אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרמז

סימן תרמו

א

דין א׳. קנה שלה אדום וכו' מרן בב״י נסתפק אי אדום ממש בעינן וכל שאינו אדום אף שהוא ירוק ככרתי לבן מיקרי ופסול או דילמא לבן דפסול הוא לבן ממש וכל שאינו לבן ממש אדום מיקרי שאף שהוא ירוק מאחר דכשהשמש מכה בו נעשה אדום בכלל אדום הוא וכתב דלזה דעתו נוטה שהערבה שלנו קנה ירוק ומאדים מהשמש עכ״ד וכתב מהר״ם ן' חביב בס' כפות תמרים דף י״ז על דבריו וז״ל ולע״ד יראה דאע״ג דהערבה דמביאין לנו קנה שלה ירוק היינו שמביאין לנו לבלובי ערבה שהם חדשים ורבים שעדיין לא גדלו כל צרכן אבל הענפים שנתבשלו כל צרכן קנה שלהם הוא אדום ממש עכ״ל ואנכי לא ידעתי מי הגיד לו שהלבלובים שהם ירוקין לאו מטעמא שעדיין לא היה שיעור בשמש להאדמים ואשר גדלו דעין רואה מן האדום האיום אינו מכח השמש כדברי מרן. והסברא נותנת כדברי מרן דאם יאדימו הוא מצד אשר זרחה השמש עליהם דאי מטבעם גם הלבלובים היו אדומים כאשר ראינו כמה ירקות בקטנן החלו עולין במעלה אדומים:

ב

ורוב מין זה גדל על הגחלים וכו' זהו לשון הרמב״ם פ״ז והרא״ש כתב דמשמע מדבריו דלא מצריך קרא לרבויי של בעל ושל הרים דבכלל ערבי נחל הם והשיג עליו הרא״ם בתוספותיו דמנ״ל דאין כוונת הרמב״ם מערבי לשון רבים וכו׳ ומרן בב״י ובכ״מ הקשה עליו דכיון דפסק הרמב״ם שתי ערבות וכו' ע״ש באורך ובאמת שדברי מרן קשים דהשגת הרא"ם היא דמוכח מדברי הרא״ש דמשמעות לשון הרמב״ם אשר הביא הוא דהכריח כן וכבר הקשו על דבריו הרב לח"מ והרמב״ח דף י״ו ע״ד ושם כתב מהר״ם ן' חביב להליץ בעד הרא״ש דמשמע ליה הכי ממ"ש הרמב״ם ורוב מין זה גדל על הנחל זה מורה דמשמעות ערבי נחל נפקא כסברתו ולאו מריבויא זהו תורף דבריו:

ואיברא דהיא טובה תוכח״ת מדברי הרמב״ם בחיבורו וכן מוכח ממ״ש הרמב״ם בפירוש המשנה וז״ל שמא עלה על הדעת כי הערב' אינה באה כי אם ממקום המים לפי שאמר הכתוב ערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה מקום שיצמח עכ״ל הרי בהדיא דמפרש הרמב"ם כדברי הרא״ש דערבי נחל פירושו שהוא מין שרובו גדל על הנחל:

ועוד כתב שם משם הרב מהר״ש אלגאזי דדייק הרא״ש ממ״ש הרמב"ם לכך נאמר ערבי נחל ואפילו היה גדל במדבר וכו׳ ומוכח דממשמעותא דערבי נפקא דאי מריבוי הול״ל ואפילו היה גדל במדבר וכו׳ לכך נאמר ערבי והוא דקדוק נכון כמ״ש הרמב״ח וצריך לדעת דהרא״ם דדחה דברי הרא״ש בדעת הרמב"ם מה יענה להני דוקיי דדייקי רבנן קדישי מלשון הרמב״ם בהרא״ש ונראה דהרא״ם סבר דאין מכל זה הכרח ואזיל לטעמיה דכתב לעיל דמה שפירשו ערבי נחל גדילים בנחל ולא נמצאים בנחל מערבי לשון רבים מפקי לה וזה כוונת הרמב״ם באומרו ורוב מין זה גדל על הנחל דלקושטא דמילתא הכי מפרשינן ולא הנמצאים בנחל ובאומרו ורוב מין זה גדל על הנחל מפורש דאיכא מיעוט מין זה דאינו גדל על הנחל וכשר לכן גמר אומר הרמב״ם לכך נאמר ערבי והיינו מריבויה דמריבוייא מפרשינן גדל בנחל ולא נמצא בנחל וכדברי הרא"ם וא"כ גם לשיטת הרא״ם נוחים הני דוקיי הנז׳:

הן אמת דבכל זאת נהלך ברג״ש על הרא״ש דלא הו״ל להקשות על הרא״ש דהרא״ש דייק הני דיוקי בהרמב״ם ופירש דבריו לפי שיטתו ואינו מחוייב הרא״ש לפרש כהרא״ם:

ומן האמור תשובה מוצאת למה שהקשו מהר״ם מטיבולי והר׳ יד אהרן על מרן שהכריח דהרמב״ם כהרא״ש מדפסק ערבי שתים דהרי הרא״ם כתב דהלכתא גמירי לה דבעינן שתי ערבות עש״ב דהגם דהרא״ם סבר הכי לא מן השם הוא דבכח סברתו יקשה על הרא״ש דהרא״ש דחיקא ליה לומר דשתי ערבות הלכתא היא מה שלא הוזכר בש״ס:

וראיתי להרב ט״ז שכתב וז״ל ורוב מן זה גדל על הנחל זה כתב הרא״ש לתרץ כיון דרוב הפוס׳ ס״ל דטפי מצוה בשל נחל משל הרים ולא ראה רבותיו נזהרים בזה ועל זה פירש דמין הגדל בנחל קאמר ולא די לנו בזה דעכ״פ הי״ל לצאת ידי רוב הפוסקים ולא לסמוך על פירוש זה וצ״ל דהוא כענין שמצינו פ׳ כיצד מברכין לענין ברכת המוציא דאף דאי אמר מוציא עדיף מ״מ יש לומר המוציא להראות חידוש וכו' וה״נ טפי ניחא להראות חידוש וליקח אפי׳ שלא מן הנחל עכ״ל ומה שדקדק דלא די לנו בזה וכו׳ לאו דוקיא הוא דהרא״ש סבר דרבותיו סברי כשיטתו ולא חיישי לדעת אחרת דסברי דהאמת כסברתם אבל אי ס״ל כמ״ש רש״י ודאי הו״ל ליזהר. ומה שרצה לדחות זה לההיא דחידוש בברכות לא דמי כלל דהרי הרא"ש ברישא הביא דעת התוס' דפסלי ועל זה כתב דאין העולם נזהרים ושוב כתב דרש״י סבר דשל בעל בדיעבד כשרה ועל זה כתב שלא היו רבותיו נזהרים בזה. ומה ענין זה לההיא דהמוציא הרי הכא לכתחילה לדעת רש״י בעינן של נחל ודוקא בדיעבד כשרה של בעל וטעמא כתוב בס׳ תניא דף קכ״ג דמדטרח קרא לכתוב ערבי נחל ולא כתב ערבי סתם ש״מ מצוה בערבי נחל וצריך לחזר אחריהם ואם לא מצא יוצא בשאר ערבה עכ״ל וכיון דדוקא בדיעבד הוא דכשירה מה שייך להראות חידוש לקחת שאר ערבה הרי אינה כשרה אלא אם לא מצא ולא דמי להתם דלכתחילה נמי מצי לומר המוציא ואין הפרש בין זו לזו ופשוט ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף:

ג

ופיו דומה למסר וכו׳ כ"כ הרמב״ם והקשו האחרונים דצפצפה אפילו דומה למגל פסולה ותירץ מהר״ם ן' חביב דצפצפה לא משכחת פיה דומה למגל ובריתא קתני דומה למגל אגב פיה חלק וכו׳ עש״ב. ומסתייעא מילתיה ממאי דתנא בתוספתא איזהו צפצף העשוי כמין מסר משמע דבצפצפה ליכא דומה למגל אלא דומה למסר ועיין בירושלמי. וכן משמע ממ״ש בס׳ צדה לדרך מאמר ד׳ כלל ו׳ פ' עשירי צפצפה היא דומה למסר דוקא עיין שם ודוק:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה