ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרפו
א
דין א׳. מותר להתענות לפניהם וכו׳ הפר״ח ודעמיה פלוג רבנן על זה ועמ״ש בשיירי בסי׳ זה ובריש סימן תר״ע ושם בכנ״הג ועמש"ל סי׳ תר״ע אות ג':
ב
מתענין בי״ג אדר וכו' כתב הרא״ש ריש מגילה משם ר״ת דיש סמך לתענית זה מדאמרינן י״ג זמן קהלה לכל היא פירוש שהכל מתקבצין לתענית אסתר ובאים לעיירות לומר סליחות ותחנונים. ונהירנא כד הוינן טליא זה חזיתי במדרש תנחומא בתחילתו שפירש כר״ת דזמן קהלה היינו שמתאספין לתענית אסתר אלא דבו בפרק היה קשה בעיני לשון התנחומא וכעת עמדי ס' תנחומא רק ראיתי בש״ות עדות ביהוסף ח״ב סי׳ מ״ב האריך ומידי עוברי בדבריו ראתה עיני יש לדקדק בדבריו ולא עט האסף דאין בידי התנחומא דלא חזיתיה ודלא ביארתי"ה ועי' בשאלתות דרב אחאי גאון פ' ויקהל ודוק:
והפר״ח הקשה על ר״ת מדתנן חל להיות בג׳ או בד׳ כפרים מקדימין ’ליום הכניסה ואם איתא לקרו בי״ג. וגדול הדור הרב מקראי קדש תירץ דר״ת יפרש דיום הכניסה הוי יום י״ג שהוא יום ג' וכו' אך קשה לפירוש ר״ת דא"ה יום י״ב לא משכחת דאם חל פורים בשבת קורין ביום הכניסה דהיינו יום ה' שהוא י״ב ולמה לא יקראו בע״ש שמתענין בו דע״כ לא יאמרו הגאונים שידחו התענית ליום ה' רק כשחל י״ד באחד בשבת דע״ש אינו זמן התענית משא״כ כשחל י״ד בשבת דע״ש זמן התענית וכמ״ש המ״מ ומאחר שמתאספין ע״ש לתענית למה יקראו בה׳ וא״כ י״ב לא משכחת ולק״מ דכשחל י״ד בשבת דגם העיירות מקדימין ליום הכניסה ממילא בני הכפרים קורין עמהם אף שאינו קולא להם שיום הששי מתאספין לעיירות לתענית אפ״ה זמנן הוי ביום ה' בעיירות וכשחל בד' במקדימין ליום הכניסה פי׳ ליום ג' שמתכניסין לתענית עכ״ל:
ובנמוקי עטרת ראשי אבא מארי זל"הה כתוב דדברי הרב קשים שהרי בש״ס דף ד׳ ריש ע״ב אמרו למימרא דתקנתא דכרכין הוי והתנן חל להיות בב' כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ואם איתא לקדמו ליום הכניסה הו״ל עשרה ולדעת הרב מ״ק דיום צום נמי קרי בי' יום הכניסה מאי משני הו״ל עשרה נהי דיום ה׳ הוי עשרה מ״מ אכתי לקדמו באפוקי שבתא יום צום דהוי תליסר אלא נראה דיום הכניסה בבל יאמר על יום צום כי אם על שני וחמישי עכ״ד ואיברא דלכאורה זו היא שקשה על דברי הרב מ״ק:
ואעיקרא קשיא על ר״ת מעין קושי' הפר״ח דמאי פריק הו״ל עשרה והרי גם בתליסר עידנא דעיילי לשמוע אל הרנה ביום צום ולקרו ביה. וכזאת וכזאת קשה מדפריך תו התם ת״ש חל להיות בה' כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ואם איתא לקדמו ליום הכניסה דהו״ל חדסר ומשני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן ולדעת הרב מ״ק טפי ה״ל למפרך דלקדמו ביום הכניסה דה״ל תליסר ויקראו בד׳ ותו הא דמשני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אין בו בנותן טעם למאי דלא קרו בתליסר כי קרוב הוא ולקרו ביה:
ומאי דקשיתיה להרב מ״ק מחל בשבת דאמאי קרו בה׳ כיון דמתענין בע״ש וניחא ליה דקורין עם העיירות בה' ק״ק דטעם רבי דסבר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה היינו כמ״ש הר״ן דכיון דיום י״ד אתי בשבת ובע״ש אינו יום קבוע לשום אדם הלכך מדחו ליום הכניסה שהוא יום הכפרים מיהת וכ״כ הרב פר"ח לעיל סי' זי"ת אלא שכתבו בלשון דילמא והו״ל לאסתייועי מהר״ן דכתב כן לפי האמת ומאחר דלא קרו עיירות בה׳ אלא כדי להצטרף לכפרים הדרא קושית הרב מ״ק לדוכתא דלקרו כפרים בע״ש דהוי יום כניסה ולקרו עיירות בהדייהו דכיון דכפרים מצו למקרי ליקרו בע״ש אינהו והעיירות. ותו לת״ק דרבי דחל בשבת כפרים מקדימין לכניסה ועיירות בע״ש לקרו כפרים נמי בע״ש דיום כניסה הוא ולצטרפו בהדי עיירות. ותו ק״ק מדתנן אר׳ יהודה אימתי מקום שנכנסין בב' וה' וכו' ובמתני׳ הוי לפרש כידוע וכמ״ש בדין זה הה״מ ולדעת הרב מ״ק כי אין נכנסין בג' וה׳ נמי ליקרו ביום צום דהא הוא יום הכניסה נמי ויש לישב:
ותו יש לחקור דלדעת ר״ת דיום הכניסה הוא יום צום נמי אשר נקבצו באו לתענית והיינו דאמרינן י״ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך קרא לרבויי וכפי מה שפירש הרב מקראי קדש דשפיר קרו בשחל ברביעי ביום ג' דהוי תליסר ומקרי נמי יום הכניסה ששנו חכמי׳ א״כ ניחזי אנן אמאי אצטריך קרא לרבויי י״א וי״ב לשתוק מרבוייא כל עיקר וזמן קהלה לתענית דהוי תליסר לקרו ביה וכשחל בשבת שמתאספין לתענית בע״ש לקרו בי׳ וכשחל בשבת לקרי ביום צום שהוא בה' ויום צום לא צריך קרא לרבויי וכפ״ז לא אצטריכו הנך רבויי כלל דכיון דסברא הוא למקרי ביום צום ולא צריך קרא לרבויי א״כ לקרו ביום צום באיזה יום שיתענו. וי״ל דמאי דלא צריך רבויא היינו בי״ג אבל בשמתענין בי״א וי״ב הוא דלא לקרו דאין הסברא מכרעת לקרות בריחוק כ״כ ומ״ה אתא ריבוייא:
וחזה הוית לרב מ״ק דף פ״א ע״ב דתירץ תירון אחר לקושית הפר"ח דהתקנה היתה שיום ב' יצומו ויקראו המגילה ויהיו פנויים יום ג' להספיק מים ומזון עכ״ל וק״ק חדא דלא אשכחן דבני הכפרים חלוקים גם בתענית משאר ישראל ותו דמה שמספיקין הוא ביום שמחה וכמ״ש רש״י דף ב׳ ע״א ודף ד' ריש ע״ב. ותו לדידיה שמספיקין יום ג' א״כ יצומו יום ב' ויספיקו יום ג׳ ויקראו יום ד׳ בהדי עיירות. ותו דהא אסיקנא התם דלאו משום תקנתא דכרכים אלא מפני שמספיקין שכר הוא להם והקלו עליהם ואיך כתב הרב דיצומו נמי ביום שני שיהיו פנויים וכו' הא לאו משום תקנתא דכרכין הוא כמדובר:
ואפשר בדוחק לישב שיטת ר"ת כמ״ש הר״ן וז״ל שהכפרים אין להם עשרה בטלנים ולא חזן וש״ץ שיקרא להם המגילה מקדימין ליום הכניסה דהיינו יום שני וחמישי שמתכנסין בעיירות לקרוא בתורה כתקנת עזרא שתקן לקרוא בתורה שני וחמישי ומפני שהן מספיקין כל השנה כלה ביום הכניסה שנכנסין בהם בעיירות מים ומזון ליושבין שם שכן דרך בני עיירות להתפרנס מבני הכפרים הקלו עליהם להיות קורין שם מגילה בב׳ וה׳ שלפני הפורים ולא יצטרכו לחזור וליכנס שם ביום הפורים לשמוע מקרא. מגילה בעשרה עכ״ל ואפשר לומר לשיטת ר״ת עפ״ז דדרך בני כפרים להספיק לעיירות בב' וה׳ ואי אתרמי יומא אחריני דעיילי יחיד או רבים מבני הכפרים לעיירות אין דרכם להספיק ביום ההוא לעיירות דקבעו להם זמן ב׳ וה' להספיק וראו חכמים לתת שכר למביאיהם שיקדמו לקרות ומשום דהקדמה שמקדימין וקורין שכר הוא להם על שמספיקין קבעו קריאתם ביום שמספיקין והוא הכניסה דמשנתינו ולכן כשחל בד' אף דבג' מתאספין לתענית אין קורין אלא ביום ב׳ דהוא יום הכניסה שמספיקין בו ומה גם דעל הרוב כי תקינו להקדים מתרמי יום צום ביום הכניסה וכשחל בב' ובה' כיון דהוא יום הכניסה תקינו דיקראו בהדי עיירות כיון דבו ביום באים ומיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן וניחא להו צרוף יצרפו עם בני העיירות כיון דבו ביום באים ודוק. וכמ״ש הר״ן דקריאת יום שני וחמישי היא תקנת עזרא איברא דהכי משמע בירושלמי ריש מגילה כמ״ש לעיל סי׳ קל״ה בס״ד והכי משמע במסכת סופרים כמש״ל סי׳ תרפ״ה בס"ד אבל ק״ק דבתלמודין פ׳ מרובה אמרו שהיא תקנת נביאים משה רבינו וסיעתו וכ״כ הר״ן גופיה פ' הקורא עומד מסוגיית מרובה הנז', וכן הקשו המפרשים על התוס' פ׳ היה קורא שכתבו שהיא תקנת עזרא כמ״ש לעיל סי׳ קל״ה בס״ד. ועתה מחדש בא לידי ס׳ פסקי מגילה להרב המאירי שנדפס מקרוב וראיתי לו ז״ל בריש מכילתין שכתב שהיו באין בני כפרים דעיירות לשמוע קריאת התורה מתקנת עזרא ואף שזו תקנה קדומה היתה מ״מ עזרא תקן שלשה בעשרה פסוקים ונתיחד הכל על שמו או שמא נשתכח וחזר הוא וסדרה ויסדה עכ״ל ובהכי ניחא לשון הר״ן הנז' וגם התוס׳ דפ' היה קורא נתישבו קצת דנקטי עזרא בלשונם משום שנקראת התקנה על שמו וכיון שקושיתם היא אף שהיא תקנת משה רבינו וכמ״ש הרשב״א בחידושיו והתוספות עצמם במגילה דף טו״ב לא חיישי ונקט עזרא להיות שהתקנה נקראת על שמו כדברי הרב המאירי:
ומהירושלמי דריש מגילה דפריך ולא עזרא תקן להם שיהיו קורין בב׳ ובה׳ וכו׳ מוכח דיום הכניסה היינו שהיו נכנסין לשמוע קריאת התורה כמ״ש הר״ן וק״ק על רש״י שכתב שהיו נכנסין למשפט שהיו דנין בב' וה' דהרי מפורש בירושלמי דהוא מטעם קריאת התורה. ואחר זמן רב באו לידי יד כהה תוספי הרא״ש כ״י למגילה וראיתי לו ז״ל שהקשה על פירש״י הנז' דכפי פירושו הול״ל איזהו עיר גדולה כל שיש בה ב״ד ופירש דיום הכניסה שבאים לשמוע קריאת התורה והביא ראיה מהירושלמי הנז' כדאמרן:
אמנם מה שפירש״י והזכרנוהו לעיל דמה שמספקין היה ביום השמחה שהיו פנוים ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לעיירות כדבריו משמע בירושלמי דרצו ללמוד מזה דמותר בעשיית מלאכה ודחי דמהא ליכא למשמע דהרי חש״מ וכו' וק״ק על הר״ן שכתב דמה שמספיקין היה ביום הכניסה כמש״ל דהרי בירושלמי משמע ביום השמחה כפירש״י ועמ״ש הר״ן פ' הקורא למפרע גבי היד כותבה וכו׳ מהירושלמי דהתם ודוק. ובפסקי הרב המאירי ראיתי שמביא משם השאלתות דיום הכניסה הוא יום התענית וכו׳ וכמדומה שהם בדברי התנחומא ולפי שעתה אין שאלתות ולא הספרים הנז׳ מצויים אצלי לא עמדתי על בוריין של דברים וע"ש בספר הרב המאירי דף ב' ע״ב ודף ג׳ ע״א:
ג
כתב בספר ארחות חיים דמה דנהגו להתענות ביום י״ג אף שהוא יום שלפני פורים ה״ט דלא נאסר אלא תענית של צער אבל תענית זה הוא לזכר תענית אסתר ושיזכור כל אדם שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו וכו׳ ע״ש ובזה כתב הר״ן בפ״ב דתעניות משם הראב״ד וראיתי להרב בית דוד סי' תע״ה שכתב שטעם התענית לפי שזכו ישראל שנתקבל אותו תענית ביום י״ג בימי מרדכי לפי שמגלגלין זכות ליום זכאי וכה״ג כתב הר״ן בטעם ר״ה עש״ב והשיג עליו הרב מהר״ט פלורנטין בספר בית הרואה דף ל״ה שאינו דומה למ״ש הר״ן דשם היה אותו יום עצמו וכו׳ אבל הכא היה התענית י"ג בניסן כמשז״ל ע״פ ויעבור מרדכי ואנו מתענין באדר ולא שייך מגלגלין זכות וכו׳ ואם היה התענית בי״ג אדר א״ש מ״ש משום שמתגלגלין עכ״ל ולק״מ שהרב בית דוד על הטור קאי שפירש יום קהלה כר״ת וכונתו שגם ישראל ומרדגי התענו בי״ג אדר כמו שעשה משה רבינו כשנלחם בעמלק וכדמוכח מדברי הרא"ש ומפורש בדברי הר״ן שבי״ג אדר עשו תענית בימי מרדכי עש״ב:
ד
כתב הרב פר״ח דשיטת הרז״ה שמתענין בי״ג. משום שהם דברי קבלה הוא עקר וסיים דלפ״ז בירושלם דקרו בט״ו אסור להתענות בי״ג ומופת הדור הרב מקראי קדש כתב דמה שדן הפר״ח דלפ״ז בני ירושלם וכו׳ ליתא דא״ה גם לגבי י״ד יאסר יום י״ג כיון שנכתב במגילת תענית וכו׳ ומאי אית לן למימר דנכתב בשביל סיבה אחרת לאסור את של זה בזה וכו' א״כ ה״ה לבני ירושלם שעושים יום ט״ו מה שנאסר להם הוי יום י״ד בשביל כתיבת מגילת תענית שלא נכתבה רק לאסור זה בזה ולא לאסור יום שלפניו וא״כ מותר להם להתענות יום י״ג ודלא כהפר“ח עכ״ל ועין רואה דלא דמו בני י״ד שרצה להכריח הרב דליתסרו בי״ג כיון שנכתב במגילת תענית וכו׳ דלקושטא דמילתא י״ד לא נכתב במגילת תענית אלא לאסור של ז״בז וא״כ בני י״ד מה שקורין בי״ד ועושים בו שמחה לאו ממגילת תענית אלא מדברי קבלה ולא נכתב י״ד אלא לאסור לבני ט״ו א״כ בני ט״ו מה שעושין שמחה בי״ד היינו משום מגילת תענית דוקא ובני י״ד פה שאסורים בט״ו היינו ממגילת תענית ולא דמו אהדדי ומה שחשב הרב דהא דבני ירושלם יצא לידון הרב פר״ח מדנפשיה נעלם ממנו שהם דברי הרז״ה גופיה בפירוש בס׳ המאור פ״ק דמגילה ע״ש ודוק:
ה
ואם חל פורים בא׳ בשבת וכו' משמע מדברי הה״מ דכשהיה חל י״ד בשבת היו מתענין בע״ש דהוא זמנו וכ״כ הרב כנה״ג וכ״כ הרב מ״ק הבאתי דבריו לעיל ובתנחומא פ' בראשית הביאו הרב עדות ביהוסף סימן מ״ב כתוב דאם חל בשבת אין מתענין בע״ש. ועמ״ש הרב המאירי משם השאלתות ועמ״ש הרב מגן אברהם סימן רמ״ט ס״ק ז' ובספר ארחות חיים כתב דיש מתענין בע״ש אף כשחל י״ד בשבת ועיין בדברי הרב המאירי הנז' ועמ״ש ריא״ז ובספר יד אהרן סי' תרפ״ח:
ו
חתן בתוך ימי חופתו נראה מדברי הרב בית דוד סי׳ תע״ו דלא יתענה לא צום אסתר ולא עשרה בטבת וכיוצא ולעיל סי' תקמ״ט אות ב׳ כתבתי בשם הריט״בא שיתענה ד' צומות:
ז
מי שאירע לו נס בימי אדר פשוט וקבלו לפורים בכל שנה בשנת העיבור יעשהו בראשון כנה״ג בסי' זה משם מהר״ש הלוי א״ח סי' י״ו ועמ״ש בעניותינו לקמן סי׳ תרצ״ז ועתה ראיתי שהרב מגן אברהם בסי' זה כתב דממ״ש סי׳ תקס״ח מוכח דצריך לעשותו בשני ושם הזכיר סוגית תעניות שהבאתי בסי׳ תקצ״ז. ואחר זמן בא לידי ספר אליה רבה וראיתי לו בסי' תרפ״ה ס״ק ז׳ דתירץ יתיב סוגיות תעניות הנז׳ ודחה דברי הרב מגן אברהם דניסי הוו באדר שני ובעיני אין דבריו מחוורין דאם איתא הו״ל לתלמוד ולרש״י לפרש דהנהו נסים דמגילת תענית דאדר נעשו באדר שני ומסתמות התלמוד ורש״י לא משמע הכי ולפירושא קמא דרש״י הו״ל לאביי לפרש אוקמתא זו גם גבי טוריינוס דהתם ורב נחמן דגזר תעניתא וכו׳ הו״ל לפרש ודוק היטב. ותו דא״ה רש"י לא הי״ל לפרש פירושא קמא דלפ״ז צריך לעשות אוקמתא דלא נזכרה בש״ס ויפרש כפי׳ שני דוקא ומה שהביא ראיה מהרב תרומת הדשן אינה ראיה כמבואר למעיין וק״ל ודוק כי קצרתי: