אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

שיורי ברכה

סימן ח

סימן ח א

דין א׳. ויברך מעומד וכו׳ לפנים אות ב' הבאתי מ״ש ארחות חיים בשם הירושלמי וכ"כ בכלבו והרב מהר״ם די לונזאנו הביאו בס׳ בית דוד סי' י״א השיג דדבר זה בל ימצא בירושלמי יע״ש ואיני יודע מה מקום להשיג ולהקשות בזה אטו ארחות חיים וכלבו בדו מלבם ותלו בירושלמי ח״ו ולא מסתייה דלא ידעיה לירושלמי אלא דניקום ונותיב עלה :

ומכללן של דברים אמורים לפנים עיניך תראינה ישר יחזו דכל מ״ש הרב דרכי נועם סי׳ ג' בכונת הירושלמי וארחות חיים דבריו אינם מחוורין בחוץ בהם וחקור דבר ואתה תחזה ואין להאריך. וכדו חמותי ראיתי לרבינו אשר בר חיים תלמידו של הרשב״א בס׳ הפרדס כ״י דיש שער ט׳ שכתב וז״ל קבלה בידינו מהגאונים דצריך לברך מעומד כל ברכה של מצוה וסמך יש להם מן הכתוב ויברך כל קהל ישראל עומד ויאמר ברוך ה' עכ״ל ושוב מצאתי בש״ות הגאונים כ״י תשובה לרבינו עד רב שמואל כהן צדק גאון וז״ל אסמכתא לכל הברכו״ת מעומד דכתיב ויעמוד ויברך לכל קהל ישראל ואנו כך קבלנו מרבותנו אסמכתא זו וספירת העומד בעמידה דכתיב בקמה ותקיעת שופר מעומד עכ״ל הגאון והנך רואה דרבינו אשר הנז' כתב מקבלת הגאונים לבדך מעומד כל ברכה של מצוה ותשובת הגאון הנז׳ זאת אומרת כל הברכות מעומד. ועמ"ש בענייתנו לפנים לקמן סי׳ תקפ״ה בס״ד.

ב

דין ה׳. מברך להתעטף בציצית וכו׳ עיין מ“ש לקמן לפנים סי׳ תקפ״ב אות ה' בס"ד.

ג

מתעטפים בטלית כאחת וכו' כבר רמזתי לפנים דלשון ארחות חיים שכתב בטלית אחד כאחת משמע כדברי הרב כנ"הג וגם ממ״ש שם א״ח ונשאלה שאלה לא' מהחכמים אם ב' או ג׳ וכו׳ מוכח כן דהוא דבר מחודש וגם ממה שסיים מידי דהוה אסוכה וכו' הכי משמע כאשר המעיין ישפוט בצדק ודוק בתשובת הכנ"הג ובדברי א״ח. ואחר זמן רב מידי עוברי באחת הערים מצאתי בס' הפרדס כ"י לרבי' אשר בר חיים הנז׳ שכתב בשער ט׳ וז״ל היכא דבירך ש״ץ לגמור ההלל אין הקהל צריכין לחזור ולברך וראיה מהתוספתא עשרה שעשו מצוה א׳ א׳ מברך לכלן עשרה שעשו עשר מצוות כל א׳ מברך לעצמו ופירוש התוספתא הכי הוי עשרה שעשו מצוה אחת כגון עשרה שקורין הלל או עשרה שעשו מעקה אחת או עשרה שקובעי' מזוזה אחת או כדומה לזה א׳ מברך לכלם ועשרה שעשו עשר׳ מצוות כגון שמניח כל אחד תפילין בראשו או שמתעטפין בציצית או שמנענעין הלולב כל אחד מברך לעצמו וראיתי מי שטעה ופירשה עשרה שעשו מצוה אחת כגון אם עשרה מניחין תפילין אחד מברך לכלן כיון שכלן עושים מצוה אחת יחד וכן עשרה שמנענעין לולב יחד או מתעטפין בציצית וכיוצא ועשרה שעשו עשר מצוות כגון שכל אחד ואחד עושה מצותו כלומר שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית וזה מנענע את הלולב כל א׳ וא׳ לעצמו וזה טעות גדול דהאיך אפשר שאני מניח תפילין ואחר יברך עלי׳ וכן עשרה שעושין עשר מצוות שר״ל שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית וזה קובע מזוזה וזה מנענע לולב ולפ״ז מברך כל א' פשיטא והיאך יעלה בלב שום אדם שאם אחד מניח תפילין וא' קובע מזוזה וא׳ מנענע לולב א' יברך לכלן שיברך א׳ על התפילין ויפטור אחר שמנענע לולב. הלכך עשרה שעושין כלן מצוה אחת שקורין הלל או קובעין מזוזה או תוקעין שופר אחד או מעקה אחד שכלן עושין מצוה אחת אחד מברך לכלן אבל עשרה שכל א' מניח תפילין לעצמו או שכל א׳ מתעטף בטליתו או שמנענע כל א׳ לולבו או שנוטלין ידיהם אף שכלן עושין מצוה א' כל א׳ מברך לעצמו דמ״מ עשר מצות הן וא״ת ק' ספירת העומר שכלן עושין מצוה א' ודין היה לברך אחד לכלן י״ל דשאני ספירה שהכתוב אומר וספרתם לכם כלומר כל אחד ואחד חייב לספור ואין א' יוצא בספירת חבירו וא״ת יספור ש״ץ בברכה והקהל בלא ברכה ויצאו בברכת ש״ץ י״ל לאו ארח ארעא לעשות תורה כשתי תורות שיספור הש"ץ בברכה והקהל בלא ברכה א״כ י״ל דמטעם זה נהגו שמברכין הקהל תחילה ואח׳׳כ ש״ץ כדי שלא יצאו הקהל בברכת ש״ץ. עוד קשיא לי ברה"מז דשנים שידעו לברך אין א' יוצא בברכת חבירו ואעפ"י שכלן אכלו יחד אא״כ הן ג' או יותר י״ל דשאני אכילה דהכתוב אומר וברכת ואמרו בירושלמי מי שאכל מברך כלומר דגזרת הכתוב הוא בשנים דחייבים לברך שניהם עכ״ל והאידנא לא שכיחי גבאי ארחות חיים ותשובת הרב כנ״הג וכיוצא משאר ספרי הקדש רק זה אומר דע״ש הרב הנז׳ דהוא טעות דהיאך אפשר שא׳ מניח תפילין ואחר

יברך הנה הרב איידי דגם כשהעשרה כלם לובשין תפילין ובכל זאת קרי טעות אם אחד מברך לכלן. ועמו הסליחה דריהטא דסוגיין פ׳ ראוהו ב״ד משמע דגם ברכת המצוות אחד מוציא לחבירו וכשכלן עושין המצוה הסכמת האחרונים בדין זה דעשרה שמתעטפין כל אחד בטליתו אחד מברך לכלם ואחרים יענו אמן אם ירצו. ובהגהות אשרי שילהי פ' ראוהו ב״ד מבואר דאם א' מתעטף בציצית אף אם הוא בקי חבירו מברך עליו אף שהוא אינו עוסק עתה באותה מצוה ודלא כהרב מגן אברהם דאוקמה להגהה הנז' באינו בקי וכמו שהשיגו הרב אליה רבה והכי מוכח מריהטא דסוגיין התם:

ומ״ש עוד הרב הנז׳ דעושין עשר מצות חלוקו׳ פשיטא לק״מ דהכי אורחא דמתניתין ומתניתא למנקט דבר ואיפכו וכן מוכרח לומר בסיפא דתוספתא ומייתו לה הגהות מיימוניית פי״א דברכות כאשר יראה המעיין. ומאי דקשיתיה ספירת העומר לק״מ לדידיה כיון שכל א' מקיים המצוה אין חבירו יכול לברך עליו לפירושו בתוספתא ומאי דמשני שאין אחד יוצא בספירת חבירו אינו מחוור דקרא וספרתם לכם דאמרו שיהא כל אחד סופר לעצמו הוי לאפוקי שלא יספרו ב״ד כמו שכתוב ז"ל וא״כ למאי דקי״ל שומע כעונה גם בספיר׳ יוצא בספירת חבירו ובמאי דאסיק הפר״ח סי' תפ״ט. ותו יש לגמגם עליו בהלל דאתי עלה ויש לישב וגם בסוף דבריו יש לעמוד והיום קצרה אגב ריהטא ודוק.

ד

דף ד' ע״ד שיט' נ״ג עשה דהרי היה לו פיאות הראש והזקן וכמ״ש כצ״ל:

ועתה אמת אגיד דכי דייקיני פורתא מוצא אני דעונה דעיבור אף דעיקרה לקיים ל״ת לחוד הפעם ילוה ענפי מצות עשה ותו יש חילוק בין זו לפאת הראש והזקן וגבא טורא בינייהו כאשר בעין יראה המסתכל יפה. ומ״מ נראה דראית רבי' האר״י זצ״ל אינה אלא דאף בשינה יהי׳ עליו ומייתי ראיה מדוד המלך ע״ה דאי אמרת דכשישן צריך להסירו א״כ דוד המלך ע״ה היה לו להסירו וסבר דאי בשינה ישנו בהוצאה אין לחלק בין שינה שלנו לדוד בשנות״ו אבל לא נכנס האר״י ז"ל מצד בזיון דהוה פשיטא ליה דלית בה משום בזויי:]

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה