אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרסט

שיורי ברכה

א

ובשני בראשית וכו' אע״ג דפרשת המוספין שקורא המפטיר הוא חובת היום ותקיף חיליה דחובת היום דעדיף מתדיר כדמוכח בסוכה דף נ״ו דק״ל סוכה ואח״כ זמן כרב דאמר חובת יומא עדיפא ולא כרבב״ח דסבר זמן ואח"כ סוכה דתדיר קודם אלמא דחובת יומא דחי לתדיר והכא הו״ל להקדים פרשת המוספין לפ׳ בראשית דהוי חובת היום במכ״ש. וכי תימא דפרשת המוספין לא הוזכרה בתלמוד גם פרשת בראשית אינו אלא מנהג. ואין לומר דפרשת המוספין היא למפטיר ומפטיר בנביא אחר שהשלימו לקרוא בתורה ומשו״ה מאחרין לפרשת המוספין כדי שיפטירו אחריה בנביא. דהתינח אם ההפטרה היתה מעין חתימה כי אורחא אבל הכא שאניא דמפטירין ויהי אחרי מות משה וא״כ הו״ל לקרות בשני פ׳ המוספין ובשלישי בראשית ולהפטיר. כבר תירץ הרדב״ז והביאוהו האחרונים שהטעם דפתח בבראשית בשני שלא יקטרג וכו׳ ותו דהתורה נעוץ סופה בתחילתה. וכעת אין בידי תשו' הרדב״ז דבסגנון החקירה שהביאו יש מקום לדקדק קצת ועיין בתשובות מהר"ש בן הרשב״ץ סי׳ תל״א:

ב

ומפטיר ויהי אחרי וכו' דהאי יומא מיקרי שמחת תורה לגומרה של תורה ולכן עשו עיקר סיומא של תורה כ״כ הרב הלבוש ואפשר לתת טעם אחר דסליקו אוריתין בשרה ומהדרי לאתחולי שלא יקטרג וכי היכי דחשו למקטרג להתחיל בראשית ה״נ דלא ימצא מקום לומר אין עסקם אלא בתורה ותו לא מתחילינן נביאי דהוא ריש יהושע. וניחא נמי לסיומי אוריתא ולאתחולי נביאי ביהושע דהוא נביא ראשון שקם אחרי משה רבינו להורות דאנו מאמינים במשה רבינו ובכל נביאנו שעמדו אחריו:

ג

הגהה. וקורין פרשה אחת הרבה פעמים וכו׳ הקשה הרב שיירי דאיך ציין על זה הרי״בש והרי הרי״בש מתיר בכל שבת ולק״מ דאלמלא שהרי״בש מתיר לא היו סומכין עליו גם בש״ת דהמרדכי סבר שהוא ברכה לבטלה אך מאחר דיש חולק על המרדכי סמכו עליו בש״ת ושאר שבתות חשו לדברי המרדכי. ואף דספר המנהגים וסדרן כמדומה דהוא קודם שיצאו לאור הדפוס תשובות הרי״בש. מ״מ סברת הרי״בש מזמנו נתפשטה בספרד וכיון שידעו מנהג ספרד שחלקו על המרדכי סמכו ע״ז באשכנז א״כ דרבני אשכנז כת הקודמים גם הם סברי כהרי"בש אלא דחיישי להמרדכי בכל השנה וסמכו על סברתם בש״ת וכיון דהשתא דברי הריב"ש מפורסמים מייתי לה מהרי״בש. וס׳ המנהגים אין עמדי:

ד

כתב הרב מגן אברהם בירושלמי פ״ה דברכות לא יהיו שנים קורין בתורה א״ר זירא מפני הברכה משמע דאסור לשניהם לברך וצ״ע שעושין כן בש״ת עכ״ל וכתב עליו הרב אליה רבה ותמהני דפריך עלה בירושלמי ולא יהיו שנים מתרגמין אית לך למימר מפני הברכה אלא מפני שאין שני קולות נכנסים לתוך אזן אחת הרי להדיא דאזדא לה טעמא דברכה ומסיק משום תרי קלי וכן פירש״י במגילה דף כ״א וא"כ לדידן דחזן קורא שפיר נהגו לקרות שנים ועוד בש״ת תורה חביבה ויהבי דעתייהו לשמוע כמגילה והלל עכ״ל וק״ק דהו"ל להקשות עוד שכ״כ הטור לעיל סי' קמ״א דלא יקראו שנים בקול רם דתרי קלי לא משתמעי וכ״כ הרב מגן אברהם גופיה שם ס״ק ג':

אמנם ראיתי למהר״ר אליהו בפירושו לירושלמי שפירש וז"ל מפני הברכה שכל אחד יאמר אני אברך ואתה עונה אמן וי״מ הואיל והמנהג שכל אחד מברך ה״ל חסר ברכה מאחד מהן עכ״ל ונראה דפירש פירושים הללו מתרי טעמי חדא דאי משום ברכה לבטלה אתי על ר' זעירא יש תיקון שלא יברך כי אם אחד ותו דטעם ברכה לבטלה נראה טוב טעם ואמאי דחאו ואי משום דבמתרגמין לא שייך האי טעמא אימא דבקורין שייכי תרי טעמי ובמתרגמין אחד ומאי קושיא. אי לזאת פירש פירושים הנז׳ ונמצא כפ״ז דלכ״ע לא יברכו שניהם אלא דר׳ זעירא מאי דאמר מפני הברכה היינו דודאי אחד מהן מברך אלא דחייש למחלקת או דחסר ברכה מאחר וטעמים אלו קלושים ואמטו להכי דחאו אבל ודאי אסור לברך שניהם ואפשר לומר דכך הבין הרב מגן אברהם בירושלמי ומוכח משם דאסור לברך שניהם לכ״ע ומדוקדק בדבריו במ״ש משמע דאסור לברך שניהם ואי הרב סבר דמפני הברכה היינו דאסור לברך שניהם מינה מוכח מאי משמע דקאמר הא בהדיא קאמר לה. אלא נראה דהיא פשיטא ליה דפירוש הירושלמי כנז׳ וממשמעותא נפקא ליה דבין לר׳ זעירא בין לאידך אסור לברך שניהם. ואתנח לן מאי דהוא גופיה סי׳ קמ״א יהיב טעמא דתרי קלי לא משתמעי. אמנם הרב קיצר מאד בזה. ועיין בשו״ת הרי״בש סימן ל״ו:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה