ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
סימן כ"ה. א'
דין ה' ויברך להניח תפילין וכו׳ שמעתי בשם מהר״ם שמברכין להניח דכתיב להניח ברכה אל ביתך וכיון שאין בה אלא בית אחת מברך להניח אבל בראש שיש ד׳ בתים יש לברך על מצות וכמה אני מצטער על שבוש גדול שנתפרסם בכל ארצות אלו ובכל החיבורים שמברך על מצות וזה שבוש גדול שצריך לברך במצות תפילין וכן מצאתי תשובה מכתיבת הגאונים וכן מצאתי בכל גמרות קטלוניא ואולי ט"ס נפל בכל החיבורים. אך רבינו תם כתב בהדיא דבשל יד מברך להניח דהוי התחלת מצוה ועל של ראש מברך בעל לפי שהיא גמר המצוה וזה אי אפשר בשום פנים דהתינח מי שיש לו שני תפילין אבל מי שאין לו אלא תפילין של ראש אמאי מברניכן בעל דעכשיו אינה גמר כי אם התחלה והאמת יורה דרכו. רבינו אשר בר חיים בס׳ הפרדס כ״י שער ט' והוא האריך בזה וזה שכתבתי הוא תורף וקיצור דבריו ז״ל:
וגברא רבא חזינא ותיובתא ותיוהא חזינא דמה שהק׳ על ר״ת לק״מ דכיון דרוב׳ דרובא אית להו תרתי א"כ תפלה של ראש הוי גמר לרוב מניחי תפילין דיש להם שנים ואמטו להכי תיקון על של ראש בעל שהיא גמר מצוה כמ״ש ר״ת ולמיעוטא דמיעוטא כי אזלת יד ואין להם אלא של ראש לא חיישינן דגם ר״מ דחייש למיעוטא מ"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא ולא עוד אלא כי זה עצמו דאין לו של יד לימים עוד יהיה לו והוא דרך אקראי מיעוטא דמיעוטא ומשום הכי לא תיקון נסח ברכה אחרת בשביל זה ותמיד על של ראש מברכין על מצות דכיון דע"ל ע"ל. ואחר זמן ראיתי שכ״כ הרמ״ע באלפסי זוטא פ״ק דפסחים וז״ל ולא ראו לשנות המטבע למי שאין לו אלא טוטפת לבד דמיעוטא דלא שכיח הוא עכ״ל. ותו חזה הוית להרב הנז׳ יצא לטעון והאריך לפי דעות הראשונים בטעמיהם ללשון הברכה בעל דלא יצדק על תפילין של ראש על מצות. ומבלי שנטפל עצמינו הדק היטב בסדר המערכה שהעריך אמינא דהרב הנז' מדויל ידיה משתלים דהרב עצמו בנעילת שער ט' כתב וז״ל וקבלתי מפי החכם ר׳ יהודה נר״ו שקבל מפי אביו הרשב״א ברצלוני ז״ל שאין לך שום כלל מזה הענין בעולם שאין בו כמה פקפוקי׳ וכמה קושיות ואין א׳ מהם עולה כהוגן הלכך אין לנו לטרוח ולדקדק אחר הכללים אלא הברכה שתקנו לנו רבותינו בעל מברכין בעל והברכה שתקנו בלמ״ד אין מברכין אלא בלמ״ד וג"כ הנהו כללי דכייל על איזה מצוה חייב אדם לברך ועל איזה מצוה פטור אדם מלברך כלם הם אבני תהו על אבני בהו אלא באותה מצוה שידענו שתיקנו לנו רבותינו לברך מברכינן ועל מצוה שלא תקנו ברכה לא מברכינן עכ״ל ומעתה כיון שר"ת כתב ודאי דמברכין על מצות וכך ראינו נסחת הרמב״ם דדייק טפי בנסחי דווקני עתיקי וכן שאר מחברים אין לנו לפקפק מצד הכללים והנהו נסחי דחזנהו דכתיב ב מצות אינהו נינהו נסחי דלא מכווני. ב הגהה. על מצות תפילין וכו׳ עמ״ש בשו״ת שאלת יעב"ץ סי׳ קמ״ג. ג דין ו׳. אם פגע בשל ראש וכו׳ מי שלבש תפילין של ראש קודם אין צריך לסלקה אלא ילבש של יד ודלא כהלק״ט שאלת יעבץ סי' קכ"ה ועמ״ש לפנים סי׳ כ״ו אות א׳]: