ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רצו
א
דין א׳. סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה וכו'. עמ״ש הרב הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל״ד ריש ע״ד טעם נכון לסדר הזה ע״ש ושפתים ישק:
ב
דין א'. הגהה. משום חיבוב מצוה. בפרקי ר' אליעזר פ״כ איתא ר״א אומר לאחר ששתה אדם כוס ההבדלה מצוה להטיל מעט מים בכוס ושותה כדי לחבב המצוות ומה שישאר בכוס מן המים מעבירו על גבי עיניו למה משום שאמרו חכמים שיורי מצוה וכו':
ג
דין ב׳. וה״ה לשאר משקים חוץ מן המים. רבים הבינו מלשון זה דמצי להבדיל על החלב ועל השמן. והוא טעות דהא דקאמד וה״ה לשאר משקים היינו כשהמשקה הוא חמר מדינה וקאי אמאי דסמיך שכתב על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וע״ז כתב וה״ה לשאר משקין דהיינו כשהמשקה הוא חמר מדינה. ומ״ש חוץ מן המים ר״ל אף דאין שותין במקום ההוא אלא מים לבד וסד״א שיהא דין המים כחמר מדינה. וכמ״ש מור״ם בדרכי משה בסי' זה וכל זה פשוט ומבואר בב״י סי' זה וסי' ער״ב ויען ראיתי טועים ועבדי עובדא הוזקקתי לבאר המבואר:
ד
וי״א שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על השכר הוא סברת הרא״ש וסיעתו. ומרן בב״י תמה על הטור שלא כתב דעת הרא״ש וכתב הרב כנ״הג דבספרי הטור שלפני מרן לא היה כתוב סבר הרא״ש בטור וכן הוא בטור בדפוס הקודם אבל בספרי הטור דקמן כתוב בטור וא״א הרא״ש וכו' ואולי עפ״י תמיהת רבינו הגיהו כן בספרינו עכ״ל:
ואני אומר דודאי בטור שלפני מרן לא היה כתוב כך וזה פשוט. אבל מ״ש שהוא הגהה שהגיהו אחרי ראות תמיהת מרן לא נהירא שהרי האגור דקדים למרן סי׳ ז"ית הביא דברי רב עמרם וכו' וסברת הרא״ש וסיים לשון הטורים. הרי דבטור שלפני האגור היה כתוב כגירסת ספרינו:
ה
הגהה. וסברא ראשונה עיקר. הרב הלבוש גריס וסברא אחרונה עיקר והרב פרישה הביאו ס' אליה רבה כתב דנסחתינו טעות דהרי סברא אחרונה הם הרי״ף והרא"ש והטור ודרכו של רמ״א לפסוק כוותייהו אבל בס' אליה רבה הכריע דנסחתינו עיקר כי כן הוא באגור סי' ז״ית משבלי הלקט והרבה גדולים ובס׳ תניא ושלטי הגבורים וכו׳ ועוד דהרא״ש לא כתב אלא יותר טוב עכ״ד וכן כתב הרב אליה זוטא בספרו ושם כתב דס' תניא חיברו רבינו יחיאל אחי רבינו הטור וזה אינו כמו שהוכיח בס׳ קורא הדורות דף כ״א:
גם מ״ש הרב באליה רבה ועוד דהרא״ש וכו׳ אינו מובן כל כך דגם לשון סברא אחרונ׳ שכתב מרן הוא וי״א שיותר טוב וכו' ויש לישב:
ולי ההדיוט נראה עיקר כמ״ש הרב פרישה שהרי בדרכי משה כתב לעשות קדוש והבדלה על השכר וכו' כתב ב"י וכן דעת התוספות והרי״ף דאין לומר יקנה״ז על הפת רק על השכר במקום דליכא יין עכ״ל עין רואה דמור״ם בדרכי משה לא הביא אלא סברא אחרונה ואין זכרון להגדולים דמייתי בס׳ אליה רבה וזוטא. מוכח דדעת מור״ם לפסוק כהרי״ף והתוס' וסיעתם וצ״ל בהגהה וסברא אחרונה עיקר כמ״ש הלבוש ופרישה:
ו
דין ח'. נשים חייבות בהבדלה וכו׳ ראיתי למהר״י עאייאש בהגהה כ״י שתמה על מרן שלא הביא בב״י דעת הרמב״ם דנשים חייבות דבר תורה וכמ״ש הרב המגיד עכ"ד וק״ק על הרב ארעא דרבנן אות פ״ט שכתב דמפורש בב"י דלהרמב״ם מהתורה ולשאר הפוסקים מדרבנן דהרי מרן בב״י לא זכר מזה. ושוב ראיתי בשו״ת בית יהודה למהר״י עאייאש הנז' סי׳ מ"ג ששם נמי תמה על מרן כנז׳:
ז
הגהה. על כן לא יבדילו לעצמן וכו׳. האחרונים אשר היו תמהי״ם על מור״ם מה בין זו לשאר מ"ע שהז״ש דס״ל דמברכות חתרו לישב. וכתב מהר״י עאייאש בהגהה כ״י וז״ל המג״א חילק בין מצוות שיש בהם מעשה ובין מצוות שאין בהם אלא אמיר' לבד ולא משמע כן מהתוס' דסוף ר״ה דף ל״ג שכתנו דנשי׳ עולות למנין ז' ומברכות על קריאת התורה ומדבריהם נדחו גם דברי הרב מגן דוד שחילק בין מצוות דאוריתא לדרבנן שהרי קריאת התורה לאנשים אינו אלא מדרבנן ובריש סימן תכ״ו כתב הרב מגן אברהם דפרק ה׳ דסנהדרין איתא נשי מברכות מחדש חדשים אלמא מברכות עכ״ל ואפשר לישב דכונת הט״ז ומג״א דמור״ם הכריע כן מדעתו ול״ק מהתוס׳. ולהרב מג״א בלאו הכי ל״ק שהוא כתב דבדבר שאין בו אלא ברכה כי הכא אין רשאות ולא דמי לקריאת התורה דאיכא תרתי קריאה וברכה והגם דברישא כתב מצוה שיש בה עשיה הרי גמר אומר ופירש דבריו מיד:
גם מה שהקשה עליו ממ״ש סימן תכ״ו ל״ק דשם כבר רמז הרב מג״א וכתב עיין סס״י רצ״ו וגם דחה שם דלישנא בעלמא נקט. גם כאן כתב ואפשר דמה״ט לא נהגו לקדש הלבנה ועמ״ש סי׳ תכ״ו וא״כ לק"מ:
ולענין הלכה הרב פר״ח בלקוטי׳ הסכים דלא כסברת ארחות חיים ומור"ם אלא דלמ״ד הבדלה דרבנן גם נשים חייבו׳ דרבנן וכן הסכים הרב מהרב יעבץ בס' לשון למודים הנדפס מחדש:
ואנן בדידן אין לנו אלא דברי הרמב״ם ומרן דהני נשי חייבות דבר תורה לאף דבב״י לא זכר סברת הרמ' הרי כתב הכא בש"ע דנשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקדוש ובסי' רע״א פסק דחייבות מן התורה בקדוש ומשמע דסבר דה״נ חייבות בהבדלה מדאורייתא כיון דהשוה אותם וכסברת הרמב"ם וכן דעת הרב החינוך סס"י כ״ו וכן דעת הסמ״ג. והאשה יכולה להבדיל לעצמה. ומי שהבדיל יכול להבדיל לה וכ״כ בארחות חיים דף ס״ג ע״ב משם ה״ר אשר והר״י ן׳ גיאת דאף שהבדיל לעצמו יכול להבדיל לאשה. וכן משמע קצת מהר״ן ס״פ ראוהו ב״ד ועיין בש״ות מהר״ש בן הרשב״ץ סס׳י נ״ג ודברי ס׳ ארחות חיים שהביא מרן בב״י הם דף ס"ח ע״ב קצת בשינוי.
ואחר זמן רב נזדמן לידי נמקי פסחים כ״י וראיתי שכתב פ' מקום שנהגו משם הרי״טבא וז״ל ר' חוזר וסודרן על הכוס נ״ל שאין ברכת הבשמים בחזרה זו דההיא ברכת הנהנין וכבר יצא ולא דמי לברכת היין דקדוש דהתם קדוש גורר אותה ועשאה חובה משא״כ בזה ואפשר להבדלה בלא בשמי׳ ואף שחוזר ומריח מ״מ נרא׳ באוכל לבטל' כדי שיברך אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם לחזו' ולסדר בע"ב להוצי בניו ובני ביתו ויש לי לומ׳ דכשחוזר ומריח אינו נראה כמריח לבטלה כיון שעושה להוציא אחרים והנא' חשובה הוא זו מפני גרם מצוה שמוציא אחרי' ומדאמרי' להוציא בניו ובני ביתו שמעינן דנשים חייבו׳ בהבדלה ואפי' תימא הבדלה מ״ע שהז״ג חייבות בה דכל דתקון וכו׳ ובודאי אשתו בכלל בני ביתו בכל מקום עכ״ל ועמ״ש ריש סי' ע״ג וסוף סי׳ רצ"א ודוק: