ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקנא
א
דין א'. הגהה. בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת וכו׳ עמ״ש הרדב"ז בתשובות החדשות סי' תרצ״ג:
ב
מנהג ארץ ישראל שלא לומר בשבת חזון שום קינה כמו שכתוב בסידורים וכן הוא מנהג ארץ מצרים וכרכים ועיירות גדולות שבתוגרמה דאפילו בט״ב שחל בשבת מעלה על שלחנו בשרא שמנה אפתורא דמשלם לעשות יקר ביומא דשבתא ומי שם פה לבכות ואב״ל הביא גם הוא כאשר קונ"ץ ומה גם בפרהסיא קבל עם ביום שבת קדש הא ודאי ראוי לבטל מנהג זה ולכבוד השבת:
ג
דין ב'. וסעודת אירוסין וכו׳ מור"ם בהגהה לקמן דין יו״ד כתב דסעודת אירוסין שרי ועמ"ש האחרונים ובס' בית דוד ובית הרואה הנדפס מחדש דף ל':
ד
דין ג'. הגהה. ואסור ליתן כלים לכובסת עכו״ם וכו' יש להחמיר אפי׳ לומר לכובסת עכו"ם שהיא תקח הבגדים ותכבסם. ואע״ג דאמירה לעכו"ם בשאר איסורים בדרבנן שרי וכמ״ש הרב פר״ח סימן אס״ח וכך העלה מורי הרב בס׳ נחפה בכסף בי״ד סי' ד' מ״מ משום חומרא דט״ב נהגו לאסור אף בזה מר כי אתריה ומר כי אתריה דבזמן שנהגו איסור בתכבוסת או מר"ח או בשבוע שחל ט״ב בתוכה נהגו לאסור אף ע״י עכו"ם:
ה
דין ד׳. לאחר התענית וכו' מותר מיד וכו׳. אותן הנוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין עד שבת נחמו טעות הוא בידם וא"צ התרה. מהרש"ל בתשו' סי' נ"ד ועמ״ש בים של שלמה פ׳ מצות חליצה סי׳ ג׳. והרב ב״ח חלק עליו. ועמ״ש בעניותי בזה בספרי הקטן שער יוסף בש"ות סי' ח' דף כ"ד ע"ג ודף כ״ה ע"א:
ו
דין יו״ד. מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר וכו׳. יש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת. ושמעתי מי שהביא ראיה להתיר מההיא דאבעיא לן פ״ק דחולין אברי בשר נחירה שנכנסו לארץ אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכתב הרא״ש שם דנ״מ לדידן עש״ב וכתבו הפוסקים דבדרבנן נקיטינן להקל וה״ה הכא דהוי מנהג בעלמא אמרינן בהא הואיל ואשתרי לשבת אשתרי לחול עכ״ד ואף שיש לדחו' ראיה זו לפי מה שמחלקי' רבנן בתראי הלא בספרתם והארכנו בזה במקום אחד בס״ד מ"מ אין למחות במקלים:
ז
דין י״ו. ויש מתענין מי״ז בתמוז וכו׳. כתב מהר״ר שמואל שער אריה בחידושיו כ״י ת״ח לא ינהג בחומרא זו שממעט מלאכת שמים ואי אפשר שלא יתבטל מלימודו איזה שעות מפני התענית וצריך לשקול במאזני צדק ענינים אלו והאריך בזה:
ח
דין י"ו. טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו'. יש מי שכתב דלאשה מעוברת זה יתנו פרי חדש ותאכל בלי ברכת שהחיינו כיון דכמה פוסקים ס״ל דברכת שהחיינו רשות אף בעושה או אוכל דבר שמברכין שהחיינו והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד:
ט
יש מי שאומר דקטן שיש לו ידיעה קצת אבל לא ידע להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפרי חדש שרי לתת לו ויברך שהחיינו כדי שלא יטעה ולא יברך שהחיינו בשאר הימים:
י
בשבתות שבינתיים כתב הרמ״ע מפאנו דמברך שהחיינו אבל ט״ב שחל בשבת אוכל הפרי בלא ברכת שהחיינו. אבל מהר״ח הכהן בס' טור ברקת כתב דכל המקל לברך שהחיינו בשבת ור״ח בימים אלו טועה מדרך השכל וכן כתבו גורי האר״י זצ״ל שלא לומר שהחיינו אפילו בשבת בימים אלו:
יא
י״ז בתמוז שחל להיות בשבת ונדחה כתבו האחרונים שמותר לברך שהחיינו וכ״כ מהר״ם זכות בתשובה כ״י וז״ל הן בזאת צדקה אענך במה שאמרת לברך שהחיינו ביום י״ז בתמוז שחל ביום ש״ק כי אפי' בין המצרים הגמורים היתה הסברא רווחת שבכל השבתות שבינתיי׳ ראוי לברכה דקי״ל אפי' בט״ב שחל להיות בשבת שמעלה על שלחנו כסעודת שלמה ואי לאו דמרן האר״י ז״להה כתבו היינו מברכין והבו דלא לוסיף עליה עכ״ל אבל הרב כנ"הג בתשובה א״ח ח״ב סי׳ ע׳ כתב דלנוהגין שלא לומר שהחיינו בשבת אסור גם בי״ז שחל להיות בשבת ע״ש ודעתי הקצרה הוא כמתירין:
יב
אם לקח בין המצרים פרי חדש ובירך עליו ברכת הפרי יברך ברכת שהחיינו מהר"י ן׳ נעים הובא בתשו' הרב כנ״הג ח״ב א״ח סי' ל"ד והסכים עמו הרב כנ״הג שם סי׳ ל״ה. וכן יש לדקדק מלשון מהרח״ו זצ״ל בס' הכונות שכתב וז״ל גם צריך להזהר למנע מלאכול בימים ההם שום פרי חדש ושלא ללבוש שום מלבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו וכמו שנזכר ענין זה בספרי הפוסקים וענין זה נוהג אף בשבתות ור״ח אב עכ״ל הרי שכתב דצריך להזהר להמנע מלאכול וכו' משמע דהזהירות הוא מלאכול אבל אם הוא נצרך לאכול כנדון זה דכבר בירך ברכת הפרי יברך שהחיינו וכי האי גוונא דקדקו מהר״י ן׳ נעים והרב כנ״הג בתשו׳ הנז' מלשון ס׳ חסידים סי' תתמ״ג ע״ש והכי משמע מסוף דברי מהרח״ו שכתב כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו נראה דאם אוכל צריך לברך ברכת שהחיינו. אמנם ראתה עיני להרב המקובל מהר״י צמח ז״להה בהגהותיו לא״ח כ״י שכתב וז״ל ספר לי בנו של הרב ז״ל כמה״ר שמואל נר״ו כי הוא זוכר שפעם אחת היו חכמי הדור אוכלין בשלחן אביו והפצירו בו לאכול פרי חדש ואכל אותו בלי ברכת שהחיינו עכ״ל וק״ק דמדבר
עצמו בס' הכונות משמע להפך:
יג
חולה מותר אפי' בחול שהפירות פותחין לו תאותו לאכול דברים טובים ובמקום חולי לא גזרו רבנן הרב מהר״י צמח בהגהותיו לא״ח כ״י:
יד
מי שאכל פרי בין המצרים ולא בירך שהחיינו שחשב דאסור לברך. אחר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך עליו ויכוין לפטור גם אותו פרי. הרב מהר״י ן' נעים והרב כנ״הג בתשו' הנז׳:
טו
הא דאין אומרים שהחיינו בין המצרים הטעם משום דהוא זמן פורענות ולא משום אבלות דאין אבל אסור לומר שהחיינו. מגן אברהם ס״ק מ״ב ודלא כמשמעו' דברי בנימין זאב סי׳ קס״ג וכן הסכים מהר"ש פלורינטין בס׳ בית הרואה דף נ״ט ע״ב וע״ג:
טז
דין י"ח. מד׳ שעות עד ט׳ שעות וכו׳ אמרו במדרש איכה שבהן קטב מרירי שולט. ומהר״ש יפה בביאורו שם קשיתיה ממ״ש בש״ס פ' ע״פ דף קי״א דקטב מרירי מחד בתמוז עד שיתסר ודאי שכיח מכאן ואילך ספק: