ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרלט
א
די׳ א׳. כיצד מצות ישיבת סוכה וכו'. תשובת רב האיי גאון. שאלת שני אחין או שותפין שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכלם והשיב לענין אכילה יכול כל אחד לאכול לבדו זה אחר זה אבל לענין שינה זה ישן לילה א' וזה ישן לילה אחת ואם חביבה עליהם המצות תע״ב אם זה ישן מקצת הלילה ואם שומרי גנות פטורין כ״ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה כ״כ משמו מר זקני הרב החסיד מהר״א אזולאי בהגהותיו כ״י:
ב
כגון קדרות וקערות וכו׳ אין להביא הקדירה בסוכה ולערות התבשיל בקערה מהר״ר שמואל והסכימו עמו מהרש“ל ומהראנ״ח רבני איזמיר. מרכבת המשנה פ״ו דסוכה ועמ״ש הרב מגן אברהם והרב אליה רבה ועמ״ש ר״ת בספר הישר הובא בספר תמים דעים סימן קפ״ג ודוק:
ג
הגהה. ואל יעשה שום תשמיש וכו׳ אבל תשמיש המטה שרי כ״כ הרב ט״ז והביא ראיה ממ״ש פ׳ הישן דלא עבדינן חופה בסוכה שיהא החתן בוש לשחק וכו' משמע דמותר שם עכ״ד ויש לדחות. וטפי הו״ל לאתויי מריש ערכין דף ג׳ מהש״ס ומרש״י ותוס' דמשמע בהדיא דשרי וכן הוכיח משם הרב של"ה ועמ״ש הרב בית דוד סי' תמ״ד:
ד
דין ב׳. ומי שיחמיר על עצמו וכו' כתב הרב אליה רבה ס״ק י״א משם רבינו ירוחם דמי שרוצה להחמיר יחמיר אבל מפחות מכביצה אין מי שיחמיר והק׳ דא״כ מאי פריך דף ז״ך הא כביצה בעי סוכה לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף ואביי דילמא גם כביצה לר' צדוק לאו חיובא רק היה מחמיר וע״ק הא ביומא דף ע״ט קאמר דשתי כותבת פחות מכביצה ואפ״ה החמיר ר״ג ואכלן בסוכה עכ״ד ומה שהק׳ מיומא דשתי כותבות פחות מכביצה הרואה יראה דאיכא התם אוקמתא אחריתי ואיכא פלוגתא בי״נן של קדושים אי הלכת׳ כהא או באידך דפירי הוו ולא בעו סוכה כמו שביאר הר״ן בסוגיין באורך. אבל מה שהקשה מדפריך הא כביצה בעי סוכה הא ודאי קשיא. ותו קשה מדתנן שהביאו לרי״בז לטעום התבשיל ואמר להעלותו לסוכה ומסתמא טעימה דתבשיל הוי בערך כפחות מביצה מפת. וגם נמי אידך אוקמתא דשתי כותבות יותר מכביצה אלא הוו פירי ופירי לא בעו סוכה משמע דשקולי' הם בפחות מכביצה דפת וא״כ הרי החמירו במילתא דשקולה היא בפחות מכביצה. ואפשר לישב קצת דבריו בדוחק כמו שאבאר. ומקדמי אר״ש אציגה נא לשון רבינו ירוחם כדמותו נתיב ח' ח״ב וז״ל אוכלין אכילת עראי אפי' מפת חוץ לסוכה והוא כביצה וכן שותין עראי חוץ לסוכה ואם רצה להחמיר על עצמו מחמיר וכן היו נוהגים חכמים ראשונים כי כביצה מחמירין שלא לאכלו חוץ לסוכה אבל פחות מכביצה לא היו מחמירין כך פשוט בסוכה עכ״ל ואפשר דכונתו באומרו אם רצה להחמיר על עצמו מחמיר היינו שאם ירצה לטעום מידי חוץ לסוכה רשאי להחמיר ואינו הדיוט וכדאשכחן ברי״בז ור"ג דסתמא קאמר ואם רצה להחמיר מחמיר ופשטן של דברים מורה ובא דיכול להחמיר בכל גוונא ובתר הכי חדית לן חידוש דמי שרוצה להחמיר במקצת מחמיר ולא נימא דמי שרוצה להחמיר צריך שיחמיר לגמרי ומי שרוצה לעשות כדין יעשה אבל אם להחמיר במקצת לא מן השם הוא זה לזה השמיענו דגם אם רוצה להחמיר במקצת יכול ומנהג חכמים הוא ולזה כתב וכן היו נוהגים חכמים הראשונים להחמיר בכביצה ולהקל בפחות מכביצה להורות נתן דהא נמי להחמיר במקצת מנהגם הוא ומ״ש וכן היו נוהגים וכו׳ אין כונתו דזהו מ״ש בתחי' אם רצה להחמי׳ דמ״ש ברישא היינו מי שרוצה להחמיר בכל כדאמרן. והאי מנהגא הוא להחמיר במקצת רק משום דהא נמי הוי חומרא נקט וכן והא נפקא ליה מדרבי צדוק דאכל פחות מכביצה ונראה דכביצה לא היה אוכל ולמאי דנקיטי' כאביי דמדינא יכול לאכול כביצה א״כ ש״מ דר׳ צדוק בכביצה מיהא היה מחמיר ואה״נ דהא הוה מצי לשנויי הש״ס כי פריך עליה דאביי כמו שהקשה הרב הנז״ל אלא דס״ל לרי״ו דלשיטתיה דהמקשן דחי ליה שרצה לדייק הא כביצה מדינא בעי סוכה אבל לעולם דהשתא דקי״ל דמדינא יוכל לאכול כביצה ופשט אומרו וכשנתנו לר' צדוק פחות מכביצה משמע דדיוקא נמי לענין סוכה דבגווה קמשתעי אית לן למימר ולאוקומי דיוקא לענין סוכה דהא כביצה היה מחמיר על עצמו ר׳ צדוק ולא רצה להחמיר אלא במקצת ודייק לה רבינו ירוחם מסידורא דמתני׳ דאי אמרת דר׳ צדוק לא היה מחמיר כלל הו״ל לתנא למתנייה הא דר' צדוק ברישא דעביד כדינא ובתר הכי ליתני מעשה והביאו לרי"בז וכו' לאשמועינן דאם רצה להחמיר יחמיר ומדשבקיה בבתרייתא השמיענו דגם ר׳ צדוק היה מחמיר קצת בכביצה ולדיוק׳ נקט פחות מכביצה והשתא א״ש דרי״בז ור״ג ור׳ צדוק כלהו מחמיר׳ הוו הא כדאיתיה והא כדאיתיה כנ״ל לישב קצת:
ה
כתוב בס׳ שבלי הלקט ובס' תניא משם רבי׳ אביגדור דאכילת עראי דשבת וי“ט חשוב קבע וכתב עלה הר' אליה רבה וצ״ע דא״כ מאי פריך הש״ס שם מעשה לסתור דילמא מעשה דרי"בז בי״ט היה ודוחק לומר שהוא דומיא דר׳ צדוק ואולי לכן השמיטוהו הפוסקים עכ״ל ומ״ש שהוא דוחק בעיני הוא דבר פשוט דהרי מאי דתנן אוכלין עראי לדעת זה בחול אתמר ומדתני גביה דרי"בז ור"ג ורבי צדוק ש״מ דכלהו בחול במאי דאיירינן ביה דאי לא הו״ל לפחות למתני לדר׳ צדוק מקמי דרי״בז ור״ג כיון ומעשה דר׳ צדוק בחול ומאי דתנן אוכלין עראי בחול הו"ל למתניהו כי הדדי דמעשהו בחול והדר ליתני לדרי״בז ור״ג דלא הוה בחול אלא משמע דכולהי בחול הוו ומשו"ה פריך: ועוד אפשר לומר דהש״ס ביומא דף ע״ט כי מייתי משנתנו קאמר ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שהיו מחמירין על עצמן והגם דמדברי התוס' שם ובשמעתין מוכח דל״ג בש״ס ותני עלה כאשר יראה הרואה הנה הר״ן בסוגיין גריס כגירסתנו ומאחר דאיכא בריתא דקתני לא מפני שהלכה כן וכו׳ משו״ה לא מוקי לדרי״בז ור״ג בי״ט דשבת. ואף דבסוגיין לא מייתו הן ברייתא זימנין דמשכחת לה דדברי תורה עשירים במקום אחר כידוע. ועיין מאי דכתיבנא בעניותין לעיל סימן קס״ח בס״ד:
ו
אפי' מים וכו׳ הרב צידה לדרך כתב דחומרא יתירה היא וכ״כ משם מהרי״ל:
ז
דין ה'. הגהה. לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדים וכו' וכן בליל יום טוב שני שכבר קבעוה חובה כשאר מצוות דרבנן אף דבקיאינן בקיבועא דירחא. הרדב״ז בתשו' כ״י סי' שני אלפים ש״ך ועמ״ש האחרונים בדעת מור״ם והתה״ד ועיין (אליה) אליה רבה ס״ק כ״ה:
ח
דין ז'. הגהה. אינו אלא הדיוטות וכו' כתבו האחרונים דאם בירך הוי ברכה לבטלה וראיתי להרב החסיד מר זקני מהר"א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י שכתב יש שנסתפק אם רצו להחמיר על עצמן אותם שהם פטורים מסוכה לאכול ולישן מה אם מברכין עליה וכתב בספר בית מועד דהואיל וקבעה עליו חובה גילה דעתו שאינו מצטער ומברך עכ"ד ונ״ל שאין לסמוך על סברא זו דידע איניש בנפשיה כמו הצער עלה ואעיקרא דין אתר הדיוט ואין ראוי לישב בסוכה אם הוא פטור ולא מקרי חומרה. ואם לא ישמע זה בקול מורים ורוצה להחמיר במקום דלא שייך חומרה מהיכא תיתי שיברך ואם בירך הוי ברכה לבטלה ועי״ש בעניותנו בשער יוסף סי' ח' דף כ״ה ובהגהותי לי״ד סימן ס"א בס"ד:
ט
ושפכו על פניו. ולפ״ז אין לו להמתין מלפנות כ״כ הרי״טבא בחידושיו וכ"כ הר׳ קרבן נתנאל דמ״ה מייתו לה הרי״ף והרא״ש הא דמי שפך למי וכו׳ דנ"מ לדינא: