אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקפט

סימן תקפח

א

דין ה׳. אינו מוציא אפי׳ את עצמו וכו׳ עיין מ״ש בעניותנו בסימן תרפ"ט בס״ד ועיין מ״ש שם בספר בני חיי:

ב

דין ו'. הגהה. והמנהג שהנשים מברכות וכו׳ זו היא סברת ר״ת וסיעתו כמו שהביאו כל הראשונים סברא זו התוספות בראש השנה דף ל״ג כתבו בשם ר״ת דהלכה כר' יוסי דנשים סומכות רשות ומעשה רב דפ' המוציא תפילין מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגל וההוא עובדא דפ׳ אין דורשין דהבאנהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נ״ר לנשים ומותר לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא וכו' כמו מיכל בת שאול שהיתה גם מברכת ותדע דאמרינן פ׳ החובל אמר רב יוסף מ״ד לי ה׳ כר"י עבידנא י״ט לרבנן וכו׳. יע״ש היטב:

וקצת יש להעיר במ״ש דהלכה כר״י דמעשה רב דמיכל בת שאול דהרי כתבו התוס׳ בעירובין דף צ״ו דאיכא מ״ד דאשתו של יונה הושבה ומיכל בת שאול מיחו בה ויותר יש להרגיש על התוספות בעירובין דהביאו דברי ר״ת ובסמוך הביאו דברי הפסיקתא וא״כ מה הלשון אומרת ומעשה רב הרי פלוגתא היא וכן ראיתי להסמ״ג עשין מ״ב דמייתי דברי ר״ת וכתב עליהם. אמנם בירושל' דברכות אמרו בשם ר׳ אבהו אשתו של יונה הושבה ומיכל בת שאול מיחו בה וליכא למימר דר״ת והתוס' קים להו כמ״ד לא מיחו מדחזינין דתלמודין התם בעירובין לא מייתי אלא סברא זו דלא מיחו דהא תלמודא מהדרי לאשכוחי תנא דס״ל דתפילין מ״ע שלא הז״ג משו״ה מייתי הך סברא דלא מיחו ואין להכריע מזה דהכי קים ליה לתלמודא:

והסמ״ג שם כתב וז״ל ואומר ר״ת שטעמו של ר' יהודה דאוסר בכל אלה אינו משום בל תוסיף כדפירש״י דאין נראה דיהא שייך כי האי גוונא ב״ת אלא סמיכה דאסר ר׳ יהודה מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ואשתו של יונה דומיא דחולין בעזרה ותקיעה ותפילין משום ברכה לבטלה מעכבין עכ״ל ומה שהביא מפי׳ רש״י כן כתב בסוגיין וראיתי להרב מהרש״א בחידושי הלכות שכתב וז"ל לא ידענא מאי ב״ת שייך הכא דלא שייך ב״ת אלא בעושה המצוה ומוסיף עליה אבל הול״ל וכי תקעי איכא איסורא דרבנן ודומי' דהכא דמוקמינן לה כר״י דאמר אין בנות ישראל סומכות היינו משום איסור עבודה בקדשים כדמוכח פ׳ אין דורשין ולא משום ב״ת עכ״ל ודבריו הן הן הדברים שכתב סמ״ג משם ר״ת דלא שייך כה״ג ב״ת ופירש הרא״ם בתוספותיו דב״ת נופל על המצוות לא הגופות והם דברי מהרש״א. אלא דיש להרגיש קצת על מהרש״א במ״ש דלא שייך ב״ת אלא בעושה המצוה ומוסיף דהרי איכא ב״ת נמי כשמוסיף מצוה מדעתו כמבואר בהרמב״ם סוף פ״ב דממרים וסמ״ג לאוין שס״ד ורא״ם בתוספותיו ריש מגילה ומ״מ לדברי רש״י שכתב דכי תקעי נשי איכא ב״ת בזה הושוו הסמ״ג ורא״ם עם הרב מהרש״א:

וכזה ראיתי למרן ב״י בסי' זה דמייתי מהאגור דאי נשי תקעי בברכה גלו דעתייהו דלחובה עבדי ועברו על ד״ת וכתב עלה מרן דאינו נכון ואפשר דטעמו כאמור:

דגם הלום אנכי הרואה בס׳ יד אהרן דעל דברי מרן הנז' מייתי דברי הרב חידושי הלכות הנז' וכתב וז״ל ונראה לומר דמאחר דרבא ס״ל דלעבור שלא בזמנו בעי כונה והיינו היושב בסוכה בח׳ בעי כונה כדי לעבור על ב״ת ה״נ באשה אף דפטורות כשרוצים לעשות מצוה עובדות על ב״ת דומיא דהתם דאף דאינו מוסיף במצוה אלא שפטורים לישב בח' עבר על ב״ת ומצאתי להתוס' כדברי וז״ל ה״נ משום דשמעינן לרבא דלעבור שלא בזמנו בעי כונה ולגבי אשה דלא מחייבה הוי כשלא בזמנה וכו' ותימה איך אשתמיט מיניה דברי התוס' עכ״ל ומלבד דנעלם ממנו דר״ת אותביה לרש״י כדמותיב מהרש״א זאת ועוד דמה דמות יערוך יושב בסוכה בח' להני נשי דהתם מוסיף על המצוה דרחמנא אמר ז' ימים ואיהו יתובי יתיב גם לשמנה לא כן הכא ורבא אמרה למילתיה בב״ת דמצוה לא דגופות:

ומאי דנפק דק ואשכח להתוספות הך מציאה איתה בחזרה דהתוס׳ לפי מונח רש״י דאיכא ב״ת הכא קשיתנהו ההיא דהילני ומפרקי לה אבל אעיקר איכא למפרך לא שייך ב״ת בגופות ולא קרב זה אל דברי רבא כמבואר ודינא קמשתעי הרב חידושי הלכות. וגם מה שסיים הרב ח״ה דהול״ל משום איסורא דרבנן דומיא דסמיכ׳ דהוי משום איסור עבודה ולא משום ב״ת הדין עמו דהכי מוכחא פשטא דשמעתא דפ׳ אין דורשין דגם ר' יוסי דסבר נשים סומכות רשות אוסר בסמיכה בכל כחו משום עבודה בקדשים ולא שרי אלא בהקפאת יד וא״כ מאי ב״ת שייך אפי׳ לדעת רש״י כיון דהני נשי לא עבוד סמיכה כתקנה אלא בהקפאת יד:

אכן לפום מאי דתרגמה הרב קרבן אהרן מכח דברי רש״י בחולין דף פ״ה דלר' יוסי שרי סמיכה גמורה ות״ק אסר בסמיכה גמורה משום עבודה ובהקפא׳ דלא ליתו לזלזולי ר' יוסי שרי בכל ועובדא דהבאנוהו לעזר' נשים דמוקי בהקפאה לא היה לנשים חלק בו דאלו הוה דנשי' הי״ל לסמוך בעזרת ישראל י"עש היטב אפשר לומר דסבר רש״י דסמיכה גמורה דאסר ר׳ יהודה משום ב״ת והקפאת יד משום שלא יבא לידי סמיכה גמורה ומאי דאמרו בש״ס וכי משום נחת רוח עע״ב ל״ק דהול״ל משום ב״ת דהתם איירי בקרבן שאינו שלהם ולא שייך טעמא דב״ת דכבר גילו שלא לשם סמיכה הם עושים אלא לנחת רוח מדהוציאוהו לעזרת נשים וכמ״ש הרב קרבן אהרן ולהכי נקט טעמא דעבודה אך סמיכה גמורה דאסר ר׳ יהודה משום ב״ת ור' יוסי דשרי היינו משום דכיון שהוא רשות לא שייך ב״ת:

והא דקשיא ליה למהרש״א מעיקרא והיא קושית ר״ת דלא שייך הכא ב"ת וכמו שנאמר. יש מקום לישב דרש״י כתב בעירובין דף צ״ו ולא מיחו בה חכמים דהוי כמוסיפת וכן כתב שם עוד בלשונו נראות כמוסיפות הרי שלא החליט לומר שעוברות על ב״ת אלא נראות קאמר וא״כ אפשר דגם מ״ש הכא איכא ב״ת לאו דוקא אלא נראות כמוסיפות קאמר:

ועל פי דברי הרב קרבן אהרן הנז' ניחא הא דמקשים ומטו בה משם הרב פרי חדש בכ״י במ״ש התוס׳ בקידושין דף נ״ב ע״ב דנשים יכולים ליכנס לעזרה דכפ״ז אמאי קאמר הכא דהביאוהו לעזרת נשים הי״ל לסמוך בעזרת ישראל דהיא מקום שסומכין אלא משמע דנשים אינם נכנסות לשם ועל פי דברי הרב הנז׳ לק"מ דלעולם נשים נכנסות לעזרה והכא שאני דעבוד הכי להיכי דנשמע מינה שלא היתה סמיכתן כעין חובה וכשיטת הרב הנז' י״עש היטב וזה יש לומר כפי פשט השמועה נמי:

אמנם הרב הנז׳ כתב עוד וז״ל אבל מדברי התוס׳ פ״ד דר"ה ופ״י דעירובין משמע דלא מפרשי אלא דר״י כל מ"ע שהז"ג אף שיש בה איסור תורה שדינן לנשים לעשותה ויש להם רשות ומ״ש כאן סומכות רשות היינו סמיכה גמורה עכ״ל ולי ההדיוט נראה דאין הכרח מדברי התוס׳ דסברי דשרי ר״י סמיכה גמורה ואיסור דאוריתא ואדרבא יש קצת הוכחה איפכא מהא דכתבו התוס' פ״ד דר״ה דמשום מברך ברכה שאינה צריכה ליכא דההיא דרבנן ומוציא שש״ל ה״מ בלא ברכה ואם איתא דס״ל דשרי ר"י סמיכה גמורה למה להו למימר דברכה שא״צ דרבנן הרי אפי איכא לא תשא אין לחוש בסמיכה דשרי ר״י בכל כחו אף דהוא איסור תורה אלא מוכח דס״ל דסמיכה לא שרי ר״י אלא בהקפאת יד ולא סמיכה גמורה:

ומן האמור יש להעיר קצת על הר״ן דבפ׳ בתרא דר״ה כתב כדברי התוס׳ דמשום ברכה שא״צ ליכא דהוי דרבנן ומזה משמע דלא שרי רבי יוסי בסמיכה גמורה ואלו ממ״ש הר״ן רפ״ב דסוכה מוכח דס״ל דר' יוסי שרי סמיכה גמורה אף דהוי איסור תורה כאשר יראה הרואה. ויש לישב. ומ״ש כרב קרבן אהרן בכונת דברי התוס׳ דפ' אין דורשין יעש״ה בעיניו יראה אחד הרואה דפירושו דחוק בלשון התוס' ויותר נראה דדעתם כדכתיבנא בעניותין דלא שרי ר״י אלא בהקפאת יד וכמ״ש בחולין וכדמשמע מדבריהם פ״ד דר״ה כמדובר:

חוזרנו לענין ראשון דהתוס' כתבו דהני נשי ברוכי מברכו על מ״ע שהז״ג כמיכל בת שאול שהיתה גם מברכת וכבר פירש הסמ״ג עשין מ"ב ראיה זו דמיכל ובי״אר עליה דמדחזינן דהא דלא מיחו מוקי לה אליבא דר״י מכלל דלר' יהודה הי״ל למחות והיינו משום ברכה לבטלה ומינה דלר' יוסי שרי לברך:

והריטב״א בחידושיו פ״ק דקידושין כתב דלא מיחו בידה חכמים דסברי סומכות רשות אבל לר' יהודה דאין סומכות מיחו ובודאי כי מיחו לר' יהודה היינו דמברכת וכ״ת שאינה מברכת ומיחו שנראה כמוסיף ליתא מדאמרי' אשתו של יונה עלתה לרגל ולא מיחו בה כלל ואמאי לא מיחו לרבי יהודה מפני שנראה כמוסיף ויש שדוחין דמיחו. משום גוף נקי וכו׳ י״עש היטב ומ"ש דלר״י מיחו כ״כ שם הרא״ש י״עשה. והגם דלא אשכחן דלר״י מיחו אפשר דכונתם על הירושלמי דפליגי אי מיחו אי לא וס״ל דמ"ד מיחו ס״ל כר׳ יהודה:

אכן מ״ש הרי"טבא דאשתו של יונה לא מיחו בה כלל הדבר קשה דאי כונתו במאי דקאמר מיחו לר׳ יהודה על מ״ד דירושלמי כאמור א"כ להך מ״ד סבר נמי דאשתו של יונה נמי הושבה כמבואר בירושלמי פ״ב דברכות ופ״י דעירובין ומאי קאמר דלא מיחו בה כלל ואם אין כונתו על הירושלמי אנכי לא ידעתי היכן מצינו דלר״י מיחו במיכל ותו דבגמרין פ' המוצא תפילין מוכח דהא דאשתו של יונה עולה לרגל אתיא כר׳ יוסי דוקא כמבואר שם בסוגיא:

אבל מאי דדחי הרי״טבא לראיה זו דאימור דטעמא דמיחו משום גוף נקי דחיה מעליא הוייא דהגם דנימא דבמיכל גופה לא שייכא הא כי בת מלך היא ומלכה גם חסידה ולא הי״ל ולד למאן דאמר בסנהדרין דף י״ט ופשיט' דיכולה להזהר כהלכת גוברין מ״מ לא פלוג רבנן דהני נשי רובן ככלן ליתנהו בשמירה ואמטול הכין מיקו במיכל משום גוף נקי וכן התוס׳ שם בעירובין יהבי האי טעמא משום גוף נקי ונשים אין זריזות:

ומהרש״ל שם כתב על דברי התוס׳ ותימא דילמא מ״ד לאו רשות מיחו משום ברכה לבטלה כמ״ש הרא״ש פ״ק דקדושין וכתב מהרש״א על דבריו דהתוס' מיאנו בזה דאי משום ברכה תקשי לר״י מהילני ואם לא היתה מברכת בסוכה גם מיכל נימא דלא היתה מברכת ולכך לא מיחו ומנלן דקסברי דמ״ע שאין הז"ג היא עכ״ד וק״ק דהא טעם הרא"ש שכתב דהיינו משום ברכה לבטלה היינו דמדחזינן דלר״י מיחו צ"ל דהיינו משום ברכה לבטלה וא״כ מאי קשיא ליה דאם דהילני לא היתה מברכת גם במיכל נימא הכי הא במיכל איכא מ״ד בירושלמי דמיחו וצ״ל משום ברכה וא״כ מ״ד דלא מיהו היינו משום מ״ע שהז"ג או מדקאמר לא מיחו משמע דיש צד למחות ואפ"ה לא מיחו ומוכרח דהיינו משום ברכה לבטלה משא״כ בהילני אינו מוכרח שהיתה מברכת:

וממוצא דבר מתרצתא נמי אותה שהקשה הרב מהרש״א שם ע״ד התוס' דלרש"י דהוי משום ב״ת ההיא דהילני היינו דלא היתה מכוונת וכתב הרב הנזכר וק״ק מאי מוכיח ממיכל דקסברי מ״ע שאין הז״ג אימא דהוי מ״ע שהז״ג ולא מיחו משום דלא מכוונה ועיי״ש מה שתירץ ולפי דרכנו לק"מ דלא מצית אמרת במיכל שלא היתה מכוונת דאם כן אמאי מיחו למ״ד:

וחזיתיה להרב מהר״ש שרילייו בפירושו לירושלמי כ״י בפ״ב דברכות שכתב וז״ל מיכל וכו' ובודאי דהיתה מברכת ואי איתא דפטורה היו מוחין בידיה דכיון דתפילין צריכין גוף נקי וסתם נשים אינן נקיות הי״ל למחות בה עכ״ל וק״ק דכיון דיהיב טעמא דקפדינן אנקיותא דהא גופא קשיא מנ״ל דמברכת ואין לומר דכיון דמנחת מסתמא מברכת דמנ״ל לומר הכי וכן יש להרגיש על התוס׳ בעירובין והרשב״א בתשובה סי' קנ״ג וארחות חיים דף ז' ע״ב משם הרשב״א ע״ש ובמהר״ם ן׳ חביב בסוגיית ר״ה. וכל קבל דנא לאידך גיסא יש להעיר על מהר״ש שירילייו דכיון דקים ליה דמברכת אמאי חדשו' הוא מגיד משום גוף נקי ולימא מר משום ברכה לבטלה:

והנה כשתסתכל בדברי הרא״ש בתוספותיו אתה הראת לדעת דמשמע ליה דלר״ת אם הנשים עבוד מ״ע שהז״ג חייבות לברך יע"ש היטב ואין נראה כן מדברי הראב״ד בהשגות פ״ג דציצית ומהרא״ש פ"ק דקידושין ופ״ד דר״ה ועהרשב״א בתשו׳ סי׳ קכ״ג ומהריטב״א פ״ק דקידושין ומהר״ן פ״ד דר״ה ורפ״ב דסוכה דמדברי כל הגדולים הנז׳ מוכח מע״ש בהדיא או מדקדוק דבריהם דמותרות לברך ולא חייבות ומאחר שכן גם דברי הסמ״ג דקאי בהו הרא״ם צריכנא לפרושי הכי כאשר יראה המעיין ודוק כי קצרתי. וזה כתבתי בימי חרפי ואחר זמן נדפס ס׳ הבהיר נחפה בכסף לעטרת ראשי מודי הרב זל״הה ועתה ראיתי דרך העברה כי כיוונתי לדעתו דעת עליון באיזה דברים ממאי דכתיבנא בעניותין עלץ לבי:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה