ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן רע״א. א
דין ה׳. הגהה. אדם ששכח לקדש עד לאחר שבירך המוציא וכו׳. אבל בס' הבתים כ״י ריש בית ד' בית מנוחה כתב וז״ל מי ששכח ובירך המוציא קודם שיקדש ועד שלא טעם כלום נזכר יש מי שכתב שמקדש קודם שיאכל ואין הקדוש מפסיק בין ברכ׳ המוציא ואכילה כיון שאסור לטעם כלום קודם שיקדש הקדוש ג"כ צורך אכיל׳ הוא ויש מי שאמר דכיון דדעת הרי"ף שהקדוש הפסק בסעודה הרי הוא הפסק לברכת המוציא וצריך שיאכל קודם שיקדש שלא יהיה ברכתו לבטלה וצריך לחזור ולברך המוציא. ויש מי שאומר דכיון שבירך המוציא יכול הוא לקדש על הפת ואינו נראה כיון שמתחילה לא בירך המוציא לשם קדוש הרי הקדוש הפסק דכיון שהוא הפסק אף תוך הסעודה כל שכן שהוא הפסק בין ברכה לאכילה עכ״ל ועמ"ש הרב ט״ז ודוק.
ב
דין יו״ד. ואח״כ קדוש. נסח קדוש שנהגו אנשי אמת שיש בו ל"ה תיבות ידוע וראיתי להרמ״ע בכ״י יצא לטעון דבנסח הנז' יש באהבה וברצון שני פעמים ועוד דרצון כבר נאמר באומרו ורצה בנו ועוד שלא נזכר בחירת ישראל והיא מוכרחת אצל השבת יותר מכל המצות להשלמת השתוף של ג' מעידין זה על זה ולכן שפר קדמיה נסח זה. אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ושבת קדשך הנחלתנו ברוך וכו׳.
ג
בירושלמי פ״ק דברכות פריך דברכת קדוש סמוכה ואמאי פותחת בברוך ומשני דאם יושב ושותה מבעוד יום אין אומרים בפ״הג והזכירו מין בב״י סוף סי' זה ומזה יש להעיר על מהר״י אלפנדארי במוצל מאש סי' ט״ו והר"ש בן הרשב"ץ סי׳ ר״ן וכמ״ש בעניותנו לפנים לעיל סי' קי״ג ע"ש ודוק.
ד
לפנים בסי' זה אות ב׳. דרשה של הגאון וכו' עמ״ש לקמן בקונ׳ זה סי׳ ער״ב אות ב':]