ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקצב
א
דין ב'. יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות וכו׳ כ״כ הטור ורי״ו נתיב ו׳ ח״ב וארחות חיים וכלבו אמנם הרמב״ם כתב פ״ג וז״ל וכל הדברים האלו בצבור אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות בין לא שמע על הסדר הברכות בין מעומד בין מיושב יצא ע״כ ומוכח דאם ירצה היחיד לשמוע על סדר רשאי ויש להעיר על מרן היכי שבק סברת הרמב״ם ומה גם דלשון הרי״ף כלישנא דגמרא וכיון דהרמב״ם כתב הכי מסתמא כשיטת רבו אמרו ולפחות הו״ל להזכיר סברתו בלשון יש אומרים. ותו דאף בב״י לא כתב דהרמב״ם חולק:
הן אמת דבש״ס מוכח כדעת הטור ודעמיה דיחיד לא יפסיק לתקוע בברכות וכמה דקמותיב הרב שיירי כנ"הג על הרמב״ם באורך:
ומאי דניחא ליה להרב שיירי דכונת הרמב״ם באומרו אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות בין שלא שמע על הסדר כונתו בין ששמע על סדר שתקעו בצבור בין שלא שמע על הסדר כגון שהתפלל ביחיד שאינו תוקע על סדר הברכות יצא ולאו ביחיד התוקע מיירי ע״ש אינו מחוור דהגם דקשיא לן על הרמב"ם מסוגיית הש״ס מ״מ פירוש זה בדברי הרמב״ם אין לו מקום דהרי קאמר אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות וכו׳ ואיך נפרש ששמע בצבור על הסדר והא ביחיד קמשתעי ותו היכן השמיענו דיחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות כי היכי דנימא דכונתו בין לא שמע על הדבר כגון שהתפלל ביחיד ואיה מקום לימדנו הרמב״ם דין באופן לדברי הרמב״ם ברור מללו דאם רצה יחיד מפסיק לתקוע בברכות:
ומשום יתובי שמעתא לדעת הרמב״ם היה אפשר לישב קצת דס״ל להרמב״ם דהא דיחיד רשאי לתקוע על סדר הברכות היינו אם לא שמע תקיעות עדיין אבל אם שמע תקיעות קודם מוסף אין לו לתקוע עוד על סדר הברכות ומאן דאמר כי נהירנא לך תקע לי כבר שמע תקיעות ואמטו להכי אמרו ליה דדוקא בחבר עיר אבל אם לא שמע עדיין יכול לתקוע על סדר הברכות ובהכי איירי הרמב״ם לשמוע התקיעות חד זימנא ובריתא (דקתקני) [דקתני] שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות הכי מפרשה הרמב״ם דיחיד יכול לשמוע התקיעות בין על הסדר בין שלא על סדר הברכות ומאי דאתמר בש״ס תניא נמי הכי היינו דמהבריתא משמע דתיסגי בחד זימנא ליחיד אמנם כשכבר שמען אין לו לתקוע עוד. אבל כל זה דוחק. ותו סיפא דבריתא פירושה דרישא דקתני כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר הברכות. ותו דהו״ל להרמב״ם ללמדנו דין זה דכששמען קודם מוסף אינו רשאי לתקוע עוד בברכות וצריך ישוב:
ותבט עיני להרדב״ז בתשובה סימן שמ״ז שכתב וז״ל שאלת ביחיד ששמע תקיעות מיושב מתפלל מוסף ביחיד אם צריך לתקוע על סדר הברכות תשובה חובה לא תבעי לך דתניא וכו' שומען על הסדר ולא על סדר הברכות וז״ל הרמב״ם וכו' כי תיבעי לך אם יש רשות ליחיד להפסיק בברכות ולתקוע על סדר הברכות דבשלמא כשאחר תוקע לו אין בכך כלום אבל לתקוע המתפלל עצמו צ״ע ומסתברא לי למותר וכו׳ ותו כיון דתפלת המוספין אינה אלא בחבר עיר והיחיד פטור וכו׳
יע״ש היטב באורך:
וכל מילי דמר מדעתי כי קשים חדא דהביא גירסת הבריתא שומען על הסדר ולא על הסדר הברכות. ומזה משמע דאינו רשאי לתקוע על סדר הברכות דאזהרה שמענו ולא על סדר הברכות. ותו דלא אייתיה בידיה הא דאתמר בש״ס דכי קאמר נהירנא לך תקע לי א״ל לא אמרו אלא בחבר עיר דמשמע דאינו רשאי דאי אינו חובה אלא רשות מאן קאמר ליה לא אמרו אלא בחבר עיר והלא כיון דרשות הוא נפשו אותה הלא לשמוע אזן על סדר הברכות ומהא מוכח דאף כי תקע ליה אחרינא לית ליה לאפסוקי הפך מאי דפשיטא ליה להרב. ותו ראייתי דברי הרמב״ם ולא העיר עליהם מהסוגייא. ותו דמהרמב״ם משמע להדיא דרשאי לתקוע על הברכות והא מילתא יכחידנה תחת לשונו. ואי הרב מפרש לדברי הרמב״ם בשלא תקע עדיין א״נ בשתקע ואחר תוקע לו הו״ל לפרש דממ״ש בשלמא כשאמר תוקע אין בכך כלום אף עפ״י שהוא שותק וכו' משמע דהוא מחדש סברות אלו והול״ל דמהר״מ משמע דיכול לתקוע על סדר הברכות. ותו דהרמב״ם סתמא קאמר ומשמע אפילו הוא עצמו ומאי מספקא ליה להרב ז״ל. ואי פשיטה לי׳ דדברי הרמב"ם דוקא כי לא שמע תקיעות הו״ל לפרש. ותו דאיך לא זכר דהטור ורי״ו והכלבו וא״ח פסקו דאינו מפסיק אף אי תקע לי' אחרינא ואי ס"ל דהרמב״ם פליג הו״ל לפרש. ותו דלפחות הו״ל לפסוק שלא יתקע הוא עצמו כיון דהטור ורי״ו וסיעתם ס"ל דאינו תוקע לו אפי' אחר ומנקט מילתא מציעתא עדיף כי אורחיה דהרב זימנין סגיאין בתשובות אחרות:
ומ״ש בסיומא דמילתיה דהיחיד פטור מתפלת המוספין גם זה קשה וכן הקשה עליו רב חביבא הרב כמהר״ר מאיר בן מרגי נר״ו דהא קי"ל דיחיד חייב במוספין והיא הלכה רווחת:
ב
דין ג' לא ישיח וכו' אלו דברים שאסור לדבר בהם הלל ס״ת כהנים תפילין וידוי שופר מגילה עומר וסי' הסכ״ת ושמ״ע. זקני הרב חסד לאברהם בהגהותיו כ״י משם רבינו סעדיא גאון בכ״י: