ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן מ״ו. א
דין א׳. כשישמע קול התרנגול וכו' עמ״ש בש״ות שאלת יעבץ סי׳ קכ״ב.
ב
כשישב יברך מתיר אסורים וכו׳. בסדר רב עמרם גאון כתיבת יד לא הזכיר מתיר אסורים וכתב אח״כ וז״ל ולא אמרן מתיר אסורים ובזוקף כפופים סגי ליה דתנן כל המברך ברכה שאינה צריכה מוציא ש״ש לבטלה. מצאנו בתשובה דרבינו האיי זצ״ל דמברך מתיר אסורים לכשיתעסק בידיו וכתב התם וכך כתוב בתלמוד כד פקח עיניה כד זקיף קומתיה כד אפיק גיסיה כד לביש מאניה וכו׳ אבל בנסחתנו בתלמוד לא אשתכח הכי עכ״ל סדר ר״עמ כ״י.
ג
כשנועל מנעליו וכו׳ האבל מברך לכ״ע ברכה זו לפי המנהג שלובשי' מנעלים של לבדים. הרב מהר״ר יצחק הלוי ואלי בתשו׳ כ״י.
ד
בט״ב חייב לברך אף דאסור בנעילת סנדל דברכות השבח הן שנוהגים באדם על הרוב. הרי"טבא בחידושי תעניות פ"ג והרמ״ע באלפסי זוטא כ״י שילהי ברכות כתב וז״ל נהגו שלא לברך שעשה לי כל צרכי בט״ב דליכא מסאני וניחא דעניי אנן באותה שעה וחסרון לא יוכל להמנות אבל בי״הכ שבח היא לנו שאין אנו צריכים לנעילת סנדל ויש לנו כל צרכנו בלעדיו וכן מפורש באגדה אעפ״י שדרשו בו אחד מה' עינויים לפי המפורסם עכ״ל ומיסוד תורת האר״י זצ״ל שמענו שלא לברך ברכה זו לא בט״ב ולא בי״הכ. וכך נהגנו.
ה
כשישים כובע וכו' פי עד עכשיו היה מכסה ראשו בכל דהוא שאסור לברך בגילוי הראש ועכשיו מנסה ראשו דרך כבוד כמנהג המדינה. הרמ״ע באלפסי זוטא כ״י.
ו
שהכל ברכה אחת וכו' אבל הרמ״ע שם כתב דהמעביד וי״הרמ שתי ענינות הם לפיכך השומעים עונים אמן אחר המעביר ואידך ברכה הסמוכה לחבירתה שאינה פותחת בברוך ואסמכיה לברכה זו שנתקנ' בשעה דמשי אפיה משו׳ הכון לקראת אלהיך הואיל שתחילתה וסופה רחמי׳ ותחנונים עכ״ל וסברא זו הובאה בית יוסף אבל התוס' והטור ומרן סברי להפך דהכל ברכה אחת ואין לענות אמן וכן הלכה רווחת את כל ונוכחת.
ז
דין ב'. עכשיו מפני שאין הידים נקיות וכו' עמ״ש לעיל בקונטריס זה סי׳ ד' בס"ד.
ח
דין ו'. יש נוהגים לברך הנותן ליעף וכור. ראיתי להרמ"ע באלפסי זוטא שלו כ״י שילהי ברכות שכתב וז״ל ונהגו לברך הנותן ליעף כח ואומרים שיסוד ראשונים היא על חידוש מעשה בראשית לכל יום ולא הוצרכו בגמ׳ להזכירה הואיל ואינה נטפלת למעשה בני אדם וראויה ברכה זו שתאמר אחר מלביש ערומים קודם להתעטף בציצית כי החידוש בכל יום מלבוש למה שלפניו ולפני פניו עד עולם והמצות חוזרות ומלבישות את הכל שמהן חלוקא דרבנן כנודע ועטיפת ציצית דוגמא לזה והבו דלא לוסיף עלה שום ברכה אמרת שלא על פי הגמ׳ עכ״ל ועמ״ש לפנים.
יד
דין ח׳. הגהה. יברך אותן וכו'. סומא מצי לברך פוקח עורים אף לדעת הרמב״ם. הרב הגאון מהר״ם זכות בספרו קול הרמז פ״ד דמגילה וכתב שם שהסכימו עמו רבנן קשישאי דארץ ישראל. וכ״כ הרב פר״ח. ובשגם יש לדחות סברותיו כאשר אנכי העירותיהו לפנים על דברי הרב פר״ח. מ״מ המסתכל יפה ביושר העיון שפיר חזי דלקושטא דהלכתא אדחויי לא סמכי' וסומא נמי על טוב עין הוא יברך פוקח עורי׳ כהוראת רבנן קדישי דארעא ישראל והרב פר״ח והרמ״ז והכי נקיטינן.]