ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן ס״א. א
דין יו"ד. כשקורא ק״ש על מטתו מותר לקרו׳ כל הפרשה וכו׳ מדקאמר על מטתו מוכח בהדיא דבק״ש שחרית וערבית אין לקרות כל הפרשה ולכופל' וכפ״ז מה שסיים בדין הקודם בין שכופל הפסוק ראשון לאו דוקא אלא ה״ה הפרשה כולה אין לכופלה בק״ש שחרית וערבית ובזה נסתלק תמיהת הרב שיירי כנה"ג. וכן כתב הרב אליה רבה. אלא שכתב שכל תמיהות הרב שיירי בחנם והרואה יראה דדוקא תמיהא ראשונה לק״מ אבל השנית שתמה דלמה לא חש לסברת הרב שכתב מהרי״א דאסר כל הפרשה על מטתו זו לא נתישבה בדברי הרב אליה רבה. אלא דכבר השיירי עצמו פי׳ דכונת הרב להתיר פרשה בכל. הן אמת דהגם דנימא דכונת הרב לאסור בכל אין לדקדק על מרן אמאי לא חש לסברא זו דרבים פליגי עליה דבמטתו שרי לכפול הפ' כמ״ש בירושלמי וה״ר מנוח לא איירי על מטתו. אדהכי והכי דברי מרן נכונים. ואוסיף קצת ביאור שדברי מרן באו בדקדוק נכון דבדין הקודם איירי בכל ק״ש בין דשחרית וערבית בין על מטתו וקאסר לכפול פסוק ראשון כלומר לבדו דזה אסור בכל זמן ושם מיירי בכל ק״ש. ואח״כ בק״ש על מטתו התיר לכפול הפרשה ומינה דבשחרית וערבית לא ודוק היטב בדברי הב״י ושיירי ואליה רבה.
ב
ויש מי שאומר דגם בזה יש ליזהר וכו׳ יש להרגיש קצת דכפי הכלל המסור בידינו דכשמרן כותב סתם וי״א דעתו כסתם וכבר כתבו מגדולי האחרונים דמרן עצמו אמר כן. א״כ גם בדין זה נראה דעתו דמותר לכפול כל הפרשה על מטתו אף פסוק ראשון והרי הוא בב״י כתב דראוי לחוש לדברי מהרי״א ואולי דכי אתא רב לחבר הש״ע סבר דדחיקא טובא לפרש בירושלמי דקרי כלה פרשה בר מפסוקא קמא וכמ"ש הרב יפה מראה ומשו״ה סתם להתרא.
ג
דין כ״ו. ויש נוהגים לקרתו בלחש. זהו דעת רבינו האיי והרשב״א בתשובה הביאה מרן והרדב״ז בתשו׳ כ״י כתב שלא כתבו כן רב האיי גאון והרשב״א אלא לישב מנהגם אבל לפי הדין צריך לקרות כלם בקול רם ביחד שלא אמרו אלא בשכמ"לו בלחש והאריך לתת כמה וכמה טעמים לדבר נכוחים למבין ובכלל דבריו הביא מאמר רז"ל בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ומוצא שאומרים הזמירות מקצתם מאחרים ומקצתן מקדימין מסתלקת. וכתב שאם הש״ץ קורא בקול רם ויש קורין בלחש ויש קורין בקול רם זה המנהג בלבול גדול. והאריך הרב בתשו׳ זו הרבה.]