ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן רע״ג. א
דין ג' הגהה. או שהיה בדעתו לאכול וכו׳ אם שהה כדי שיתעכל המזון לא יצא. מהרי״קש. ומכאן שיש סמך למה שנוהגים בליל י״ט שני או י״ט אחר השבת ששבעים מסעודת היום שמקדשים ואוכלים אחר שעה או שתים ותכל מעליהם תלונת הרב שיירי כנ״הג. הרב הרי״ל וואלי בהגהותיו כ״י. ואני אומר לכל תכלה ראיתי מקום ללו״ן דזהו אם היה בדעתו לאכול מיד לא כן אלו הן הנשבעי״ן דאתו ממולאי בכרס מלאה ועמדו וקדש"ו אדעתא למיסק אפתורא אחר שתי שעות זוהי שקשה דלא עבידי שפיר דהי״ל לאחר הקדוש ועמ״ש האחרונים.
ב
ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד ונמלך וכו'. יש להסתפק לדעת מור״ם שתפס עיקר סברא אחרונה דדין א' אם היה בדעתו שלא לאכול שם ויהי אך יצא יצא כדי לאכול במקום שהיה בדעתו נמלך וחזר למקום שקדש ורוצה לאכול שם אי יצא י״ח קדושא לא. וחזיתיה לדעתיה דהרב מהרי״ל וואלי בהגהותיו כ״י דפשיטא ליה דלא יצא ובהכי פי' דברי ארחות חיים שהביא בב״י סי׳ רע״א דהוי בהו הרב שיירי אות ט׳ ע״ש. ואנן בעניותין לא חזינא בדבריו הכרח המכריח לא יצא ופירושו בארחות חיים לא שמיע לי ועמ״ש בעניותנו בפנים על דברי הרב שיירי אות ג׳ בס״ד.
ג
דין ה׳. כוס יין שחייב עליו ברכה וכו׳ מדברי מרן כאן ובב״י מוכח דדעת הגאונים דאם שתה בקדוש רביעית לבד סגי וכן מוכח ממ״ש מור״ם ולפ"ז מותר למוהל וכו׳. אבל קצת אחרונים סברי דבר מלא לוגמיו בעי רביעית. ואנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן וכן הסכים בס׳ אבן העוזר והראיות דמייתי בס׳ אליה רבה להפך אינם מכריעו׳ כמבואר למעיין. ומיהו בקדוש הלילה יש לחוש לדעת האחרונים להחמיר.
ד
דין ז׳. וי״א שאין הקדוש תלוי בנר וכו׳ זה דעת רב האיי גאון בתשובות הגאונים כ״י סי׳ מ״א וכן כתבו המחברים משמו וכ״כ בס' הבתים וכן הסכימו רוב הפוסקים כמ״ש לפנים אות ז'. ועמ״ש מהר״ר איסרלן בכתבים סי׳ קנ״ח: