ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרע
א
דין א'. שמנת ימי חנוכה וכו' כתב הרב שלטי הגבורים לפי שאז חנכו הבית מעבודה שבטלו היוונים ומשם בעל העתים טעמא טעים לפי שבטלו המילה שהיא לשמנה ימים וכתב הרב כנ"הג דאי אתא לתרץ מאי דקשה דנס הפך לא היה אלא ז' ימים לטעם ראשון היאך מיישב קושיא זו ולק"מ דכי היכי דלטעם בעל העתים משנינן דגם כי לא היה נס הפך רק שבעה ימים תקון רבנן שמנה שם רמז לביטול המילה הכי נמי נימא לטעמא קמא דאיברא דביומא קמא לא אתרחיש ניסא בפך מ״מ קב״ע את קובעי״הם משום חנוכת המזבח ביום ההוא דבטילת עביד״תא מסיבת היוונים. ואחר שנים רבות נדפס ס' אליה רבה וע״ש מ״ש בזה:
ותו ק״ק דבמאי אסתפק להרב כנ״הג אי הני טעמי לעיקר הנס או לתרץ הקושיא הנז' הרי בשה״ג שם דכתב הני טעמי משם באר״ה דיש בהם בנותן טעם לקושיא הנז' דהנס לא היה אלא ז' ימים וכן הוא בס' ארחות חיים עצמו:
וראיתי להרב פר״ח שכתב דמדברי הרמב״ם מוכח בהדיא שנצחו ביום כ"ה וקשה איך אנו מדליקין בליל כ״ה הי״ל להדליק ביום וכו׳ וי״ל עם ההיא דמקשים דז׳ הו״ל להדליק ובהכי ניחא דלילה הראשון משום הנצחון עכ"ד וק״ק דאכתי ליל כ״ו לא היה הנס שכבר מצאו הפך מלא ותו דכפ״ז לא הדליקו בשמן שבפך אלא ז׳ לילות מליל כ״ו ואילך והש״ס והרמ׳ קאמרי שהדליקו בו ח׳ ימים וי״ל דלעולם שהדליקו ח׳ ימים מליל כ״ו ואילך והאמת דבליל כ״ו לא הי׳ הנס אך כי היכי דליהוו תמניא יומי כסדרן תקון להדליק בליל כ״ו כיון דח׳ יומי בעו אדלוקי חד לנצחון ושבע משום הנ״ס למינהו ואמטו להכי תקון להדליק בליל כ״ו במקום לילה אחרונה. ומיהו הדבר דחוק. ויותר נראה שכוונת הרמב״ם שכתב וכשגברו ישראל ואבדום בכ״ה לחדש כסלו שלא נראה בפרסום תגבורת ישראל כי אם בכ״ה כלומר בתחילת יום כ"ה וכן פירש מורנו הרב בתי כהונה בבית ועד דף י״א:
וחזה הוית למורנו הרב הנז׳ שם שכתב דלדעת הרמב״ם דהדלקת הנרות בבקר ובערב ל"ק דהו״ל להדליק ז' די״ל דלא נמצא בפך אלא להדליק לילה הראשונה ונעשה נס ביום כ״ה גופיה עכ״ד ולשון הש״ס והרמב״ם דנקטו לא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ח׳ ימים לא א״ש דהו״ל למידק בלישנייהו ולומר ולא היה בו להדליק אלא לילה א' ונעשה נס והדליקו ח' ימים. ומה שתירץ מרן בבית יוסף שחלקו השמן לח׳ חלקים וכו׳ כן כתב [עיין בספר חמדת ימים בסיפור נס חנוכה] מר ז"קני הרב מהר״א אזולאי ז"להה בספר חסד לאברהם דף כ״ד ע״א משם ס׳ קדמון כ״י שזה היה מעשה:
ובשאלתות דרב אחאי גאון פ' וישלח גריס ולא מצאו אלא פך אחד שלא היה בו להדליק אפילו לילה א׳ גם רבינו ירוחם ריש נתיב ט׳ כתב ולא היה בו כדי להדליק יום אחד ולפי גירסא זו אעיקרא קושיא ליתא דגם בלילה הראשונה היה נס קצת דלא היה מספיק מה שנמצא בפך לשיעור כל הלילה אבל גירסת כל הספרים להפך וגם בשאלתות שם לעיל כתוב והוה ביה שיעורא יומא חד. ואחר זמן בא לידי קונט׳ מודפס זה שמו נחלת אריאל והוא פירוש מסכת סופרים ושם פ' ך' מייתי דברי השאלתות שתי לשונות הנז' ופירש דשמן הפך היה בו להדליק יום אחד בצמצום וכשנתנו למנורה לא היה מספיק אפילו ליום א' דע״כ נשאר מהשמן בפך:
ב
הקשה הרא״ם בתוספותיו אמאי לא מדלקינן ט' ימים מספק וכו׳ ע״ש וכבר עמד על זה בס' העתים והביאו בס' ארחות חיים ותירץ דהטעם לפי שחנוכה מדבריהם לא החמירו כל כך וכן תירץ הרב פר״ח ושאר אחרונים. ודבריהם תלמוד ערוך במנחות דף ס״ח ע״ב דר' פפא ור' הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורייתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בח״ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן רבנן דבי רב אשי אכלי בצפרא דשיבסר קסברי חדש בח״ל דאורייתא הרי מוכח דלכ״ע במידי דרבנן לא חיישינן לספיקא דיומא ואחר זמן רב ראיתי
למורינו הרב הנז׳ בבית ועד דאייתי סוגיא הנז׳:
ובהכי אתנח לן דהוו בה קמאי התוס' והרא״ש שילהי סוכה אמאי לא תקון ליטול לולב בח' בסוכה ובהא ניחא דלולב דרבנן כחדש ולא חיישינן בדרבנן לספיקא וכן תירץ בס' מטה משה מדנפשיה אבל לא זכר סוגיית מנחות הנז׳ ובזה ראיתי בחידושי סוכה כ״י להרא״ה שתירץ דכיון דלולב דרבנן אין להחמיר בספיקו עכ"ד ועל הרא״ם ק״ק דאדמייתי מדברי המרדכי דמגילה גבי פורים דאיכא למידחי דהתם דברי קבלה הו"ל לאתויי דברי התוס' והרא״ש בלולב הנז'. אלא דהא ל"ק בלולב עיקרו מן התורה וסבר הרא"ם דדברי קבלה אינם בסוג עיקרו מן התורה וק״ל ותו יש לגמגם על הרא"ם במה שהביא מהמרדכי וכבר ראיתי להרב מהרי״ו הנז' שעמד על דבריו:
והרב עץ חיים בלשונות דף ד׳ השיג על הרא״ם דבחנוכה לא הוי ספיקא בזמן הבית שהיו שלוחין ובט״ו ימים מגיע אחרון שבישראל לנהר פרת א״כ לא אסתפק להו מעולם אימת חנוכה ומשו״ה לא אצרוך לאדלוקי ט׳ מספיקא דלא הי״ל ספק מעולם ויש מי שתירץ כי האף אמנם דליכא ספיקא בחנוכה מ״מ הא קי״ל דאתרא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו דתשרי עברי תרי יומי וא״כ הנס דבחנוכה יגיעו השלוחים מ״מ היו צריכין לעשות ט' מספק ז״התד ונ״ל לקיים תירוץ מהרח״א דכי תקון דלעבדו תרי יומי בניסן אף דמטו שלוחי משום דלא מטו דתשרי לא ראו לתקן בחנוכה משום דבחנוכה אין מקום דלא מטו ביה וכל ישראל ישמעו משא״כ בניסן דאיכא דוכתא דלא מטו והאיכא בניסן גופיה אתרא דעבוד תרי יומי וגם בעצרת אף דבעומר תלי מ״מ יבואו לטעות ובניסן ותשרי נמי אף דלא מטו שלוחי לעבדו חד יומא ומשום דאיכא ברגלים דוכתי ולא מטו שלוחי משו״ה תקון דבאתרא ולא מטו שלוחי תשרי לעובדו בכלהו תרי יומי משא״כ בחנוכה כי אין מקום כלל דלא מטו כנ״ל להעמיד תירוץ הרב הנז' אבל אינו השגה על הרא״ם דיש פני״ם הנראין לחקירת הרא״ם כמבואר ועיין בספר מקראי קדש ובס' שיירי כנ״הג סי׳ תרפ״ח:
ג
ואסורין בהספד ותענית וכו'. הרב מהר״י זיין בש"ות שערי ישועה כ״י א״ח שער ז' סי׳ א' אסר לן ערוב״א דחנוכה לגזור בו תענית. ושם סי' ב' תשובה להרב מהר״ש נאוואוי על רזא דנא והעלה דמותר לגזור ת״צ אף במקום שנהגו שלא להתענות ערב חנוכה ואם כונת מהר״י זיין על המשמרה שנהגו במצרים יש לתמוה דאפילו תימא שהרמב״ם יחיד ונהוג כוותיה דמארי דאתריה הוא אין לפקפק ובפרט שכן דעת מרן. ושם סי' ג' תשובה ממהר״י זיין סובב הולך על תשובת מהר״ש הנז' לגדל ולחזק דבריו הראשונים וכתב דהמשמרה היו עושים אותה בכ״ג כסלו. ועיין באחרונים:
ד
ונוהגות הנשים וכו' מדברי מהרי״ל משמע דגם האנשים לא יעשו מלאכה בעוד שהנרות דולקות וכתב הרב ב״ח וז״ל ונראה קצת ראיה מדקרו להו חנוכה לומר חנו בכ״ה דאי אין אסור במלאכה מאי חניה שייך דדוחק לומר חניה ממלחמה ועוד דלרז״ל במדרש דחנוכת נשיאים היתה בחנוכה והקב״ה שילם להם שכרם בימי מתתיהו וכשם שהנשיאים כל אחד עשה ביומו י״ט גם בחנוכה יש להם לעשות יו״ט בענין ביטול מלאכה עכ״ל ודבריו מגומגמים דכל הראשונים כתבו דחנוכה לרמוז שחנו כ״ה ואין גם אחד שיאמר דאסור במלאכה או שנהגו האנשים רק בפירושא אתמר דנשי נהיגי ולא מסתברא דמשום מנהג נשים קרו ליה חנוכה ודלא כמ"ש הרב עיון יעקב פ״ב דשבת ע״ש דאין לקבוע שם בשביל מנהג נשים ומ״ש ודוחק לומר חניה ממלחמה אין זה דחוק כלל ושייך טפי חניה בנסע למלחמה וחנה כמ״ש הרב הלבוש והרב פר"ח. ועיין בסמוך. ועמ״ש מרן בב״י ובש״ות דברי יוסף סי' מ"ה:
ה
דין ב'. הגהה. דבאותם הימים היה חנוכת המזבח וכו' הרב הלבוש כתב חנוכת הנשיאים במדבר וכן מוכח מדברי הרב ב״ח שהבאתי בסמוך וכבר תמה הרב מלבושי י״ט על הלבוש דמקרא מלא דחנוכת הנשיאים בניסן ורמ״ה לא כתב במדבר וי״ל על חנוכת חשמונאים עכ"ל וקושיא זו קשה על הרב ב״ח נמי. ומ״ש דדברי מור״ס י״ל על חנוכת חשמונאים האמת אתו וכמו שנראה מדרכי משה דמייתי דברי מהר״א מפראג דמייתי לה ממגילת תענית. ושם מפורש דחנכו המזבח בימי החשמונים וכ״כ בשלטי הגבורים. והרב אליה רבה הליץ בעד הלבוש דהמשכן נגמר בכסליו וכו' ע״ש וכן הוא בילקוט מלכים רמז קפ״ד אבל לשון הלבוש והב״ח לא משמע הכי והוא דוחק ובתוספי הרא״ש למגילה כ״י בסוף המס׳ כתב בחנוכה אנשיאים פי' הר׳ שמעיה משום דמכ״ה בכסלו היה ראוי המשכן להקים וכו׳ ולפי שהיה ראוי להקימו מכסלו ולחנכו קורין פ׳ נשיאים בחנוכה וכ״כ ארחות חיים דף כ״ו ע״ד:
ו
דין ג׳. הגהה. ולענין צדוק הדין וכו׳ רבינו ישעיה הראשון בתשובותיו כ״י נ״ט נשאל אם אומרים צדוק הדין בחנוכה וכתב דרש״י בספר הפרדס התיר משם רבו אבל הוא ז״ל כתב דאין לאומרו וכתב שכ״כ רבינו משולם ורב נטרונאי גאון וכן נהגו בכל העולם שלא לאומרו וה״ד בימי חנוכה עצמן אבל לפניהם ולאחריהם שרי ואף את״ל דלפניהם אסור נמי בהספד ולפ״ז אין לומר צדוק הדין מ״מ לאחר חנוכה מותר בהספד ובצדוק הדין זהת״ד ועמ״ש הטור ומרן בב״י סימן ת״ך. שוב ראיתי דבשבלי הלקט סימן נ"ב הביא תשובת רבינו ישעיה הנז׳:
ז
לענין צדוק הדין על אדם גדול עמ״ש ט״ז סי׳ ת״ך והרב פנים מאירות בתשו' ח״ב סי' מ״ח:
ח
יש מקומות שנהגו שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשובות כ״י שמקיימים המנהג ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ״ע: