ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרעה
א
דין א׳. הדלקה עושה מצוה וכו׳ פי׳ רש״י דומיא דמנודה וא"כ לא שייך כן בנר של שבת עכ״ל הט״ז. ולא הבנתי דבריו דמה שפירש״י דומיא דמנורה היינו במאי דאמרינן מאי הוי עלה דפלוגתא דמדליקין מנר לנר אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ועל זה פירש״י אי הדלקה עושה מצוה אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלק׳ מדליקין כדאשכחן במנורה עכ״ל ודעת שפתיו ברור מללו משום דבסמוך מייתי הש״ס בריתא ומימרת רב דעדות לישראל נר מערבי וכו' וממנה היה מדליק וקאמר והא הכא כיון דקביעי נרות וכו׳ וע״ז אמר כדאשכחן במנורה דמדליקין מנר לנר ומה רצה ללמוד הרב ט״ז דלא שייך כן בנר שבח. ותו דמדברי מהרי״ו והאגודה מוכח דגם בשבת הדלקה עושה מצוה וכמו שהביא דבריהם והרב מגן אברהם סי׳ רס״ג ס״ק כ״ג. וכבר הרב אליה רבה השיגו מהמדרש ומברכת להדליק עש״ב:
ב
לפיכך עששית שהיתה דולקת וכו׳ ומדליקה לשם מצוה וכו׳ זו היא מימרת רי"בל בדף כ״ג ומוכח מינה דהדלקה עושה מצוה ועוד דמברכינן להדליק. ולפ״ז אם היה נר דולק בע״ש ורוצה שאותו הנר יהיה לשבת יכבנו וידליקנו לכבוד שבת כיון דהדלקה עושה מצוה כדאמרינן הכא בנר חנוכה ומה שהוצרך ר"ת בנר שמודלק ועומד בערב שבת למיהב טעמא משום שלא יקדים ולא יאחר ומשו״ה צריך לכבותו וכמ"ש בשמו התוס' בשבת דף כ״ה ע״ב והרא״ש והמרדכי שם והטור סי' רס״ג ולא יהיב טעמא דהדלקה עושה מצוה כדאמרן היינו משום דר"ת קאי כלפי האומרים שלא לברך על נר שבת ומ״ה אצטריך להכי אבל השתא דהלכה רווחת לברך להדליק מינה מוכח דהדלקה בשבת נמי עושה מצוה ובודאי דצריך לכבותו ולהדליקו לכבוד שבת ועיין מה שכתבתי בסמוך בס"ד:
ג
שהרואה אומר לצרכו הוא מדליקה וכו׳ כ״כ הרי״ף והרא״ש והטור והסמ״ג ורבינו ירוחם וק' דהא אתמר בש״ס כי בעינן לדחויי דלא תפשוט מינה דמימרת רבא הלזו הדלקה עושה מצוה אבל השתא דפשוט״ה לפניה בעין להדלקה ע״מ ממילא טעמא דרבא דהדליקה בפנים הוציאה בחוץ לא עשה כלום היינו משום דהדלקה במקומה בעינן כדקאמר הפשטן:
וכן יש לדקדק על מהרש״ל בים ש״ש סוף פ״ו דקמא שכתב כמ״ש התוס׳ דמניח חנוכה למעלה מך׳ אמה צריך לכבותה ולהדליקה וביאר דבריהם דה״ט דאי לאו הכי יאמרו לצרכו עשה ות״ל דהדלקה במקומה בעינן וכבר הרב ב״ח עמד על דברי הטור והרי״ף והרא״ש וסמ״ג וכתב דהיה אפשר לומר דכתבו טעם זה דאף לדידן דמדליקין בפנים לא עשה כלום וקשה על זה דס״ס הי״ל לומר טעם הדלקה במקומה אלא טעמא דזהו לס"ד ולא למסקנה ז״התד וק״ק על הר' מגן אברהם והרב קרבן נתנאל דכתבו בשמו התירוץ שדחה. ומלבד דחייתו אינו מתישב לש״ע דבאמת לנו דמדליקין לפנים וכל ההכר לבני הבית דרקא לא שייך טעמא דהרואה אומר לצרכו דבני הבית ידעי דלחנוכה הדליקה ומה גם אם בירך לפניהם ברכת חנוכה וכ״כ מרן בב״י בשם מהר"י אבוהב בסימן זה וכיוצא בזה כתב מור״ם לעיל סוף סי׳ תרע״א בר״מ ובהגהה ע״ש ובטור. ותו דלשון הרא״ש דקאמר שהרואה אומר לצרכו הוא דהדלקה כיון שלא הדליקה במקום הנחתה משמע קצת דלא בעינן הדלקה במקומה וכן משמע קצת מלשון רי״ו גם מאי דאסיק הרב ב״ח דטעם הגדולים הנז' דזהו לס״ד לא ביאר לנו מי הכריחם לזה. וכן הקשה עליו הרב פר״ח דמאין הגדולים לדחות סברת הש״ס קמייתא:
והפר״ח תירץ דלא נ״מ מידי בין תרי טעמא ולכך לא דקדקו ואף לטעם הרואה אומר מברך דלא כהר״ן גבי חצר שיש בו ב׳ פתחים ודלא כהמרדכי דנר שבת בעי הדלקה במקומה דכיון דטעמא משו׳ שלום הבית מה בכך אם ידליקנה במקום אחד ויניחנה במקום אחר תדע שאלו היתה עשישית דולקת מע״ש ה״נ שצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה אלא ודאי כדאמרן ואף לדעת ר״ת שצריך לכבותה לאו מה״ט משום דהדלקה במקומה בעינן אלא משום ובלבד שלא יקדים עכ״ד:
וק"ק במאי דפשיטא ליה דלדעת הר״ן אין לברך הכא דדילמא לא אמרה הר"ן אלא בחצר שיש בו שני פתחים דמברך אחד פתחא וכיון דכבר מברך אחדא תו לית ליה לברוכי אתניינא דהוי משום חשדא אבל הכא דמה שבירך בתחילה היה ברכה לבטלה שלא הדליק כמצות חכמים אפשר דכי מדליק שנית מברך אף דהוי משום חשדא ועיין בס׳ ארחות חיים:
ומ״ש עוד דבליל שבת לא צריך הדלקה במקומה תדע דא״צ לכבות עשישית שהיתה דולקת אפי ר"ת שסבר דצריך לכבותה הוי מטעם שלא יקדים. דברי הרב קשים בעיני דמוכח מדבריו דדברי ר״ת הם דברי יחיד והעיקר דא"צ לכבותה והרי התוס' והרא״ש והמרדכי והר״ן פ' במה מדליקין והטור סי' רס״ג הביאו דברי ר"ת ומשמע דסברי כוותיה וכן כתוב בפסקי תוס':
ותו דהרב תלה דין זה דעששית דולקת בע״ש בעינן הדלקה במקומה ולא תלי בהא דאפילו תימא דלא בעינן הדלקה במקומה כיון דהדלקה עושה מצוה צריך לכבותה וכדארי״בל גבי נר חנוכה דמכבה ומדליקה ואף שהיא מנוחת במקומה וא״כ איך פשי' להפר״ח דאין צריך לכבותה והלא אי הדלקה עושה מצוה אף שניכר שהדליקה לשם חנוכה שמעיקר׳ הדליקה לשם חנוכה והיתה דולקת צריך לכבותה למצות הלילה וכמתבאר מדברי הפר״ח גופיה בריש סי' זה. ולא עוד אלא דאף אי אמרת הנחה עושה מצוה ולא הדלקה צריך שיהא ניכר שהוא לשם חנוכה ומ״ה אם זו העששית הדליקה לשם שבת בע"ש מכבר ומדליקה לשם חנוכה כמ״ש התוס' וכמ״ש הפר״ח גופיה לעיל. ומאחר דקי״ל דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק מינה נשמע דהדלקת נר שבת עושה מצוה דבשבת נמי מברכינן להדליק אם כן ודאי צריך לכבותה דהדלקה עושה מצוה. וגם אי לאו הדלקה עושה מצוה בעינן שיהא ניכר דלשם שבת הוא עושה וכדמשמע בסוגיין דאף אי אמרת הנחה עושה מצוה מכבה ומדליקה כמדובר. ומאי דר״ת נקט מטעם דלא יקדים דהיינו שיהא ניכר לשם שבת ולא יהיב טעמא דהדלקה עושה מצוה כבר כתבנו בעניותנו לעיל אות ב' בס״ד. והרב אליה רבה בריש סי׳ זה כתב דמברכינן להדליק בשבת כמ״ש סי' רס״ג והוא מירושלמי ונראה דאין כונת הרב דמברכינן עיקר ברכה ההדלקה בשבת משום מאי דאמרינן בירושלמי דהרי כל הראשונים הנז׳ לא נסתייעו לברך על ההדלקה בשבת מהירושלמי ונראה דטעמם משום די"ל דהירושלמי אזיל לטעמיה דמברכינן על המצוה אף שאין גמר המצוה בעשייתה ואנן קי״ל בתלמודין דאסיקנא פ׳ התכלת דאין לברך על המצוה אלא כשגמר המצוה בעשייתה וכמ״ש הראשונים דפליגי בזה הבבלי והירושלמי ובנר שבת יש מקום לומר דאין הגמר אלא בשעת סעודה כמ״ש רבינו משולם הביאו המרדכי ומ״ה לא מייתי הפוסקים ראיה מהירושלמי לעיקר ברכת הדלקה בשבת נגד האומר שלא יברכו אלא מסדר רב עמרם דצריך לברך על הדלקת שבת ולברך על נר י״ט כמו שיראה הרואה וגם הרב אליה רבה מאי דמייתי הירושלמי הוא על נסח הברכה. והירוש' הנז׳ הביאוהו הגמי״י פ״ה דשבת והמרדכי פ׳ במה מדליקין:
ותו ק״ק בישוב הרב פר״ח הנז' אעיקרא דמילתא לומר שלא דקדקו הרי״ף והרא״ש והסמ״ג וסיעתם בדבר דזה דוחק לומר שאבות העולם לא עמדו על דבריהם בדקדוק וגם עין רואה כמה נדחק הרב לומר דלא נפקא מינה לדינא בין התרי טעמי והן לו יהי כדבריו מ"מ הו״ל למנקט טעם הדלקה במקומה דהוא עיקר הדין דטעם הרואה אינו אלא משום חשד. ותו דלפום ריהטא נראה דנ״מ לדינא דאף לדידן דמדליקים בפנים אם זה מנהגו תמיד להדליק בטפח הסמוך לפתח והדליקה במקום אחד ואח״כ הניחה בטפח הסמוך אי בעינן הדלקה במקומה לא יצא ודלא כמ"ש הרב פר״ח בסוף דבריו. ולטעם הרואה לדידן דמדליקין בפנים ליכא חשדא על דרך שכתב מור״ם סוף סימן תרע״ב בשני פתחים והסכים עמו שם הרב פרי חדש שם וכדמונח מדברי מרן בב״י בסימן זה בשם מהר״י אבוהב וכמו שכתבנו לעיל:
לכן נראה דהעיקר כמ"ש הרב בית חדש דהרי״ף והרא״ש וסיעתם סברי דהדלקה במקומה לא בעינן ויצא להם זה מדקדוק הסוגיו' וכמו שנבאר חדא דמימרת רבא השניה דקאמר הדליקה בפנים וכו׳ נראה דאמרה רבא סמיכה למימרא דהיה תפיש נ״ח דברישא אמר מימרת היה תפיש נ״ח ואחריה אמר הדליקה בפנים וכו' ומ״ה לא קאמר הדליק נר חנוכה כדנקט באידך היה תפוש נ״ח וקאמר הדליקה בפנים דעל נר חנוכה קאי והשתא אא״כ דשתים זו בלכתם ילכו כחד טעמא משום חשדא ניחא דרבא אמרן בסדר זה דרוח אחת להן וחד טעמא נינהו אלא אי אמרת דהדלקה במקומה בעינן והיינו טעמא דמימרא זו דהדליקה בפנים הו״ל לרבא לאקדומי מימרא זו דהיא מדינא ובתר הכי לימא אידך דהיה תפוש וכל שכן דבהא דהדליקה בפנים שייך נמי חשדא ומצד תרי טעמי לא עשה כלום והדר לימא מימרת היה תפוש והוי כדרך לא זו אף זו אלא משמע דגם בהא דהדליקה טעמא משום חשדא ולאו מדינא. ותו דאי אמרת דהדלקה במקומה בעינן לימא רבא בקצרה הדלקה שלא במקומה לא עשה כלום. ותו דאי מטעם הדליקה במקומה לישמועינן רבא מילתיה בנר שבת דהדלקה במקומה בעינן וכמ״ש המרדכי והכי סברי הרי״ף והרא״ש דלמאי דאמרינן הדלקה במקומה ה״ה לנר שבת כדברי המרדכי והו״ל לרבא לאשמועינן בשבת. גם מדמשני התם נמי הרואה אומר לצרכו הדליקה משמע מדקאמר התם נמי דרצה לומר דשתי מימרות האלו טעמן משום הרואה ומהא מוכח דהש״ס סבר דהכי קושטא דמילתא דאי משום לדחויי דוקא השתא דדחי דאין הדלקה עושה מצוה נימא דאידך דרבא לאו משום חשדא אלא מדינא דהנחה עושה מצוה. ומיהו לא תפשוט דאימנא לך מימרת היה תפוש משום חשדא ואידך משום הדלקה ע״מ אבל לעולם השתי מימרות חד מדינא ואידך מחשדא ומדקאמר התם נמי גלה סודו הש״ס דשתיהן משום חשדא ומהא שמעינן דקים ליה להש״ס דרבא משום חשדא אמרן ומינה דלא בעינן הדלקה במקומה אף אי הדלקה ע״מ. ותו הא דאמר רי"בל עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כלו למ״ש מכבה ומדליקה ופשיט אא״ב הדלקה עושה מצוה שפיר אא״א הנחה מכבה ומגביה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה וכתבו התוס׳ דאיירי שהדליקה לשם שבת וכבר כתב הפר"ח דצ״ל בעד רש״י דלמסקנא קאי. והשתא לדידהו שמדליקין בחוץ ודאי דעששית הדלוקה לשם שבת היא בבית ועל השלחן או נגדו ונ״ח בחוץ וא״כ היכי קאמר אא״ב הדלקה עושה מצוה שפיר אא״א וכו' הרי גם אי הדלקה ע״מ מכבה ומגביה ומניחה ומדליקה מ״ל דהדלקה במקומה בעינן והעששית נדלקה לשבת בבתי גוואי ונ״ח בחוץ תעמוד אלא מוכרח דה״ק השתא דאמרת דמימרת רבא משום חשדא תו לא אצטריכנא לומר דהדלקה במקומה בעינן וא״כ שפיר קאמר רי"בל מכבה ומדליקה דלא בעינן הדלקה במקומה ובודאי שהוא באופן דליכא חשדא דמוציאה לחוץ ומדליקה אף קודם שיניחנה ולא אצטריך לרי״בל לאומרו חדא דאשמועינן במאי דלא קאמר מניחה דלא בעינן הדלקה במקומה ועוד דטעינן דהנחה עושה מצוה ולהכי קאמר מכבה ומדליקה ולא חש לומר דיוציאה לחוץ דהא פשיטא ליה משום חשדא והשתא לא אתא לאשמועינן אלא דינא דיכול להדליקה קודם הנחה והדלקה ע״מ ולא בעי הדלקה במקום הנחה. אא״א הנחה עושה מצוה הול״ל מניחה דהוא עיקר בדין דהנחה מצוה ולפ״ז נמצא דהפשטן עצמו הדר ביה ולא אצטריכא ליה לומר דהדלקה במקומה בעינן אלא לאוקומי מימרת רבא ואמטו להכי מכח הני דוקיי פסקו הרי"ף והרא"ש דלא בעי׳ הדלקה במקומה:
ומן האמור בזה הבה נא אבא העי״ר בדברי התוספות בריש סוכה שכתבו דנר חנוכה שהניחו למעלה מך׳ תני פסולה דאי תני ימעט הוה משפע כמו שהיה מדלקת ישפילנה וזה אינו למ״ד הדלקה עושה מצוה ואפילו למ״ד הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה אומר וכו׳ וק״ק לישנא דמאן דאמר דנקטי הכא ובריש עירובין דליכא פלוגתא בהא רק בעיא ואיפשיטא וממ"ש בסוכה משמע דלמ״ד הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ומ״ה צריך לכבותה ולהדליקה והיינו מדינא ואפילו למ״ד הנחה צריך לכבותה משום חשדא ומרן בב״י סי׳ תרע״א הביא דבריהם וכתב דיכבנה דהדלקה עושה מצוה וכ״כ מור״ם שם בהגהה. וראיתי להפר״ח שם סי' תרע״ב שהשיג על מור״ם וז״ל וליתא דאף למ״ד הנחה צריך לכבותה דהרואה אומר וכו' וכ״כ התוס' בריש סוכה וריש עירובין עכ״ל וגם היא סירכא דלישנא דתוס׳ נקט למ"ד הנחה ואין כאן פלוגתא כמבואר. ומה שהשיג על מור״ם לק״מ דכיון דאי הדלקה ע״מ מדינא יכבה וידליק והכי הלכתא דהדלקה עושה מצוה שפיר כתב מור״ם דהדלקה ע״מ דבהכי מדינא צריך הדלקה מלקומה אבל אי הנחה ע"מ לאו מדינא אלא מחשדא ונקט אליבא בדהכתא ודינא קמשתעי. ותו דמור״ם בסמוך דין ח' פסק כהר״ן בחצר שיש בו ב' פתחים דלא יברך אלא בא' דהב׳ משום חשדא והפר״ח ס״ל דלדעת זה כל שהוא משום חשדא לא יברך וכמ״ש לעיל בשמו וכ״כ סי׳ תרע"ז וא״כ לפי דעתו מאי מקשה על מור״ם דלכך נקט ט' משום דהדלקה ע״מ שהוא מדינא לומר דיברך אך אי הוי מטעם הרואה לא יברך. ובכל זאת ל״ק על מהרש״ל בים ש״ש סוף פ״ו דקמא שהבאתי לעיל דנקט טעם חשדא דאיהו ז״ל סבר כרוב הפוסקים דלא בעינן הדלקה במקומה:
ואי קשיא הא קשיא על מור״ם דאיהו הכא קפסיק ותני דהדלקה במקומה בעינן וא״כ בהדליקה בפנים והוציאה בחוץ ה״ט דהדלקה במקומה בעינן וכדאתמר בש״ס לצד דהדלקה עושה מצוה וא״כ אמא לא יגי״ה אורו בדין זה על מרן דנקט טעמא דהרואה אומר וכו' ואי משה בהסכמ״ה עלה עם מרן וכדעת רוב הפוסקים הכא בסי׳ תרע״ה לא הל״ל משום דהדלקה ע״מ כדעת התוס' דהרי אנן קי״ל כהרי"ף והרא״ש וסיעתם דהדלקה במקומה לא בעינן ואין כאן אלא משום חשדא. והא הו״ל להפר״ח להקשות על מור״ם על דרך מאי דקשיתיה על מור״ם בדין זה ממ״ש דברי המרדכי בסי' רס״ג דהדלקם במקומה בעינן:
ומ״מ למדנו מדברי התוספות דסוכה דסברי דהדלקה במקומה בעינן והתוס' פירושו בשמעתין מימרת רי"בל דעששית הנז׳ בהדליקה לשם שבת כנז' והשתא קשה מאי דהוינן בה דמסתמא נר שבת בפנים ונר חנוכה בחוץ לדידהו והיכי קאמר דאי הדלקה מצוה שפיר הרי גם אי הדלקה מצוה צריך לרבותה ולהגביה בחוץ ולהדליקה דהדלקה במקומה בעינן ובכל אשר דברנו:
ואפשר לישב דהכי רהטא סוגייא לדעת התוס׳ אא״כ הדלקה עושה מצוה שפיר הכוונה דאי הדלקה ע״מ יש לומר דרי״בל לא נקט מגביהה ומניחה כדי שלא נבין דהנחה ע״מ ומש״וה קיצר ולא קאמר לא מכבה ומדליקה לאשמועינן אגב דהדלקה עוש' מצוה וכיון דהדלק' עושה מצוה ממילא ידענא דהדלקה במקומה בעינן וכמ״ש הפר״ח דהוא סברא ובודאי דמניחה במקומה ומדליקה ולא קאמר הכי רי״בל שלא נטעה דהנחה ע״מ ונפקא מינה להדליקה חש״ו אלא אי אמרת הנחה ע״מ הול״ל מגביהה ומניחה דבאמת כן צריך לעשות ואשמועינן נמי דהנחה ע"מ ואמאי קיצר בדבריו משא״כ אי הדלקה דקיצר לאשמועינן דהדלקה ע״מ וידענו דהדלקה במקומה ודוק:
שוב ראיתי בספר אליה רבה שהאריך בזה לומר דלא נ״מ מידי בין התרי טעמי ע״ש ודוק בדבריו ובמה שכתבנו בעניותנו לעיל בס״ד:
ד
דין ב׳. יש מי שאומר וכו׳ תמה הפר״ח אמאי כתבו בשם יש מי שאומר דהרא"ש והטור כתבו כן והדין ברור. וכבר אנא נפשאי כתבית בעניותי בקונטריסי הקטן שער יוסף בסופו דף ט״ו דל״ק עפ״ל כלל הסמ"ע סי' י״ו ובס' יד מלאכי דף קצ״ג השיג עלי וכבר השבתי עין דבריו בח"מ סי' י״ו אות ג' בס"ד:
ה
דין ג'. אשה ודאי מדלקת וכו' מהראנ״ח והר׳ כנ”הג יהבי טעמא להרמב"ם דהשמיטו ובספר יד אהרן תמה עליהם ואנכי הרואה שבכלל דבריהם דבריו:
ו
הגהה ולדידן וכו' קטן וכו' עמ"ש הרב שער אפרים סי' מ"ב ומאי דדייק הרב בלשון ארחות חיים לאו דוקיא הוא כאשר הרואה בעיניו יראה ודוק היטב: