אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ח

סימן ז

א

ביאור הלכות ציצית בספר פרי צדיק מדף ע"ז עד דף פ״ד:

ב

דין א'. ויברך מעומד. כתב מרן בב״י כ״כ בסמ״ק וטעמא משום דגמר לכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פירוש בקומה וכ"כ הד״ד אבודרהם וכ״כ באורחות חיים וכתב דהא דגרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכת המצוות קאמר ולא על ברכת הנהנין עכ״ל וכתב הרב דרכי נועם א״ח סי' גי׳ דאם פירוש הירושלמי כך ודאי שחולק על תלמוד דידן מהדר למיהב טעמא למצוות שחייב לעשותן מעומד מטעם דכתוב בהו לכם וכו' ע״ש והשיג עליו אחד מאוהבינו נר״ו דהיכן מצא בתלמודא דידן דמהדר אטעמא מצוות שחייב לעשותן מעומד וטעמא טעים דכתיב בהו לכם הלא הך דרשא ליתא בתלמוד דידן כלל והרי הרוקח כתבה בסי׳ שי״ט בשם קונטריס צרפתי ובס׳ יראים ס"סי קי״ד כתוב דרשא זו שמעתי ולא ידעתי מקומה ע״ש אלו דבריו הי״ו ובודאי דהרב הנז׳ אגב שטפיה כתב כן. והנה ראיתי למדן בכ״מ סוף פ״ז דתמידין שכתב משם מהר״י ן' גיאת שקבלה מפי רבותינו דמונין מעומד ואסמכוה אקרא בקמה קרי ביה בקומה עכ״ד:

ואנכי איש צעיר מצאתי בפסיקתא פ' אמור דף כ״ט ע״ג שכתוב שם וז"ל לכם בעמידה שנאמר מהחל חרמש בקמה כלומר בקומה וממנו אנו למדין על כל מצוה שנאמר בה לכם כגון מילה וציצית המול לכם כל זכור והיה לכם לציצית שכלם מצותם בקומה זקופה וזה מדרש וזה הלכה עכ״ל וכן ראיתי בפסיקתא כ״י פ' לך לך כלשון הזה והוסיף שם לולב דכתיב ולקחתם לכם . וידוע דסתם הפסיקתא הוא מרבותינו ז"ל. וכמה דינים מהרמב״ם הורה גבר מרן בכ״מ דמקורן הוא מהפסיקתא. והמחבר הפסיקתא רבינו טוביהו היה קרוב לזמן הגאונים. והרי מצינו שרש ענין זה בס״ד ואחר זמן ראיתי בס׳ תניא סי' פ״ה ובס' שיבלי הלקט סי' קי״ח שכתבו וז״ל בלקח טוב מפרש דילפינן לכם מעומד וכו׳ דספירת העומד בעמידה וכו' אל תקרי בקמה אלא בקומה עכ״ל וידוע דהפסיקתא הלזו נקרא לקח טוב ככתוב בזכרונותי מספר הפרדס ומרבינו ירוחם ומהפסיקתא כ"י והרי דגם שבלי הלקט וס' התניא מייתו לה מהפסיקתא כדכתבינן בעניותין. וראיתי להרב ב״ח שכתב דלא קשה ג"ש למה לי הא אמרו בירושלמי דכל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצות אבל לא בברכת הנהנין וציצית נהנין א״ק ממילה וכו' דכתב בסמ״ק מג״ש ודוחק לו' דלא ידע ירושלמי א״נ כיון דליתיה בתלמודין לא בעי מעומד אלא בהנך דיש ג״ש עכ״ד והשיגו עולת תמיד דברכות דרבנן ועוד הג״ש לעטיפה ותירץ אליה רבה דכונת ב״ח דלירוש' המצוה כברכה והלבוש תירץ זה באומרו דירוש' יליף כל מצות מג״ש זו עכ״ד ושום אחד לא חקר ג"ש היכן היא ושקלי וטרו. ובאורחות חיים דף ג׳ מביא הירושלמי ואח״כ כתב וי״א דאלו הברכות בלבד ראוי לברכן מעומד עומד וציצית וכו׳ הרי דמאן דיליף ג"ש חולק על הירושלמי וזה הפך עולת תמיד ולבוש ואליה רבה. ויש להביא ראיה מתלמודין דלא ס״ל כירוש׳ ממ״ש פ' היו בודקין אמר אביי הלכך מעומד הרי דברכת הלבנה אף דאינה נהנין אי לאו דמקבל פני שכינה לא הוה בעי מעומד ויש לדחות דהירושלמי למצוה מן המובחר ואביי לחיוב וכ"נ מהרב אבודרהם דשאר מצות הוא למובחר והני דג״ש חיוב ונעלם מהב״ח ועולת תמיד א״ק דשם הרב אבודרהם מני לבנה בכלל הנך דג״ש ותלמודין מוכח איפכא . ומה שדקדק הרב אליה רבה מהכלבו אינו מכוון ונראה כסותר את עצמו דבתחילה כתב דכלבו כלבוש ובסוף כתב דמשמע מכלבו דהירושלמי דוקא בהני דג״ש ובלא״ה אין לדקדק מהכלבו דעיקרו מא״ח ובא״ח מוכח כמש״ל ועמ״ש בית דוד סי' י"א:

ג

דין ב'. סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים וכו׳ זוהי סברת הרב העטור וכתב מרן בב״י נראה שטעמו מדאיתא פ' אלו מגלחין דרב פליג עליה דשמואל ומשמע דס״ל דעטיפת הראש אף שאינה כעטיפת הישמעאלים הוא עטיפה וקי״ל דבאסורי הלכה כרב לגבי שמואל עכ״ל ולפ״ז ק״ק דאיך כל הפוס׳ פסקו התם כשמואל כמבואר בי״ד סי' שפ״ו וכן ראיתי להרב הגדול כמהד״ר שמואל גרמיזאן זלה״ה בנמוקיו כ״י בי״ד סי׳ שפ״ו שהקשה דהו״ל לפסוק התם כרב כדקי״ל הלכתא כרב באיסורי עכ״ד וכן כתבו התוס׳ במ״ק דף כ"ד דהלכה כרב. וכן יש לדקדק על הגאונים שהצריכו גם בעטיפת ציצית כעטיפת הישמעאלים דהרי התם פלוגתא דרב ושמואל היא וקי״ל כרב וה״נ לא ליבעי כעטיפת הישמעאלים:

אמנם נראה דלהפוסקים התם כשמואל וכן לגאונים שפסקו בעטיפת ציצת כשמואל לק״מ דכיון דקאי רב נחמן כוותיה דשמואל דאמרינן התם מחוי ר"נ עד נובי דיקנא קי״ל כותיה וקצת תימא על מהר"ש גארמיזאן דלא משני הכי:

ואחר זמן רב באו לידי חידושי הריטב״א למ״ק ושם ראיתי דכתב כן דאף דבעלמא הלכתא כרב באיסורי הכא קי״ל כשמואל דר״נ סבר כוותיה ומחוי למעבד עובדא הכי. ועוד כתב שם דרב נמי סבר בעטיפת הישמעאלים למצוה עש״ב.

אבל ק"ק על מרן ב״י שכתב זה בטעמו של הרב העיטור דמשמע דהטור הכא ס״ל כעטור שהביאו באחרונה והביא כל לשונו ושתיק ליה ואי טעם הרב העטור דפסק כרב דפליג עליה דשמואל איך הטור פסק בי״ד כשמואל. ויש לישב:

ד

דין ה'. מברך להתעטף בציצית וכו׳ כתב הרב המקובל החסיד מהר״ר יעקב צמח זצ״ל בהגהותיו לא״ח כ״י. וז״ל מהרב זלה״ה. צריך להסתכל בציציות כאלו יש בו תכלת כי אף שאין לנו תכלת אותה ההארה לא נפסקה ואין התכלת מעכב את הלבן. צמח: מכאן משמע שצ"ל בציצית בפתח תחת הבי״ת ועוד כי לפי הדקדוק אינה סמוכה ובציצית ראשי סמוכה ועיין בלבוש וכתב מהר״ם די לונזאנו דלעולם צריך לומר בציצית הבי״ת בשו״א אפילו בזמן התכלת שאם יאמר בציצית בפתח הוי פירוש בציצית הידוע עצמו דהיינו החוטים וזה אינו דחוטים לאו בני עטיפה נינהו אך כשאומר בציצית בשו״א אז הוי פירושו להתעטף בבגד שיש בו ציצית עכ״ל מהר"י צמח ז״ל ועמ״ש האחרונים:

והרב שיירי כנ"הג כתב וז״ל הלבוש כתב בציצית בשו״א תחת הבית והב״ח כתב בסי' כ״ד בציצית בפתח תחת הבי״ת ומנהג המדקדקים כהרב הלבוש וכן מנהגי עכ"ל והתימא על הרב בית דוד סי' ד' שכתב זה פעמים שהרב שיירי ס״ל כהרב ב״ח לומר בפתח דהרי קרי בחיל דמנהג המדקדקים ומנהגו כהרב הלבוש וכן הביא בשמו בספר אליה רבה ונראה שכך הסכמתו והשיג על ס׳ אור חדש דף מ"ח ע"ש:

ה

אם ב' או ג' מתעטפים בטלית כאחת וכו׳ הרב שיירי כנ״הג בסי׳

זה הבין שר״ל ששניהם מתעטפים בטלית אחד והביא ראיה מזה לחתן וכלה המתעטפים בז׳ ברכות בטלית שברך החתן עש״ב ורבים תמהו עליו דמ"ש מתעטפים בטלית כאחת ר״ל כל אחד אטליתו בפעם אחד וכמ״ש בד״מ והט״ז ודעמיהו וכבר הקשו להרב עצמו קושיא זו וישב עליהם בתשובותיו ח״ב סי' ג״ן והכריח שכונת הא״ח כמו שהבין ונסתייע ממ״ש במפתחות הב״י עש"ב ועתה נדפס ס' ארחות חיים וכתוב שם דף ג' ע"ב אם ב׳ או ג' מתעטפים בטלית אחד כאחת ע״ש ואינו מזכיר התוספתא כמו שצדד הרב כנ"הג בתשובה הנז׳ ומהר״ח אלפאנדארי בהגהתו בס׳ בני חיי סי' כ״ב כתב דבפסקי תוספת מנחות אות ק״ן כתבו בפירוש כדברי הרב שיירי דהחתנים מברכים בטלית ביום חתונתם ע״ש ולי ההדיוט פשיטא דכונת התוס' שהחתנים מתעטפים בחתונתם בטלית שאינו שלהם בתפלתם ששואלין טלית נאה מאחרים וע"ז כתוב בפסקי התוס׳ שמברכין אף בטלית שאולה ויגיד עליו רעו מ״ש שם שהכהנים מתעטפים כשעולים לדוכן בטלית שאינה שלהם ודוק היטב שוב ראיתי להרב יד אהרן סי' זה שכתב דאין כל כך ראיה מפסקי התוס' ולי הצעיר אינה ראיה כלל ועיין בהלק״ט ח״א סי' כ״ב ובס' אור יקרות למהר״ם יצחקי בלקוטים דף ס״א. והמנהג פשוט בארץ הצבי שהחתן מברך. וכן עיקר:

ו

דין ט'. קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית וכו'. אחר שיסתכל מתעטף בימין ויטיל הציצית בשמאלו ועל זה אמרו קטן היודע להתעטף וכו'. ומתעטף בציצית ורואה בציציות וזהו שנאמר וראיתם אותו. מהר״י צמח ז"ל בהגהותיו כ״י משם ס' צרור החיים לרבינו חיים בר דוד תלמיד הרשב״א. ועיין בתוס' ריש ערכין ד״ה היודע להתעטף ע"ש.

ז

דין י"א. עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו וכו' כתב מהר״י צמח בהגהותיו כ״י מהרב זלה״ה. צריך ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים על החלוק וצריך לשכב עמו על המטה ולכן ראוי ליזהר שלא להסירו מעליו בשום זמן אף בהיותו ישן רק בכניסתו במרחץ ולכן דמע״ה ראה עצמו ערום במרחץ ולא בהיותו ישן כי אז הי״ל טלית קטן ויש כמה טעמים ע"ד הסוד עכ"ל והרב מגן אברהם לקמן סימן כ״א הקשה על ראית האר"י זצ"ל מהא דדוד המע"ה דבלילה הי״ל מזוזה בפתחו והתם פ' התכלת דף מ״ג עלה קאי דאמד דוד המע״ה שבע ביום הללתיך וכו' ע״ש וכ"כ בפשיטות מהרש״א בחידושי אגדות שם. והרב אליה רבה שם נכנס בכמה דוחקים להעמיד ראית האר״י ז״ל עס״ב . ובס' דדך חיים למהר״ח מאוסטרא סי׳ נ״ד כתב וזה לשונו בשל״ה כתב שיש בזיון מצוה לישן בציצית והאר״י זכרונו לברכה הוכיח מדוד המלך ע״ה וכו' והמ״א הקשה וכו׳ ויש לדקדק בשדה מאי איכא למימר שהיה דוד נרדף וכו׳ וי״ל דמעשה דמרחץ היה קודם וכו׳ אך בלא"ה אין ראיה מדוד שנקרא חי וקיים על שלא היה ישן וכו' וא״כ לא היה בזיון מצוה כשישן בציצית משא״כ בשאר בני אדם וכו' ולכן אין ראיה מהאר״י דלא היה בר נש ואפשר להכריע מי שדרכו לישן במלבושיו בלא כר וכסת נכון לישן בציצית ואין זה בזיון עכ״ל ומ״ש דאין ראיה מדוד שנקרא חי וקיים וכו' לזה אפשר לומר דראית רבינו האר״י זצ״ל היא על מ״ש דאין להסירו בשום זמן רק בכניסתו במרחץ ובכלל זה הוא אף בשעת הזיווג ועל זה הביא ראיה מדוד המע״ה דאי אמרת דבשאר כל אדם בשעת שינה הוא בזיון לישן בציצית אזדי לי מיהא שדוד המע״ה היה פושטו בשעת הזיווג אף שלא היה פושטו כשהיה ישן דלא נאים שיתין נשמי וחי לעולם מ״מ שעת הזיווג דדוד המלך ע״ה ליהוי כשינה דעלמא ומדלא נצטער רק במרחץ ש״מ דאף בשעת הזיווג היה עליו וה״ה לשינה דעלמא. וכונתו במצות עונה דעיבור ויניקה דודאי היה נזהר דוד המלך ע"ה לקיים כדמשמע פ׳ חלק ואז לא היה אלא ל״ת דעונתה לא יגרע והוא במרחץ היה מצטער על קיום עשה דהרי הי"ל ביאה וכמ"ש המפרשים . אלא שהרב דיבר בקדושה ושנה לתלמידיו

דרך קצרה . ונמצא דכל אדם מצי לישן עם הטלית:

ומ"ש דאין ראיה מהאר"י כי מלאך ה' צבאות הוא אינו מחוור דהתינח אם מהרח"ו זצ״ל היה כותב מנהג האר״י לחוד היה מקום לומר דאין למדין הימנו. אמנם הרואה יראה בס׳ הכונות דלשון מהרח״ו מתורת רבו האר״י להזכיר לבני אדם לשכב בטלית קטן ושלא להסירו כי אם במרחץ ע״ש באורך ואם כן אין מקום לדבריו:

גם מ״ש בשם הרב של״ה שיש בזיון מצוה לשכב בציצית ומייתי דברי האר"י עלזה משמע דהרב של״ה אסר מאי דרב שרי רבינו האר״י לשכב בטלית קטן. ודבריו לא האירו דהרואה יראה דברי הרב של״ה דף קי״ב ע״א בעיניו יראה דהרב של"ה הביא דברי מור״ם לקמן סי' כ״א דיש שנהג שלא לשכב וכו' וכתב דאף הנזהרים זהו בטלית של מצוה שמתעטף בו דוקא בשעת התפלה ואף את״ל שאף בזה נוהגים שלא לשכב דוקא שנת לילה וכו' ע"ש אתה הראת לדעת דהרב של"ה לא כתב שיש בזיון וכו׳ ואדרבא כתב דאף הנזהרים וכו' ומשמע דטלית קטן אינו נכלל אפילו לנזהרים. והגם שכתב ואף את״ל וכו' כראה דדעתו כמ״ש בפשיטות ברישא וגם זה לא כתב בהחלט אלא לנזהרים. והרב לא גלה סודו ומנהגו ואיך קפסיק ותני משמו דיש ביזוי מצוה אם שוכב בטלית ומשמע אף בטלית קטן דעלה מייתי דברי האר״י כמדובר:

ולעיקר קושית הרב מגן אברהם על ראית האר״י אפשר לומר דלשון הבריתא דקתני יראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה משמע ליה דעל מצוה שעל גופו קאמר ראה עצמו עומד ערום כגון ציצית ותפילין דפשטן של דברים הכי משמע. וכן מוכח ממאמרים ז״ל בשוחר טוב סי׳ ו׳ שאמרו שם שבע ביום וכו׳ אלו שבע מצות שאדם עושה בכל יום קורא ק״ש ב״פ ומתפלל ג״פ ואוכל ועבדך וב״פ וכו׳ שהרי אדם נכנס לב״הכנ מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד׳ ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו וכשהוא נכנס במרחץ מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצות וכשהוא מסתכל במילה וכו׳ דעתו מתקררת כיון שראה דוד כך אמד מזמור עליה למנצח על השמינית ע״כ הרי מוכח במאמר זה דעל ציצית ותפילין קאמר שהוא ערום וגם בכל המאמר לא הוזכר מזוזה אלא מצות שאדם עושה בגופו ונתקיימה ראית רבינו האר״י דצריך לישן בטלית קטן ואין להסירו אלא במרחץ. וגם למדנו שכך ראוי לכל אדם דבכל אדם מיירי ודלא כספר דרך חיים דדחה דשאני דוד המלך ע״ה שלא היה ישן. ואפשר שגם האר״י על מאמר זה סמיך דאין כונת הש״ס על מזוזה וק״ל:

עלה בידינו דכל אדם טוב לו ליזהר שלא יסיר טלית קטן כי אם במרחץ וכמ״ש האר״י ושם בס' הכונות ביאר סודן של דברים וכתב שיועיל גם לבטל כחות החיצונים והכי נהיגי שלמים וכן רבים המישרים ארחותם ועיין בס' דרך חיים הנז׳ סי' כ״ו:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה