ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קכח
א
דין ח'. אין נשיאות כפים וכו׳. נשיאות כפים דייקא ולא אמרו נשיאות ידים משום דהוה משמע שישא זרעותיו וידיו פשוטות לא שיזקוף ידים עד שיהיו ראשי אצבעותיו כלפי מעלה הרדב"ז בתשובה כ״י והאריך בזה ועיין מ״ש רבינו בחיי פ׳ שמיני:
ב
הגהה. אין לזר וכו׳. הרב פר״ח אייתי בידיה דברי התוס׳ פ׳ כל כתבי אההיא דא״ר יוסי יודע אני בעצמי שאיני כהן לא ידע ר״י מה איסור וכו׳ ומורינו הרב זרע אברהם האריך מאד בזה סימן י״ח ומהר״ם ן' חביב בתשובה הובאה בס׳ גנת ורדים כלל א׳ סי׳ י״ג ועמ״ש שם הרב גנת (נרדים) [ורדים] סי׳ י״ד דאינו מחוור ועיין ביד אהרן בקונט׳ הסוגיו׳ שם רמז לדברי האחרונים בזה ועיין בספר מקראי קדש במאמרם ובהל' תפלה:
ג
דין ה'. במנעלים וכו׳ הרב פר"ח כתב דנהגו התר בבתי שוקים של עור אף. שדעת מרן לאסור עש״ב ואני ראיתי בש״ות הרדב״ז כ״י סי' שני אלפים רס״ד שכתב דמותר לכהנים לעלות בגי״ליג או בשירבי״אס של עור. ומ"מ אם אינו זמן קור ושאר הכהנים יחפים יעמוד גם הוא יחף:
ד
דין ז׳ אם נטל הכהן ידיו שחרית וכו' עמ״ש הרדב"ז בתשובה סי' תשע״ח:
ה
דין ח׳. אבל אם לא עקר רגליו ברצה וכו' פירוש בכל ברכת רצה ולאו דוקא בהתחלת הש״ץ לומר רצה והכי משמע בש״ס ובפוסקים. וק״ק על הרב פר״ח שהניח במונח דהטור ומרן סברי איפכא ודחה דבריהם ע"ש. וזו הנח״ה שובר״ת דגם הטור ומרן כך דעתם וכונתם כמו שנאמר:
ו
כהן שבא לבית הכנסת ומצא צבור בהודאה יכול לעלות לדוכן דהא לדרכו היה מהלך לבא לבית הכנסת והיה עוקר רגליו ברצה. הרב מהרי"קש בתשובותיו כ״י סי׳ ס״ו וכן כתב בהגהותיו בסי׳ זה דין כ״ח וכמדומה שנעלם ממנו שרבו הרדב״ז בתשו׳ והוא בנדפסות חדשות מעתה סי׳ תקי״ו ס״ל איפכא וכתב בהדיא דעקירת רגליו לבא מביתו לבה״כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן וכבר רמז הרב כנ״הג תשובת הרדב״ז הזו ונמשכו האחרונים אחריו. והרב יד אהרן הביא ראיה לסברת מהרי״קש מדין כ"ח מצא צבור שלא הגיעו לברכת כהנים וכו' ע״ש והיא ראית מהרי“קש גופיה בתשובתו הרמת״ה הנז׳ וזוהי כונתו בהגהותיו שסמך דבריו לדין כ״ח שוב ראיתי שכבר מהרי״קש הושג מתשובת רבו הנז׳ ממהר"ם ן׳ חביב בתשובה הובאה בס׳ גנת ורדים כלל א' סימן י״ג והרב גנת ורדים שם כלל א' סי׳ כ״ג ואחר זמן באו לידי תשובות הרמ״ז הנדפסות מחדש והאריך הוא ורבני דורו בדין זה מסי׳ כ״ב עד כ״ט עש״ב:
ז
דין יו״ד. פניהם כלפי ההיכל וכו' עמ״ש הרמב״ם בס' תשובותיו הנק׳ פאר הדור הנדפס מחדש סימן ע״ח:
ח
לנשיאות כפים לא בעינן מקום שיש בו ס"ת אלא בכל בי עשרה איכא נשיאות כפים והכי נהוג. פרי חדש. והאריך בזה הרב משאת משה ח״א סי׳ ג׳ והפיץ והריח הוראות מאן דהו להפך:
ט
דין י״א. כשמחזירין פניהם וכו׳ מברכין אשר קדשנו וכו' האי דכתבו הטור ומרן כשמחזירין וכו׳ ר״ל כשרוצים להחזיר ולא כשהחזירו וכן נהגו לומר כלפי ההיכל אשר קדשנו בקדושתו של אהרן והופכי' פניהם ואומרי' וצונו לברך וכו' ובזה יסכימו דברי הטור והש״ע לדברי הרמב״ם וכלבו. מהר״ר אריה יהודה ממודינא בתשו׳ כ״י ועיין בשיירי ודוק:
יו״ד
דין י״ג. ואז עונין הצבור אמן וכו' יש נוהגין לענות על הזכרת ה' שאומרים הכהנים ברוך הוא וברוך שמו והביא ראיה לזה הרב שיירי כנ״הג בהשמטות וכ״כ הרב פר"ח בדין זה וסי' קכ״ד ועמ"ש הרב כנ״הג בתשובותיו סי׳ כ״ח ובש״ות דבר שמואל סי' רצ״ה:
יא
דין ך'. אא״כ מובטח וכו׳ וכיצד יעשה וכו' עמ"ש הרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ רל״ז ועיין בש"ות שאלת יעבץ סי' ר"ן:
יב
דין כ״ח. יכול לישא כפיו פעם אחרת. הרב הלבוש לעיל דין ג' נסתפק אם צריך לברך פעם שניה אקב״ו לברך את עמו ישראל שיש פנים לכאן ולכאן וצ״ע עכ״ל ולפי מה שפסק הוא ז״ל עצמו בסימן תקפ"ט כסברת ר״ת דנשים מברכות על מ״ע שהז״ג נראה דהכא יש ספ״ק בידו אם הוא חיוב לכהן לברך זימנא אוחרי תניינא דאי כונת ספיקו אם יכול לברך מאי קא מספקא ליה תפשוט מהני נשי דמברכות על מ״ע שהז״ג לפי דעת ר"ת אשר פסק הוא ז״ל כוותיה ומטעמיה וכ״ש בכהן זה דבר חיובא הוא אלא שכבר יצא י״ח אלא נראה שכוונת ספיקו אם חייב לברך והכי דייק לישניה שכתב אם צריך לברך דפשט הלשון לחיובא אתמר. ולפ״ז סבר הרב הלבוש כדעת מאן דסבר שגם ברכת המצוות היא רשות לנשי' והכי משמע מדבריו לעיל בס׳ טו"ב כאשר עינא דשפיר חזי ראה יראה:
ולפום מאי דכתיבנא סר מהר מה שדקדק עליו הרב מהר״ם ן׳ חביב בתשובה הובאה בס' גו״ד א״ח כלל א׳ סי' י״ג דלשון הרב אינו מדוקדק דהול"ל אם יכול לברך ע"ש ולפי האמור הלשון דייק טפי ומ״ש עוד לדמותו למוסף יש לדחות ועיין בש״ות מהר״ם מינץ סי' י״ב. גם מה. שהקשה מורינו הרב זרע אברהם א״ח סי׳ י״א דאין מקום לספיקו דכיון דבכל זימנא דבריך מצוה קעביד דמי לתפילין. ההדיוט יש לחלק דמצות תפילין חובת גברא וחיובא רמיא עליה לא כן בכהן דהוי רשות ואיכא למימר דדמי לנשים וזאת הברכה רשות או״ד דיש לחלק דגברא בר חיובא אלא דכבר נפיק וכיוצא:
יג
דין ל'. ואפילו הוא סומא בשתי עיניו וכו' כתב מרן בב"י דלא שלא הוזכר בתלמוד אלא סומא בא׳ מעיניו היינו לאשמועינן דאם אינו דש אפילו באחד נמי אף שמדברי רבינו ירוחם לא משמע הכי עכ״ד וכן ביאר באורך הרדב״ז בתשו' סי' של״ט וכתב דרבינו ירוחם אזיל לטעמיה דסבר דסומא פטור מכל המצוות ואכן לא קי״ל הכי עש"ב ולעיל סי׳ ג״ן ולקמן סי׳ תע״ג:
יד
כתב הרב פר״ח משם ס' המקצועות דאי איכא נדה בניתיה דכהן אסיר ליה למיסק לדוכן וכו' וכתב הרב דהני מילי לאו מעיקר דינא ואין לפרסמם ע״ש וזכורני שרבינו בצלאל בליקוטיו לתמיד מייתי הא דס' המקצועות ושקיל וטרי ביה. שוב ראיתי שהובאו דבריו בספר דרך הקדש:
טו
דין ל“ג. כגון שאומר לאלפי״ן עייני״ן וכו׳ וה״ה לחיתי״ן היהי״ן. ובני העיר אשר שפת כל הארץ כך היא דרכה שרי כהני לעלות לדוכן וממנין ש"ץ מהם. הרדב״ז סי׳ שצ״ד:
טז
דין ל״ד. קטן וכו׳ עם כהנים שהם גדולים נושא וכו׳ וכתב הרדב״ז סימן תקס״ה שכך המנהג ומברך נמי ע״ש:
טו״ב
דין ל"ה. כהן שהרג את הנפש וכו' אנכי העירותי פלפלת כל שהוא בזה והיא לו נדפסה בספרי הקטן שער יוסף דף קט"ו ע״ד:
ח״י
דין ל״ז. ואם נאנס לדברי הכל וכו׳ הרב פר"ח תמה על מרן בב״י שכתב דאף לדעת הרמב״ם מומר נושא את כפיו אם היה אנוס שהרי בדברי הרמב״ם מבואר הפך מזה. והבן יקיר לי ח״ר אברהם הי״ו הקשה עליו דנעלם מהרב מה שהוסיף מרן בבדק הבית על לשון זה מיהו ה״מ כשהמיר ולא עבדה שאם עבדה אפילו באונס כתב הרמב״ם שלא ישא את כפיו ומאחר שכן מאי ק״ל על מרן וכן נעלמו דברי בדק הבית הנז׳ ממהראר״ב סי' ג׳ ומהרב דבר משה י״ד סי׳ נ״ה דמר מותיב על מרן ומר מפרק לה מדנפשיה ולא ראו דהרי מרן בבדק הבית. זה תורף דברי בני יצ״ו. והטיב לראות. ותו ק״ק על הרב דבר משה דבלאו דברי מרן בבדק הבית אינו מחוור בלשון בית יוסף לחוד שכתב דע"כ לא פליגי אלא בהמיר ברצונו דומיא דכהנים ששמשו וכו' ומוכח מזה וגם ממאי דהשוה הרמב״ם וס' הזהיר דאפילו בעבד קאמר דהרי מרן וס' הזהיר על שמשו בבית חוניו קיימי. וזו היתה כונת הרב פר״ח דאף דהוא בתחילת דבריו חילק חילוק הנז' בסיומא דמילתיה תמה על לשון הב״י לפי דמלשון הב״י משמע דקאמר לדעת הרמב״ם אפי׳ בעבד דהשוה ס' הזהיר והרמב״ם ובחדא מחתא מחתינהו:
ואלם בהגלות נגלות דברן מרן בבדק הבית ביטלו את המעוררים כי בדבריו הנז' להודות נתן כונתו בב״י ולישנא קייטא הוא והבן:
שוב ראיתי להרב ב״ח הקש' על מרן בבית יוסף ותריץ יתיב כמדובר והוא דוחק בלשון הבית יוסף וגם דברי הרב בית חדש נעלמו מהרב פרי חדש והרב דבר משה:
יט
דין מ״ד. הגהה. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים וכו׳ אם הצבור בצרה ח"ו והצבור מתפללים על צרתם טוב וישר שבתפלת השחר יהיו הכהנים נושאים כפיהם ואח״כ יתפללו על צרתם כי על ידי נשיאות כפים מתעוררים הרחמים ויותן להם מתנת חנם. הרמ״ך בשבחי תורה דף פ״ח והוכיח מילקוט ראובני פ' נשא ומס׳ שערי אורה דף פ״ח עש״ב. ובסגנון נשיאות כפים עמש״ל אות א׳ ובריש חי׳ שבס׳ מעשה רוקח ע״ג: