אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן כה

שיורי ברכה

א

דין א׳. אחר שלבש טלית מצויץ יניח תפילין וכו' הרב כנ״הג כתב דמי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין דציצית קודם וכ״כ בשיירי גם כן. וכמה אחרונים חלקו עליו כמ״ש הרב יד אהרן ונוסף עוד הרב בית הלל י״ד סס״י רפ״ה והרב אליה רבה והרב בית דוד ובשו״ת שמש צדקה א״ח סי' ט״ו וט״ז הליץ קצת בעד הכנ"הג. ודברי האחרונים עיקר דתפילין קודמין אך אם מוצא תפילין בשאלה יקנה ציצית וכמ״ש האחרונים. ועמ״ש הרא״ש פ' היה קורא סימן יו״ד ודוק וק"ק על הרב אליה רבה שהביאו [משם] הר״ד אבודרהם והוא מפורש בפסקי הרא“ש וגם הרד״א בשם הרא״ש אמרה:

ב

שמעלין בקדש וכו' מרן בב״י כתב בשם הרב הנמקי דציצית תדיר שנוהג בשבת וי״ט ומהר״ח אלפאנדרי בהגהת בני חיי העיר על זה דהו״ל תדיר ומקודש והיא בעיא פ׳ כל התדיר ולא איפשיטא וכו׳ ויש לי הרהורי דברים על דברי קדשו כמ״ש לקמן סי' ן' בס״ד:

ג

והמניחין כיס התפילין והטלית וכו' אם הטלית של שבת היה מונח בכיס שנותן בו טלית חול והתפילין וטלית של שבת היה לעילא מכל נשאל הרב החסיד מהר״י מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ פ״ג אם יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול או יש בזה אין מעבירין על המצות וצריך ללבוש טלית של שבת והרב ז״ל פתח בתשובה תחילה דאין בזה אין מעבירין על מצוות והביא ראיה מדברי התוס' דיומא דף ג״ל ע״א שכתבו דלא שייך אין מעבירין על המצוות אלא כי בעי למעבד תרווייהו שיש להקדים ההוא דפגע ברישא וכו' ע״ש וה״נ כיון שאינו רוצה ללבוש אלא טלית אחת לא שייך אין מעבירין על המצות. והדר תבריה לגזיזיה שהתוס׳ עצמם בפ״ק דמגילה דף ו' ע״ב דחו חילוק זה מכח ההיא סוגיא זהו תורף דבריו:

והנה היה מקום להעמיד ראיתו מדברי התוס' דיומא כי האף אמנם דהתוס׳ במגילה דחו חילוק זה מ״מ כיון דחזינן דהכי משני ביומא הכי נקיטינן דידוע דהתוספות דיומא הם ממהר״ם מרוטנבורק וכתבו הגהות מיי' פ"ח דחמץ ואנו אין לנו אלא דברי מהר"ם דהוא בתרא ע״ש ואף אנו נאמר דכיון דבתוס' יומא שחיברם מהר״ם איתיה לחילוק זה הכי קי"ל ולא כהתוס' דמגילה שדחאוהו דהא מהר״ם הוא בתרא וכבר ראה דברי הראשונים ועכ״ז הסכים לחילוק זה:

ועוד מן הדא שכתב מהרש״ל בים של שלמה ביבמות פ״ד סי׳ ל״ד שהתוספות של מסכתות גדולות עיקר נגד תוספות דמגילה ושאר מסכתות קטנות שיש קבלה שהתוס' דמסכתות גדולות חיברם רבינו אליעזר מטוך ע״ש והכא חזינן דבתוס' זבחים דף נ״א ע״ד ובתוספות מנחות דף ס״ד ע״ב כתבו חילוק זה כתוס' דיומא ומאחר שכן נקטינן כתוספות דזבחים ומנחות ויומא ולא משגחינן בתוספות מגילה:

ברם אכתי יש מקום לדחות ראית הרב הנז' לנ״ד ולומר דאין ראיה מחילוק התוס' הנז' שכונת התוס׳ לומר דאי לאו קרא דאשר פתח ה״א דאין מעבירין היינו דוקא כי בעי למעבד תרוייהו ולהכי אתא קרא דאשר פתח לגלות דאין מעבירין בכל גוונא אתמר וכזה ראיתי שכתב בס' שיח יצחק שיטת יומא והיא נדפסה מקרוב דהאי קרא לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא דבהא נמי אמרינן אין מעבירין וכתב דבהא מתרצתא קושית הרב פנים מאירות על התוס' דזבחים ובהא ל״ק מה שהקשו התוס' פ״ק דמגילה על זה דהשתא דגלי קרא מהתם ילפינן בכל דוכתא דבהא נמי אין מעבירין עכ״ד וספר פנים מאירות כעת ליתיה גבאי ולפ"ז אדרבא שמעינן לנ״ד הפך מדברי הרב הנזכר דאף דלא בעי למעבד אלא חדא איתיה להאי דאין מעבירין:

אמנם רואה אני דאין כונת התוס׳ כמו שכתבנו דדבריהם לסלקא דעתין דוקא והמסקנא להפך דאמרינן אין מעבירין בכל גוונא וכמ״ש בספר הנז' שהרי בפסקי התוס' דזבחים ומנחות כתבו דאין מעבירין דוקא כשיש שתי מצות לפניו ע"ש וא״כ מוכח דכונת התוס' היא לפי האמת דדוקא התם דגלי קרא אשר פתח שמעינן יסוד מערבי אבל בעלמא הא דאין מעבירין אינו אלא כשיש שתי מצוות לפניו וא״כ קמה וגם נצבה ראית הרב הנז' לנ״ד מדברי התוס׳ דיומא וזבחים ומנחות דהכי הוא קושטא דמילתא דאין מעבירין אינו כי אם כשיש שתי מצוות לפניו:

אכן כי דייקינן פורתא נראה דאין ראיה מדברי התוס׳ הנז׳ שהרי במנחו׳ דף ס"ד אמרינן בש"ס דטעם דאין מביאין העומר אלא מן הקרוב הוי משום אין מעבירין על המצות ועל זה כתבו התוספות התירוץ הנז' וז״ל ומתרצים דלא שייך אין מעבירין על המצוות אלא כשיש שתי מצוות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצוות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שריים לא קבעו אהאי טעמא אי לאו דגלי קרא בהדיא עכ״ל ודבריהם צריכים ביאור דאי אין מעבירין אינו אלא כשיש שתי מצוות לפניו איך מתישבא ההיא שמעתא דקיהיב טעמא לעומר להביא מן הקרוב והרי התם ליכא אלא חדא מצוה וכן ראיתי בליקוטי מהר״ר בצלאל כ״י שהביא משם תוס׳ חיצוניות שכתבו וז״ל ותירץ הר״ש דלא אמרינן אין מעבירין אלא בשתי מצוות שהקודמת לידו תקדם אבל לקבוע מקום לא שייך וקשה משמעתין דהוי לקבוע מקום ואמרינן אין מעבירין ובמקום הקודם שימצא חייב לעשותה עכ״ל הרי דמקשו עלה מההיא דעומר ואיך התו׳ דידן דעלה קיימו משנו כי האי שינוי ולא עוד אלא שכתבו וכן בהך דשמעתין שנוטל מן קרוב:

לכן מוכרח לומר דכונת התוס' דידן בתירוץ זה אינו כדמשמע מפשט דבריהם דבחדא מצוה ליכא משום אין מעבירין אלא כל כונתם אינו למעט דלא מהני טעמא דאין מעבירין לקבוע מקום אבל כי לא הוי קביעות מקום אף דליכא אלא חדא מצוה כגון הבאת עומר איתיה לטעם אין מעבירין ומייתי מקרוב ואין זה קביעות מקום דהשתא הכא ביכר מקום זה ולשנה אחרת יבכר במקום אחר ואין זה קביעות מקום ובכי האי אמרינן אין מעבירין. וכן נראה שהבין דבריהם בס' שיח יצחק וכתב דל"ק מההיא דמגילה ע״ש באורך אמור מעתה צ״ל דגם מ״ש בזבחים וביומא אף כי לא פורש בדבריהם ההיא דעומר כונתם כמו שביארו התוס׳ עצמם במנחות ובהכי ל״ק מהנהו דמגילה ועומר וכמ"ש בס׳ הנז׳ וילמד סתום מן המפורש ובהכי ל״ק מה שהקשה בריש ס׳ ארעא דרבנן על דברי התוס׳ דיומא הנז׳ מסוגיית פסחים דף ק"ה ע״ב דפריך דמי שאין לו אלא כוס אחד ליבדיל עליה ולא יניחנו עד לאחר המזון וכפי דברי התוס' הנז׳ דלא אמרו אין מעבירין אלא כי בעי למעבד תרוייהו הרי התם לית ליה אלא חד כסא ולא שייך אין מעבירין:

ולפום מאי דאמרן לק״מ דכל כונת התוס' אינו אלא למעט קביעו' מקום אבל כשאינו לקבוע מקום אף בחדא מצוה אמרינן אין מעה״מ כמתבאר מסוגיית מנחות ומדברי התוספות שם כמו שנאמר ובלא"ה לק״מ דסוגיית פסחים הנז׳ לאו משום אין מעבירין על המצוות אתינן עלה אלא מטעם חבינה מצוה בשעתה והא כדאיתא והא כדאיתא ובהכי ל״ק מה שהקשה על מהר״ץ אשכנזי שהשיג על תשובת הרדב״ז סי׳ י״ג עש״ב מסוגיית מנחות דף מ״ט כאשר יראה המעיין ועוד יש לדקדק בדברי הרב ארעא דרבנן הנז׳ שם ואין להאריך:

באופן כי לפי האמור חזר הדין דגם לפי דברי התוס׳ דיומא אמרינן אין מעבירין אף בחדא מצוה ולא מעטי אלא קביעות מקום וכפי זה היה מקום לומר בנ״ד דיש בכיס הזה טלית של שבת על הכל דאמרינן אין מעבירין ויתעטף בטלית של שבת דפגע ברישא:

אכן ראיתי להרב מהר״י מולכו הנז׳ דאתי עלה מטעמא אחרינא וז״ל נ״ל דכיון דזה הטלית הוא מובדל ומפורש ליום שבת ואין בדעתו ללבשו אלא מידי שבת בשבתו אין כאן עובר על המצוות דעד כאן לא אמרינן הכי אלא כשרוצה ללבוש שניהם אמרינן כל הבא לידו וקדם זכה אבל כאן שאין בדעתו ללבשו בחול אלא יום שבת אין כאן משום עובר על המצות וכן נ״ל לדקדק מדברי מהר״י קארו בש״ע סימן כ״ה דהנה בדין א' כתב והמניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה וכו' ובדין ב' כתב מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבה״כ ושם יתעטף בטלית גדול ומכאן נראה החילוק שאמרנו דאי לא אמאי הרב לא כתב בדין ב׳ דזה שמניח תפילין בביתו צריך ליזהר הפך ממ״ש בדין א' דהיינו דזה שאינו משים הטלית גדול בבית יזהר להניח למטה וכיס התפילין למעלה כדי שלא יהא עובר על המצות ואיך סתם דבריו ודרך הפוסק לבאר כל חילוקי הדינים אלא ודאי מדסתם משמע דס״ל החילוק שביארנו דכיון דאין רצונו ללבשו עתה אלא עד לכתו לבה״כ ה״נ כיון דאין רצונו ללבשו אלא עד יום שבת אין כאן מיחוש וזה שכתב בש״ע דין ב' כתבו בבית יוסף בדרך נכונה וגם שם לא חילוק שיזהרו שיהיו התפילין למעלה וכו' ועדיין צריך ישוב בדבר עכ״ל והגם שהרב ז״ל לא החליט מאמרו וכתב דעדיין צריך ישוב אנכי הרואה שהרב מגן אברהם פשיטא ליה שכתב בס״ק ד׳ וז״ל ונ״ל דאעפ״י שבא הטלית גדול בידו קודם שהניח תפילין א״צ להתעטף בביתו כיון שאין דעתו ללבשו כאן וכו' עכ"ל והסכים עמו הרב אליה רבה ס״ק ה' וה״ה לנ״ד דמצי להניח טלית של שבת ולא ללבשו ויתעטף בטלית של חול וכמש"ל:

ד

דין ב׳. מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין וכו' ראיתי להרב יד אהרן בריש הגהת ב״י שבזה רצה לישב לשון הזהר כי הנה מרן בב״י כתב משם ס׳ הזהר פ׳ במדבר לפרשא עליה פרישו דמצוה לבתר אתקשר קשרא דיחודא דאינהו תפלין וכת' ע״ז הרב יד אהרן וז״ל ובפ׳ ואתחנן אר״ש וכו' אנח תפילין וכו' ואתעטף בעיטוף דמצוה הכי מלשון זה משמע דתפילין קודמין לציצית בהנחתן וצ״ל דבפרשת ואתחנן מיירי כשיש לו טלית קטן תחת בגדיו ודוחק עכ״ל ולא נהירא דכפ״ז מ״ש בזהר פ' במדבר היינו כשאין לו טלית קטן והרי כתב רבינו האר״י זצ״ל דטלית קטן אין להסירו בשום זמן והי' טעמו על דרך הסוד ואיך אפשר שהזהר איירי במי שאין לו טלית קטן. ותו שלפי דבריו יקשה על מ״ש מרן בב״י שהדרך הנכונה ללבוש טלית קטן ואח״כ יניח תפילין ואז יבא לבית הכנסת ויתעטף בטלית גדול ובזה יצא י״ח רשב״י וכו׳ וכן פסק כאן בדין זה והרי רשב״י פ' ואתחנן מיירי ביש לו טלית קטן ואפ״ה קאמר להתעטף בטלית גדול קודם צאתו מהבית:

הן אמת דבלאו הכי לפי מ״ש האר״י דטלית קטן אין להסירו כנז' דברי מרן בב״י כמ״ש בדרך נכונה הנז׳ וגם מ״ש לעיל משם גדולי מקובלי ספרד אינם מכוונים דודאי הרשב״י מיירי ביש לו טלית קטן כי כך המדה עד״ה שלא להסירו ואפ״ה כתב להתעטף בטלית גדול ולהניח תפילין ולבא לבית הכנסת. וכזה ראיתי אחר החיפוש להרב המקובל מהר"י צמח בהגהותיו כ״י שכתב בדין זה וז"ל מהרב ז"ל. צריך ללבוש הטלית קודם התפילין כי הטלית הוא מציאות המקיף ואח״כ באים התפילין שהם הפנימיים. צמח. נודע שאין להסיר הטלית קטן בשום זמן וכו׳ וכן צ״ל שיהיה רשב״י נוהג ענין זה ולכן אין הכרע מדברי רשב״י שמה שמדבר בטלית גדול הבינו שהוא טלית קטן וכפי מנהג הרב כך בודאי הוא סדר הזהר והמעיין יחקור בזהר וימצא עכ״ל הרי מבואר כמ״ש שכתב הרב הנז׳ שדין זה שכתב מרן היינו לפי מה שהבינו דמ״ש בזהר להתעטף ואחר כך להניח תפילין וגם לבא עם ציצית ותפילין לבית הכנסת היינו טלית קטן. אך לדברי האר״י כונת הזהר על טלית גדול:

ומ״מ אין זה מן הדקדוק על מרן כי בימיו עדיין לא נתגלית חכמת האר״י. אבל לפי מ״ש בספר יד אהרן שמהזהר מוכרח דמ״ש בפ' ואתחנן היינו כשיש לו טלית קטן וכו׳ יקשה קצת על מרן דמהזהר עצמו משמע שצריך להתעטף בטלית גדול ולבא לבה"כ מעוטף אף שיש לו טלית קטן כמדובר. ותו ק״ק על ספר יד אהרן דאמאי הרחיק את עדיו והביא מהזהר פ' ואתחנן הו״ל לדקדק ממ״ש פרשת במדבר גופי' לבתר דקם על לבי כנישתא מעטר בטוטפי אתכסי בכסויא דציצית ע״ש דהרי הזכיר טוטפי מקמי ציצית. אמנם ראיתי למר זקננו הרב החסיד מהר"א אזולאי זצ״ל בפי' הזהר כ״י שכתב דמ״ש הזהר פ' במדבר מעטר בטוטפי אתכסי וכו׳ וכן מ״ש פ' ואתחנן אנח תפילין וכו׳ ואתעטף וכו׳ לאו דוקא דלא נחית בלשונות הנז' לסדר הנחתן ומ״ש בתר הכי פ׳ במדבר הוא העיקר [זה הוא תורף דבריו] ומטי בה משם [מהר״ם קורדיבירו] זצ״ל:

הגם הלום ראיתי בש”ות הרדב“ז כ״י סי' שני אלפים ר"ס שנשאל על זה ציצית ותפילין איזה מהם קודם והשיב ראיתי בזהר שתי הסברות ומה שעלה בידי אחד העיון דמי שאינו לובש טלית קטן ראוי לו להקדים מצות ציצית ואח״כ תפילין ומי שרגיל בטלית קטן תחת מלבושיו ראוי לו להקדי׳ טלית קטן ואח״כ התפילין ואח״כ טלית גדול וכן נוהגים קצת בצפת ויפה נוהגים לפי הסוד ויש סמך ממ״ש נמקי יוסף עכ״ד ודבריו הם כדברי מרן ומ״ש שיש בזהר השני סברות כבר נתבאר שאין בזהר אלא סברא אחת כמ"ש הרמ״ק [ועמ"ש הרדב״ז בתשובותיו המודפסות סי' רמ״ד וכו']:

ה

דין ה'. הגהה. וי"א לברך על של ראש על מצות וכו' וכ״כ רבינו ישעיה הראשון בתשובותיו כ״י סי׳ קל"ו ודחה דברי הרי״ף וקיים דברי בה״ג והכריח הדבר מהש״ס וכתב שכך מצא להרב עמרם גאון ולמהר״א ממיץ ולרבינו שלמה בן היתוס משם רבינו גרשון מאור הגולה עכ״ד וכן ראיתי בפירוש רבינו גרשום מאור הגולה כ״י פרק הקומץ וכן ראיתי בהלכות ראש השנה להרא״ה כ״י שכתב שגאונים ראשונים כתבו כב״הג וכן הוא בשאלתות והרבה מחכמי הדור הכריעו כב״הג וכן נהגו כל חכמי צרפת עכ״ל ועמ"ש הרב הלק"ט ח״א סי׳ נ"ד:

ו

על מצות תפילין וכו' עמ״ש הרב מגן אברהם ס״ק ט' ופוק חזי מאי' דכתיבנא בעניותין על דבריו בספרי הקטן שער יוסף דף כ״ו ע״ג בס״ד:

ז

דין ו׳. אם פגע בשל ראשו תחילה וכו' עיין מ״ש הרדב״ז סימן תקכ״ט:

ח

דין ט׳. דאסור להפסיק בדבור בין תפלה של יד וכו' וה״ה דאסור להפסיק בין תפלה של יד של סדר רבינו תם לשל ראש למי שנוהג להניחם אף שאין מברך על של ר״ת ועיין בשו״ת פנים מאירות ח״א סי׳ ט״ז ובשו"ת דרכי נועם סי' ג׳ ובשו״ת דבר שמואל סי' קמ״ב ועיין מאי דכתיבנא בעניותין לקמן סי' ל״א אות ד' בס״ד:

ט

דין י״א. אחר שיקשר של יד על הזרוע וכו' כתבו משם הרב המקובל מהר״ר יעקב צמח שהרב מהר״ר שמואל ויטאל העיר שאביו מהרח״ו זצ״ל כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו״ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות אבל בקבורת לא עשה שום כריכה כלל ואמר מהרח״ו שכך נהג רבינו האר׳י זצ״ל ומהר״י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה. וכך נהגנו. ועמ"ש הרשב"ץ ח״ג בתשו' סי׳ קי״ח:

יוד

קודם שיכרוך הרצוע׳ סביב הזרוע וכו׳ אבל הרד"בז בתשו' סימן תרכ"ג כתב דיש לכרוך סביב הזרוע קודם של ראש ע״ש וכ״כ משם האר״י וצ״ל וכך נתפשט המנהג בארץ ישראל:

יא

דין י״ג. וביום ר״ח וכו' קודם תפלת מוסף. כתב הר' החסיד מר זקנינו מהר״א אזולאי זצ״ל בהגהותיו כ״י כפי דרך האר"י זלה״ה יש סוד נשגב בזה וצריך שלא יחלוץ אותם אלא אחר קדיש תתקבל ובחול אין לסלקם עד אחר עלינו לשבח וטעמו נסתר ונגלה לבעליו וכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יודע הטעם כי מצוות האלהיות פועלות בסגולה ועושות רושם למעלה אף שנעשות בלתי הכונה הפרטית רק שצריך לכוין הכונה הכללית שיכוין המניח והעושה המצוה שעושה המעשה הזה לקיים מצות אלהיו עכ״ל ומכאן אזהרה לדקדק בכל מעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אף כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה