעם שעולה לדוכן אשמועינן חידושא דלעולם היה מברך כמה פעמים ברכת כהני' בהרבה בתי כנסיות בברכה ולא היה חושש למסתפקי׳ על פי סברת הרב הנז׳ עכ״ד הרב הרמב״ח. והני בי תרי לא שמיע לי ואין צורך להאריך יען ראיתי דהרב גנת ורדים כבד ערער עליו:
ולפום מאי דאנן יד עניי כתבינן זאת לפנים דהיינו ספיקיה דהרב הלבוש אי חייב לברך או רשות לברך כהני נשי במצות עשה שהזמן גרמא יש להביא קנת ראיה מדברי הרי״טבא שהביא הרב גנת ורדים שם סי׳ י״ד דהוקשה להרי"טבא מה שבח הוא זה ונדחק דהא קמ״ל דאמרי' ימים והשתא אי אמרת דדינא הוא דכהן המברך שנית בציבור אחר דינו הוא כהני נשי דרשאות לברך במ״ע שהז״ג אמאי דחוק הרי״טבא כל כך לתרצי הרי הרי״טבא בחידושיו פ״ק דקידושין מסיק כר״ת דנשי מצי לברוכי במ״ע שהז״ג והיינו רבותיה דהגם דברכה זו בצבורא אחרינא רשות לא נשא לשוא אלי ברכה ושוייה לדידיה כחובה אלא מוכח דסבר הרי״טבא בפשיטות דלכ״ע הכהן חייב לברך גם בצבור אחר ולא דמי לנשים שאינם מצוות ואמטו להכי לא מוקי לה בהכי דס״ס מאי רבותיה דדינא הכי הוי כיון דבר חיוב הוי משא״כ הני נשי דמצד עצמותן פטורות:
והכין חזינא להרב המאירי בפסקיו למגילה חדשים מקרוב באו לדפוס שכתב וז״ל ויש מפרשים אף שנשא כפיו פעם אחת כל שהיה מזדמן לו לישא פעם אמרת אף באותו יום היה חוזר ומברך וכו' ואין זה נראה דמאי רבותיה ודאי כן הוא הדין לברך כל זמן שנושא כפיו עכ״ל ומוכח דחייב לברך כל פעם. ומעתה מאי דאסיק הרב מהר"ם ן׳ חביב בסוף התשובה הנז' דראוי לחוש לספק הרב הלבוש ואם יש שם כהן שבירך לא יברך כהן זה אשר כבר עשאו לנשיאות כפיו ובירך בקמיתא ואם אין אחר יברך וכו'. ע״ש לפום מאי דאמרן אין לחוש לזה דהרי מפורש כדברי הרב המאירי דכך הוא הדין לברך כל זמן שנושא כפיו וכן משמע קצת מדברי הרי״טבא הנז׳ כמדובר והכי סתמות כל הפוסקים וכן כתבו מהר״ם מינץ סי׳ י״ב והרב אליה רבה והכי נהוג.
ד
דין מ״ה. הגהה. אסור להשתמש בכהן וכו' זה לשון הגהות מרדכי בגיטין כהן יצק מים ע״י ר״ת והקשה לו תלמיד הא אמרו בירושל' המשתמש בכהונה מעל והשיבו אין בהם קדושה בזמן הזה דק״ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והקשה א״כ כל מיני קדושה לא נעביד להו ושתק ר״ת והשיב ה״ר טפר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול כדאמרי׳ פ"ח דקדושין אין כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ובלא הך טעמא תקשי היאך מצי משתעבד ביה אלא ודאי מצי מחיל והלכך אצטריך לטעמא דבעל מום דאל״כ היה נרצע עכ״ל ובס׳ יד אהרן תמה על ר״ת ועל התלמיד דהירושלמי פ״ח דברכות איירי בזמן הזה ועל ה״ר פטר תמה דאין ראיה מנרצע דגנב ואינו עושה מעשה עמך ומשום הכי מוכרים אותו ב״ד והו״ל להביא ראיה מהירושלמי דר׳ זעירא היה משמש וכו׳ ע״ש שהאריך:
ואפשר לומר דסבר ר״ת דמדריאינו בההיא דהירושלמי דר׳ זעירא בתחילה היה משמשם משם מוכח דאין כאן מעילה בזמנינו ומיהו יען שהקניטו לר' זעירא כעס עליו ואמר חדא דהוא משמש ואתה יושב ותו דהמשתמש בכהונה מעל כלומר בשגם עתה אין מעילה מ״מ נקוט מיהא שאין לבזותו והיינו דאמר ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל ואת מיקל ליה דהקפידו היתה על שביזהו ולא על דמשתמש בו דעתה ליכא מעיל' ובטלה קדושה אבל הא מיהא ודאי אין לך להקניטו והיינו דהתלמיד לא קשיתיה דאמוראי נינהו הם המדברים על כהן שבימיהם וגם רבינו טפר לא הביא ראיה משם דהא ל״ת אוקמה כשבגדיהם עליהם ואותה דהירושלמי משום בזויי ואין בה משום אכחוש״י לדברי ר״ת דאיכא למימר דאבוי לאפושי רתחא אמר על שביזהו ותו דלא מוכח מינה אלא סברא דהשת׳ נמי אין לבזותו ושפיר מצית אמרת כדברי ר״ת:
ומאי דקרא ערער בס' יד אהרן על ראית ה״ר פטר מרציעת כהן נראה פשוט דלא עלתה אל דעת רבינו פטר להביא ראיה לכהן נמכר לעבד עברי כי היכי דנימא דב״ד מכרוהו בגניבתו דלא עביד עובדה דאהרן אבל ראית רבינו פטר היא מהא דאמרינן לכהן אינו נרצע ויהיב טעמא דנעשה בעל מום והלא בלאו הא דבעל מום היכי מצי משתעבד ביה כלומר לאחר שש דכבר יצא לחירות ממה שמכרוהו ב״ד ומימר אמר לא אצא חפשי והשתא דשלימא עבידתיה לאו כל כמיניה לשמש לאדון במה שאינו מחויב ע״פ התורה אלא מוכח דמצי מחיל ואי לאו טעמא דבעל מום היה דינו בכל עבד עבדי ובהכי נסתלקו כל קושיות ס' יד אהרן כמבואר:
וצופה הייתי לרבינו הרב משנה למלך פ״ג דעבדים דין ח׳ שכתב וז"ל וראיתי בהגהות מיימוניות דפרקין שהקשו מהא דאמרו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל ומתלמודא דידן משמע דלא אימעיט כהן אלא מרציעה אבל אה״נ דנמכר והסמ״ג עשין פ״ג תירץ דע״כ לא אמרינן דאסור להשתמש בכהונה אלא בחנם אבל בשכר שדי וכו׳ ומ״מ נראה דיש ללמוד מתשובת הרי״בש סי׳ צ"ד דאם הכהן הוה עם הארץ דאין אסור להשתמש בו ולפ״ז אפשר לומר דמאי דאמרי׳ דאין כהן נרצע דמשמע דנמכר איירי בכהן ע״ה וצריכין אנו לחילוק הסמ״ג לההיא דכיצד הרגל דף ך' דאמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא לכי תשמש לי וכו' ולפי תירוץ מה"רש יפה יש לומר להא דכהן נמכר הוא בכהן שאינו מיוחס וכו' עכ״ל וח״ק על הרב דלא זכר מדברי הגהו' מרדכי הנז׳ אשר לא נשא את שמו תם על שפתיו כלל. ותו ק״ק במאי דכתב הרב ושנה ושלש דהראיה מכהן נרצע הוא ממה שנמכר כהן לעבד מעיקרא והיינו כאשר פתר בת' יד אהרן ואנא זעירא לא כן אנכי עמדי דמכרוהו ב״ד דבגויה מיירי אינה משלנו דגנב לאו עושה מעשה עמך הוא ואין אסור להשתמש בו מידי דהוה אכהן ע״ה שכתב הרב ז״ל דנמכר והלא בלאו טעמא דע"ה תפוק ליה לגנב ולא עביד עובדא דאהרן. ובעיני הדבר ברור דכוונת הגהות מיימוניות להוכיח ממאי דאחר שש מצי אמר לא אצא חפשי אחר שכבר השלים חובתו כי פרו״ע הוא מה שגנב ואי אסור להשתמש בכהן היכי מצי אמר לא אצא חפשי והאדון משתעבד בו וכמש״ל ועל ממהר לאמת דברינו דקודם דין זה כתב הרמב״ם שם דין ד׳ דעבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית ואם איתא דכונת הגהות מיי' להוכיח ממה שכהן נמכר לעבד הו״ל מראש מקדם שם בדין ד׳ להוכיח דמצי לשמש דשם מפורש לעבד עברי ישנו בכהן ומותר בשפחה וכו׳ ואמאי נטר עד דין ח׳. וכן הסמ״ג שם עשין פ״ג מייתי דין שפחה כנענית דעבד כהן מותר בה ואח״כ כשכתב דין כהן שאינו נרצע קשיתיה ההיא דהירושלמי ופריך דהכא בשכר ואם איתא דהראיי' היא ממה שנמכר הו״ל לאותובי ולפרוקי כדינא קמא דמטא לידיה לעיל כי כתביה לדיניה דכנענית שריא לעבד כהן אלא מוכח דכהן דנמכר לא קשיא לן:
ומאי דיליף הרב מש"ל מתשובת הרי״בש דשרי להשתמש בכהן ע״ה יש להרהר על זה דהרי אשר העלה ואשר הביא הרי״בש מההיא דמנחות דאמר רבי פרידא אי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה ומאותה דפ' בא לו דלא ייתון בני אהרן וכו' היינו שלא נזהרו לקלל כהן אם הוא ע״ה או אינו נוהג כשורה אבל מאחר דנותנין לכהן ע״ה לכתחילה מתנות כהונה אם אין שם חבר כמ״ש שם הרי״בש א״כ גם כהן ע״ה הוא בקדושתו ומעשיו קיימין לכל תורת כהנים הנגשי' ומנא תימרא דמאי דאתמר המשתמש בכהן מעל ויליף לה מקרא אין ע״ה בכלל הרי מדיהבינן ליה מתנות כהונה שמעינן כי קדש הוא והמשתמש בו מעל. וכל זה לדעת הרי״בש בתשובה הנז' אבל לדעת הרי״ף והרמב״ם והסמ״ג והרא״ש ורבינו ירוחם שהשמיטו הן דינא דרשב״ג אמר רבי יהונתן שאין נותנין מתנות לכהן ע״ה ומוכח דסברי דאינו אלא על צד היותר טוב כמ״ש הרמב״ם בפירוש המשנה סוף חלה. ומ"ש בזה הרדב״ז בתשובותיו בלשונות הרמב״ם סי' רצ״ג דבריו מדעתי כי קשים ואנכי העירותיהו בהגהותי להרמב״ם פ״ו דתרומת ועמ״ש שם בעניותנו פ"ט דבכורים ופ״א דבכורות. נראה ודאי דהמשתמש בכהן דמעל לא שנא חבר לא שנא ע״ה. ובר מן דין הא דשפר קדם הרב לאוקומי' הא דכהן נרצע דמשמע דנמכר דמיירי דוקא בכהן ע״ה או שאינו מיוחס לא שמיע. ומ״ש הרב דצריכנא לחילוק הסמ״ג לההיא דכיצד הרגל וכו׳ נראה דבלא חילוק דחילק הסמ"ג ההיא מתרצתא דכיון רבא ללמוד ממנו הו״ל רבו שאינו מובהק ומחוייב לשמשו ודמי לשונה הלכו' דאסור להשתמש בו ואי גמיר מיניה שרי כדכתיבנא בעניותין בי״ד סי׳ רמ״ו בס״ד:
והט״ז הקשה על רבינו פטר דהא אמרו וקדשתו בעל כרחו דאם נשא גרושה וכו' וכתב בס׳ יד אהרן דאשתמיטיתיה מ״ש המרדכי משם מהר"ם פ׳ הנזיקין דדוקא גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון כו׳ כיון שהוא כבודו יכול למחול וגם הרב אליה רבה כתב דאישתמיטיתי' להט״ז תשובת מהר״ם סי' ק״ז וכו׳ ע״ש והיא תשובת מהר״ם דמייתי המרדכי פ׳ הנז׳. ולי נראה דיש חילוק בין דברי מהר״ם למאי דקמן דדוקא בענין דבר שהוא לכבודו בהא הוא דקאמר מהר״ם דמצו מחיל ומדמה ליה לחכם דמצי מחיל דתורה דיליה והכא נמי כהונה שלו היא כמבואר בתשובת מהר״ם אבל להשתמש בו דהוא בזיון על דרך מ״ש זקן ואינו לפי כבודו דזילא ליה להשיב לא מצי מחיל דהחכם נמי לא מצי מחיל על בזיונו כנודע. ולרבינו פטר דסבר דמצי מחיל ולהפקיע קדושתו אף בבזיון עדיין צריכין אנו למודע"י דהא אמרינן וקדשתו בע״כ וכי היכי דנושא נשים בעבירה כופין אותו ואין בידו לאפקועי קדושה שבו ה״ה נימא דלא מצי מחיל על בזיונו ולשמש ולא דמי לכבוד דמחיל ומיהו הט״ז הו״ל להביא דברי מהר״ם ולחלק בדבר. ובמאי דכתבינן תנוח דעתנו במה שיש להעי׳ דבהגמי״י פ״ג דעבדי׳ נתקשה בזה דמהא הכהן נרצע ומהראיות שהביא הרב מגן אברהם בזה והן הם הנהו דמייתי הגמי״י שם משמע דכהן שרי לשמש ואלו בירושלמי אסר ואסיק בקשיא ובכר ידוע דהרב מאיר הכהן מחבר הגהות מיימוניות שמו כשם רבו מהר״ת בר ברוך וכוליה יומא שמעתיה דרביה מהד״ם בפומיה ומדוע כאן נסוג אחור ולא הביא. דברי מהר״ם שיכול למחול ובהא מתרצתא הך קושיא קשיתיה כמ״ש רבינו ודוחק לומד דהך תשובה דמהר״ם לא שמיע ליה דעינינו הרואות תורת מהר״ם ערוכה לפניו תמיד והנה מציב לו כמה תשובות מהר״ם בתשובות דשייכי הערה בעלמא. אמנם על פי האמור ניחא דסבר הרב הגהות מיי' דכי אמרה מהר״ם לענין כבוד דוקא הוא דמצי מחיל אבל הא דשימוש בזיון הוא ולא מצי מחיל:
ומכלל הדברים אתה הראת לדעת דהא דרבינו פטר דהכהן מצי מחיל ולשמש והיינו פסק' דפסקים משם מור״מ בהגהה. אינו מוסכם ולדעתי רבים חולקים עליו כאשר יתבאר בס״ד. ראשון הוא הסמ״ג דבעשין פ״ג מוקי להא דמשמע מדין כהן שאינו נרצע דמצי לשמש במקבל פרס תשמישו. והרב הגהמי״י מוכח נמי דלא סבר דאהניא מחילה דקשיתיה הירושלמי גם רבינו שמחה הובא במרדכי פ' הנזיקין כתב דאין יכול כהן לתת רשות לישראל לברך כי אם לרבו או למי שגדול ממנו. הרב שלטי הגבורים סביב המרדכי פ׳ שלשה שאכלו כתב וז״ל ואפי' יש שם כהן בעל הבית בוצע ופליאה היאך מוחל דקדושתו דומיא דקריאת התורה דאינו יכול למחול וגם שום עבדות מכהן אסור כדאיתא בירושלמי וכו' עד כאן מצאתי עיין פרק קמא דקדושין עכ״ל ובס' יד אהרן כתב עליו דאשתמיטיתיה גמ' ערוכה פי הנזיקין מפני דרכי שלום דאוריתא היא אלא אמר אביי לכדמר ב' ממתינים זה לזה בקערה ואם בא לחלוק כבוד לרבו הרשות בידו לא שנא אלא בסעודה אבל בב״ה אתי לאנצויי הרי דהכהן יכול למחול בסעודה וכו' ועוד אשתמיט מיניה דברי מהר״ם דיכול למחול וכו' ע״ש ולק"מ דסבר כרבינו שמחה דאין יכול לתת רשות כי אם לרבו או לגדול ממנו והיינו ממש כדאתמר בש״ס ולא סבר כמהר״ם דיכול למחול ובהכי איירי מ״ש בשה״ג שאינו רבו או גדול ממנו והוי דומיא דקריאת התורה היכא דליכא למיחש דאתו לאנצויי ואדרבא פשט הש"ס וריהטא דשמעתא כוותיה דלא קאמר אלא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הא לאחר לא. ומ״ש דאשתמיטיתיה דברי מהר״ם הא נמי לק״מ דהני מילי דהשה״ג לא מפי עצמו אמרן אלא שכך מצא לא׳ קדוש וא״כ מאי מותיב ממהר״ם הלא הרב הכותב הזה לא סבר כמהר״ם ואימור דהוא חד מרבוואתא קמאי כי שיח וכי שיג לו לאפלוגי על מהר״ם וכבר הרואה יראה בשה״ג דמייתי התם כמה מילי דקאמאי ולדוכתי טובא וזו אחת מן ההלכות של הראשונים אטו גברא אגברא קרמית ומה גם דמפורש במרדכי פ׳ הנזיקין דהכי סבר רבינו שמחה כמש"ל. ומיהו מ״ש דומיא דקריאת התורה אינו מיושב כל הצורך כמבואר. וגם הרב שה"ג הו״ל לרמוז דברי המרדכי דהנזיקין ובמקום שכתב עיין פ״ק דקדושין ומשמע דרמז לסוגית כהן שאינו נרצע. הול״ל עיין במרדכי אדהכי והכי הא אשכחן רבינו שמחה והרב הנז׳ דמייתי השה״ג דסברי דאין הכהן יכול למחול כדעת הסמ״ג והגהמי״י הנז':
ואחשבה לדעת זאת סברת הרא״ש שהביא הטור בח״מ סי' רס״ג וסי׳ ער״ב דזקן ואין המציאה לפי כבודו אינו יכול לעשות לפנים משורת הדין ולהחזירה ואיסורא הוא אם יזלזל בכבוד תורתו כיון שהתורה פטרתו וה״ה הכא דאסור להשתמש מכהן ומעל אינו יכול למחול ואיסורא גביה אם יזלזל בכהונה. ואין זה ענין לדברי מהר"ם שכתב דיכול למחול על כבודו לתת רשות לברך דדוקא בכבוד אמרה מהר״ם לא בזלזול לשמשו כדאמרן בעניותין לעיל. וכן מוכח בהדיא דהסמ״ג הביאו מרן בב"י לקמן סי' ר״א כתב דכהן יכול לתת רשות במקום שאין שם עם רב. ואלו בעשין פ״ג משמע להדיא דדוקא על מנת לקבל פרס יכול לשמש ולא מצי מחול על מגן. ומוכרח לחלק כדאמרן. וכן מוכח מהטור דבסי' ר״א שם כתב דכהן ת״ח יכול לתת רשות ובח"מ סי' הנז׳ הביא דברי הרא"ש הנז' והדבר פשוט כמו שכתבנו וקצת יש להרגיש על הרב אליה רבה וס' יד אהרן דהשיגו על הט״ז מדברי מהר״ם כנז' ולא ידיו לחילוק בדור ופשוט הלז והוא מוכרח מדברי הפוסקים:
וממוצא דבר ק״ק על מור״ם דבח״מ פסק כסברת הרא״ש דזקן ואינו לפי כבודו אסור למחול ולזלזל בתורתו והכא פסק כדברי רבינו פטר דמצי מחיל ולשמש ולפום ריהטא הני פסקי סתרא"י נינהו: וגם הרמב״ם דסבר גבי זקן דמצי למעבד לפנים משורת הדין אפשר דהכא מודה דשאני התם דעושה מצוה ומשום הכי מצי למעבד ותו דהתם לא אשכחן אלא שהתורה פטרתי ויש מקום לומר דלהכי אתא קרא לפוטרו אם אינו רוצה להשיב משא״כ להשתמש מכהן דאין כאן מצוה כלל וגם איסורא איכא יודה הרמב״ם דאין לו לזלזל בכהונה והכי משמע מדברי הרמב״ם בספר המצוות הביאם הרי״בש בתשובה הנז': אלא דהרמב״ם בחיבורו לא הביא הא דהירושלמי דהמשתמש בכהונה מעל. ומ״מ הרי מבואר מתוך מה שכתבנו דאף למאן דסבר כהרמב״ם דזקן מצי למעבד לפנים משורת הדין אפשר דהכא גבי כהן יסבור דלא מצי מחיל ובהכי ניחא דהסמ״ג עשין ע״ד סבר כהרמב״ם דזקן מצי למעבד לפנים משורת הדין ובעשין פ״ג אוקמא לההיא בשכר ומוכח דלא מצי מחיל כאמור ולמדנו דהא דכהן חמירא ליה והיה טעמו ככל אשר דברנו. והט״ז מסיק דלא שרי רבינו פטר אלא אם יש לכהן הנאה והכהן אשר יצק מים ע״י ד״ת היה לו הנאה לשרת בקדש ושתיק לפי רוב הענוה והאריך בזה. ואני בעניי מודה מקצת להרב הנז' דיתכן דהוה פשיטא ליה לר״ת דשרי ליה לההוא כהן לשמשו כי גדול הדור הוא לזכות הוא לו ולא עוד אלא דחשיב כרבו וכמ״ש הרב ת"הד סימן קל״ח ויש לו קצת חיוב לשמשו ומשום ענותנותו השיאו לתלמיד לדבר אחר. אבל מה שרצה הט"ז ליחס סברא זו לרבינו פטר אינו מחוור דדברי רבינו פטר מוכיחין בהדיא דמשום מחילה בעלמא אתי עלה אף אם אין לו הנאה. ומאי דמותיב הט״ז עליה דה"ר פטר מנושא נשים בעבירה לק״מ דבמידי דאיסורא לעבור על דת אינו רשאי למחול אבל כאשר מרצון נפשו מוחל וניחא ליה דלי שמיעיה ליכא מעילה ואיסורא לדעת רבינו פטר ורשאי למחול ומיהו כבר כתבנו בעניותנו דליכא לאותובי על הט״ז מדברי מהר"ם דרב המקום ביניהם כמש״ל. אלא דלאותוביה נמי לה״ד פטר לאו תיובתא היא דמצי ה״ר פטר לשנויי כדשניין. ולענין דינא נ״ל דמאחר דהוכחנו דכמה רבוואתא פליגי על רבינו פטר יש לחוש לדעת קדושים כי ברבים היו נגד ה״ר פטר אם אינו ת״ח לא ישתמש בכהן אף שהוא עם הארץ ומוחל אם לא הכהן בא בשכרו לאגורת כסף או הנאה אחרת דאז שרי להשתמש
בו כנ״ל]: