ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן תרצ״א. א
דין א'. וצריכה שרטוט וכו׳. מרן בב״י משם א״ח כתב דבשרטוט שיטה אחת סגי וראיתי להרב כנ״הג בתשובותיו הנדפסות סי' ר״ן שכתב דדברי א״ח הם כדעת ר״ת דמתיר בס"ת בשיטה. אחת ומפרש כאמיתה של תורה כפירש״י כס״ת עצמו עכ״ד. ואנכי הרואה דמפורש בא״ח הפך הרב ז״ל שהרי כתוב בא״ח וז״ל כאמיתה של תורה פי' ק״ש ויש מפרשי' ס״ת עצמה וכן דעת הירושלמי ומפיק לה מג״ש וכו' ושרטוט דקאמרינן בשיטה ראשונה קאמרינן ודי לנו בזה ששטה ראשונה נעשית בשרטוט לשיטה שניה ושניה לשלישית וכן כלם אבל ס״ת באמת צריכה שתהיה משורטטת כולה עכ״ל הראת לדעת דאף דסבר א״ח דס"ת צריכה שתהי׳ משורטטת כולה סבר דמגילה סגי בשטה ראשונה.
ומעתה תו לא קשיא מאי דמקשו הרב כנ"הג בתשובה הנז' והרב מהר״ר צבי אשכנזי בתשובותיו סימן צ״ז על הרב הלבוש שסותר את עצמו דהכא פסק כא״ח וגבי ס"ת פסק כהרמב״ם וסיעתו. ולפי האמור אין כאן סתירה דגם הא״ח בס״ת סבר כהרמב״ם כמבואר. והדבר הקשה על הרב כנ״הג ומהר״ר צבי הוא כי האף אמנם דס' א״ח לא נדפס בזמנם מ״מ כן מפורש בכלבו ונעלם מהם.
איברא שדברי ארחות חיים והכלבו צריכים ישוב דלשון הש״ס דקאמ' כאמיתה של תורה מוכח דהוי כס"ת ממש ותו אי אמרת דמגילה תיסגי בשרטוט שיטה ראשונה לחוד מאי איריא מגילה כל כתבי הקדש נמי בעו שרטוט שיטה ראשונה וכדמוכח פ״ק דגיטין ושאר דוכתי דאף פסוק בפני עצמו טעון שרטוט ואמאי אצטריך ואמת דהוי כאמיתה של תורה לשרטוט שיטה ראשונה ואם נפשך לומר ס״ס לא הול"ל ואמת לומר דהוי כאמיתה של תורה כיון דבשיטה ראשונה סגי והו״ל לרמוז דבעי שרטוט באופן אחר. ואי קשיא על הרב הלבוש הא קשיא דמכל הפוסקים מוכח איפכא דמר מפרש כמזוזה ומר מפרש כס"ת ואידי ואידי שוים במגילה דבעיא שרטוט בכל השורות והוא הניח כל הפוסקים ותפס דברי א״ח ותו דדבריו אנם מתישבים כמדובר. וראיתי להרב מהר״י צבי שם שהקשה על מ״ש הרא״ם בתוספותיו על הסמ״ג דכתובים לא בעו דיו ושרטוט וגיטין ממ״ש פ״ק דמגילה דף ח׳ הא לתופרן בגידין זה וזה שוין וכן לענין שרטוט מוכח פ״ק דגיטין דגם נביאים וכתובים בעו שרטוט אף דיש לחלק בין שרטוט שורה לכל השורות עכ"ד. ומ"ש הרב אף שיש לחלק וכו' זה פשוט כמבואר בפוסקי׳ ודקארי לה מאי קארי לה. ומירוש' שהביא הר״ן במגילה פ״ב גבי מ״ש והלכתא מזוזה צריכה שרטוט משמע דכתובים בעו שרטוט בכל השיטות וכמ״ש הר״ן שם ומזה ה״ל להרב מהר״ן להקשות על הרא״ם לא מפ״ק דגיטין דאיירי בכותב פסו׳ לחוד וההיא סגי בשרטוט שורה באחת ועלתה לו. אמנם מה שהקשה על הרא״ם מההיא דפ״ק דמגילה לפום ריהטא זו הי שקשה על הרא״ם וכן מוכח מדברי הרמב״ם פ"ח דאבות הטומאות, וראיתי בס׳ התרומה סי' קנ״ג דמייתי התם דאיכא מאן דסבר דשאר ספרים חוץ מס״ת כשרים אף שלא בספר ודוי והרב התרומה דמה שם סברא זו עש״ב לשון הסמ״ג במגילה משמע קצת כהרא"ם והוא הגורם לרא״ם לכתוב וכן כאשר יראה המעיין ודוק היטב.
ב
לפנים אות ו׳ כתבנו בעניותנו דאשה שכתבה מגילה כשרה ועוד יש קצת ראיה מהא דהסמ״ג מייתי ראיה לדעת הרמב״ם דמגילה אינה צריכה עבוד לשמה מהא דקורא המגילה ביחיד בין הכתובים יצא דמהסתם אינה מעוברת לשמה כדרך הכתובים והקשה הרא״ם דא״כ לענין שרטוט ודיו ותפירת גידין נימא הכי ופריק לה הרב מהר״י צבי סי׳ צ״ג דשרטוט ואינך ניכרין והא קחזי לה וכיון דבהדיא אמרו דבעיא שרטוט וגידין מהיכא תיתי להכשיר בין הכתובים יותר ממה שתהיה לבדה ובודאי יראה אם כתובה כדינה אבל לענין עיבוד לשמה דהוא מידי דלא מנכר ואפ״ה שרית לקרותה בין הכתובים מסתמא כשר אפי' בלא עבוד לשמה עכ״ד ולפ״ז יש ראיה דמגילה שכתבה אשה כשר׳ דהא אשה כשרה לכתוב נביאי' וכתובי' וכיון דשרי לקרו׳ מגילה בין הכתובי׳ א״כ אפי' כתבם אשה כשרה דבכל ענין הכשירו לקרו' ביחיד לקרו' מגילה בין הכתובים והא לא מנכר דכתבתן אשה. ויש לדחות דכיון דרובא דרובא נביאים וכתובים מעשה ידי אדם איש באנשים לא חיישי למיעוטא דעל הרוב כתבן איש ודוק.]