ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרלח
א
דין א'. בין עצי דפנות בין עצי סכך וכו' הרב ט״ז האריך לבאר דעת הרא״ש דגם הוא סבר דדפנות אסירי מדרבנן אלא דהקשה על הרמב״ם דמשמע מדבריו דיש בהן איסור מדאוריתא וכו׳ ע״ש והרב יד אהרן כתב על דבריו וז"ל ודבריו תמוהים וחוששני אם יצאו דברים אלו מפיו חדא דאיך יתורץ בזה מה שהקשה עליו הרא״ם דאשתמיט מיניה דברי התוס' דנראה מהם דדפנות אסירי מדאוריתא והאריך בזה עש״ב ותקפה עליו משנתו דהט"ז לא זכר להרא״ם ולא מר נחית לתרץ קושית הרא"ם כלל כמבואר:
וחזה הוית לרבי׳ ירוחם נתיב ח׳ ח״ב כתב בשם התוס' דעצי הדפנות מותרים והרמב״ם כתב וכו׳ עצי הדפנות וכו׳ וכן ראיתי לרבותי נוהגים איסור ליהנות מהדס הדפנות וכו' ע״ש וקשה שהתוס' ס׳ל דעצי דפנות הסוכה אסורים כמ"ש הרא״ם. ומ״ש מרן הוא דוחק עצום בכוונת התוס' גם מ״ש ראיתי לרבותי נוהגים איסור משמע דרבותיו נהגו איסור מכח דסברי כהרמב״ם וק״ק דהרא״ש סבר הפך הרמב״ם והוא רבו של רבינו ירוחם ומרן בב״י זימנין דמותיב לרבינו ירוחם איך שנה משנתו דלא כרבו הרא"ש. ואין לומר דסבר רי״ו כמ״ש הט״ז דלהרא״ש נמי אסירי הדפנות מדרבנן ומשו״ה כתב דרבותיו נהגו איסור. חדא דלהט"ז ליכא למ"ד דהדפנות מותרים כמ״ש בס״ק א' וס״ק ח' וזאת היתה לו לומר דהרא״ש ס״ל דאסירי מדרבנן ואלו רבינו ירוחם כתב דעצי הדפנות מותרים להתוס' ומוכח דשריותא נינהו וליכא שום איסור אף מדרבנן. ותו דמשמע דמנהג רבותיו מכח סברת הרמב״ם ואלו הרא״ש פליג. ואם נאמר דט״ס הוא ובמקום התוספות שכתב רבינו ירוחם צ״ל הרא״ש ניחא הכל דמ״ש אח״כ וכן ראיתי לרבותי וכו' לא כיוין על הרא״ש דהא הזכיר סברתו הן קדם ולא אצטריך לפרש דודאי ארבוואתיה אחריני קאמר מהר״א בן אסמעאל תלמיד הרשב״א ודכוותיה ודוק ושוב ראיתי בנתיב ח׳ ח״ב שכתב ראיתי רבותי נוהגים לברך זמן בליל י״ט שני דחג אחר סוכה והוא הפך מסקנת הרא״ש:
ב
נשאל הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סימן מ״ג המחליף סוכה בסוכה אי פקע קדושת הראשונה וזו הלכה העלה בתשוב״תו הרמתה ושב יעקב דלא פקע קדושתה הראשונה וסמוכות שלו מהדיא דלקמן סי׳ תרס״ח דהפריש ז' אתרוגים דמשמע דוקא הפריש דהוי כהתנה. וסוכה הזאת השנית אם נשתמש בה לשם סוכה חלה קדושה גם עליה ואם לא נשתמש אלא שאמר זו חליפת זו לא חל עליה קדושה דבסוכה הזמנה לאו מילתא היא:
ג
אם ייחד סוכה תדירית לכל השנים בכל חג כתב מהר״י מולכו בתשובותיו כ״י סי' ח' דאסור ליהנות ממנה אף בשאר ימות השנה אבל ראיתי להרב מגן אברהם ס״ק ב׳ דסבר להפך דגם בזו כשעבר החג בטלה קדושתה וצריך מעשה אחר שתחול קדושה בה:
ד
דין ב׳. הגהה. דיש אומרים דאין איסור אפילו בדופנות עצמן וכו׳ הרב ט״ז כתב דדבריהם אלו אינן מחוורין דאין שום פוסק ס״ל להתיר אפי׳ בנוי דפנות כ״ש דפנות עצמן יע״ש היטב וכבר הקשה עליו הרב יד אהרן דמדברי הטור בקיצור פסקי הרא״ש פ״ק דסוכה מוכח דאין שום איסור בדפנות עש״ב. והנני יוסיף דגם רבינו ירוחם כתב למ״ד דמותרים ומשמע דאין איסור אף מדרבנן וכמ״ש בעניותנו לעיל אות א' בס"ד ואיך כתב הט"ז דאין שום פוסק שיתיר הדפנות. וכן ק״ק על אליה רבה דהסכים עם הט״ז ס״ק ב׳. וגם מצידה לדרך מאמר ד' כלל ו׳ סוף פ״ד משמע דאין איסור בדפנות אף מדרבנן ע"ש: