אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרסח

סימן תרסו

א

דין א'. הגהה. ואנו נוהגים שאין אומרים חג בח' וכו' הרב כנ״הג בתשו׳ מ״ח ח״ב סי׳ מ״ח כתב בתחי׳ שנראין דברי מור״ם נכונים ושוב הביא ראיה לקיים מנהגנו גם מהרש״ל בתשו׳ סי׳ ס״ד כתב לומר שמיני עצרת חג והרב נזר הקדש דף תפ״ט ע״ב כתב נ״ל להכריע כדעת רוב הפוסקים דשמיני עצרת לא מיקרי חג וכו׳ ע״ש גם מדברי הרב בית יעקב סי׳ ע״ח וסי׳ קמ״ב מוכח דדעתו כמור״ם דלא איקרי חג. וקשה על כל הרבנים הנז' וביותר על הרב נזר הקדש שכתב דרוב הפוסקים ס״ל דח' עצרת לא מקרי חג דבכלהו מילי דהודאה עיני האחרונים צופיות ליהנות מיסודן של ראשונים ואלו בפרט זה אין גם אחד שהלך בעקבות הראשונים דהרי הרי״ף והרא״ש סוף פרק לולב וערבה והרמב״ם בסדר תפלות ורש״י דף מ״ז ריש ע״ב והתוס' שם דף מ״ח ותוס׳ ישנים ביומא דף ג' ורבינו ירוחם נתיב ח׳ חלק ה' והטור והכלבו סי׳ נ״ג וארחות חיים הל׳ לולב סימן מ"ד והרי״טבא בחידושיו ס׳ לולב וערבה וס׳ האגודה שם ואבודרהם ובס׳ שבלי הלקט בסופו ובס' תניא סי' פ״ח ובספר צידה לדרך מאמר א׳ כלל ו׳ פי״ד והרוקח סי' רכ״ג והרשב״א בחי׳ ר״ה כתיבת יד שהם באורך כי בדפוס הוא קיצור נמרץ מחידושיו בפ״ק ובשם רבינו תם כלם הביאו דאמרינן שמיני חג עצרת הזה ע״ש. והדבר הקשה על כל האחרונים הם המדברים בפרט זה שלא זכרו מכל גדולי עולם הנז' לבד זה ראיתי אחר החיפוש שכתב בספר אליה זוטא על דברי הרב הלבוש שכתב שמיני חג עצרת דכן עיקר בפוסקים ראשונים ואחרונים. ושוב נדפס ספר אליה רבה להרב הנז' וביאר דבריו והביא קצת מפוסקים הנז׳ שהבאתי והוסיף מהרי״ל ומ״צ ע״ש. וכן משמע ממס' סופרים פי"ט הלכה ג' יע״ש היטב ועמ״ש הרמ״ע במאמר חקור דין ח״ב ס״פ כ"ז:

ומיהו בארחות חיים הל' תפלת מועדים סעיף ד׳ הביא משם ה״ר נתן דלא איקרי ח״ג עש“ב. ואחזה אנכי הכרעת הרב נזר הקדש כמור״ם מהא דאמרו בירושלמי פ״ג דמ״ק הלכה ה׳ והפכתי חגכם לאבל מה ימי החג ז' אף ימי האבל ז׳ אימא אי מה החג ח' אף ימי האבל ח׳ א״ל ח' רגל בפני עצמו הוא אי מה עצרת יום א' אף אבל יום א' א״ל מכאן לשמועה רחוקה וכתב הרב הנז' איכא למידק למה ליה לאקשויי מעצרת יום א' טפי לפרוך מח' עצרת דהוי יום אחד ויש לדחות דעצרת דקאמר באמת ח׳ עצרת הוא אבל יותר נ״ל להכריע מזה כדעת רוב הפוסקים דק' עצרת לא מיקרי חג ולכך אין לומר בתפלה ביום חג ומעיקרא לא פריך מיום ח׳ עצרת אלא משום דס״ד דשייך לחג הסוכות וממילא כולי חד חג מיקרי אבל למאי דמסיק רגל בפ״ע לא מיקרי חג כלל דלא אשכחן ביה באורי' כלל לשון חג ולכך לא פריך אלא מחג השבועות וכו' עכ״ל ועמו הסליחה כי אין כאן הכרעה כלל דמאי דדייק דטפי לפרוך מח' עצרת לק״מ דניחא ליה לאקשויי מעצרת דהוי רגל גמור ושוה בכל לפסח וסוכות לא כן שמיני עצרת דאינו רגל בפני עצמו אלא לפז״ר קש״ב ומשום הכי פריך משבועות דהוי רגל וחג גמור. וממאי דמסיק דשמיני רגל בפ״ע אינה ראיה כלל דלא מיקרי חג אלא הכונה דכיון דחשבינן ליה לכמה מילי רגל בפ״ע תו ל״ק אימא מה חג ח' דשמיני חלוק משלפניו ואף דחג הוא אך בחלקו״ת קור׳ לו שם בפני עצמו וזה פשוט דכוונתו דאינו נכלל בכלל חג הסוכות וכמו שאמרו בהדיא בירושלמי ריש פ׳ הנודר מן המבושל דבלשון תורה שמיני עצרת אינו בכלל חג הסוכות ולא מעיט דש"ע גופיה לא מיקרי חג:

וכבר ראיתי להרב שמלה חדשה דף קט״ו ע״ג שהביא ראיה להפך מירושלמי הלז וז״ל עוד ראיה מהירושלמי וכו' ח' רגל בפ״ע פי׳ דלחד חג דימו האבלות ולא לשנים והשתא מאי פריך הא חגיכם כתב וש״ע לאו חג הוא ואין לומר דהיינו דמשני רגל בש״ע הוא כלומר ולאו חג מיקרי דהול״ל ח׳ לאו חג הוא אבל לשון בפני עצמו משמע דחג אחר הוא עכ"ל ודבריו טובים ונכוחים:

אמנם הא דכתב פירוש דלחד חג וכו' אינו מחוור דהא חגיכם בי״וד כתיב לשון רבים וניחא טפי אם דימו האבלות לשני חגים ומאי משני רגל בפ״ע דלחד חג וכו׳ ועל דא היא תברתיה דיהיה ח׳ והוי כנגד ב' חגים דהא לפי המסקנא הכי דריש כמ״ש הרי״טבא בחידושיו במ״ק דף ך׳ וז״ל ואסיקנא דלהכי דריש חגיכם למדרש תרין חגין חג גדול לאבלות ז' וחג קטן לשמועה רחוקה עכ״ל. ונראה דכוונת סוגיית הירושלמי הכי אזלא דהא דמשני רגל בפ״ע היינו כלפי מאי דהקשה ואימא ח׳ תריץ דח׳ רגל בפ״ע וחלוק משלפניו ואמטו להכי לא דימוהו אלא לז׳ ימים דהם רגל אחר כמדובר ואכתי לא אסיק אדעתיה הא דחגיכם לשון רבים תרי חגים והוה מפרשה כערבי פסחים דעלמא ויהי כי הקשה אי מה עצרת דייק שפיר חגיכם תרתי משמע כמו שכתב הרי"טבא:

תו חזינא להרב שמ״ח אייתי מתניתא בידיה אותה שאמרו בפסחים דף ע' ע״ב דפריך אקרא דוחגותם אותו חג לה' שבעת ימים והלא ח' הם אלא מכאן לחגיגה דלא דחי שבת אלמא דקרא דוחגותם קאי גם לש״ע ואין לומר דהא לא קאי למסקנא מדתניא בחגיגה דף ט' יכול יהא חוגג כל ז' ת״ל אותו וכו׳ ומנין לי"ט אחרון ת״ל בחדש הז' תחוגו אותו אלמא דהני ז' לבד מש״ע זה אינו דא״כ תקשי להאי בריתא קושית הגמ׳ בפסחים אמאי חגיגה לא דחי שבת דלא מצינו שום פלוגתא בזה אלא צ״ל בפשיטות דכע' דפסחים לא פליגי עם בריתא דחגיגה אלא דאי לאו קרא דבחדש הז׳ לא הוה ידענא דש״ע לתשלומין וסד״א דקרא דשבעת ימים היינו שבת בכלל וחגיגה דוחה שבת והשתא דגלי לן קרא בחדש הז' לאורויי דש״ע לתשלומין ק׳ דהול״ל ח׳ ימים ואייתר ליה קרא דבחדש הז׳ אלא דלהכי כתיב ז׳ ימים למילף דהכל ז׳ וחגיגה אינה דוחה שבת עכ"ל:

והא דפשיטא ליה להרב דאי לאו קרא דוחגותם ה״א דחגיגה דוחה שבת אינו מחוור ובהדיא אמרינן בירושלמי פ״ק דחגיגה דלא צריך קרא להכי אהך דרשא גופא ע״ש גם הרמב״ם פ״א דחגיגה יהיב טעמא דאינה דוחה שבת משום דיש לה תשלומין והם דברי הש״ס פ' כיצד צולין דף ע״ו ע״ב לגירסת רש״י והגם דרבנן בתראי הלח״מ והתי״ט והפר״ח קיימו וקבלו שתים זו קרא וטעמא עש״ב עיקרן של דברים פשט השמועה דכיצד צולין והכי רהטה פשטה דהך בריתא דחגיגה דף ט' וכמבואר בירוש' דבלאו קרא דוחגותם ידעינן דחגיגה דוחה שבת וקושיות התוס' פ' כיצד צולין הא פרקינהו הרב תי״ט וכבר הארכנו בזה בעניותנו בהגהתנו להרמב"ם פ״א דחגיגה דס״ל להרמב״ם דהך דרשתם דוחגותם אינה עיקר. ולקושטא דמילתא הך בריתא דחגיגה דף ט׳ דאייתי הרב הנז' הכי פירושה דדריש שבעה לכל מש״ע ואף דחגיגה אינה דוחה שבת נקט ז' לומר דכלהו שבעה ראויים לחגיגה אלא דאי מקלע שבתא בחד מינייהו לא דחי' שבת אכן כיון דלא קביע באיזה יום מהם חל שבת ופעמים בזה פעמים בזה להכי נקט שבעה אבל פשיטא דלא דחיא שבת. ועל כרחין לומר הכי בהא דתניא בחגיגה דף טו״ב מי שלא חג שבעת ימי הפסח שמנת ימי החג וכו׳ דודאי גם להך תנא חגיגה אינה דוחה שבת והאי דנקט ז׳ ימי הפסח ושמנת ימי החג אף דלא סגי בלא שבת הכוונה דכלהו יומי חזו לחגיגה אלא דאי מקלע שבתא בהי מינייהו שבת אפיקתיה מצד מצד איסור שבת ומשום דלא קביע שבתא בחד יומא מינייהו וזמנין דמקלע בהא זמנין דמקלע בהא שייך למנקט לשבעה וגם לשמנה כמדובר:

ואולם למאי דאתאן עלה הוא ראית הרב הנז' מהא דש״ע אקרי חג אכתי יש קצת ראיה מהך שמעתא דפסחים מהא דקאמר בפשיטות והלא ח' הם דלפרט זה דש״ע נלוה עמם אין נר' דאיכא פלוגתא ומאן שם לן לחלוק השוין והכי מייתי מהכא הרב כנ״הג בתשו' הנז' וכן יש להוכיח מהא דחגיגה דף טו״ב דאייתינן דתניא מי שלא חג שמנת ימי החג הרי דכלל ש״ע בכלל וכי האי לישנא אמרו בערכין דף יו״ד ובתוספתא פ״ג דסוכה ובירושלמי פ' החליל ובשאר דוכתי שמנת ימי החג אלמא ש״ע בכלל חג הוא:

וצופה הייתי להרב כנ״הג בתשו׳ הנז׳ דבתחילה מייתי מדוכתי טובא דאמרו י"ט האחרון של חג וכתב יש לדחות דהיום עצמו לא נקרא חג אלא הכי קאמר י״ט אחרון של חג הסוכות ולזה כיוין רש״ל בתשוצה סי׳ ס״ד שכתב יום ח' עצרת חג וכו' דכשאומר את יום שמיני חג עצרת הזה נראה דיום ח' עצמו חג וליתא וכו׳ אבל כשאומר את יום ח' עצרת חג יש לפרשו את יום שמיני העצרת של חג שהוא חג הסוכות עכ״ל וק״ק דדברי מהרש"ל ברור מללו וז״ל כתבו המנהגים שאין לומר חג דבקרא לא כתיב חג ומהרי״ל כתב אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג עצרת שהוא טפל לחג וכו׳ האומר את חג יום שמיני טעות הוא בידו דמשמע שהוא חג כשאר חגים וק״ל הלא ליכא למטעי אף כה״ג דאי הוה חג ממש היה אומר את יום חג והכי עדיף טפי כשאומר את חג יום שמיני משאומר יום שמיני חג עצרת שאינו מפסיק מלה זרה בקרא דכתיב יום שמיני עצרת והרוצה לצאת ידי כלם יאמר את יום שמיני עצרת חג עכ"ל הראת לדעת דמהרי״ל כתב דשמיני חג עצרת שפיר דמי דמשמע שהוא טפל ומהרש״ל סבר דאף אם יאמר את חג יום ש״ע הכי משמע אלא דיום שמיני חג עצרת מפסיק בינתיים מילת חג שאינה בכתוב ומשו״ה כתב דיאמר יום ח' עצרת חג ומעתה אין מקום למ“ש הרב כנ״הג דסבר מהרש״ל דבאומרו שמיני חג עצרת נראה דיום ח׳ הוא וגם מה שנתקשה בתחילה בדברי מהרש"ל דמאי שנא שמיני חג עצרת לשמיני עצרת חג לק״מ דהרי מהרש״ל פירש שיחותיו באר היטב דאף אם יאמר את חג יום ש״ע משמע טפל ומכ״ש באומרו את יום שמיני חג עצרת דאף מהרי״ל מודה דשפיר אלא דמהרש״ל רוח אחרת אתו משום אפסוקי בלישנא דקרא דכתיב שמיני עצרת והרי הוא כמבוא״ר ופשוט:

ב

מי שטעה בתפלת ערבית ליל שמיני עצרת וכה אמר את יום חג הסוכות הזה ועקר רגליו כתב מהר״י עייאש בספר בית יהודה א"ח סי' ד' וז״ל ומעתה כיון שהוכחנו דמי שחתם החתימה כתקנה סגי בהזכרת י״ט בסתם א״כ מינה נילף דמי שהזכיר שם חג אחר שהיה עומד בש״ע ואמר את חג הסוכות הזה יצא בדיעבד דהא קי״ל הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו דלא הוי הפסקה כמ״ש בש"ע סוף סי׳ ק״ח וה״נ דכוותה וכו' וכן יש להוכיח קצת ממ״ש הש״ע סי׳ תפ״ז ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תכ"ד יצא עכ״ד:

והוראה זו כלה מקשה דהן לו יהי דאם אמר י״ט מקרא קדש הזה סגי אף כי לא פירש מה יום מימים טובים מ״מ שאני הכא דפירש חג הסוכות ותיבת סוכות אפסדן לקמייתא תיבת חג וגם אם אמר י״ט מקרא קדש הזה לא מהני מאחר דפירש דעל סוכות איכוין ולא דמי לדין סס"י ק״ח שהזכיר מאורע וכו' דהתם כי מדלית הזכרת כמאורע אין פקפוק על שאר התפלה אבל הכא כי בציר סוכות לא סגי דמאי דקאמר י"ט מקרא קדש על סוכות איכוון ואין ראיה משם:

ותו דהרי לשון מרן סס״י ק״ח הכי הוי הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסקה ודבריו ברור מללו דדין זה דוקא בתפלת התשלומין כמו שדקדק וכתב בתפלה שלא בזמנה הא בתפלה עיקרית הוי הפסקה וכן מפורש בדברי הרב שיירי כנ"הג והרב פר״ח והרב יד אהרן ואף דהרב עולת תמיד כתב דמלשון מרן מוכח דאף בתפלה עיקרית איירי לא נהירא דלשון א״ח שהביא ב״י ולשון הש״ע ברור דבתפלת תשלומין איירי כדברי סרכין תלת׳ הנז׳ וא״כ מה יוכי״ח הוכ״ח הרב הנז' מדין זה דהוי בתפלת התשלומין לנדונו שהיא תפלה עיקרית וברור דזה שטעה בתפלה עיקרית ואמר את חג הסוכות דין הוא הד״ר:

ומה שהוכיח עוד הרב הנז' מדברי מרן סי׳ תפ״ז ודאי אין כאן הוכחה כלל דהתם אתי דיבור ומבטל דיבור לא כן הכא דאמר חג הסוכות בתפלה עד עקר״ה ואחר שעקר רגליו נזכר לא יצא:

ואכתי פש גבן חקור דבר אם המצא ימצא דשמיני עצרת בכלל בכלל חג הסוכות אי לא. והנה רש״י ביומא דף ג' פירש גבי פז״ר קש״ב רגל שאין שם סוכות עליו וכ״כ הרי״טבא בחידושי סוכה דף מ״ו דאינו נכלל בכלל חג הסוכות והוא חלוק בסוכה ולולב וכן הוא מפורש בירושלמי ריש פ׳ הנודר מן המבושל דהאומר קונם שאני שותה יין בחג בלשון תורה אין ש״ע בכלל אלא דבלשון בני אדם ש״ע בכלל חג והביאו הירוש׳ הזה הרשב״א והר״ן וכ״כ מרן בב״י י״ד סי׳ ר״ן מדנפשיה וכבר כתבנו בעניותנו שם בי״ד סימן ר״ך בזה וכפ"ז נראה דכ״ש בנ״ד שאם אמרו דאין ש״ע נכלל בחג מכ״ש שאינו נכלל בחג הסוכות:

האמנם אנן מה נענה ביום שידובר בנו תלמוד ערוך בבבלי בסוטה דף מ״א דאתמר התם דאי כתב רחמנא בחג הסוכות ה״א אפילו יום טוב האחרון וכל ישר הולך עיניו יחזו דסוגיא זו מוכחא דבלשון תורה ש״ע נכלל חג הסוכות וכמו שכתבנו בעניותינו בי״ד סי' ר״ך הנז' ומאחר דעין רואה סתמא דתלמודין קרי בחיל דבחג הסוכות דכתיב באוריתא אי לאו דכתיב בבא כל ישראל ה״א אף י״ט אחרון היה נר׳ לכאורה דהא דקאמר בתפלתי את חג הסוכות במקום ש״ע יצא דבכלל חג הסוכות הוא והן אמת דתקון רבנן לקרוא שם חדש ש״ע בתפלה כמ״ש רש״י ושאר מפרשים בפי׳ פז״ר קש״ב אלא דחלוקים היכא רמיזה עש״ב אבל בדיעבד כיון דש״ע בכלל חג הסוכות אימור דיצא:

אלא דנראה דבכל זאת הא גברא דאמר חג הסוכות במקום ש״ע לא יצא משום דסירכא דסוכות רגל על לשונו ועד השתא (חד) [חג] הסוכות דקאמר בתפלותיו על סוכות ממש איכוון וא״כ גם עתה האומר בפיו חג הסוכות על סוכות ממש קאמר. ולא דמי למאי דאמרי' בשמעתא הנז׳ דהתם חג הסוכות דכתב רחמנא אמרינן דעל ש״ע נמי איכוון ובכה״ג הוא דאיכא למיגמר מהתם דקורא לש״ע בכלל חג הסוכות מימר שפיר קאמר. אבל האומר חג הסוכות וכוונתו על סוכות ממש ואעיקרא הוא לא ידע אי ש״ע בכלל חג הסכות מהיכא תיתי דאמירתו לגבוה חג הסוכות היא העולה במקום ש״ע הא ודאי טעות הוא בידו וחוזר ויש להביא קצת ראיה לזה ממ״ש הרב חק יעקב ושאר אחרונים סי' תפ״ז דהחותם מקדש השבת בתפלת י״ט אף דזכר י"ט באמצע ושבת נקרא י"ט לא יצא דלא כיון על י״ט שנקרא שבת ממש. ומכ״ש הכא דזה ודאי לא ידע דש״ע בכלל בחג הסוכות והוא לא כיוין אלא סוכות ממש ולשונו תהלך בארש הרג״ל מועדת ודאי לא יצא ומחזירין אותו. והגם דהרב מגן אברהם שם סי׳ תפ״ז כתב ברישא בחותם מקדש השבת בי״ט דיצא כבר כתבנו בעניותינו שם סי' תפ״ז דלמסקנא הדר מר משמעתיה שלא כמו שעלתה על דעת מי שהביא דבריו ודו״ק:

ג

ובח״ל אוכלים בסוכה וכו' וכן צריכים לישן כמ״ש מרן בב״י דכן נראה דעת הפוס' שסתמו ודלא כהמרדכי והרב הלבוש. וכן ראיתי להרב אליה רבה שהשיג על הרב הלבוש והביא מס׳ האגודה שכתב דישנים:

ד

שלוחי א״י הנמצאים בח״ל כדי שלא לזלזל בי״ט שני בעו למיתב עם הבעל הבית בסוכה ויאמרו בפי׳ בינם לבין עצמם דאינו משום מצות סוכה כלל ויעשו היכר לישן בבית באיזה טענה וכן למיטעם מידי בר ממטללתא מדעם דלא עביד בחג והכל בצנעא שלא ירגישו ההמון ויצואו לזלזל ח״ו:

ה

ואין מברכין על ישיבתה וכו׳ מה״ט כתב מהרש״ל בתשו' שלא לאכול עד שתחשך והאריך בזה ונמשכו האחרונים אחריו. והרב טורי זהב היטב חרה לו והאריך לתמוה על מהרש״ל והמעיין יראה שאין דבריו והשגותיו על מהרש״ל מכריעות. ושוב ראיתי שכ"כ הרב אליה רבה. והעיקר כדעת מהרש"א והאחרונים:

ו

ליל חג שמיני עצרת אסור בזיווג. האר״י ז״צל. וכתב הרמ״ז דלבני ח״ל אסור גם בליל ש״ת וז“ל אם למדת טעם י״ט ב׳ של גליות בדברי הרמ״ק תשכיל הטעם ועוד הזיווג להוריד נשמה ובני ח״ל לא יכלו להוריד אלא דרך נוגה והוא מקבלת אור ח׳ עצרת בש״ת עכ״ד:

ז

דין ב׳. ובמקום שעושים ב' י"ט אין מוציאין ביום הא׳ וכו' מכל הבכור וכו׳ יש מקומות שקורין בב' הימים וזאת הברכה. הרב המבי״ט ח״ב סי׳ קכ״ט ונתנו טעם למנהגם הרב כנ״הג בתשו' הנדפסות ומהר״ש ן' עזרא שם סי' ו׳ וסי׳ ז׳:

ח

ואם הוא שבת וכו' וגם במנחה חלוקין דבני א״י קורין בפ' בראשית ובני ח״ל וזאת הברכה ונתנו טעם לדבר הרב כנ״הג ומהר"ש ן׳ עזרא בתשובות הנז׳:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה