אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקעד

סימן תקעב

א

דין ד'. בשנת רעבון ואסור לשמש וכו'. מור״ם לעיל סי׳ ר״ס כתב דה"ה שאר צרות שהם כרעבון. והרב שיירי כנ"הג שם צידד בכוונתו ובמקור דבריו שהוא לשון הירושלמי והביא פירושי מהר״ש יפה ובתוך דבריו כתב דסמכינן האידנא לשמש בשני רעבון דלא עדיפנא מלוי שכתבו התוס' דלא נהג איסור זה דהוא חסידות ואפילו תימא דנהגינן איסור מסתיין בשני רעבון וכו' ע״ש באורך. ועטרת ראשי אבא מארי זל״הה בתשובה כ״י גמגם על דבריו דאין כתב סמכינן האידנא לשמש בשני רעבון והיא הלכה פסוקה מהטור ומרן וסיעתם דאסור דלא כהתוס׳ שהוא חסידות. ותו שהרב שיירי עצמו לעיל הקשה על דברי התוס׳ ע״ש:

והנה הר״ן תירץ לקושית התוס' מיוכבד דהאיסור אינו אלא מפני שישראל שרויין בצער ויורדי מצרים יודעים היו בעצמם שהם שבעים ויוסף נמי יודעים היו שהיה בריוח אבל יוסף היה סבור שהם שרויים בצער ולפיכך לא שמש. והקשה עליו מרן בב״י דמהיכן ידע שהיו יודעים כן ט׳ או ז׳ חדשים קודם ירידתם למצרים וכו׳ עיין שם:

וראיתי לעטרת ראשי אבא מארי ז״להה בתשובה הנז׳ שהקשה על מרן דמאי קשיא ליה על הר״ן והרי הר״ן בדבריו כתב דאמרינן פ' יש נוחלין גבי יוכבד הורתה בדרך ולידתה בין החומות לפי גירסא זו שהיא גירסתנו בנסחת הש״ס דקמן ודאי זה שירדו ולמצרים עם נשותיהם היה אחר התודע יוסף אל אחיו ומאי קשיא ליה למרן זהו תורף דברי עטרת ראשי אבא מארי זל״הה. ודבריו ברורים וכן ראיתי שתירץ הרב נחלת יעקב אלא דאפיק לה בלשון שמא ולא ידעתי למה ועמ״ש רשב״ם שם בבתרא דף ק״ך. ומה שתירץ הרב נחלת יעקב שם לקושית מרן דיוסף משוך לא נהירא ע״ש ודוץ.

ב

כשהמזונות מצויים רק שהם ביוקר גדול אין רעבון וא"צ למנוע מתשמיש. עטרת ראשי אבא מארי זל״הה בתשובה כ״י והסכימו עמו רבני ירושלם תו':

ג

חוץ מליל טבילה וכו׳ עמ״ש הרב כבוד חכמים פרק עשירי דף ך׳ עש״ב:

ד

ולחשוכי בנים וכו' מי שקיים פ״ו מאשתו ראשונה אך מהשניה לא זכה להבנות ורוצה אשה חוטרא לידא וכו׳ אינו בכלל זה ואסור עטרת ראשי אבא מארי בתשובה כ״י:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה