ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרמד
א
דין א׳. שחרית וכו' הטור כתב משכימין לבית הכנסת ונ"ט הרב ב״ח דזריזין מקדימין למצות לולב וכתב בשיירי כנ״הג דאיירי לנוהגים ליטול לולב תכף בכניסתם לב״ה דאי איירי אף אי נהיגי ליטול בעת ההלל וההשכמה דין גרמא למהר אף ר״ה ישכימו כדי שלא תתאחר תקיעת שופר והשיגו הרב אליה רבה דבאמת משכימין בר״ה כמ"ש הטור סי׳ תקפ"ד. ויותר יש להרגיש דהרב שיירי כנ״הג שם סימן תקפ״ד הביא דברי הרב ב״ח בטעם השכמת ר״ה ע״ש. והיה נראה שכונת הרב כאן דלמה צריך טעמים אחרים שהוא יום הדין ולקרות ק״ש בעונתה ולצאת קודם שש שעות שהם הטעמים שכתב הרב בסי׳ תקפ״ד משם הרב ב״ח הול״ל משום תקיעת שופר נמי כלולב. וכל זה איננו שוה דנעלם ממנו שהרב ב״ח כתב בסי׳ תקפ״ד טעם זה נמי לקיים מצות תקיעת שופר בהשכמה ומלבד שדבריו כאן קשים יש להרגיש נמי שם בסי' תקפ״ד שהשמיט טעם זה. ותו ק״ק על הרב דאיך ס״ד לפרש דאיירי דוקא כשנוהגים ליטול תכף בבואם לב״הכ הא הטור מסיים דאחר חזרת התפלה נוטלין הלולב ומברכין ומוכח דגם למי שנוהגים שלא לברך עד אחר חזרה ישכימו. וכן עיקר להשכים בכל מקום: