ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ארע
א
דין ב׳. ומוציאות את האנשים וכו' הקשה הרב ב״ח דכאן פסק מרן דמוציאות את האנשי' ואלו גבי מגילה סימן תרפ״ט כתב בש״ע יש אומרים שהנשים אינן מוציאות את האנשים ותימה שכאן פסק כפירש״י והפסקים סותרים זה את זה עכ״ד ולק״מ דבסי׳ תרפ״ט מהסתם מוכח דמוציאות את הנשים וסברת הלכות גדולות כתבה בלשון י״א וידוע דדעת מרן לפסוק כסתם ואם כן שוו בשעוריהן פסקי מרן ואין כאן סתירה:
ואי משום דהכא כתבה בלי מחלקת ובמגילה הזכיר החולק אי מהא לא איריא כי ברבים היו דוכתי טובא דאורחיה דמרן הכי כדכתיבנא בעניותין בכמה מקומות בס״ד. ובס׳ ארחות חיים הל' מגילה כתב משם בעל הדברות דבמגילה אינן מוציאות האנשים דקול באשה ערוה. וחנוכה שמדליקות ומברכות שאני התם דאין צורך שיהיו האנשים שם בעת ההדלקה עכ"ד וכפ״ז גם בקדוש אינן מוציאות ועמ"ש האחרונים. וכתב הרב אליה רבה על ע״ת יש תימא במ״ש בשם הב״ח שהמנהג שאין מוציאות ונמשכתי אחריו באליה זוטא וליתא דזה לשון הב״ח וכן ראיתי שכתב מהרש״ל ר״ל שכתב שאין מוציאה אבל ממנהג לא הזכיר כלל עכ"ל וס׳ ע"ת אין עמדי אך נ״ל דלשון הרב שיירי כנ״הג גרם לו לכתוב כן ע״ש ודוק:
ב
מן התורה וכו' וקדוש י״ט מדרבנן. כ"כ הה״מ פכ״ט. והקשה בס' אליה רבה דבה״ג דף י״ב מייתי לה מקראי לרגלים וכתב דאולי כוונת הה״מ ודעמיה על ראש השנה או דהנך קראי אסמכתא וצ״ע עכ"ל ומ״ש דכונתם על ראש השנה אינו מחוור והעיקר דהני אסמכתות הן ופשוט:
ויש להעיר על הרב אליה רבה דאדמותיב מבעל הלכות גדולות דהני דרשות דמייתי לא ידעינן אם הם מרז״ל או דרשה של הגאון הו"ל לאותובי ממדרש מכילתא פ׳ יתרו וכך היא שנויה לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין ת״ל ושמרתם את השבת אין לי אלא שבת ימים טובים מנין ת״ל אלה מועדי ה'. הרי דיליף קדום לימים טובים מקרא ומוכח לכל ימים טובים בין לרגלי' בין לר״ה. אמנם היא אסמכתא. וגם בריש הבריתא אפשר שיש ט״ס:
ג
דין ד'. אסור לטעום קודם שיקדש אפי' מים וכו׳ כ״כ ז״ל כמו שהביא מרן בב"י והכי משמע מדברי ר' אחאי גאון בשאלתות פ' יתרו שכתוב שם ואסיר לאיניש למטעם מדעם מקמי דמקדיש. והכי מוכח בירושלמי ריש ערבי פסחים ר׳ יודן נשיאה צחא שאל לרבי מונא בגין דאנא צחי מהו נשתה א״ל תני רבי חייא אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך:
ד
דין יו״ד. שלא יהיה פגום וכו' ובשעת הדחק יכול לקדש על כוס פגום כמו שפסק לעיל סוף סי׳ קפ"ב לענין כוס של ברכה ועמ״ש הרב שיירי כנ״הג והרב אליה רבה:
ה
דין ט"ו. אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו וכו׳ מעשה באחד שנטל כוס לקדש ואמר סברי מרנן בפ״הג ושתאו ששכח שהיה מקדש וסבר שלקחו לשתו׳ בעלמא. ונראה פשוט שיביא כוס אחר ויברך פ״הג ויקדש ועמ״ש מרן הב״י לעיל סי׳ ר״ו על דברי הגמי"י והראב״ד ועיין בתשובות מהר״ם דפוס פראג סי׳ ש"ג. ועיין בדין זה באחרונים ודוק:
ו
דין ט״ז. לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש וכו׳ אם המקדש היין הוא מר בפיו יכול להטעימו לאחר. הר״ש בן הרשב״ץ סי' שפ״ה: