ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרצא
א
דין א'. אין כותבין את המגילה אלא בדיו וכו' זה היה מעשה שהדפיסו מגילות על קלף ועלה לב אדם להכשירן ומהר״ם פרובינ״צאל מרבנן קשישאי שבעיר מנטובה בתשובותיו כ״י סי׳ ע״ג הוא הצ"ד צדדין וצידי צדדין וזו הלכה למשה דפסולות דמעשה הדפוס הוי כחק תוכות ואלו יגנזו ולא ידפיסו עוד כי הרואה אותם על קלף כתבני׳ מגילות הכתובות יסבור דכשרות ויקרא בהן ולא יצא י״ח ובירך לבטלה אבל להדפיס תמונתן בנייר שרי דלא טעו בהו.
ב
כתב הרב פר"ח דכיון דפיסול חק תוכות הוי משום דכתיב וכתב ולא וחקק אם רובה כתובה בהכשר לא פסלה וכההיא דהשמיט הסופר אותיות וקראן ע״פ יצא וה״ה למגילה שדפוסה רובה שפסול׳ עכ"ד ומקרוב בא לידי ס׳ קרבן נתנאל וראיתי להרב נר״ו ריש פ״ב דמגילה שכתב וז״ל פרי חדש הביא בשם ס' הזכרונות חק תוכות פסול והקשה עליו לא גרע מקרא ע"פ איזה תיבות ואשתמיטיתיה מ״ש התוס׳ בשם רש״י פ״ק דף ט' ד״ה בשלמא דגרע טפי כשכתב שלא כהוגן מאלו לא נכתב כלל עכ״ל ואנא זעירא אומר דהפר"ח לא הקשה על שום אדם רק כתב יש פוסלים חק תוכות במגילה ולי נראה דכיון דפסול חק תוכות וכו׳ והוא סברת עצמו ומה שהשיג עליו יש לישב שהרי התוס׳ פליגי על רש״י שם וכתבו דנדחק רש״י והם תירצו לקושיתם דצריך להגיהו קאמר וא״כ ס״ל דאף שכתב כמה תיבות תרגום כשר וכן כתוב בפסקי תוספות בהדיא. ולסברת רוב הפוסקים דס״ל דס״ת שחסר אפי' אות פסול ההיא דר׳ אלעזר בגיטין דף ס' דמותבי מינה רש״י ותוס' נקט ידיעה וה״ה חסרון אות כמ״ש מרן בב״מ פ"א דתפילין והרמב״ן הביא דבריו הר״ן פ״ב דמגילה מוקי לה ביריעה דסוף הספר וכפ״ז ל״ק ממקרא שכתבו תרגום מההיא דר' אלעזר שנצטרך לחלק כחילוק רש״י וא״כ מצינן לומר דרוב הפוסקים סברי כסברת התוס׳ דבין שכתב שלא כהוגן בין אם דילג אידי ואידי חד שיעורא ורוח אחת להם וא"כ לפ״ז שפיר כתב הפר"ח וסברת עצמו קאמר ודוק:
ג
תנן עד שתהא כתובה אשורית והרב שיירי כנ״הג עמד על מה שהשמיטוה הפוסקים ושם כתב משם הרשב״ץ בתשו' כ״י דמגילה בכתב מאש״ק הנקרא אלמדבר״ב פסולה. והיא בתשב"ץ ח״א סי' ח':
ד
כספר תורה וכו' שיש ביריעה לכתוב ג' דפין כשר אף אם לא נכתב אלא דף אחד בדיעבד כס״ת וכ״ש במגילה מורינו הרב בתי כהונה בכ"י ועמ״ש בי"ד סי' ער״ב:
ה
וצריכה שרטוט וכו׳ אם כתב בלי שרטוט כלל פסולה אפילו בדיעבד אבל אם שרטטו שיטה ראשונה ולא שאר שיטות בדיעבד כשרה והחרד לדבר ה' יחזור אחר מגיל' משורטטת כולה. הכנ״הג בש״ות הנדפסות סי' ר״ן ועמ״ש האחרונים. ומ״ש הגאון מהר״ר צבי בתשובה סי' צ״ז ובס' אדמת קדש ח״ב א״ח סי׳ ו׳ ע״ש ודוק:
ו
דין ב׳. או שכתבה עכו״ם וכו' יש להסתפק אשה שכתבה מגילה מי אמרינן לס״ת להא נמי ופסולה או״ד ס״ת שאני והמגילה כשרה ולכאורה נראה להכשיר ממ״ש התוס׳ בגיטין דף מ״ד אהא דאמרינן סתו"ם שכתבן עכו"ם וכו׳ ואשה וכו' פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכו' דדוקא בסתו״ם דרשינן הכי וכו' אבל שאר נביאים לא וה״ה נימא גבי מגילה שכתב' אשה כשרה אך אין ראיה מזה דהא לכמה מילי מקישינן מגילה לס״ת אבל ראיתי להרמב״ם שכתב פ״ב דמגילה דין ט' ואין העור שלה צריכה עבוד וכו' וכתב הרב המגיד זה פשוט שלא נזכר בה עבוד ואינו כס״ת אלא לדברים שהשוה בו עכ״ל וכפ״ז אפשר להכשיר זו מגילה ניתנה ליכתב ביד אשה שהרי לא הוזכרה הך פיסולא דאשה לכתיבת המגילה וכללא כייל לן הה"מ דאינה בס"ת אלא לדבריהם שהושוה בו. ואף דבהא דעבוד איכא רבוואתא דפליגי מ״מ מרן סתם בסמוך כהרמב״ם דאין העור צריך עיבוד לשמה וידוע דדעת מרן כסברא דכתב בסתם וכ״כ הפר״ח דיש להכשיר בדיעבד וכוותייהו נקטינן. ולסברת הרמב״ם כבר כתב הרב המגיד דאין לנו במגילה אלא מאי דאתמר בהדיא דהויא כס״ת. וכן יש להביא ראיה ממ״ש הפר״ח דאם כתב בשמאל יש להכשיר בדיעבד אף דקי״ל בתפילין סימן ל״ב דין ה' דפסול וה״ה במגילה זו שכתבה אשה דכשרה. ועמ״ש הר״ן גבי שרטוט שהאריך:
ז
הגהה. ועושין כל פרשיותיה וכו׳ הרב כנ״הג כתב וז״ל בספר המפה בשם פסקי מהר״א סי׳ צ״ג דאם עשה פרשיותיה פתוחות פסולה והר"ם מינץ סי׳ י״ב נסתפק בזה ושאל את פי מהר״ר איסרלן ונראה דעתו להכשיר דיעבד עכ״ל ולשון הרב אינו מכוון דממרוצת לשונו נראה דפסקי מהר״א לחוד ומהר״י איסרלן לחוד וזה אינו דמהר״ם מינץ נסתפק ושאל את פי מהרא״י והשיבו בפסקיו סי׳ כ״ג דלדעתו פסולה בדיעבד שממנו מקור דברי מור"ם הללו ומאחר שכן נראה דלא שבקינן פשיטותיה דמהרא"י משום ספיקיה דמהר"ם מינץ כי מהר״ם מינץ שאל את פי מהרא״י והשיבו ולשון הרב רנ״הג גרס להרב עולת שבת ולהרב מגן אברהם שכתבו דמהר״ם מינץ מכשיר ויש לסמוך עליו בשעת הדחק אלא דהרב עולת שבת החליט דהר״ם מינץ מכשיר והרב מג״א דהר“ם מינץ מפקפק על זה וק״ק דמהר״ם מינץ עלה ונסתפ״ק ופשט ליה מהרא״י לפיסול כאמור ועתה הנה זה בא אליה רבה מחדש ושם ראיתי השיג על מגן אברהם ולא זכר כנ״הג ועולת שבת. וסיים הרב אליה רבה וז״ל ומ״מ הא כתב הרב מהרא״י דיש מקלין דאין דין ס“ת בכל למגילה וצ"ע על רמ״א עכ״ל וכונת הרב להקשות על מור״ם דהרב מהרא״י סיים בפסקיו סי' כ״ג וז״ל אמנם יש מקלין דסמכי אמאי דכתב בהגמי״י דאין כל דין ס״ת למגילה מההיא דאותיות מטושטשות ומקורעות עכ״ל ומאחר דיש מקלין אמאי מור״ם פסל בהחלט ולק״מ דהרי כתב אח״כ מהרא״י דהמדקדקים במצות יש להם לקיים דברי ר״ת ומהר״ם ושפיר פסק מור״ם כר״ת ומהר״ם דלדעתם אם עשאן פתוחות פסולה כמ״ש מהרא״י שם ולא נעלם ממור״ם דיש מקלין בדבר אלא דפסק כמהר״ם ור״ת וכמ"ש מהרא״י דהמדקדקים יקיימו דבריהם וכ״כ בהדיא בדרכי משה דכתב מהרא״י דפסולה למ״ד דיש לה דין ס"ת אלא דבמפה הכריע לפסוק כן. ולדידן לענין הלכה נראה להכשיר בדיעבד דהרי כתב מהרא״י דבר זה תלוי אם יש לה כל דין ס“ת והר"מ פסק דא״צ עיבוד לשמה והכי סתם מרן וכמו שכתבנו בעניותנו בסמוך וה״ה אם עשה פרשיותיה פתוחות דכשרה לדעת הרמב״ם ומרן.
ח
אם היתה המגילה כתובה למפרע פסולה. מהר״ם דאנון הובא בספר מרכבת המשנה ומהר״ב הלוי מגמגם בדבר.
ט
וצריכה עמוד בסופה וכו' עיין מ״ש מהר״ם בן הרשב״ץ בתשובותיו סי׳ תקע״ט.
י
דין ו'. הגהה. מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן וכו' וכ״כ הרדב״ז בתשובה סי' תרס"ה ודקדק כן מלשון הרמב״ם ע״ש.
יא
דין י״א. אם קרא במגילה גזולה יצא. מדברי הרב המאירי בפסקי מגילה דף י״ט ע״ב מוכח דיש מחמירין בזה אף דמכשירין בשופר. וצריך טעם.
יב
הגהה. ואם מברכין וכו' עמ״ש הרב פר״ח סי׳ תקפ״ו שחלק על מהרי״קש ופסק דיכול לברך על שופר גזול.