ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תצו
א
דין א׳. ומנדין למי שמזלזל בו וכו׳. מהרד״ך בתשובותיו בית כ״ב חדר ה׳ כתב דבאיסורין דרבנן נתודע הרשות לבית דין להכות מכות מרדות לעובר עליהם או לנדות וכן הסכים הרב פר״ח בדין זה באורך. וכ״כ הרב משפטי שמואל סוף סי' קי״ד ובסי׳ קי״ט דף קמ״ח ע״ג וק״ק דלא זכר דברי רבו מהרד״ך ועיין בש״ות שער אפרים סימן ס״ד ובש״ות ריח שדה סימן י״ב ובמאי דכתיבנא בעניותין בח״מ סי׳ ל״ד אות י״ד בס״ד:
ב
דין ב׳. הגהה. אב מלאכה אסור לעשות ישראל בי״ט שני. שן כואבת ואינו נופל למשכב מותר לעוקר' ע״י עכו״ם בי״ט שני חוץ מר״ה מהרי״ש בתשובותיו כ״י סי׳ מ״א:
ג
דין ג'. בני ארץ ישראל שבאו לח"ל אסורים לעשות מלאכה וכו׳ הרב ט״ז התיר לעשות מלאכה בצנעא ע״ש ואינו מחוור דמרן בב"י הביא זה מארחות חיים ובא״ח מבואר שעיקר דבריו מהרז״ה בספר המאור והרז״ה פ׳ בהדיא דאף בצנעא אסור וכ״כ הרדב״ז ומהרי״קש והרב מגן אברהם והרב פר״ח וכן עיקר:
ד
בן ח״ל שעומד בארץ ישראל כתב מהרי״קש בהגהותיו ובתשובותיו כ״י סי' צ׳ דמותר לומר לבן ארץ ישראל שיעשה לו מלאכה ביום טוב שני. אבל הרב מהר“ר יעקב פאראג״י מהמה בתשובותיו כ״י סי׳ ע״ו והרב מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי' ס״ה דחו דבריו והסכימו לאסור ועמ"ש מורינו הרב זרע אברהם א״ח סי׳ ט':
ה
בן ח״ל דאשתהויי אשתהי זמן מה בא״י ודעתו לחזור לח״ל כי שם ביתו ונעשה שותף בחנות עם בן א״י וזמן יריד ביום טוב שני דלשותפו בן א״י חול נראה לכאורה דמותר לשותפו לישב בחנות ולמכור ביריד כיון דשניהם הם מתעסקין תמיד בחנות וכבר כתב הר״ן והביאו מרן בב״י סי' רמ"ה במרחץ דמחממין עכו״ם וישראל ומתעסקין שניהם דהעכו"ם יכול לחמם בשבת ופסקוהו מור״ם והרב הלבוש והרב ב"ח שם. והגם דמרן השמיטו בש"ע אין מופת חותך דפליג עלה וכיון דמספקא לן בדעת מרן נקיטינן כוותייהו דרבנן בתראי שכתבו לדברי הר״ן להלכה. וממאי דקי״ל בי״ד סי' ש"פ דשותף האבל בטל לא איריא דהא התם קי״ל דאפי' האבל מסתתר על ידי אחרים בירידים:
ו
בני צור נהגו לעשות שני ימים של גליות ואין דופי במנהגם . הרמב״ם בתשובותיו חדשות מעתה בספר פאר הדור סי׳ ק״ו:
ז
כתב הרמב״ם פ״ה דקדוש החדש אין עשיית י״ט אחד תלויה בקריבת המקום כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלם מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין אין אומרים שאנשי מקום זה עושים י״ט אחד שמי יאמר לנו שהיו השלוחין יוצאין למקום זה שמא לא היו שלוחין יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון יש בו שם ישראלים שהן חייבים לעשות שני ימים או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי משנה או מפני שהיו העכו״ם מונעים השלוחים לעבור ביניהם וכו׳ רואים אם אותו המקום מא״י שהיו בה ישראל בשעת הראיה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם לוד ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד וכו' עש״ב ועמ״ש הרב מהרי"טץ סי׳ רי״ו. ובספר שאלת יעבץ סי' קס״ח האריך בפרטי דיני א״י וח״ל וארחי ופרחי ורוצים להתישב מחדש ורצה לעקור כמה הלכות שנהגו והורו רבנן קשישאי והפריז על המדה בכמה דברים וכאשר ירדוף הקורא עיניו יחזו עפעפיו יבחנו ואמרתי אני אל לבי שלא ליטפל בזה ועמד קנה במקומו. ולא נראת הקסת. ומנהג שלוחי א״י כתוב בספרי האחרונים והכי נהוג כמה גדולי דורות שלפנינו בשליחותם ועיין מ״ש הגאון אביו מהר״ר צבי בתשובותיו סי' קס״ז וכבר הזכירה בתשובתו הנז׳ עיין בדבריהם ודוק היטב. ומיהו בני ח״ל הבאים עראי לא״י המנהג פשוט הפך מהר"ץ שעושים כמקומן:
ח
כתב מהרי״טץ סי׳ רי״ו שאפי׳ בע״הק צפת מאן לימא לן שהיו השלוחין הולכים אלא שכך נהגו דור אחר דור ובודאי כך היו מקובלים מהראשונים עכ״ד ומצאתי בירושלמי ריש פ״ב דראש השנה דאמרו שם רבי ביטל המשואות וכו' אמר ר' אבהו אע״ג דאת אמר בטלו המשואות לא נטלו מים טבריא ר׳ זעירא בעא קומי ר' אבהו אלין דחמיין צפת מהו דיסבון א״ל רבי ביטל המשואות צפת למה מסבא אלא בגין מודעא דאינון ידעין ע״כ מזה מוכח דבצפת היו עושין יום אחד. והכי חזינן בפירוש ירושלמי כ״י ישן נושן לאחד קדוש שכתב וז״ל צפת היא עיר שבגליל שקורין עתה צפת ופסוק בשופטים יושבי צפת עכ"ל:
ואחר זמן בא לידי פי׳ ירושלמי מסדר מועד הנדפס מחדש וראיתי שהביא פירוש זר דמ״ש אלין דחמיין צפת פירושו מנורה וכבר הרב הנז׳ דחה פירוש הנז׳ ובודאי דחוי מעיקרו כי פירוש הירושלמי מוכח דהוא על עיר צפת כמ״ש בפירוש כ"י הנז׳ וכן הסכים הרב הנז׳ וע״ש מה שפירש במ״ש בירושלמי אלא בגין מודעא ע״ש:
ט
בעיר יפו תו׳ הסמוכה לעיר קדשנו ירושלם תו' אם יתישבו בה ישראל או יבא איש וביתו מח״ל לארץ ואתרמי להו לעשות י״ט ביפו יש להסתפק אם יעשו יום אחד כיון שהיא ארץ ישראל וקרובה ליבנה ולוד מאד ולירושלם מהלך יום ומחצה הן חסר או דילמא כל דלא ידעי' שהיו השלוחין הולכין צריך לעשות שני ימים טובים. והנה מספר בן גורין בכמה מקומות נראה דהוה אתדר להו לישראל ביפו בזמן בית שני. וכן איכא אמוראים שדרים ביפו כגון רבי אבא דמן יפו ורבי חייא בר יהודה מיפו ורב אדא דמן יפו ורב נחמיה דמן יפו וכמ״ש בס׳ יוחסין. ומדקרי לקצתם רבי ש״מ שהיו בזמן שעדיין היתה הסמיכה שהיו מקדשין על פי הראיה. אך יש להסתפק שמא לא היו שלוחין הולכין מצד שהיו חירום בדרך או שהיו העכו"ם מונעין כמ״ש הרמב״ם בחיבורו ובתשובותיו שהבאתי לעיל ועיין בתוס׳ חגיגה ריש דף כ״ה. שוב ראיתי להרב פרי אדמה שנטה לומר דיעשו שני ימים טובים ביפו ורמלא ע״ש. ונהירנא שמורינו הרב הגדול כמהר״ר יצחק הכהן ז״להה כשחזר להתישב בע״הק ירושלם ובא דרך אניה עם סיעה גדולה מבני ח״ל נתעכבו ברמלא בעצרת ועשו יום א׳ לבד גם העיד לי זקן אחד שבזמן הרבנים מורינו הרב הגדול מהר״א יצחקי ז"להה ובית דינו רבנן קשישאי היה הוא ואדם אחר דרים ביפו הם לבדם והיו עושים יום טוב אחד לבד (ואיך){ואין] פוצה פה ומצפצף כלל. וכל זה מורה שכת הקודמין היו יודעים שהשלוחים היו הולכים ליפו ואין מעכב והוחזקו לעשות יום אחד ככל ארץ ישראל:
י
שליח ארץ ישראל שקראוהו לס״ת בי״ט שני עמ״ש הלק״ט והרב בני חיי סי׳ תקס״ו והרב בית דוד סימן רפ"ד ועמ״ש שאלת יעבץ סי' קס״ח: