ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרפז
א
דין א׳. ושל לילה זמנה כל הלילה וכו׳ כד הוינא טליא שאלני הרב כמהר״ם מזרחי זל"הה הא דקי״ל שחייב לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום אם שכח לקרות המגילה א״נ נאנס באונס שהיה פטור מן הדין לקרותה בלילה אם נזכר ביום א״נ ביום שנסתלק האונס אם יקרא פעמים ביום לתשלומי לילה בברכה כדין תפילה. וזו תשובתי שהשבתי להרב הנז׳ בו בפרק. הנה מי שהיה אנוס ופטור בלילה נראה דאף דיש למגילה תשלומין מ״מ זה שהיה אנוס בלילה ופטור לא נתנה פריע״ה וליתיה בתשלומין ונראה להביא ראיה לזה ממ״ש בתשובת הרא״ש ריש כלל כ״ז ופסקוהו בי״ד סי' שמ״א שראה לאביו דלאחר קבורה התפלל שחרית דעדין לא עבר זמנה אבל תפלת הערב לא שעבר זמנה ולא דמי לשכח שמתפלל שחרית שתים דבלילה לא היה חייב עכ״ד הרי דאין תשלומין אלא כשהיה חייב אז להתפלל אבל כשבעת תפלה פטור אינו משלם ולא נתקשי ממה שפסק מרן דיבדיל אחר שיקבר דשאני הבדלה דנמשכת ג' ימים וכ״כ ז״ל ומינה שמעינן בנ״ד וזה דפטור בלילה מקריאת המגילה ביום ליתיה בתשלומין:
וכבר הרב פרישה למד מזה למתעסק בצרכי צבור וכיוצא בזמן תפלה שפטור ועבר זמנה שא״צ להשלימה וראיתי להט"ז שדחה דבריו דהא בדין התשלומין אמרו דאם נאנס ולא התפלל ישלים ותו הרי כתב הרב תרומת הדשן סי׳ ה׳ דטרוד אצל הפקיד מחמת חוב ולא היה יכול ליפטר ממנו ועבר זמן תפלה דמיקרי אונס אע״ג דמחמת ממון הוא ומתפלל שתים הרי דאע״ג דהיה פטור באותה שעה מיקרי אונס ואנא בריה קלה אומר דהדין עם הרב דרישה דכי אמרי׳ בדין התשלומין דאם נאנס יש לתפלה ההיא תשלומין לא שהיה פטור בה שעתא לפום דינא אלא כבא האונס עליו וירא כי לא יכול לקיים המצוה אבל מתעסק בצרכי צבור דפטור לגמרי באותה שעה ליתיה בתשלומין וכן מוכח ממ״ש הרא״ש בההיא דאונן גבי הבדלה דהא דאמרינן במ״ש וכו' היינו כשלא הי״ל יין או שאירעו אונס אמר שלא היה יכול להבדיל אבל אונן דבשעה שחל עליו חיוב ההבדלה היה פטור נפטר לגמרי עכ״ל עין רואה דהחילוק ברור בין כשהוא אנוס לכשהוא פטור מן הדין. גם מאי דאייתי דברי התה״ד לא שמא מתיא כי התה״ד ז״ל קטרח לומר דלא מיקרי מזיד והוי כאונס כמבואר למעיין. ואחרי כן בא לידי ס' נקודות הכסף וראיתי שהשיג על הט״ז בזה וכן ראיתי בספר יד אהרן הנדפס מחדש בסי׳ ק״ח ורמז למג״א סי׳ צ״ג ולא זכר נקודות הכסף ומכל האמור מפורש יוצא בנ״ד שהיה פטור מן הדין בעת קריאת המגילה דאין לו תשלומין כהסכמת האחרונים:
וכל זה שכתבנו הוא משום יגדיל תורה ולהתלמד למקום אחר כי בדין קריאת המגילה נראה דאין בה דין תשלומין כלל אף בטעה או שכח כל שעבר זמן קריאתה ול״ד לתפלה ונראה להביא ראיה ממ"ש מרן בב״י א״ח סי' ק״ח בשם סמ״ק וז״ל טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים לאחר שיתפלל יוצר וי״ח ברכות יתחיל אשרי ואח"כ יתפלל י״ח בשביל תפלת ערבית אבל לא יתפלל ברכות ק״ש של ערבית עכ״ל ומשמע דק״ש וברכותיה ליתנהו בתשלומין דהרי כתב דלפתח באשרי ויתפלל י״ח ולא זכר ק״ש כלל וא״כ מאי דקאמר לא יתפלל ברכות ק״ש דערבית כונתו ברכות וק"ש נמי וכ״כ הרב הלבוש בהדיא דלא יאמר ק״ש וברכותיה והיינו כסברת יש אומרים שהביא מרן בב״י סוף סי׳ נ״ח בשם הכלבו דאין תשלומיו לק"ש וכן נראה שהוא. הכרעת מרן חדא דבסי׳ נ״ח מייתי לה בלשון יש אומרים ויש חולקין ומסורת בידינו דכל כי הא דעת מרן לפסוק כסברא אחרונה והכא כתב בראשונה דיש לק״ש תשלומין ושוב כתב דיש חולקין מוכח דנקיט כסברת החולקין דאין לה תשלומין וגם עמ״ש סימן ק"ח טעה ולא התפלל ערבית וכו' אחר שאמר יוצר וי״ח ברכות יאמר אשר ויתפלל י״ח ולא הזכיר ק"ש כלל משמע דאין תשלומין לק״ש ומה שהכריעו הרב פר״ח בסי' נ״ח כמ״ד דיש לה תשלומין מסוגיית פ' תפלות השחר דנקט ביטל ק״ד וכו׳ ומשמע הא טעה לא אינו מוכרח דאימור דאף טעה אין לו תשלומין ומאי דנקט ביטל גבי ק״ש אגב תפלה דדוקא ביטל נקטה וכ״כ בס׳ יד אהרן ומ״ש שם שהפר״ח כתב כדבריו קיצר את הרחב וכונתו על אשר הקשה בתחילה וע״ש עוד הרב פר״ח דלא קתני ביטל מוסף דמוסף ליתיה בתשלומין כלל אינה הוכחה דהכא קתני דביטל מעוות לא יוכל לתקון ובמוסף איכא למ״ד שאינה אלא בחבר עיר והכא ביחיד איירי ומ״ה לא נקט מוסף דבפלוגתא לא מיירי כדאמרינן בעלמא בכמה דוכתי ומ״ש עוד הרב פר״ח דמסתברא דדוקא ק"ש יש לה תשלומין ולא ברכותיה ושכן כתב ב״י משם סמ״ק אינו מוכרח דסמ״ק ס״ל דק״ש יש לה תשלומין ואדרבא מדנקט יתחיל אשרי ואח״כ יתפלל ולא הזכיר ק״ש משמע דמ״ש בסוף היינו ק״ש וברכותיה כאמור:
זאת עולה מן המדב"ר דדעת יש אומרים שהביא כלבו וסמ״ק מורן והרב לבוש דק"ש אין לה תשלומין וטעמא כמ״ש הרב הלבוש והרב פר״ח דדוקא תפלה דרחמי נינהו תקון תשלומין לא כן ק״ש דתליא בשכיב' וקימה ולכך אין לה תשלומין ונשמיענה מן הדא דמגילה נמי דלאו רחמי ותקינו לה ביום ובלילה כל שעבר זמן קריאתה אפי' טעה או שכח ליתא בתשלומין ועמ״ש הרב מג״א ריש סי' תרפ״ז והרב המנ"יח בהלק״ט ח״א סי׳ רפ״ו:
עוד יש להביא קצת ראיה ממ״ש הרא״ש פ״ק דמגילה דעיקר מצותה ביום והכריח זה מבני הכפרים דלא היו קורין המגילה אלא ביום בשעה שבאים לשמוע קריאת התורה ואי מגילה איתיה בתשלומיא לשכח ונאנס מאי ראיה מייתי הרא״ש מבני הכפרים הא אפשר דבני הכפרים משלימין אותה ביום דהלילה היו אנוסים אלא משמע דפשיטא להרא״ש דאין תשלומין למגילה וכן משמע קצת מדברי הר״ן ריש מגילה גבי בני הכפרים. ותצא די״נא דאין תשלומין למגילה לשכח ונאנס וכמדובר:
בתר דנא האלהים אנא לידי תשובות הרב המובהק הדר לכל חסידיו מרבנן קדישי אשר בעיר קדשנו ירושלים תו' לפני פנינו כמהר״ר יעקב מולכו זל"הה והמה בכתובים ומצאתי להרב ז״ל שכתב וז״ל לענין מי שלא קרא בלילה המגילה אם יש לו תשלומין ביום עיין בהל' חנוכה סי׳ תרע״ב בב"י וגם בדין ק"ש אם יש לה תשלומין ומ״ש הר״ן ריש מגילה דבני הכפרים לא קרו בלילה ולימא דהיו משלימין ועוד דעיקר הוי של יום כמ״ש התוס׳ בהא דאריב״ל חייב לקרותה ביום ולשנותה בלילה עכ״ל עלץ לבי שכוונתי לדבריו של גדול ומי כמוהו מורה ועיין בש"ות הר"ש בן הרשב״ץ סי׳ נ״ד:
ב
חייב אדם לקרוא המגילה וכו' הסמ״ג כתב המצוה הד׳ מד״ס מקרא מגילה וכו׳ וכתב הרב דינא דחיי דאם דעתו כדעת הרמב״ם דכל דבר דאתי בי״ג מדות נקרא מד״ס ניחא דאע"ג דאמרינן וכו׳ מאי דרוש ק״ו ומה מעבדות לחירות אמרו שירה וכו' אפ״ה אינו נקרא דבר תורה אלא ד״ס כיון דאתי מק״ו אבל אם דעתו כהרמב״ן דכל דאתי בי״ג מדות נקרא דבר תורה צ״ל דהאי ק״ו אינו אלא אסמכתא עכ״ל וק״ק דהכא הרב מסתפק בדעת הסמ״ג והרי הוא עצמו ריש עשין מ״ח גזר אומר דדעתו כהרמב״ם וכיפי תלי לה מלשון הסמ״ג ע״ש ודוק:
ג
דין ב׳. ואין לו דבר שנדחה מקרא מגילה וכו' ברית ומילה ומגילה הי קדים עיין באחרונים ובש״ות הרדב״ז ח״ב סי׳ רנ״א ודוק בדבריו. ועמ״ש בעניותינו בי״ד סי׳ רס״ב בס"ד: