אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקפב

סמן תקפא

א

דין א'. ואם טעה או שהוא מסופק וכו' האחרונים נחלקו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם חוזר ומור״ם לעיל סי׳ קי״ח פסק דא״צ לחזור אבל דעת מרן דחוזר וכן הסכים הפר״ח וכן עיקר כמו שכתבנו בעניותנו לעיל סי׳ קי״ח בס״ד:

ב

חקר הפר״ח אי בשאר ימות השנה אמר המלך המשפט חוזר ובתחילה כתב דאף לכתחילה יכול לומר המלך המשפט ואסיק דלכתחילה יאמר בימות השנה מלך אוהב ולא יאמר לכתחילה המלך המשפט וכן משמע ממ״ש רבינו מהר״י ן׳ מיגש בתשו׳ כ״י סי' קפ״ב וז״ל שאלת אם מותר לומר בשאר ימות השנה מלך אוהב צדקה או אין מותר לומר אלא האל המשפט או אוהב צדקה ומשפט. תשובה מה שמנעו לומר בשאר ימות השנה המלך המשפט או לומר בעשרה ימים שבין ר״ה ליו״הכ האל המשפט או אוהב צדקה ומשפט להיות יתעלה בימים הנז׳ יושב על כסא דין ודן כל א׳ כפי מעשיו ועל כן ראוי לומר בימים הנז׳ המלך המשפט אבל לא מנעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט בשאר ימות השנה שאין בכלל לשון זה ולא נראה ממנו שהוא יושב על כסא משפט ודן כל הבריות באותה העת אבל מה שנראה ממנו הוא שהוא אוהב המשפט כלומר מסכים בו ואינו נוטה ממנו עכ״ל הרי שכתב שמנעו לומר בשאר ימות השנה המלך המשפט. ולכאורה יש לדקדק מתשוב׳ הנז׳ דלא מנעו בי״מת לומר מלך אוהב שהרי כתב דמנעו בעשרת ימי תשובה האל המשפט או אוהב וכו׳ משמע דלא מנעו מלך אוהב ולא עוד אלא דאף לכתחילה יתכן לאומרו בי״מת כאשר יראה המעיין מדקדוק לשונו. ויקשה על זה דהא גמר אומר המלך אוהב אין בכלל זה יושב על כסא משפט וא״כ איך יצא אם יאמר אוהב בי״מת וכ״ש דמשמע שיכול לאומרה אף לכתחילה:

ואפשר דיש חילוק בין האומר בכל השנה אוהב צדקה לאומר מלך אוהב דהאומר בכל השנה אוהב צדקה כאשר משנה ביו״הכ ואומר מלך אוהב מהשינוי מוכח דכונתו מלך יושב על כסא דין. אבל אם כוליה שתא קאמר מלך אוהב אם אמר כן ביו״הכ חוזר דלשון זה אינו משמע בהכרח שהוא מלך יושב על כסא דין. וסירכא דלישניה דשאר ימות השנה דאין כונתו כן נקיט. וכבר דקדקתי כן בסי' קי״ח והסכמתי לזה דברי הרמב״ם בתשו' עש״ב ודוק היטב ובס' ארחות חיים דף י״ד ע״ד כתב ואין לחתום מלך אצל משפט כי אם בעשרה ימים שמר״ה ועד יו״הכ:

ג

כתב הרב מגן אברהם דהכא לא מהני שיאמר צ׳ פעמים כמו בסי׳ קי"ד ס״ח דהכא אינו רשאי לומר בא״י דהוי ברכה לבטלה ואם יאמר בלא שם א״כ בתפלה כשיאמר בשם יחזור ללימודו לומר בא״י האל הקדוש דלכך לית ליה תקנתא וגדולה מזו כתב ב״י סוף סי' קי״ד בשם הרד"א עכ״ל ואין דבריו מוכרחים דמ"ש הרד״א והביאו מרן סוף סי' קי״ד היינו טעמו של ה״ר פרץ דפליג אמהר״ם ומה יוכיח הוכח מדברי החולק דאימור דלדעת מהר"ם שפיר דמי אף בזה ואם כה יאמר ברוך אתה השם האל הקדוש צ' פעמים עביד ומהני אף דאומר השם במקום הזכרה אשר לו רגל על לשונו וכן ראיתי להפר״ח שכתב בפשיטות דמהני:

ד

דין ה'. אם לא אמר זכרנו ומי כמוך וכו' הטור כתב משם בעל הלכות גדולות דמההיא דלא ישאל אדם צרכיו בג׳ ראשונות וכו' לא שבקי רבנן למימר זכרנו וכו' אבל בספר חיים אומרים בשים שלום דסליק להו י״ח. וכתב מרן בב״י מ״ש דלדעת בה״ג אומר בספר חיים בשים שלום וכו׳ לא ראיתיו בשום מקום עכ״ל:

ואנא חזיתיה בספר הלכות גדולות עצמו שם בפרק אין עומדין בסופי כלשון הטור ממש. אלא דס' בה״ג נדפס שנת ש״ח וקרוב שלא הגיע ליד מרן כי ב״י א״ח נדפס שנת ש"י:

ה

הטור כתב משם מהר״ם שהיה אומר לחיים בשב״א. והקשה מהר״א מפראג דכתיב לחיים בירושלם בפתח ותירץ הרב בית חדש דלא קפיד אלא בר״ה ויו"הכ ימי הדין אבל בשאר ימות השנה היה קורא לחיים בפתח ע״פ הדקדוק דשו״א באה בתחילת תיבה באות שאינה אחהע״ב קורין אותה בפתח עכ״ד והקשה בס' יד אהרן דהרב ב״ח גופיה בסי׳ כ"ד כתב לומר בציצית בפתח ע"פי הדקדוק:

ולק"מ דהתם הרב ב״ח קאמר שתיבת בציצית תהא נקודה הבי״ת בפתח שאלו נקודה בשב"א צריך לקרותה בשב"א כמ״ש הכא דשב״ה הבאה בתחילה בבי״ת אין קורין אותה בפתח. וכונת הרב ב״ח שכתב דקורא לחיים בפתח ע״פ הדקדוק רשב״א וכו' היינו דלא מיבעיא דאם תיבת לחיים נקודה בפתח ככתוב לחיים בירושלם נקראת בפתח אלא אפילו תנקד בשב״א ע״פי הדקדוק צריך לקרותה פתח. ועיין בית דוד סי' שס"ב:

ו

מאן דבאתריה נהיגי לומר בזכרנו אלהים חיים אל חי לא יבטל מנהגים. הרב מטה יוסף ח״א סי׳ ג׳. והרב דברי יוסף בריש ספרו שדי נרגא בכל דבריו והסכימו עמו כמה רבנים:

ז

אין מחזירין וכו׳. הטור כתב בשם ר״י דמחזירין ושהרא״ש תמה דלמה מחזירין וכו׳ שהיא תקנת הגאונים:

וחזה הוית להרב בית דוד סימן שס״ה יצא לישע ר״י והליץ בעדו דנסחא זו מאנשי כנ״הג ויש ראיה לר״י ממאי דאמרו במס׳ סופרים וכו׳ משמע שהוא מאנשי כנ״הג מפני שמס׳ סופרים הוא מזמן התנאים. ויש תימה על הרא״ש מה יתרץ להא דמס' סופרים עכ״ד ודבריו קשים לשמוע חדא דאיך נחה דעתו דעת עליון שהטור הביא הא דמס' סופרים ותכף הביא דברי אביו הרא״ש שהיא תקנת הגאונים ולדבריו בואו ונצווח על הטור שכותב דבר והפכו בהעלם אחד. ותו לדבריו דאנשי כנ״הג תקון זכרנו וכו׳ איך כמה גאונים אסרו לאמרו. ותו דתנן פ׳ י״ט של ר״ה סדר ברכות אבות וגבורות וקדושת ה׳ ומשמע דלא משנינן בהו מידי וכמ“ש הר״ן והרשב״ץ בפסקי ר״ה דף כ״ב עלה ואי אנשי כנ״הג תקון הו"ל לתנא דמתניתין לרמוז זה והגם שיש לדחות הדבר רחוק. ותו שכתב דמס' סופרים מזמן תנאים והרואה יראה כמה אמוראים נזכרו בה רבי יוחנן וריש לקיש ורב הונא ודכוותייהו ואף אמוראי בתראי רבא ורב כהנא ורב אשי הוזכרו. ותו שהוא תמה על הרא״ש ואשתמיטיתיה מ״ש הרא״ש בהל׳ ס״ת בענין פרשה פתוחה דמס' סופרים נתחברה בדורות אחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד. ומאחר שכן מאי מקשה על הרא״ש ממס׳ סופרים שהיא מזמן התנאים וזה מודה שהוא נסח אנשי כנ״הג הרי הרא״ש קרי בחיל שנתחבר בדורות אחרונים:

הגם הלום ראיתי להרב החסיד ונזר הקדש כמהר״ר מלאכי הכהן בס' הבהיר יד מלאכי דף קע"ד ע״ב שתמה על הרא״ש במ״ש שלא הובא מדברי מ״ס בתלמוד דהא כמה בריתות שהביא התלמוד בהקומץ וכו' כלם מצויינים שם במסורת הש״ס שממס' סופרים נינהו ומכאן אתה דן שמ"ש בעל מאור לעינים דף פ״ה שמ״ס נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא״ש עכ״ל:

ושותיה דמר רב כהנא לא גמירנא אטו ממסורת הש״ס אשר עשו אחרוני אחרונים קמותיב לגדול המורים הוא הרא״ש. ותו דשפיר קאמר במסורת הש"ס דהבריתות ההם הנה הנה במ״ס אך אין מזה מופת אי הש״ס מייתי להו ממ״ס. או מ״ס נתחבר אחר התלמוד ומייתי הבריתות ההם משרש הברייתות שהיו בידם או מהתלמוד עצמו. וכונת הרא״ש דהתלמוד לא רמז ממס׳ סופרים על דרך הא דאמרו בכתובות דף כ״ח תנא באבל רבתי וכן רמזו מס׳ כלה אבל ודאי דיש כמה בריתות וענינים במ״ס שהם בבבלי ובירושלמי ובמדרשים כידוע ואין זו ראיה שמ״ס קודם התלמוד כדכתיבנא:

וממילא מפריך מה שהשיג הרב הנז׳ על בעל מאור לעינים כמבואר ואדרבא ממאי דקמן שזכרנו וכו׳ הוזכרו במ״ס וכתב הרא״ש דתקנת הגאונים היא משמע קצת דסבר הרא״ש

דמ״ס נתחבר בימי הגאונים ואין להאריך בזה:

שוב אשוב לדברי הרב בית דוד הנתנין למעלה שהביא ראיה לר״י ממ״ס ואף גם זאת אני בעוניי לא ידעתי מה ראיה היא ממ״ש דחוזר הרי אמרו במ“ס דאין אומר זכרנו אלא בב' ימים של ר״ה וכיפור ואף זה בקושי התירו ואם כן ודאי דאין מחזירין וכן ראיתי בהגמ״יי פ"ב דתפלה שתמה על ר״י ממ״ס. ושם כתוב בהגמ״יי דרבו מהר״ם דעתו שאין מחזירין וכ״כ הרב תרומת הדשן סי׳ קד״ס דמוהר״ם ס״ל כהרא״ש וק״ק דבתשב״ץ סי׳ קי״ט כתב משם מהר״ם דחוזר ע״ש. וכתב הרשב״ץ בפסקי ר״ה פ׳ י״ט דסברת מ״ד דמחזירין תמוהה וכן כתב הרמב״ן. בשם הגאונים וכן הסכמת האחרונים דאין מחזירי עכ"ד:

ח

יש תמהין דזכרנו וכו׳ אומרים בכל ימ״ת ואלו ובכן לא והרשב״ץ שם נ״ט לדבר ע״ש:

ט

כתב המנהיג דהאומר זכרנו לחיים טובים פקח אבל הרשב״ץ שם כתב דכיון דלבסוף מזכיר חיים טובים לא הפסיד ועוד דחכמים סופרי האותיות אמרו שאין לאומרו בזכרנו:

י

דין ז׳. יום תרועה מקרא קדש וכו׳ כתב הרשב"ץ דבמקומו לא נהגו לאומרו ואין לשנות ועיין עוד מ״ש שם באיזה נסחאות ובס׳ בית דוד סי' שס״ו וסי' ש״ע והנמשך:

יא

דין ח׳. הגהה. ודברך אמת וכו׳ כן נסחת הרמב״ם בסדר תפלה ופכ״ט דשבת וכ״כ הרשב״ץ ומטה משה אבל מנהגנו לומר ודברך מלכנו אמת וכו׳ ונראה שכך נסחת האר״י זצ״ל:

יב

יאמר ותמלוך ה׳ לבדך ולא אתה הוא ה׳ לבדך. הרשב״ץ ח״ב סימן קפ״ד:

יג

דין ט'. הגהה. לשנה טובה תכתב לא יאמר תכתב לשנה טובה או תכתב לחיים טובים לפי שהוא ר״ת תלט. לשון קללה מידי דהוה אמשז״ל שלא לומר אכול בשמחה לחמך שהוא ר״ת אבל. מז״ה מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ"י משם ס' זכרון משה:

לפי מש״ל סימן ר״ך בשם מהר״י צמח גם כאן יש לומר דאדרבא מה שהוא קללה בר"ת יהפך במילוי ובסדר ליכתב לשנה טובה:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה