ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן רצ״ו. א
דין ב'. י״א שאגב הקדוש מבדילין עליו וכו׳ זה סברת הגאונים כמ״ש הטור. וראיתי בסדר רב עמרם כ״י שכתב וז״ל אין מבדילין על הפת כל עיקר מה טעם שאין דומה הבדל׳ לקדוש מפני שקדוש אי אפשר לו שלא לסעוד דקא אמרינן אין קדוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחנו קבוע וסעודה קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד מקדש על הפת. במ״ש כלום סעודתו קבוע ושלחן קבוע ופת מתוקנת לפניו שנוטל פת ומבדיל עליה הלכך אין מבדילין על הפת עכ״ל ואח״כ גבי י״ט שחל במ״ש כתב וז״ל ואם אין לו יין מבדיל על הפת ואעפ״י שכתבנו למעלה שאין מבדילין על הפת ודאי כך הוא שבשאר ימות השנה אין מבדילין על הפת כל עיקר וכמ"ש טעמו של דבר אבל מוצאי שבת וי״ט יש קדוש והבדלה ואם אין לו יין מבדיל על הפת ושפיר דמי וכך אמר טעם אדונינו מאור עינינו רב צדוק גאון זצ״ל אלו עמדה הלכה דנהי״ק הוה אמרינן כיון שהבדלה קודמת לקדוש וקי״ל דאין מבדילין על הפת אסור להבדיל עליו אפי' ממ״ש לי"ט עכשיו שאמרו חכמים היכי עבדינן י״קנהז וכיון דקדוש אומר תחילה נעשה קדוש על הפת והבדלה טפלה לו הלכך מי שאין לו יין מברך המוציא ואח״כ אשר בחר בנו ואם יש לו גשמים על הגשמים ואם אין לו בשמי' מברך בורא מאורי האש ואח״כ המבדיל ושהחיינו עכ״ל. ולפום ריהטא יש להעיר דמדבריו בטעם אין מבדילין על הפת הדין נותן דיבדיל במ״ש שחל בו י״ט על הפת אף אם היה אומר נהי״ק. כיון דהסעודה לפניו וכך נראה ממרוצת לשונו אח״כ ממ״ש ואעפ״י שכתבנו למעלה וכו' וכמ״ש טעמו של דבר אבל מוצאי שבת וי"ט וכו׳ ונראין הדברים דלפי הטעם שכתב לעיל נפיק דבמ״ש וי"ט דהסעודה לפניו שאני ותצא דינא דמבדילין על הפת. וממה שסיים רב צדוק גאון משמע להפך ובפירוש כתב דאלו אמרו רז"ל נהי״ק גם כמ"ש וי"ט לא היו מבדילין על הפת.
ויראה שכונת הגאון ז״ל דאי הוה הלכתא דאמרינן נהי״ק אין מבדילין על הפת גם בע״ש וי״ט דלא פליג רבנן גם דטעם מ״ש דעלמא לא שייך. א״נ דאי הוה אמרי' נהי״ק היה יכול לברך נר ויין והבדלה ולשהות לומר קדוש ואף דצריך לשתות כוס הבדלה ואסור לטעום קודם קדוש אפשר דהכא כיון דהוא משל למלוה המלך ואחר כן מקבל האפרכוס הוה שרי לשתות הבדלה וישהה כרצונו ויאמר יין קדוש ומאחר שכן אין מבדילין על הפת כיון דאין מוכרח פת לצורך הבדלה ואם ירצה יכול לשהות זמן מה בלי קדוש וסעודה ולכך אף דנהיגי דסמכי להו נהי״ק אין מבדילין על הפת אבל השתא דקדוש ברישא א״כ הבדלה טפלא. שבתי וראה דהעיקר כדשניין מעיקרא משום דלא פלוג כמבואר לעין הקורא ואין להאריך:
ומ״ש הגאון דבמוצאי שבת וי״ט מברך על הבשמים יש בפוסקים סברא זו כמבואר בב״י לקמן סי׳ תצ״א:]