ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תפט
א
דעת רוב המפרשים דספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן והיא זכר למקדש שהיו מקריבין מנחת העומר בשיתסר בניסן והיו מוני׳ מיום הבאת העומר וכמאי דאמר אמימר במנחות פ' ר׳ ישמעאל דהוא זכר למקדש בעלמא ואמטו להכי מני יומי ולא מני שבועי ואף רשאי אמוראי אתמר התם דמנו יומי ושבועי לאו משום דפליגי עליה דאמימר בעיקרא דמילתא וסברי דספירת העומר בזמן הזה מדאוריתא אלא דלמצוה בעלמא מוני״ן את ישראל ימי ושבועי זו היא שיטת גדולי הראשונים:
ברם הרמב״ם פ״ז דתמידין והרב החינוך סברי דמצות ספירת העומר גם בזה"ז דאוריתא. ולפ״ז רבנן דבי רב אשי דמנו יומי ושבועי פליגי על אמימר דאינה זכר למקדש אלא מדאוריתא ופסק כוותייהו ודייק קצת לשון הש״ס לשיטה זו דקאמר אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא ואי אמרת דהא הזכר למקדש אליבא דכ״ע הול"ל לא מני שבועי כיון דזכר למקדש הוא אבל השתא דנקט האי לישנא אמר זכר למקדש משמע דאמימר אמר הכי ולאו מילתא פסיקתא היא וכיוצא בזה כתבו ז״ל בדוכתי אחריני:
ב
מנחת העומר שהיו מקריבין בזמן הבית אין מביאין אותה אלא מארץ ישראל כמו שמפורש בדברי הרמב״ם פ״ז דתמידין ומוספין:
ג
הנה נא הואלתי חקור דבר אי מצו לאתויי מנחת העומר מעבר לירדן או לא וזו חקירה פרטית ללמד על הכלל אי עבר הירדן בכלל ארץ ישראל אי לא:
ושפתי לא אכלא דורשי״ן תחילות אימא רישא אתיא מדרשא מזה הוית דזה מחלקת בין רד״ק ובין הרב מהר״א ן׳ חיים בס׳ לב אהרן בפירושא דקרא שנוי בנביאים במימר קדישין ראשי אלפי ישראל לבני גד ובני ראובן אך אם טמאה ארץ אחוזתכם דרד״ק פירש אך אם טמאה היא בעיניכם ארץ אחוזתכם ומשמע דדוקא בעיניהם איננה טהורה משא״כ לעיני כל ישראל דטהורה היא בכלל ארץ ישראל היא. ובא רעהו הרב מהר״א ן׳ חיים שרטט וכתב על לבו לב אהרן נאה דורש קרא כדכתיב מה המעל הזה ארישא קאי כי בחרו בארץ סיחון ועוג וכל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה וכו' עש״ב ומוכח דסבר הרב דעבר הירדן הוא ח״ל גמור ואינו בכלל ארץ ישראל:
ומוצא אני דזה מחלקת מפורש בין הרב מהר״י אדרבי ובין גדול בדורו רב תנא הוא מהר״י רוזאניס בפרש״תו של מלך הוא ס׳ פרשת דרכים ריש דרום ח' כי הרב מהר״י אדרבי כתב דמשה רבינו הוה סבור שארץ סיחון ועוג היה מכלל א״י אבל קושטא דמילתא שאינם מכלל ארץ ישראל. והרב מהר״י רוזאניס פליג עליה בפשיטות שהם בכלל א״י והעד על זה דתנא דמתני' מיעט אין סיחון ועוג מפני שאינה ארץ זבת חלב ודבש ולענין תרומות ומעשרות חיובם מן התורה וכמ״ש מרן והרמב״ן כתב וכו' שאין סיחון ועוג היא מכלל ז׳ עממין ועוד ראיה ממ"ש רש״י דכהנים אין להם חלק אף בארץ סיחון ועוג וצ״ע עכ"ד הראת לדעת דהרב מהר״י אדרבי והרב מהר״י רוזאנים פלג״ן בהדייהו:
ברם יש להעיר על הרב מהר״י רוזאניס דהכא פשיטא ליה דארץ סיחון ועוג חיובם בתרומות ומעשרו' מן התורה ובסוף ס׳ פרשת דרכים בהגהותיו על החינוך הש״ג ישי״ג עמ״ש הרב החינוך פ׳ משפטים סי׳ ע"ב דמצות בכורים נוהגת בזכרים וז״ל לא מצאתי דין זה מבואר וכו׳ ובמס׳ בכורים תנן הנשים ולדברי המחבר צ״ל דמביאין מדרבנן אך ק״ל דאם חיובם אינו אלא מדרבנן הי״ל להפריש תרומה וכו׳ ומסוריא ועבר הירדן שאין חיובם אלא מדרבנן לא תיקשי משום דאף בתרומה אין חיובם כי אם מדרבנן עכ״ל עין רואה דהכא כתב בפשיטות דסיחון ועוג וסוריא חיובם בתרומות מדרבנן ולא השלים פרשיותיו חקיו ועדותיו על פי מדותיו שכתב על מהר״י אדרבי. ומאי דקשיתיה על הרב החינוך שלא ביאר שם דסוריא ועבר הירדן מדרבנן דוקא והי״ל לפרש לק"מ דהדבר מבואר בדברי הרב החינוך עצמו פ׳ תבא עש״ב ומה שהביא עוד הרב ראיה מדבריו הרמב"ן דהם בכלל ז' עממין ושהכהנים אינם נוטלים חלק בהם יש לדחות דאפ״ה הנה מקום לומר דאינם מכלל א״י וכל מקום שאמרו ארץ ישראל ערי סיחון ועוג אינם מכללם והיא ארץ לא מטוהרה:
ואני אמרתי בחופש״י באמתחות הפוסקים דכך נחלקו שני המאורות מהר״ר גדליה קורדובירו והרב המוסמך מהר״ר יום טוב צהלון בתשובותיו סימן רי"ו דמהר״ר גדליה סבר דעבר הירדן על שדה הארץ יחשב והוא מכלל ארץ ישראל. ואחריו יאיר נתיב לאוריא מתיל גרמיו כמטיל הרב מהרי"טץ הפיל מבצריו וירדוף אחריו בסימניו ומצריו והלכה זו העלה דעבר הירדן ח״ל מיקרי והנה מהר״ר גדליה הביא ראיה דעבר הירדן היא ארץ ישראל ממ״ש הרמב״ם ריש פ״ח מהלכו׳ רוצח ואין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל וששה ערים היו שלש ערים הבדיל משה רבינו בעבר הירדן וג׳ הבדיל יהושע בארץ כנען. ובפרק עשירי כתב אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן. ותמה עליו הרב מהרי״טץ דמדברי הרמב"ם פרק יו״ד היא ראיה להפך מדקאמר בארץ ישראל וכן בעבר הירדן וכן תניא במכילתא ולמה בארץ ישראל ג' ובעבר הירדן ג׳ מפני שבגלעד רצחנין הרבה וכו׳ משמע דעבר הירדן לאו א״י והוקשה לו דברי הרמב״ם בפ״ח ופירש דמ״ש אין נוהגות אלא בארץ ישראל רוצה לומר אינם נוהגות בח״ל שהיא עבר הירדן אלא בא״י כלומר בחברת א״י אחר שהבדילו בא״י ויש לדחוק בדבריו כן כדי דלא תיקשי ליה מספרי וממכילתא ועכ״פ צריך לדחוק כן דאל״כ מאי קמ״ל הרמב״ם דאין נוהגות אלא בא״י פשיטא דאינם נוהגות אלא מה שהכתוב מפרש את בצר וכו׳ ומהיכא ס״ד שיקלטו אחרת שבח״ל והאריך בזה עש״ב:
ומה שהביא ראיה מהמכילתא ק״ק על הרב דלפי דעתי הו״ל לאתוי נמי דהכי אמרו בש״ס מכות דף ט' בעבר הירדן תלת בא״י תלת אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים וכו' והרי דקאמר בעבר הירדן תלת בא״י. תלת ותו הו״ל לאתויי משנה שלימה דתנן התם עד שלא נבחרו שלש שבא״י לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות אמנם הדבר ברור דאין מכאן ראיה כלל דלעולם דערי סיחון ועוג קראו בשמותם ארץ ישראל אמנם יהיה האופן דתנא או אמורא רוצה להזכיר תלת דמשה רבינו ותלתא דיהושע נקיט בלישניה א״י ועבר הירדן ולהורות נתן בלבו מלתא היכא קיימי אמטו להכי קרי להני של עבר הירדן ואינך של א״י אבל בקושטא שש הנה מא"י. ומה שפירש בדברי הרמב"ם שבפ״ח אינו מחוור כלל ומה שהכריח הדבר שאל״כ מאי קמ״ל ופשיטא דאינן נוהגות אלא מה שהכתוב מפרש וכו' אשתמיטיתיה בריתא שהביא הילקוט וכך היא שנויה. והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותכם בכל מושבותכם בח"ל יכול אף ערי מקלט נוהגות בח״ל ת״ל בכל מושבותיכם הדיינין נוהגין בארץ ובח"ל וערי מקלט אינם נוהגות אלא בארץ ע״כ דהרי דמאי דפשיטא ליה להרב דליכא ס“ד שיקלטו בח״ל אכפל תנא לאשמועינן ודריש לה מקרא ולכן גם הרמב״ם כתבה. והרמב״ם בס׳ המצוות עשין קפ״ב כתב וכבר זכרנו אומרם אין מקלט נוהגות אלא בארץ. גם הרב קרית ספר מייתי בריתא בשם ספרי אשר אני נותן לכם באשר אני נותן לכם אתם חייבים למנות ערי מקלט ולא בח״ל:
ומריש הוא אמינא דבמאי דקמן אי עבר הירדן הוי א״י אי לא פליגי בה שני המאורות הגדולים רבוואתין בתראי הרב רבינו דוד ן' זמרא ומרן מהר״י קארו כי אחד הרואה בביאור הרדב״ז להר״ם הנדפס מחדש ריש הל' תרומות כתב וז״ל ארץ ישראל האמורה בכל מקום וכו' סוף ערכין וירושלמי דשביעית פ״ו למדנו דעבר הירדן נקרא ארץ ישראל וחייבת מן התורה והא דאמרינן לעיל עמון ומואב היינו מה שלא נטהר בסיחון מלך האמורי עכ״ל עין רואה ואזן שומעת דהרב ז״ל קפסיק ותני דעבר הירדן נקרא ארץ ישראל וכל קבל דנא אשכחן למרן בכסף משנה ריש פ״ח דרוצח שכתב וז״ל ומה ששנינו בספרי אין לי אלא שקולטות בארץ כנען בח״ל מנין ת״ל תהיינה צ״ל דהכי קאמר אין לי אלא שקולטות לבני הארץ לבני ח״ל מנין א“נ. ח״ל קרי לעבר הירדן עכ״ל:
וחזיתיה להרב כנ״הג בלשונות הרמב״ם כתב וז״ל בריתא בספרי והיו אלה לכם וכו' וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ וכו' והא דתניא בפסיקתא והיו אלה לכם לחקת משפט שינהוג הדבר לדורות בכל מושבותכ׳ בארץ ובח״ל לכאורה נראה דפליגא אברייתא דספרי אם לא שנאמר דבפסיקתא על הדיינין קאמר וכו' אבל מה ששנינו שם בספרי אין לי אלא שקולטות בארץ בח״ל מנין ת״ל תהיינה לפי פשטה פליגא אברייתא האחרת דספרי ורבינו בכ״מ כתב בה שתי לשונות פריכי נינהו מ״ש בתירוץ ראשון אין הלשון מתפרש יפה שהי"לל אין לי אלא מא״י ועוד מהי תיתי שלא יהיו קולטות גם מ״ש דח״ל קרי לעבר הירדן אי אפשר לאומרו שהרי מפורש בכתוב ואין צורך ללומדו מתהיינה ועוד אי לעבר הירדן קרי ח״ל הי״ל לרבינו לומר בפירוש שנוהגות אף בעבר הירדן ואפשר לומר דמ״ש הר״מ כונתו שאין נוהגות אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן אבל אין זה נכון שצ״ל דערי מקלט נוהגות אף בח״ל ותפס כבריתא דספרי שהביא הרב בכ״מ ובריתא דפסיקתא ודחה בריתא דספרי הנז' וזה דוחק ואפשר לישב תירוץ שני באופן אחר אין לי אלא שקולטו' בארץ בהיותם בארץ באו אנשי ארץ כנען לארץ הירדן מנין ונו׳ זהו תורף דברי הרב כנ״הג ע״ש ובס׳ דינא דחיי ריש עשין ע״ו
דף פ״ט באורך:
ומ"ש בתחילת דבריו בריתא דספרי וכו׳ הרב נמשך אחד מורה מקום שבילקוט שעל בריתא זו ציון ספרי ומשו״ה כתב דבריתא דפסיקתא פליגא אספרי ובריתא דספרי שהביא מרן לפי פשט' פליגא אבריתא אחריתי דספרי וכיוצא בזה כתב לקמן וכל זה לפי שחשב הרב דבריתא הנז' דהובאה בילקוט היא ספרי אבל בקושטא איננה בספרי גם לא זכר ואשתמיטיתיה דבריתא דפסיקתא היא בריתא דספרי:
ועוד נעלם ממנו דבספרי ופסיקתא פ׳ שופטים דרשו אשר ינחילך ה'. אלהיך לרבות עבר הירדן וא״כ איך אפשר לצדד דפירוש במושבותכם בארץ ובח״ל היינו שנוהגות בח״ל אמר דהכתוב ריבה עבד הירדן. ומה שפירש בריתא דפסיקתא על הדיינין ונראה דהרא״ם מפרשה הכי הוא דוחק. אבל חזינא בפירוש ספרי כ״י לרבינו הלל שפירש בכל מושבותיכם בארץ ובח״ל דאי הרג בח״ל ובא אל עיר מקלט קולטין אותו. ומה שהקשה על תירץ ראשון דמרן הן אמת דהלשון דחוק וגם לפי פירושיו דאסיק דחיק ואתי מדחיק. וראיתי להראב״ד בפירוש ספרי כ״י ולרבינו הלל בפירושיו כ״י שפירשו בהך שינוי קמא דמרן דמשמע תהיינה בין הרוצחים שבארץ בין הרוצחים שבח״ל. אלא דק״ק דלפי מה שפירש רבינו הלל הברייתא אחרת דקתני בכל מושבותיכם בארץ ובח״ל דאם הרב בח״ל ובא אל עיר מקלט קולטין אותו א״כ תרתי למה לי הא נפיק מתהיינה. ואפשר דעיקר הלמוד מבכל מושבותיכם דתהיינה אצטריך לשיהיו ששתן קולטות כאחד כדדריש כתב הכי ובחד שינוייא דמשני הרב נחלת יעקב ע״ש וברא״ם. אך השתא דנפקא לן מבכל מושבותיכם מצינן למימר דמתהיינה נמי משמע הכי. וכל זה איננו שוה לי ומה שהקשה על תירוץ שני דמרן דאמאי אצטריך הרי הוא מפורש. איברא דקושיא היא על מרן ועל מהרי״טץ בתשו׳ הנז׳ דהסכים בתירוץ שני דמרן והרב לקח טוב נמי פירשה הכי. ומה שפירש במש״ר אין נוהגות אלא בא״י דהכונה בזמן ששרויים על אדמתן אינו נכון. ומאי דמסיק בפירוש הספרי מהרח״א בעץ החיים סדר מסעי דף ק״ח כתב דכונת מרן הכי ע״ש והדברים דחוקים מאד בין בספרי בין בדברי מרן:
אתאן למאי דקמן דהרי מרן כת' דהספרי קרי לעבר הירדן ח״ל ואי סבר דעבר הירדן בכלל א״י לא הוה מפרש בריתא דספרי הכי. וכד דייקת שפיר יש לדחו' דאין ראי׳ מדברי מרן דלעולם סבר מרן דעבר הירדן בכלל הוא א״י וכדמשמע מדברי הרמב״ם שם דכתב סתמא אין ערי מקלט נוהגות אלא בא״י ומוכח דעבר הירדן נכלל בא״י וכן משמע מהסמ״ג ריש עשין ע״ו אלא דעם כל זה שינוייא בעלמא משני מרן דהספרי קרי לעבר הירדן ח״ל כלומר בדרך השאלה ולא בשם העצם וכן מוכח מדברי מהר״ם נאג"ארה בס' לקח טוב שפירש הן ברייתא דספרי כמרן וסיים אבל בח״ל ממש וכו' שאין ערי מקלט נוהגין אלא בא״י וכ״כ פ׳ שופטים אשר ה׳ אלהיך נותן לך אין ערי מקלט נוהגות אלא בא״י וא״כ מוכח דמה שפירש דח״ל דקאמר הספרי הוא עבר הירדן הוא בדרך השאלה ולעולם דהוא בכלל א״י וזהו כונת מרן נמי ובהכי מתרצתא הא דקשיא ליה להרב כנ"הג בהגהותיו ובס' דינא דחיי עשין ע״ו על מרן דכפ״ז היה לו להרמב״ם לומר דנהיגי בעבר הירדן ולא לסתום שאין נוהגות אלא בא״י ע״ש וק״ק דאדתקשי על מרן תיקשי ממ״ש הרמב״ם גופיה שם בהל׳ רוצח פרק יו״ד אין עגלה ערופה נוהג' אלא בא״י וכן בעבר הירדן וכן הו״ל להרמב״ם לומר גבי ערי מקלט:
אמנם יראה דלק״מ דלעולם עבר הירדן נכלל בא״י אלא זימנין דמשכחת דבדרך השאלה קרי ליה ח״ל כשנוייא בתרא דמרן לספרי והרמב״ם שם גבי ערי מקלט שפיר כתב אין ערי מקלט נוהגות אלא בא״י בעבר הירדן נכלל בא״י ולא הוצרך לפרש זה דבסמוך הזכיר שלש דבעבר הירדן אלמא ברישא דנקט א״י הוא כולל לעבר הירדן ג״כ. וגם מ״ש פ״י גבי עגלה ערופה וכן בעבר הירדן כונתו להורות לנו דעבר הירדן בכלל בא״י וכך שיעור דבריו אין דין עגלה ערופ׳ נוהג אלא בא"י וכן בעבר הירדן לפי שגם הוא מכלל א״י וכדמשמע ממ״ש פ"ח גבי ערי מקלט כן נראה לדחוק קצת בדברי הרמב״ם וכן הרב לקח טוב פ׳ עגלה ערופה כתב לשון הרמב״ם ובהא ל״ק פה שתמה מהרי״טץ על מהר״ר גדליה הנז׳ והבאתיו לעיל. עלה בידינו שאין ראיה מדברי מרן הנז׳ דפליג על הרדב״ז והרב פרשת דרכים כתב משם מרן דערי סיחון ועוג חייבות מן התורה בתרומות ומעשרות. ועמ״ש לקמן בס״ד:
ואולם נראה דהא מילת תליא באשלי רברבי ופלוגת׳ דרבוואתא קמאי היא וזה דאשכחן לרש"י בסנהדרין דף י״א ע״ב על מה ששנינו ת״ר על שלשה ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן והגליל על שתים מהן מעברין כתב וז״ל על שתים מהן מעברין אפי׳ על עבר הירדן והגליל וכו' דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן וכו' ע״ש וכ״כ במנחות דף פ״ג ע״ב כל הארצות שבארץ ישראל כגון יהודה ועבר הירדן והגליל כשרות אלמא רש״י סבר דעבר הירדן בכלל א״י ומביאין עומר מעבר הירדן. ולא זו בלבד אלא דאשכחן לרש"י דלשון עבר הירדן ששנינו בברייתא פירשו על א״י דתניא במנחת דף ק״ט הרי עלי עולה שאקריבנה במדבר והקריבה בעבר הירדן יצא ופירש״י והקריבה בעבר הירדן בא״י שלא בירושלם וכו'. והכי משמע ממ״ש רש״י בפסחים דף נ״ב ע״ב והרמב"ם ורבינו שמשון פ״ט דשביעית אהא דתנן שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ופירשו ז״ל שארץ נחלקת לשלשה חלקים יאודה ועבר הירדן והגליל משמע מדבריה' דעבר הירדן בכלל א״י וכן כתב הר״ש פ״ד דידים וז״ל עמון ומואב מה הן בשביעית אין זה עמון ומואב דטיהרו בסיחון דאין ישראל היא שאפי' את״ל שלא כבשום עולי בבל ע״כ שביעית נוהגת בה וכו' אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טיהרו בסיחון וכו׳ ע״ש וזה כשיטת ר״ת לחד שינוייא שכתנו התוס׳ ריש חגיגה ויבמות דף י"ו והסמ״ג סוף עשין קס"א ומ״ש שם הרמב״ם בפירוש דהם ערי סיחון ועוג הוא כשיט׳ רש"י ביבמות וחגיגה:
וכן ראיתי שכתב הרא״ש בפירושו במס׳ ידים פ״ד וז״ל אין זה עמון ומואב שטיהרו בסיחון דהנהו א״י ממש נינהו וכו' עש״ב וכן משמע ממ"ש רש״י בכתובות דף ק״י אדתנן ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל ג׳ ארצות הן בא״י חלוקות וכו׳ ע״ש וכן פירש רשב״ם בתרא דף ל״ט ג׳ ארצות בא״י לחזקה יאודה ועבר הירדן והגליל:
אמור מעתה דמ״ש רש״י בנדרים דף כ״ב ריש ע״ב וז״ל לא עברינן ירדנא עדיין לא עברנו הירדן כשאיר׳ אותו מעשה ולא הוינן בתחום א״י עכ"ל לפי' מה שהוכחנו מלשונות רש״י הנז' צ״ל דמ״ש ולא הוינן בתחום א״י לאו למעוטי דעבר הירדן אינו א״י אלא כיון דקאמר ההיא שעתא לא עברינן ירדנא וכונתו דעבר הירדן אינו כקדושת א״י ממש דאינו ראוי להשראת שכינה כמשז״ל כתב רש״י ולא הוינן בתחום א״י כלומר א״י השלימה בקדושתה א"נ אפשר דסבר רש״י דעולא ודעמיה לא אתו אורחא דערי סיחון ועוג רק מדוכתא אחריתי עוברי דרך כגון עמון ומואב שלא טיהרו בסיחון ולא קדשה ולא הגיעו לתחום א״י אבל לעולם דרש"י אזיל ומודה דערי סיחון ועוג קראו בשמותם ארעא דישראל:
וכל קבל דנא חזיתיה לדעתיה דהר"ן שכתב שם בנדרים וז״ל ההיא שעתא לא הוה עבר לן ירדנא ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות עכ״ל ומשמע דאיירי בערי סיחון ועוג דיש בהן ניצוצי קדושה מיהא אלא דלא קדשי לעומר ודכוותיה אלמא הר״ן סבר כדעת מהר״י אדרבי והרב מהרי״טץ דעבר הירדן אינו בכלל א״י ואינו קדוש להבאת העומר וקצת קדושות:
וזה חזיתי להרב פרי חדש בהגהותיו פ״ח דרוצח שכתב מ״ש מרן דח״ל קרי לעבר הירדן עיין בנדרים דף כ"ב ברש״י והר"ן ולקמן ריש פ' עשירי עכ״ל וכונתו מבוארת דמייתי ראיה לדבריו של גדול מרן דעבר הירדן הוא ח״ל מרש״י והר״ן דנדרים ומדברי הרמב״ם גבי עגלה ערופה. וכבר אנן בעניותין לעיל צדדנו דאין ראיה מדברי הרמב״ם פ' עשירי. גם מאי דהשוה הרב רש״י והר״ן ומבין ריסי עיניו ניכר דרש״י והר״ן היו לאחדים אם כיוין הרב לזה ק״ק דלא זכר מלהקת כל לשונות רש״י דאייתינן בעניותין לעיל דרש״י קרי בחיל דעבר הירדן היא א״י ולפיהן ישיב דברי רש״י דנדרי' דצ״ל כדכתבינן בעניותין לאשוויינהו בהדי אינך לשונות. ואעיקרא דברי מרן גופייהו דאמר רב בפירושא דספרי דעבר הירדן קרי ח״ל כבר כתבינן בעניותין דאין הוכחה מהן. והנראה שהרב פר"ח לבקיאות לבד קמכוין. ואדהכי והכי הלא טוב אמנ״ה יש ללמוד מדברי הר״ן הנז' דסבר דעבר הירדן אינו בכלל א״י והיא טובה תוכח״ת מגולה דהכי משתמען מילוהי לכל ישר הולך:
ואחשבה לדעת דהך פלוגתא דרבווהתא דהוינן בה הויא פלוגתא דתנאי במתניתין ומתניתא ספרא וספרי ותוספתא. אימא רישא משנה שלימה פ״ק דבכורים ואלו מביאין וקורין וכו' מעבר הירדן ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש מוכח דאף לר״י הגלילי טעמא שאין מביאין היינו שאינה ארץ ז״חו אבל היא מכלל א״י וכבר הוכיח מינה גדול בדורו רב תנא בפרשת דרכים כמש״ל ואע״ג דהרמב״ם בפירוש המשנה כתב דמדבריהם הוא שמביאין כבר מהר״י קולון עומד עליו ומבאר״ו בשרש קכ״ב ורמזו מרן בכ״מ שם דתרומות ומעשרות חייבין מדאוריתא אלא דהכא גם תנא קמא מודה לר׳ יוסי הגלילי דלא מחייבי מדאוריתא כיון דאינה ארץ זבת חלב ודבש ונפקא להו להרמב״ם וסמ״ג דת״ק לא חייבינהו אלא מדרבנן מבריתא דספרי דשנינו נאמר כאן ארץ ז"חו ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ ה' עממין אף כאן ארץ ה׳ עממין ר״י הגלילי אומר אין מביאין בכורי׳ מעבר לירדן שאינה ארץ ז׳חו וסברי הרמב״ם וסמ״ג דאיכא בין ת״ק ור״י הגלילי דלת״ק בשגם רחמנא פטרינהו מייתו מדרבנן ור״י הגלילי סבר דלא מייתו כלל ופשיטא דת״ק דפליג במתניתן הוא ניהו ת״ק דספרי זהו תורף דברי מהרי״קו ונראה שלזה כיוון הרב מהר"י רוזאנים כמ״ש לענין תרומות ומעשרות חייבות מן התורה וכמ״ש מרן ולא חזיתי' למרן שכתב כן רק שהכא רמז לדברי מהרי״קו ומוכח דסבר כוותיה:
ברם היסוד שעליו בנה מהרי״קו והיא הבריתא דספרי דאייתי יש בה גירסא אחרת דבספרי דקמן כך היא שנויה נאמר כאן ארץ ז״חו וכו׳ אף כאן ארץ ז׳ עממין מכאן היה ר״י הגלילי אומר אין מביאין וכו' וגם בפסיקתא הכי אתמר ארץ ז״חו מכאן היה ר״י הגלילי אומר וכו׳ ומהר״י קורקוס פ״ב דבכורים גריס בספרי כגירסתנו ולפום האי גירסא ליכא לאוכוחי דפליגי ת״ק דספרי ור״י הגלילי דהיותר נראה דלא פליגי ושניהם אמרו דבר אחד ותנא דבריתא הוא דאמר מכאן היה ר' יוסי הגלילי אומר וכו' כלומר הא דקאמר ר״י הגלילי למשנתנו טעמו ונימוקו דסבר כהאי תנא דגמיר ג״ש דז״חו. אך בילקוט הובאה בריתא דספרי כנסחת מהרי״קו. וכן ראיתי להרמב״ן בפ׳ בא שהביא בריתא דספרי הנז' כנסחת מהרי״קו. אמנם הרמב״ן פירשה דת״ק מיעט ארץ ב'׳ עממין שאינה ז״חו ור' יוסי מיעט אף עבר הירדן שהיתה של אמורי לפי שגם היא זבת חלב ודבש והאמורי המוזכר פ' בא אותו שבא״י עצמה ע״ש ולדעת הרמב״ן נמצא דפליגי ת״ק ור׳ יוסי באמורי שהוזכר פ' בא דת״ק סבר דקאי על עבר הירדן ומביאין מעבר הירדן ור״י הגלילי מודה דעבר הירדן הוא אמורי אך סבר דאינה ארץ ז״חו והאמורי הכתוב פ' בא הוא אותו שבא״י עצמה וק״ק על מהרי״קו דלא זכר מדברי הרמב"ן הנז׳. ובמכילתא פ׳ בא איתיה פלוגתא דת״ק ור״י הגלילי בלשון אחר:
ונראה דהרמב״ם והסמ״ג מיאנו לפרש בספרי כפי׳ הרמב״ן משום דלדידיה פליגי ת״ק ור׳ יוסי הגלילי במציאות אי עבר הירדן הויא ארץ ז״חו אי לא ולכן מפרשי לה כדתרגמה מהרי״קו. ולפי דרכנו למדנו בין להרמב״ם וסמ״ג בין להרמב״ן דלכ״ע עבר הירדן היא בכלל א״י אלא דלהרמב״ם וסמ״ג לת"ק נמי אינה ארץ ז״חו ומשו״ה אינם חייבים מדאוריתא ולהרמב״ן לת״ק אף עבד הירדן היא ארץ ז״חו והוא האמורי הכתוב פ׳ בא. והרב פרשת דרכים דאייתי ממאי דהרמב"ן טעמא טעים אשר ה' לא ציוה געולי עכו״ם במלחמת סיחון ועוג טפי הו״ל לאתויי מדברי הרמב״ן פ' בא שהבאתי דהא דידן עדיפא דמשמע דלשיטתו דת״ק סבר דעבר הירדן היא זבת חלב ודבש הלכה כמותו ונמצא דלא זו דעבר הירדן היא ארץ ישראל אף זו דהיא ארץ ז״חו:
ועל דברי מהרי״קו הנז׳ ק״ק שלא הביא דהרמב״ם בחיבורו הדר מר משמעתיה דפריש בפי׳ המשנה ועבר הירדן אף שאינה ארץ ז״חו ה' יתברך נתנה לנו ואפשר לומר אשר נתת לי ואין הלכה כר״י הגלילי עכ״ל ונמשך אחריו רבינו עובדיא בפירושו ומוכח דסבר הרמב״ם בפירושו דלת״ק מייתו מעבר הירדן מדאוריתא כיון דשפיר מצי למימר אשר נתת לי וזה הפך מ״ש בחיבו׳ דמשמע דסבר דאף לת״ק מפטרי מדאוריתא:
איברא דלפום מ״ש הרמב״ם ורבינו עובדיא בפירושם דמדאוריתא פליגי ת״ק ור' יוסי הגלילי ק״ק מבריתא דספרי דפליגי ת״ק ור״י הגלילי לפי נסחת הרמב״ן ומהרי״קו ועכ״ל דפליגי אי עבר הירדן זבת חלב ודבש כמ"ש הרמב״ן או דפליגי מדרבנן כמ״ש מהרי״קו דהרי ת״ק יליף ג״ש דבבכורים בעי ארץ ז"קו ומסתמא דת״ק דספרי הוא ניהו ת״ק דמתני' והם ז״ל כתבו דת״ק לא בעי ז״חו ותיסגי דבעבר הירדן קרי בה אשר נתת לי. ואולי אפשר דהכי בי תרי נסחאות דספרי שכתבנו של כת הקודמין נמי תרי הוו והרמב״ם בפירושו ורבינו עובדיא הוו גרסי כנסחת ספרי דקמן דיכולה להתפרש דליכא פלוגתא כדאמרן לעיל ומשו״ה סברי דת״ק דמתני' אית ליה דלא בעי זבת חלב ודבש. אך הרמב״ם בחיבורו בחר בנסחת הספרי כמו שהביאוה הרמב״ן ומהרי״קו ובחר לפרשה כמהרי“קו וכבר נודע דכתבו ז״ל דהרמב״ם זימנין בפי׳ תפס גירסא אחת ובחיבורו תפס גירסא אחרת ולמאי דאתאן עלה הרי הוכחנו דלכ״ע עבר הירדן היא בכלל א״י לת״ק בין ר״י הגלילי כמש״ל:
ולעומת זה אנכי הרואה בספרא פ׳ קדושים בפרק ערלה כך שנו רבותינו כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת״ל אל הארץ הארץ המיוחדת. וכן שנינו פ' אמור גבי עומד יכול משבאו לעבר הירדן ת״ל אל הארץ ארץ המיוחדת וכן שנינו פ' מצורע פ"ה יכול משבאו לעבר וכו׳ ת״ל הארץ המיוחדת וכן שנינו ריש פ׳ בהר ע״ש ומשמע דלספרא דאימעיט עבר הירדן מדכתיב הארץ המיוחדת א״כ כל היכא דכתיב באוריתא הארץ אימעיט עבר הירדן ובעומר הרי כתיב עלה וקצרתם את קצירה ובארץ המיוחדת משתעי קרא וכבר כתב הרמב״ם בפירושו פ״ק דכלים דהעומר בא מא״י מדכתיב וקצרתם את קצירה ע״ש ופ׳ כל הקרבנות ורע״ם וגם גבי שמיטה ושבתה הארץ נתיב הארץ כתיב דהיינו ארץ המיוחדת ואימעיט עבר הירדן וכן ראיתי להרב מהר״י קורקוס פ״ד דשמיטה דין כ״ח שכתב וז״ל פ״ט דשביעית ג׳ ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל מוכח דשביעית נוהגת בעבר הירדן ובודאי מדבריהם הוא דמאוריתא נתמעט בספרא מכי תבואו אל הארץ ארץ המיוחדת. וכ״כ הרב ז״ל פ״ב דבכורים אחר שהביא בריתא דספרי הנז' וז"ל ואיתא נמי פ״ק דבכורים ות״ק פליג עליה והלכה כת״ק ומשמע ודאי דלא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאוריתא אין מביאין והכי איתא פ״ק דקדושין דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וקרא הכי כתיב והיה כי תבא עכ״ל הרי דהרב תפס במושלם דעבר הירדן אימעיט משביעית דכתיב הארץ המיוחדת וגם בכורים אימעיטו מדכתיב והיה כי תבא אל הארץ. ולפ״ז נמצא דבריתא דספרא פליג אבריתא דספרי ומאי דמשמע ממשנתנו דלא אימעיט עבר הירדן מבכורי' אלא משום דאינה ז"חו דמשמע דאי לא הוה ז״חו גבי בכורים אף דכתיב והיה כי תבא אל הארץ לא אימעיט עבר הירדן משום דהוא בכלל הארץ וראיתי מי שכתב משם הרב המפורסם מהר"ר יהונתן דהקשה על דברי הר״ן דנדרים שהבאתי לעי' דאיך כתב נגד דברי רש"י פ' כל קרבנות הנז' ותירץ דטעם הר״ן היינו משום דקשיתיה אותה שאמרו פ״ק דראש השנה דף י״ג בעו מיניה חבריא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד עכו״ם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו״ם ואי עבר הירדן כשר לעומר מאי בעו דנימא דישראל אקרוב עומר מחיטים שזרעו בעבר הירדן אלא מוכח דעבר הירדן פסול לקצירת העומר ולדעת רש״י יש לומר כמ״ש בסוטה דף ל״ו דישראל הלכו בו ביום יותר מס' מיל וסבר רש״י דנקצר ביום פסול והר"ן סבר דנקצר ביום כשר זהו תורף דברי הרב מהר"ר יהונתן הנז׳ ואשתמיטיתיה דהר״ן סבר דנקצר ביום פסול כמבואר דבריו ס״פ שני דמגילה ע״ש ובסוף פסחים. ותו דאין צורך. לומר דפלוגתייהו דרש״י והר״ן הוא בסוגיית ר״ה הלזו ופליגי בנקצר ביום אי כשר דהרי הדבר מפורש דדבר זה ראשו מגיע ויקם על סלע המחלוקות אי עבר הירדן בכלל ארץ ישראל אי לא ובהא פליגי רש״י והר״ן כמדובר וק״ק על גדולי האחרונים מהרי״טץ ומהר“י רוזאנים ומהר״ר יהונתן שלשה המה נפלאו דעל מבוכה זו יש בו ולא הרוו את צמאונינו ברוב בקיאותם ונפלאות מתורתם:
ומאחר עלות דכבר הוכחנו דדבר זה פלוגתא דתנאי סוגיית ר״ה לא תיקשי לן דאימא דחבריא דבעו הוו סברי דעבר הירדן פסול לעומר כי היכי דסברי דאין ישראל אינה מוחזקת ולא קי״ל כוותייהו אלא בסוגיית ע״ז דא״י מוחזקת וליתא לדרשת קצירכם ולא קציר עכו״ם כמ"ש לדעת הרמב"ם גדול הדור מהר״י זאבי בדרשותיו פ׳ קרח ואף אנו נאמר דהכי סברי דעבר הירדן פסול באופן דרש״י וסיעתו ס״ל דהך סוגייא דר״ה דלא כהלכתא. ואי בעית אימא דחבריא אסתפק להו אי עבר הירדן כשר לעומר ומשום הכי שאלו לחכמה לחזות בנועם אי רב כהנא כה יאמר ראייתו מעבר הירדן ורב כהנא לפי דידיע ליה דפלוגתא היא פתח בתשובה אליבא דכ״ע. והתוס' דלא משנו כי האי שינויא לקושיתם התם עדיפא מינה קמשנו. ואי בעית אימא דאף רש"י סבר נקצר ביום כשר ולק״מ מהך סוגיא דאף למ"ד דנקצר ביום כשר מודה דנקצר שלא כמצותו דמצותו ליקצר בלילה כמבואר במנחות דף ע״ב והיינו דבעו חבירא מהיכן הקריבו דלא ניחא להו לומר דעומר ראשון קצרוהו שלא כמצותו וטעם זה גם רב כהנא השיב דלא עייל שליש:
ותבט עיני לגדול הדור הרב מהר״ח אלפאנדארי בריש ס׳ דרך הקדש עמד בהא מילתא גם חקר״ה וז״ל יש לחקור אם א״י מקודשת וכו' עבר הירדן הוא בכלל שהרי אמרו בתוספתא דקמא רשב״י אומר כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען כיון שאתם עוברים את הירדן הרי אתם בארץ כנען ראב״י אומר תחומי א״י שבכתובים נדון כא״י ומייתי לה פ׳ מעשר בהמה ומשמע דהלכה כרשב״י ונראה דעל עבר הירדן קתני מתניתין נמי שהרי קתני שמביאין ממנה עומר ומעשה שהביאו מגגות צריפין שהיה בעבר הירדן וכמ״ש פ״ק דסנהדרין על ג׳ ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן והגליל הרי שמביאין עומר מעבר הירדן והרמב"ם פ״ז דתמידין לא חש לפרש לפי שסתם א״י היינו נמי עבר הירדן וכו׳ וראיתי בילקוט פ׳ נשא דמייתי רישא א״י מקודשת ומה היא קדושתה ולא מייתי כי אם עומר ושתי הלחם ולא קתני בכורים וה״ט משום דס״ל כר״י הגלילי וסתם א״י דקתני עבר הירדן בכלל ואין מביאין משם בכורים וכו' ואגדה זו לא ידענא היכא מיתניא וכו׳ עכ״ל וק״ק על הרב דפשיטא ליה פשיטות גמור דעבר הירדן בכלל אין ישראל ומביאין ממנה עומר ואשתמיטיתיה תשו׳ מהרי"טץ ודברי מרן בכ״מ פ״ח דרוצח ודברי הר״ן ובריתות דספרא שהבאתי לעיל והגם דדברי מרן הנז׳ צדדנו דאין משם ראיה כל כי הא צריך לאודועי. גם מאי דפשיטא ליה דגגות צריפין היא בעבר הירדן לפום ריהטא תם אני לא אדע מי גילה לו רז זה. וממ״ש רש"י פ"ק דסנהדרין דף י״א ע״ב וז״ל דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות וכו׳ מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא מגגות צריפין וכו׳ אין ראיה כלל דגגות צריפין היא מעבר הירדן דכונתו שהיה דחוק מאד וכ״כ רש״י בקמא דף פ״ב דגגות צריפין היה רחוק מירושלם. גם מה שהביא ראיה ממ״ש על ג' ארצות וכו' וסיים הרי שמביאין עומר מעבר הירדן אינה ראיה דנהי דרש״י פירש הכי אמנם מגופא דשמעתא אין ראיה דהא תניא לעיל מינה על ג' דברים מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה ופירש״י די״מ על אביב שאין להם מהיכן להקריב עומר ודחה פירוש זה ופירש על האביב אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחדש האביב ומאחר שכן מה יוכיח הוכח מהבריתא דתניא על ג׳ ארצות וכו׳ הא לאו משום עומר אלא משום אביב ולעולם דאין עומר בא מעבר הירדן אלא מיהודה וגליל ולעולם כי איכא תרי ארצות חדא מינייהו מכשרא לעומר:
אלא שראיתי להר״ן בחידושיו שבתוך דבריו בהך שמעתא כתב וז״ל שהרי אמרו בהלכה על שלשה מעברין השנה והם אביב משום עומר ומשום פירות האילן משום בכורים ותקופת תשרי שיהיה חג הסוכות בתוכה וכו׳ ע״ש ולפום ריהטא ק״ק דלהר״ן דסבר דאין העומר בא מעבר לירדן וסבר דמשום אביב דקתני היינו משום עומר לדידיה תיקשי הא דתניא על ג' ארצות וכו' דמשמע (דאומר) [דעומר] בא מעבר לירדן וי״ל דלעולם אין עומר בא אלא מיהודה וגליל אבל עיניהם ישיתו לעבר הירדן משום פירות האילן דמביאין בכורים מדבריהם מעבר לירדן וז״ש על שתים מעברין דאם בגליל ליכא אביב ובעבר הירדן ליכא פירות האילן מעבירין ונמצא דאין ראיה מהכא דמביאין עומר מעבר הירדן ועמ״ש הרמב״ם פ״ד דקדוש החדש. ומ״ש מהרח״א דבריתא דילקוט סבר כר"י הגלילי דלא תני בכורים ולא ידע היכא מתניא. הרי בילקוט מצויין דהיא מספרי זוטא ואיתא נמי במדבר רבה פ״ז ואתמר בי מדרשא:
וראיתי להרב חזון נחום במס׳ כלים דף י״ב שהשיג על דברי מהר״ח אלפאנדארי הנז' במ״ש דטעמא דהאי תנא דלא קתני בכורים דס״ל כר״י הגלילי דאי הכי לתני קדושה זו בסיפא ועוד דאין סדר למשנה וכו' ומכח זה כתב דגרסינן בכורים כמ״ש במדבר רבה וסבר האי תנא דעבר הירדן לא מיקרי א״י ותנא סיפא לגלויי רישא עכ״ד ופירושו דחוק והעיקר כמ״ש מהרח״א דסבר האי תנא דעבר הירדן בכלל א״י אלא דעבר הירדן אינו כשר לבית השכינה כדקתני בתר הכי. ומיהו נראה דט״ס הוא בילקוט וגרסי׳ בכורים מאחר דהכי גריס במדבר רבה. אבל לא מטעם דלא קתני בסיפא כדברי הרב חזון נחום משום דבהא י״ל כמ"ש הוא ז״ל לתנא דמתניתין עש"ב:
תו חזינא להרב חזון נחום שכתב עמ״ש מהרח״א בריש דבריו ומשמע דהלכה כרשב״י וז״ל אבל מסוגיא דפ׳ האומ' גבי כל תנאי שאינו כתנאי בגוב״ר וכו׳ דע״כ לא פליגי הני תנאי אלא היכא דכתיב ארץ כנען דעבר הירדן לא מיקרי ארץ כנען אבל כלהו מודו דא״י מיקרי וכן משמע שם וכו׳ ארץ ולא ירדן ש״מ דאף ירדן א״י מיקרי וכו׳ ובאלו הג' עומר ובכורים ושתי הלחם לא כתיב ארץ כנען וא״כ אף ארץ הירדן סתם ארץ היא וכו' אמנם בסוף בכורים כתב הרמב״ם כבר ביארנו שהבכורים מביאין אותם מעבר לירדן ואינה מא״י וזה מנגד כל מ״ש וצ״ע עכ״ל ולי יראה דכונת מהרח״א הכי הוי דיש לחקור אם עבר הירדן הוא בכלל מאי דקאמר ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שהרי אמרו בתוספתא וכו' כוונתו דחקירה זו נאמרה ליכתב ולשים לב חקור דבר וזה שרשב״י סבר בתוספתא כיון שאתם עוברים בעבר הירדן הרי אתם בארץ כנען והלכה כמותו וא״כ נמצא דלרשב״י דתוספתא הירדן ח״ל ואינו א״י וא״כ יש מקום לחקירת חכם ה״ה לעבר הירדן דהוי ח״ל או נימא דדוקא הירדן כי לא מקום דידה ואינו מן הישוב הוי ח״ל שאין דינו כדין א״י אבל עבר הירדן אשר הנחיל ה׳ ששם עלו שבטים ונתישבו מושבות דכתב רחמנא ארץ ישראל יחשב. והדר פשטה דמשנתנו דקתני ארץ ישראל מקודשת עבר הירדן בכלל דקתני שמביאין ממנה עומר וכו׳ ואיפשיטא בעיין דבשגם הלכה כרשב״י דהירדן ח״ל ה״ד הירדן עצמו אבל עבר הירדן ארץ ישראל הוא כן נ״ל שהיא כוונת מהרח"א והמעיין ישפוט בצדק:
איכו השתא תחילת דיבר הרב חזון נחום עיין מ״ש מהרח״א ומשמע דהלכה כרשב״י אבל מסוגיית האומר וכו' לא סליק שפיר דזה מורה שהבין דכונת מהרח״א באומרו הלכה כרשב״י היינו דעבר הירדן א״י הוא ואהא אתא ואייתי שמעתא דהאומר דארץ כנען לא מיקרי. וכונת מהרח״א כדאמרן והול״ל דההיא דהאומר רהטא כרשב״י דהירדן אינו ארץ כנען אך לדידיה גם עבר הירדן לאו א״י הוא ואחד המדקדק בדברי הרבנים הנז׳ כדחזי יבין את זאת. ותו דהרב ח״ן נדחק דהני תנאי פליגי אי עבר הירדן מיקרי ארץ כנען וכלהו מודו דא״י מיקרי ולפי שיטתו אשתמיטיתיה הא דאמרו בירושלמי פ״ד דחלה אית תנויי תני הירדן הוא א״י אית תנויי תני הירדן מח״ל אי׳ תנויי תניא הירדן גבול בפ״ע ופירשו הר׳ שדה יהושע ומהר״ר אליהו דהני תנאי הם ר״מ ור״י בן בתירה ורשב"י דשמעתין דבכורות דף נ״ה הרי מוכח בירושלמי כנגד היסוד שהניח דהני תנאי לא משום ארץ כנען נגעו בה אלא הוא א״י או ח״ל. וכבר בגופא דשמעתא דבכורות ובפסקי הרמב״ם אנן בעניותין באר"ש באנו בהגהותינו להרמב״ם פ״ז דבכורות:
ומן יציב וקשוט נ״ל דמהך שמעתא דאין ראיה לעבר הירדן דלא פליגי אלא בירדן עצמו אם א״י הוא או ח״ל ומצית אמרת דכלהו סברי דעבר הירדן הוא ח״ל או סברי דהוא א״י ואף מהר״ח אלפאנדארי לא הביאה אלא לתת מקום לחקירתו ולזה אף שכתב דהלכה כרשב״י דתוספתא הן בעודנו מעלה הלוחי״ת לחלחית הדיו קיימת פושט והולך דעבר הירדן בכלל א״י וכדאמרן. וכן מתבאר מהא דכתבו התוספות שם דשמעתא דבכורות וז״ל וי״ל דדוקא מייתי מהאי קרא וכו' דמשמע דירדן הוי מעיקר א״י ולא בכלל גבול שני מטות כמו שיריחו לאו בכלל גבולם עכ״ל משמע דאף למ״ד דהירדן הוא א״י היינו דוקא הירדן עצמו אבל עבר הירדן אינו א״י וז״ש ולא בכלל גבול שני מטות:
ועל הרב דרך הקדש יש להעיר דמייתי רשב״י דתוספתא וכתב עלה ומייתי לה פ' מעשר בהמה ולא לימדנו דבתוספתא הפוכי מפיך לסברות התנאים דר' יהודה סבר דהירדן הוא א״י ורשב״י סבר דאינו א״י ובסוגיין דבכורות רי״בב סבר דאינו א״י ורשב״י סבר דהוא א״י ומאי טעמא קים ליה דנסחת התוספתא עיקר דכתב דרשב״י סבר דאינו א״י והלכה כמותו. וגם הרב מגן אברהם ברמזיו על התוספתא הור״ה גבר שמעתא דבכורות ולא יעיר דהנסחות משונות. ולי יראה דנסחת הש״ס עיקר והתוספתא מוטעית וצ״ל בתוספתא ירדן כא״י וכו' דברי רשב״י ר׳ יהודה אומר הרי הוא אומר כי אתם וכו' שהרי בספרי מייתי הך פלוגתא בשם ר' יונתן ורשב״י דר׳ יונתן ס"ל אין הירדן מארץ כנען ורשב"י סבר מה יריחו מארץ כנען אף הירדן מארץ כנען וכן הוא בפסיקתא סברת רשב״י וזה כנסחא דקמן בתלמודין.
תו איכא למידק על הרב מהרח״א במ״ש דהלכ' כרשב"י דתוספתא שהזכיר דאין הירדן א״י דאיברא דמסוגי' בכורות דאמר רבה בר חנה אמר ר׳ יוחנן אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה ואסיק למעשר בהמה מוכח דסבר ר' יוחנן כר״מ דהירדן מפסיק דהוי גבול בפ״ע או ח״ל וזה כרשב״י דתוספתא אבל הרמב״ם ור' עובריא בפירושיהם כתבו ואין הלכה כר״מ. ואע״ג דמדברי הרמב״ם פ״ז דבכורות שלא הזכיר דאינן מצטרפין אלא כמקצת בירושלים וקצתן בעכו משמע דאפי' מהארץ וח"ל אם אין ביניהם י״ו אמה הם מצטרפין וא״כ אין ראיה מדברי הרמב״ם אי סבר דהירדן א״י או ח״ל דבכל גוונא מצטרפי ומ״ה כתב בפירושו ואין הלכה כר״מ כיון דסבר דקצתן בארץ וקצתן בח״ל מצטרפי והן לו יהי דהירדן ח״ל מצטרפי. מ״מ נראה דמאחר דפסק הכי מוכח דסב' הרמב״ם דהא דאמר ר׳ יוחנן אין הירדן אלא מבית יריחו ולמטה לא אמרה אלא לפרושי מילתיה דר״מ כאידך דר׳ יוחנן אבל הוא סבר כת״ק דבכל גוונא מצטרפי בתוך י״ו מיל דאלת״ה הו"ל להרמב"ם לפסוק כר' יוחנן דקצתן בארץ וקצתן בח״ל לא מצטרפי והירדן מפסיק דלעולם הלכתא כדנקיטי האמוראי אלא נראה דסבר הרמב״ם דאין ראיה מהא דר׳ יוחנן דפסק כר״מ ושבק רבנן דלפרושי מילתיה דר״מ קאמר. ומאחר עלות כן מהיכא משמע למהרח״א דהלכה כרשב״י דתוספתא הירדן הוא ח״ל. וקצת משמע דהלכה דהירדן א״י כרשב"י דתלמודין דהפסיקתא פ׳ מסעי לא מייתי אלא סברת רשב״י משמע דהכא הלכתא דהירדן א״י:
וצופה הייתי בשיטה מקובצת למהר״ר בצלאל במציעא ריש דף כ״ב אהא דתניא התם הגנב שנטל וכו' וכן הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן שכת׳ וז״ל פירושו בירושלמי לענין קדושת הארץ שהירדן היה מפסיק בין א״י לארץ העמים ואחד מן הגבולות הירדן ומשו״ה קאמר הכא שאלו נטל הירדן מארץ העמים והרחיב גבול הארץ מה שנתן והרחיב לא״י בקדושת הארץ וכו׳ והשתא ירדן דנקט דוקא וכן מוכיח פ' בתרא דבכורות וכו' (הרשב״א הרא״ש) וכתב עוד בשם הראב״ד בירושלמי מפרש על נחל ירדן ממש כי הוא תחום בין א״י לארץ סיחון ועוג ופעמים שהוא מתפשט והולך דרך אחרת וכו׳ וכ"כ הר״ן דאיירי וכו' ע״ש:
עין רואה סגנון דברי רבוואתא קמאי דהרשב"א והרא״ש נקטי לה שהירדן היה מפסיק בין א״י לארץ העמים וכו' והראב״ד נקט כי הוא תחום בין א״י לארץ סיחון ועוג ולפום ריהטא נראה דפליגי במאי דקיימנן דהרשב״א והרא״ש סברי דעבר הירדן ארץ סיחון ועוג הוא בכלל א״י ומשו״ה מפרשי דהא דתניא מה שנטל וכו' איירי בירדן שמפסיק בין א״י לארץ העמים משום דמה שמפסיק בין א״י לערי סימון ועוג לא שייך דין זה כי ארץ סיחון ועוג א״י ממש הוא וכמ״ש הרא"ש גופיה בפירושו פ"ד דידים והבאתיו לעיל. והראב״ד ס״ל דארץ סיחון ועוג אינה א״י ומשו״ה מפרשה בירדן שבין א״י לערי סיחון ועוג ואם מ״ש מהר״ר בצלאל וכ״כ הר״ן דאיירי וכו׳ הכוונה דהר״ן כתב ככל מילי דהראב״ד אזדא הר״ן לטעמיה דסבר דעבר הירדן אינו כא״י ואינו כשר להבאת העומר אך אפשר דהר"ן לא כתב אלא סוף דברי הראב"ד והמה בכתובי״ם ולא אתנו יודע:
ובצפייתנו צפינו שרש דברי הירושלמי וכך היא שנויה פ״ד דחלה תני ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן במה אנן קיימין במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית רבי ירמיה רבי אמי בשם ר' יוחנן ר' סימון בשם רי“בל לחזקות ולביעור ולמעשר בהמה. ונראה דהרשב״א והרא״ש תפסו שינוייא קמא דשני במקום שהיה א״י ונעשה בסוריא וזהו שכתבו דהירדן מפסיק בין א״י לארץ העמים דסוריא הוי כיבוש יחיד ולא שמיה כיבוש כי קרוב הוא לארץ העמים. וכיוצא בזה אשכחן דבירושלמי ריש פ״ד דשקלים אמרו דמתניתין דפ' כל הקרבנות דקתני שהעומר בא מהארץ דוקא ר׳ ישמעאל היא דאמר דאין עומר בא מסוריא הרי דסוריא בכלל ח״ל וכן בתלמודין במנחות דף פ״ד אמרו מתניתין דלא כר' יוסי בר יהודה דסבר דהעומר בא מח״ל ולא הזכירו סוריא דבכלל ח״ל היא וכ"כ הרב חזון נחום לעיל מזה. וה״נ הרא״ש והרשב"א נקטי ארץ העמים ובכלל סוריא:
ומכאן אתה למד דהא דאמרו בירושלמי במקום שהיה א״י ונעשה בסוריא שינוייא הוא כדפי׳ הרב שדה יהושע ונמוקו עמו ודלא כדפירש הרב מהר"ר אליהו מפולדא בפירושו דהוא קושיא. והראב"ד שביאר דהירדן מפסיק בין א"י לערי סיחון ועוג היינו כשינויא אחריתי דר׳ יוחנן דהיינו לחזקות וביעור ומעשר בהמה ולא שהראב״ד סבר דערי סיחון ועוג אינם בכלל א״י. והרב שדה יהושע כתב ובפ׳ אלו מציאות תני לה לענין מציאה הגנב וכו' וכן הירדן וכו' ופריך בשלמא גזלן וירדן וכו' הא למדת דהאי נטל ונתן לענין יאוש קתני לה עכ״ל ונעלם ממנו שהראב״ד והרמב״ן והרשב״א והרא״ש והרי״טבא פירשוה בעבור קדושת הארץ כמ״ש בירושלמי ובאיידי תני ירדן כמבואר בשיטה מקובצת שם ומ״ש בחידושי הרי״טבא למציעא דפוס אמשטרדם כבר כתבנו במקום אחר דהם מהדורא קמא. ואדרבא על רש״י ודעמיה יקשה דהו״ל לפרש כדתרגמוה בירושלמי:
ומהירושלמי דריש פ״ד דשקלים דאמרו דמתניתן דפ' כל הקרבנות ופ״ק דכלים כר' ישמעאל דסבר דאין עומר בא מסוריא משמע דערי סיחון ועוג מביאין עומר מהם והם בכלל א״י דהא לא אפיק אלא סוריא ואם איתא דעבר הירדן לאו בכלל ארץ ישראל לשמועינן רבותא דכיון דתנן דאין עומר בא אלא מהארץ אימעיט עבר הירדן ולאו בכלל א״י אלא ודאי מדלא מעיט אלא סוריא ש״מ דוקא סוריא אימעיט ולא עבר הירדן:
והכי משמע מדאמרינן בירוש' פ״ק דבכורים אמתניתן דעבר הירדן תני ר״ש אומר אשר נתת לי לא שנטלתי מעצמי מה ביניהון א״ר אבין חצי שבט מנשה ביניהון מ״ד לא שנטלתי מעצמו חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן מ״ד אינה ארץ ז״חו אפי' כן אינה ארן ז״חו. והכי שנינו בספרי פ׳ תבא לתת לנו פרט לעבדים ר"ש אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמן. וכדו חמות״י ראיתי או״ר פירוש הראב״ד לספרי כ״י שכתב בבריתא דספרי שהביא מהרי״קו והוינן בה מעיקרא כדלעיל רז״ל מה להלן ארץ ה׳ עממין וכו׳ ז׳ עממין גרסינן דאי לא כן מאי איכא בין ת״ק לר׳ יוסי הגלילי מיהו יש להעמיד הגירסא וסתם ספרי הוא ר״ש דאמר לעיל ולא שנטלת מעצמך פרט לעבר הירדן ומשמעות דורשין איכא בינייהו ולפי מה שפירש בירושלמי דאיכא בינייהו חצי שבט מנשה צ״ל דכולה ר״י הגלילי היא והכי קאמר שר׳ יוסי הגלילי אומר עכ״ל ומ״ש דז' עממין גרסינן נראה כונתו דאע״ג דהג״ש היא מקרא דפ' בא ולא כתיבי אלא ה' עממין הוי כאילו כתיבי ז׳ עממין ומאי דלא כתיבי אלא ה׳ בקרא כתיבי החשובים ותרי מינייהו לא חשיבי ולא סלקי בשמא וכדאמרינן בעלמא אחריני הוי בהדיא וכו'. ובמכילתא שם יש ערבוב ונ״ל דבדברי ת״ק דמכילתא גרסי' מה להלן בארץ ה' עממין שהן ז' הכתוב מדבר אף כאן הארץ ה' עממין שהן שבעה הכתוב מדבר ור״ל דה׳ לאו דוקא אלא ז׳ ושנים לא חשיבי ובכורים מייתו מכלן. ובדברי ר״י הגלילי גרסינן ה' שהן ז' במקום אחד כלומר דאחר הירדן יש ז׳ במקום אחד ולאפוקי עבר הירדן. אך הרמב"ן רוח אחרת אתו בפי' המכילתא והספרי כמש"ל ולא ע״ט האסף ולדעת מהרי״קו בפירוש ספרי והבאתיו לעיל היה אפשר לפרש במכילתא והיתה לבא״ר דאיכא בינייהו אי מביאין בכורים מדבריהם:
ומ״ש הראב"ד דסתם ספרי ר"ש ות"ק דר״י הגלילי ר״ש הוא ק״ק דלעיל מפיק לה מלתת לנו ולא בני גוב״ר שנטלו מעצמן והכא גמיר מג״ש וכבר הראב״ד קאמר משמעות דורשין איכא בינייהו אבל לא יצדק לומר דהוא ר"ש עצמו. ויש לישב. ולפום מאי דתרגמה הראב״ד דכולה ר״י הגלילי היא לא אצטריכנא לדוחקין דלעיל דהרמב״ם מחלפא נסחתיה בספרי מפירושו לחיבורו ויותר נכון לומר דנסחתו אחת היתה כנסח' הרמב״ן והראב״ד רק בפירושו הוה מפרשה כהראב״ד דכולה ר"י הגלילי ובחיבורו פירשה כמהרי"קו ומ"ש הרב חזון נחום דדברי הרמב״ם בפירושו יש להסכימם כמהר״י קולון לא שמיע לי:
ומ"מ גם מדברי ר' שמעון דדריש פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן אנו למדין דסבר ר״ש דעבר הירדן דין א"י יש לו אלא דבכורים רחמנא מעטיה למי שנטל מעצמו אך חצי שבט מנשה הנס ככל המון ישראל דמייתו מארצם דהויא א״י ממש. ונמצא דרשב״י דסבר דירדן דין א״י יש לו כסוגיין דבכורות וספרי ופסיקתא סבר דעבר הירדן גם הוא א״י ממש וק״ק על התוספות שכתבו בבכורות שם והבאתיו לעיל דלרשב״י הירדן מעיקר א״י ולא בכלל גבול שני המטות כמו שיריחו לאו בכלל גבולם ולפי האמור עבר הירדן והירדן ויריחו במותב תלתא כחדא ארעא דישראל ממש הוא לר״ש דהוא רשב״י כידוע:
ברם הא דשנינו בספרי פ׳ עגלה ערופה אשר ה׳ אלהיך נותן לך לרבות עברי הירדן וסתם ספרי ר״ש לכאורה יקשה דלפי ר״ש דדריש לתת לנו פרט לנטלו מעצמן א"כ הכא דכתיב נותן לך אדרבא נימא למעט עבר הירדן שנטלו מעצמן. ותו כיון דלר״ש עבר הירדן בכלל א״י אמאי אצטריך לרבויי. והכי נמי צריך טעם למאי דשנינו בספרי בפ׳ רוצחים דשופטים אשר ינחילך ה׳ אלהיך לרבות עבר הירדן ואמאי אצטריך ריבוייא הא בכלל א״י הוא:
ואפשר לומר דכי דריש ר״ש לתת לנו אי נמי אשר נתת לי למעט בני גוב״ר היינו התם דוקא דהראובני והגדי כי מייתו בכורים ויאמרו לתת לנו אשר נתת לי אינו צודק דנטלו מעצמם ואולם משה ידבר אשר ה׳ אלהיך נותן לך וקאי גם על עבר הירדן דודאי מתת אלהים היא לכבוש הארץ לפני ישראל אבל בני גוב״ר עצמם לא יצדק לשון זה אמירה לגבוה אשר נתת לי כיון דהארץ הלזו נטולה היא מדויל ידיה. והשתא א״ש הא דדריש ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלהיך לרבות עבר הירדן דכיון דהתם כתיב אשר ה׳ אלהיך נותן לך הוה אמינא לאפוקי עבר הירדן שנטלו מעצמם על דרך ההוא דדריש אשר נתת לי אמטו להכי אמר רחמנא אשר ינחילך לרבות ולעולם דעבר הירדן א״י. וכן הא דשנינו בתוספתא פ״ט דסוטה נמצא בעבר הירדן היו עורפין וכו' לרבות עבר הירדן ופשטה משמע דכי ימצא דריש אפשר לומר דר״ש היא ולפי שכתוב אשר ה׳ אלהיך נותן לך והוה אמינא למעוטי עבר הירדן אתיא רביה מכי ימצא. אבל מ״ש בספרי אשר ה' אלהיך נותן לך לרבות עבר הירדן הנה זה עומד נגדנו ואולי דהא דקתני לרבות לאו דוקא אלא סתם דספרי דהוא ר״ש מפרשה דעני הירדן בכלל שלא נטעה למעוטיה כאשר נתת לי קמ״ל דלא דמי כדאמרן ולעולם דעבר הירדן בכלל א״י:
מעתה חל עלינו חובת ביאו״ר לברר דעת הרמב״ם בענין זה אי ס"ל דערי סיחון ועוג בכלל א״י או לא והגם דהרב מהר״ח אלפאנדארי בס׳ דרך הקדש פשיטא ליה בדעת הרמב״ם דמייתו עומר מעבר לירדן וכאומרו שאין מביאין העומר אלא מא"י לא חש לפרש לפי שבכלל א״י הוא עבר הירדן וכמו שהבאתי דבריו לעיל. וגם הרדב״ז בביאורו פשיטא ליה דא"י הוא כמש״ל ונראה דסבר הכי נמי בדעת הרמב"ם. וגם מדברי מהרי״קו שרש קכ״ב בעד הרמב״ם וסמ״ג והבאתיו לעיל הכי משמע. מ״מ לכאורה יראה איפכא דס"ל להרמב״ם דערי סיחון ועוג אינם בכלל א״י והגם שיש מקום לדחוק בקצת לשונות כמו שנדחק הרב חזון נחום כמ״ש פ״ב דבכורין שאין מביאין בכורים אלא מא״י ומערי סיחון ועוג מביאין מדבריהם ע״ש וגם כמש״ל אגב דוחקא בדבריו פ' יו״ד דרוצח. הנראה נכון בדעת הרמב״ם דאינם בכלל א״י כפשט ויושר לשונו פ״ב דבכורים ופ״י דרוצח דעבר הירדן אינו בכלל א״י. וכן מוכח ממ״ש בפי׳ המשנה סוף בכורים והביאו הרב ח״ן כמו שהבאתיו לעיל שכתב אמאי דתנן תוספת הבכורים כבכורי׳ בזמן שהיא באה מהארץ כבר ביארנו בפה שקדם שמביאין בכורים מעבר לירדן ואינה מא"י ופשט ויושר הלשון מוכח דאינו בכלל א״י וכן מוכח ממ״ש פ״ד דשמיטה דין כ״ח עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרים באכילה לא יהיו ארצות אלו חמורים מארצות שהחזיקו בהם עולי מצרים. והמסתכל יפה בכל לשון זה ובלשונות הנזכרים עיניו לנכח יביטו ושפט בצדק דכן הוא דעת הרמב״ם דעבר הירדן אינה כא״י שהחזיקו בה עולי מצרים ובפרט לפי מ״ש מרן שם פ״ד דשמיטה דאפשר דכבשו עולי בבל קצת ארצות מעבר הירדן וכדמשמע בשילהי ערכין וע"ש כמש"ל שם פ״ד דשמיטה:
ומ״ש הרמב״ם פרק ח׳ דרוצח דערי מקלט אין נוהגות אלא בא״י ולא ביאר דנהיגי בעבר הירדן צריך לדחוק דכיון דקראי כתיבי דיש ערי מקלט בעבר לירדן וכמ״ש אח״כ לא אצטריך לפרש דבהא ודאי רחמנא אשוייה לעבר הירדן כא״י ולא אפיק ברישא אלא ח״ל ממש וזה כדעת מהר״י קורקוס בעד הרמב״ם כמ״ש פ״ד דשמיטה ובפ״ב דבכורים והבאתיו לעיל. אלא דבמ״ש פ״ב דבכורים דודאי לא פלוג אלא מדבריהם אבל מדאוריתא אין מביאין כמ״ש פ״ק דקדושין דכל מצוה תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וכו' יש לעמוד בדבריו. ומ״ש דפליגי מדבריהם דבריו טובים ונכוחים כמ״ש מהרי״קו והגם דהרב דרך הקדש כתב דדוחק לומר דת"ק דסבר דמביאין הוא מדבריהם ודברי מהרי״קו תמוהים. אין כאן תימה ואשתמיטיתיה דכן כתב הסמ״ג להדיא עשין קל"ט וז״ל ומביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג לדברי חכמים בפ״ק דבכורים עכ״ל הרי דכתב בהדיא דמדבריהם הוא דמייתו לדעת רבנן כמ״ש מהר"י קולון ומהר״י קורקוס ומרן. אמנם מה שהכריח הדבר מהר"י קורקוס דכל מצוה תלויה בארץ וכו' דבריו קשים דהרי אמרו פ׳ ראשית הגז דף קל״ו גבי בכורים ארצך למה לי למעוטי ח״ל וכתבו שם התוס' וז״ל אע״ג דמצוה התלויה בארץ היא מ״מ אצטריך למעוטי משום דאתקש לבשר וחלב בחד קרא. רשב״ם עכ״ל:
ושרש דברי רשב"ם כתבו התוס׳ ריש פ' כל הבשר דף ק״ד וז״ל כל הבשר אסור לבשל בחלב תימא דלא תני בא״י ובח״ל וכו' ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בתוספתא ואשמועינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם פירש דאצטריך משום ח״ל דס"ד דאינו נוהג בח״ל משום דאתקש לבכורים דכתיב בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמרו פ' ראשית הגז דארצך דבכורי׳ למעוטי ח״ל דאף דהיא מצוה התלויה בארץ אצטריך משום דאתקש לבשר בחלב עכ״ל ובתחילת דברי התוס' גברא דשפיר חזי ראה יראה דדברי המפרשים לא ימלטו מהגמגום. ולי נראה דשיעור דברי התוס' האי הוי תימא דלא תני וכו׳ כלומר דממאי דלא תני כאינך פרקין משמע דליכא הכא שום רבותא בשום חלוקה מהני. ובתוספתא תני להו ועיקר קושיתם על התוס' דאמאי אכפל תנא למתנינהו מאחר דליכא רבותא כדמשמע ממאי דלא תנינהו במתני' כאינך פירקי. ותירצו דמאי דשייר וכו׳ כלומר דאיכא רבותא ויפה עשה תנא תוספא״ה דתנינהו דמאי דשייר וכו׳ וכן ארחות בריתא ותוספתא דקתנו אשארא מאי דשייר במתני'. וכי תימא הי נינהו רבותא לזה כתבו ואשמועינן דחייל וכו'. אמנם בהא דכתבו משם רשב״ם ק״ק על רשב״ם דאמרה מדנפשיה ועל דתוס' דמייתו לה משם רשב״ם ועל הר״ן בפירוש ההלכות שכתב דלא אצטרי' למתני בארץ ובח״ל דכיון דחובת הגוף היא פשיטא דנוהג בכל מקום ובכל זמן. וכ״כ הרשב״א בחידושיו. דהרי אמרו במכילת' סוף משפטי׳ לפי שאמר ראשית בכורי אדמתך לא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגים שם נוהג בשר בחלב מקום שאין הבכורים נוהגים ובזמן שאין הבכורים נוהגים לא שמענו ת״ל לא תאכלו כל נבילה ונאמר לא תבשל גדי מה נבילה נוהגת בין בארץ בין בח״ל וכו׳ אף בשר בחלב יהא נוהג כן. עיניך הרואות דדברי רשב״ם דס"ד לאקושי לבכורים הוא מכילתא ויליף מקרא דלא תאכלו כל נבילה לאפוקי מהקשא. וא״כ איך כתבו הרשב״א והר״ן דפשיטא דנוהג בכל מקום וגם התוס' דמייתו לה משם רשב״ם וגם רשב״ם דאמרה מדנפשיה הרי בריתא מפורשת במכילתא היא:
ואחר זמן זמנים טובא האלהים אנה לידי תוספי הרא״ש לחולין כ״י ושם ראיתי שכתב וז״ל ור״ש פירש דאצטריך משום, ח״ל דסד״א דאינו נוהג בח״ל משום דאתקש לבכורים ובמכילתא מקיש להו עכ״ל. ותו קשה במ״ש התוס׳ דהרבותא דמוקדשין היא דחייל איסור בחלב אאיסו' מוקדשין ולא הוו צריכי להכי אלא רבותא איכא כמפורש במכילתא שם וכך היא שנויה אין לי אלא בחולין במוקדשין מנין אמרת אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין לא אם אמרת בחולין שכן אסר מליקה בחולין תאמר במוקדשין דלא אסר מליקה במוקדשין ת״ל בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי. הרי דיליף מקרא לאסור בשר בחלב במוקדשין דאי לאו קרא הו"א דשרי במוקדשין:
והתוס׳ בבתרא דף פ״א והרמב״ן בחידושיו שם הזכירו המכילתא גבי בכורים דאצטריך ארצך ת״ל התוס׳ תימא אמאי אצטריך מיעוטא הא אמרינן ספ״ק דקדושין כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו׳ ויש מפרשים משו' דבכורי׳ אתקשו וכו׳ ובמכילתא בהדיא מקיש להו וכו׳ ולרשב״א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה התלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה וכו׳ אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם וכו׳ עש״ב. והרשב״א שם בחידושיו כ״י הקשה ג"כ דאמאי אצטריך ארצך ותירץ משום הקשא דבשר בחלב כמ"ש התוס' והרמב״ן. וק״ק דאם כן איך כתב הוא ז״ל בחידושי חולין דפשיטא דבשר בחלב נוהג בח״ל דחובת הגוף הוא ומאי פשיטותא הא איכא ס״ד לאקושי לבכורים כמו שהוא ז״ל הזכיר האי הקשא בחי׳ בתרא. ואין לומר דס״ס מילתא דפשיטא הוא בבשר בחלב דנוהג בח״ל דאי ס״ד לא נהיג אמאי אצטריך ארצך גבי בכורים הא מצוה התלויה בארץ אלא ודאי דאצטריך משום דבשר בחלב נוהג בח"ל וסד״א אמינא לאקושי בכורי׳ לבשר בחלב וא״כ ליכא למטעי בבשר בחלב. זה אינו דס״ד זהו חידוש דיש לאקושי לבכורים לס״ד. ומכרעינן דליתא דא״ה ארצך למאי אתא והיינו רבותא דמכרעינן מדאצטריך ארצך ש״מ דנוהג בח״ל:
וכי תימא לפ״ז אמאי אצטריך במכילתא למילף מלא תאכלו כל נבילה נילף מדאצטריך ארצך גבי בכורים ש״מ דבשר בחלב נוהג בח״ל וסד״א לאקושי בכורים לבשר בחלב כתב רחמנא ארצך וכדאמרן. לק״מ דאי לאו ילפותא דכל נבילה הוה דריש ארצך לדרשא אחריתא וכאשר הן עוד היום קמותיב הר״ן בחידושין בחולין דף קל״ו דנימא ארצך למעוטי שותפות עכו״ם ע״ש ובספרי ובכורים מצוה תלויה בארץ היא ואינה נוהגות בח"ל לפום כללין ולא אצטריך קרא להכי וא״כ סד״א לאקושי בשר בחלב לבכורים ולא יהא נוהג בשר בחלב אלא בארץ אתא קרא דנבילה:
א״נ יש לומר למכילתא כדמשנו התוס׳ בשם רשב״א דלא חשיבי בכורים מצוה התלויה בארץ דליכא חיובא על הארץ ועל הפירות אלא חובת גברא הוא ומדכתיב ארצך למדנו דאינו נוהג אלא בארץ והו״א נקיט בשר בחלב לבכורים אצטריך לא תאכלו כל נבילה:
עלה בידינו דבכורים דאינם נוהגים בח"ל מפיק לה הש״ס בבתרא דף פ״א מדכתיב מארצך ואע״ג דבסוגית בתרא איכא למימר דדריש הכי למאי דס״ד דר״מ מחייב בלוקח פירות מהשוק וא״כ אינה תלויה בארץ וכמאי דמשני הרי״טבא שם בחידושיו כ״י אבל למאי דאסיקנא דלכ״ע בעי קרקע לא דרשינן הכי. מ״מ מסוגית חולין הנז׳ מוכח דדרשא זו למעוטי ח״ל היא אמיתית וכאשר התוס׳ והרשב״א והרמב״ן ורשב״א והרי״טבא מהדרי למיהב טעמא דאצטריך משום הקשא דבשר בחלב. א״נ דלא חשיבי בכורים מצוה התלויה בארץ כמו שתירץ רשב״א. וכן כתבו הרמ׳ והרא״ש בפירושיהם פ״ק דכלים אמאי דתנן שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין מכל הארצות דבכורים נפקא לן מדכתיב מארצך ע״ש ומאחר עלות דברי הש"ס וכל הגדולים דבכורים נפקא לן דאין מביאין מח״ל מדכתיב מארצך ולא סגי לן מההיא דכל מצוה שהיא תלויה בארץ כאמור קשה על מהר״י קורקוס דפשיטא ליה דודאי מדאוריתא אין מביאין דהוייא מצוה התלויה בארץ וכו' והו״ל לאתויי קרא דמארצך דאי מההיא לא איריא.
ולפום מאי דאתחזי לן בעניותין דסבר הרמב״ם דעבר הירדן אינו בכלל א״י ממש אמור מעתה דמ״ש פ״ז דתמידין אין מביאין מנחה זו אלא מא"י היינו מא״י ממש ולא מעבר הירדן ומאי דתנן פ״ק דכלי׳ דא״י מקודשת שמביאין ממנה עומר ובכורים ושתי הלחם אתיא כפשטה דשלשה אלה מדאוריתא אינם באים מעבר הירדן אלא מהארץ המיוחדת א״י ממש וזהו כונת ז״ל פ״ז דבית הבחירה שכתב משנה זו אלא דבכורים מביאין מדבריהם מעבר הירדן ומסוריא כמ״ש פ״ב דבכורים ותנא לא איירי אלא מדאוריתא:
ואפשר דטעם הרמב״ם דסבר דעבר הירדן אינו בכלל א״י נמוקו עמו מכח בריתות סתמיות דספרא שהבאתי לעיל דדריש הארץ המיוחדת לאפוקי עבר הירדן וא״כ כל היכא דכתיב הארץ כגון גבי עומר והיה כי תבואו אל הארץ וכו' וקצרתם וכו׳ וכן בשביעית דכתיב ושבתה הארץ. וכיוצא בזה אין עבר הירדן בכלל וא״כ כי אמרינן סתם א״י מסתמא על הארץ המיוחדת היא. ולפ״ז הא דפטרינן מדאורייתא עבר הירדן מבכורים משום שאינה ארץ ז״חו לא תידוק מינה דהוא מכלל א״י עבר הירדן אלא שאינו ארץ ז״חו כמו שדקדק הרב מהר״י רוזאניס וככל אשר דברנו לעיל די״ל דנהי דכתב רחמנא גבי בכורים והיה כי תבואו אל הארץ אבל אי משום הא לא איריא דכונת הכתוב דלא יתחייבו במצוה זו עד בואם אל הארץ המיוחדת אך מעת שבאו אבותנו לארץ אפשר שיתחייבו מדאורייתא אף מעבר הירדן דהא מאי דממעטינן ח״ל היינו מדכתיב אשר תביא מארצך וא״כ אפשר אפילו מעבר לירדן כיון דלא כתיב אשר תביא מהארץ אמטו להכי אתינן עלה מטעם שאינה ארץ ז״חו דמטעם זה אף דלא כתיב הארץ אימעיט עבר הירדן. ומעתה גם מה שהוכחנו מדברי ר״ש דירושל׳ וספרי דדריש אשר נתת לי ולא נטלתי מעצמי וסבר ר״ש דחצי שבט מנשה מייתו מדאוריתא ומשמע דעבר הירדן א״י ממש היא אינה הוכחה דלא כתיב בהבאת בכורים הארץ וא״כ אי לאו דכתיב אשר נתת לי סבר ר״ש דעבר הירדן בכלל ולזה חצי שבט מנשה מייתו מדאורייתא ולעולם דעבר הירדן אינו א״י ממש וכי כתיב הארץ אימעיט עבר הירדן. ומאחר שכן אותה ששנינו בספרי פ׳ עגלה ערופה אשר ה׳ אלהיך נותן לך לרבות עבר הירדן דהוינן בה לעיל אתיא שפיר דהתם כתיב כי ימצא חלל באדמה והבי״ת קמוצה דמשמע הידועה כמו ה״א הידיעה והו״ל כאלו כתיב הארץ דדרוש המיוחדת ומשו״ה אצטריך לרבויי עבר הירדן משום דאשר ה׳ אלהיך נותן לך לא דמי אשר נתת לי כמש״ל. והיינו הא דאמרינן בתוספתא פ״ט דסוטה כי ימצא לרבות עבר הירדן וכפשטן של בריתות בעבר הירדן אינו א״י ממש. ולפ״ז אתנח לן מאי דאקשינן על דברי התוס' דבכורות שכתבו דלר״ש הירדן הוא כיריחו ולא כגבול שני המטות כמו שנאמר לעיל דהכי הוא קושטא דמילתא דלר״ש דוקא הירדן הוא כיריחו אבל ערי סיחון ועוג מעבר לירדן אינם כא״י ממש:
ומהשתא הא דבעו חבריא מרב כהנא בר״ה דף י״ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הקריבוהו א״ש דבזה כיוונו להלכה דעבר הירדן לא מכשר לעומר והיינו דבמכחו׳ פ' כל הקרבנות אמרו דמתניתין דלא כמ״ד שהעומד בא מח״ל ולא אמרו כדאתמר בירושלמי דר׳ ישמעאל היא דסבר דהעומר אינו בא מסוריא משום דהוה משמע דדוקא מסוריא אינו בא אבל בא מעבר לירדן כדדייקינן לעיל מהירושלמי דסבר דעומר בא מעבר הירדן כמשמעות ספרי זוטא ובמדבר רבה פ״ז כמש״ל. אבל תלמודא דידן סבר בבריתו׳ דת״כ וכפשטא דסוגית ר״ה הנז׳ ומשו״ה אמרו דמתניתן דלא כמ״ד דהעומר בא מח״ל והיא כולל אפי׳ לעבד הירדן:
ומצאתי להרב כפתור ופרח פרק מ"ח שכתב וז״ל ובחבור כתב הל׳ שמיטה פ״ז ג׳ ארצות לבעור וכו׳ עבר הירדן כלו שפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עד הים ארץ אחת וכו' ודע שאין זה עבר הירדן שהזכיר ז״ל פ״ד שאמד עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם נמצא לפי המשנ' ששלשת חלקי הירדן כלו הר שפלה ועמק שיהיה השפלה שפלת לוד וההר הוא הר של אותה שפלה והעמק מבית חורון ועד הים וזה שהזכרת שלשה חלקים אלו אינם בגליל שהרי הזכיר חלקיהם וכן ביהוד׳ א״כ תנהו אל עבר הירדן ולוד מא״י הוא והוא על כרחין מעבר הירדן מערבה ובמס' מעשר שני לוד מן המערב א״כ לשון המשנה תוכיח שעבר הירדן הנז׳ בענין זה הוא מגוף א״י כמו גליל ויהודה ועל דרך הר״ם גם שבין יהודה וגליל שם. לו עבר הירדן ויש תימה מהתוספתא שמשי׳ עבר הירדן הנזכר פה אל עבר הירדן מזרחה ארץ סיחון ועוג דהכי אמרינן התם ג׳ ארצות וכו׳ ר״ש בן אליעזר אומר איזהו הר שבעבר הירדן כגון חריס ונוי וגדור וכו' חשבון וכו' וכבר ידעת כי חשבון עיר סיחון וכו' ומסתברא שהתוספתא בזה עיקר עכ״ל וזה כפתור ופרח משום ישוב דעת הרמב״ם על בוריו דהרי פירש בדין זה דפ״ז דעבר הירדן הוא מגוף א״י ממש והוא למערב כמ״ש הרב הנז׳ דגריס ודייק גבי״ל לתור״ה תורת ארץ ישראל לגבולותיה אלא דמאי דמסתברא ליה התוספתא עיקר אם כוונתו לחלוק על הרמב״ם מכח התוספתא הנה מקום ליתובי דעתא דעת הרמב״ם דמדקתני רשב״א אומר איזהו הר שבעבר הירדן וכו' נראה דפליגי עליה ולפי הנראה לכאורה מדברי הרב הנז' דת״ק דתוספתא דקאמר איזהו הר שלה וכו׳ מוכרח דקאי על יהודה ואפשר דסבר הרמב״ם דאף הוא פליגי על תנא דמתני' ופסק כסתם משנה דמוכח דשפלת לוד היינו עבר הירדן כמ״ש הרב הנז׳ והך עבר הירדן הוא מגוף א״י מערבה. וקשה על מהר"י קורקוס פ״ד דשמיטה שכתב לדעת הרמ' דהא דתנן ג׳ ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן דמוכח דשביעית נוהגת בעבר הירדן היינו מדבריהם כמו שהבאתיו לעיל ולא היה צריך לזה דכבר פירשה הרמב״ם דהך עבר הירדן הוא מגוף א״י כמדובר:
אמור מעתה דלדעת הרמב״ם כל הני ששנינו שלש׳ ארצות יהודה ועבר הירדן והגליל בשביעית וכתובות ובתרא ובבריתא פ״ק דסנהדרין על ג' ארצות מעברין יהודה ועבר הירדן וכו' כלהו מפרש להו דהאי עבר הירדן הוא מערבה מגוף א״י ולפ״ז אין אנו צריכים למש״ל בהא דפ״ק דסנהדרין ובפרט מה שנדחקנו לדעת הר״ן בנדרים ובחידושי סנהדרין כדכתבינן בעניותין לעיל דהאי עבר הירדן דתני תנא במתני' ומתניתא בהדי יהודה וגליל הוא מערבה מגוף א״י כמדובר:
ומתוך דברים אמורים עלה במחשבה דיתכן דגם מ״ש רש״י פ״ק דסנהדרין ופ׳ כל הקרבנות דהעומר בא מעבר הירדן כמ״של סבר כדעת הרמב״ם והר"ן דאין העומר בא מערי סיחון ועוג וסבר דעבר הירדן ששנו חכמים בלשון המשנה ובריתא בהרי יהודה וגליל הוא מערבה מגוף א״י ממש ועל הך עבר הירדן הוא שכתב רש״י דהעומר בא ממנו ולא מערי סיחון ועוג והשתא הא דכתב רש״י בנדרים דף כ״ב לא עברינן ירדנא עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה ולא הוינן בתחום א״י הדברים כפשטן דעבר הירדן לאו בכלל א״י ממש והיינו ערי סיחון ועוג. ומ״ש רש״י ביבמות דף ט״ז ואין לומר עמון ומואב ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת א״י ועכשיו בבית שני בטלה קדושתן וזורעין בשביעית וכו' ע״ש דהרי דכתב ונתקדשו בקדושת א״י ועכשיו וכו׳ וזורעין וכו׳ ומשמע דסבר רש״י דערי סיחון ועוג הם א״י ממש.
לפום ריהטא יראה דאין משם ראיה והא דכתב ונתקדשו בקדושת א״י לאו למימרא דהם א״י ממש אלא שנתקדשו לקצת קדושות אבל בערך א״י ממש נקראים ח״ל שאין מביאים מהם עומר ובכורים ושתי הלחם. ואדרבא משם ראיה דרש״י סבר דאינם א״י ממש ויהיו נקראים ח״ל לגבי ארץ כנען שהרי כן פירש״י בחגיגה בעובדא דר' יוסי בן דורמסקית כשהלך אצל ר׳ אליעזר דעמון ומואב הם ערי סיחון ועוג והרי במס׳ ידים פ״ד דתנן עמון ומואב מה הן לשביעית וקתני סיפא וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל ר' אלעזר וכו' אימא רישא השיב ר״ט מצרים ח״ל עמון ומואב ח״ל וכו' השיב ר׳ אלעזר בן עזריה בבל ח״ל עמון ומואב ח״ל הרי דקרו להך עמון ומואב דפירש״י שהם ערי סיחון ועוג ח״ל ועל כרחין לומר דקרו להו ח״ל כיון שאין מביאין מהם עומר ובכורים ושתי הלחם וכן יש להוכיח מדבריו של הרמב״ם בפירושו דפירש שהם ערי סיחון ועוג דסבר כדכתיבנא בעניותין בדעתו דעת עליון דאינם בכלל א״י דהא קתני עלה שהם ח״ל. אלא דיראה דבהא דעמון ומואב דמעשרין מעשר עני בשביעית שנראה דזורעים בהם בשביעית הדר מר משמעתיה בחיבורו פ״ו דמתנות עניים דין ה׳ שכתב ובח״ל שאין בה שמיטת קרקע מפרישין בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני וכו׳ והל״מ וכו׳ ופ״ד דשמיטה דין ז״ך ומוכח דבחיבורו סבר דהא דפ״ד דידי׳ אינם ערי סיחון ועוג וכן מוכח מדברי מרן והרדב״ז ומהר״י קורקיס עש״ב ובס' מש"ל:
ואם כנים אנחנו במ״ש לדעת רש״י מתרצתא מה שהק׳ עליו התוס' ביבמות וחגיגה דהא תנן ג׳ ארצות לביעור אלמא עבר הירדן קדשוה עולי בבל ולפי האמור לק״מ דההוא עבר הירדן דתני בהדי יהודה וגליל הוא מגוף א״י מערבה ואינו ערי סיחון. גם מה שהקשה הרב מש״ל פ״ד דשמיטה על רש״י דתנן פ״ו דשביעית וכל שהחזיקו עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד וכו׳ יש מקום לישב קצת דההוא כללא בגוף א״י איירי דוקא ולא בערי סיחון. ומיהו בפרטים אלו יש מבוכה גדולה וצריך להתישב כדחזי ועמ״ש בס' כפתור ופרח פ׳ מ״ז:
ועתה אמת אגיד כי אחר זמן רב שכתבתי זה חזה הוית לחד מן קמאי״א הרשב״ץ בתשובותיו ח״ג סימן קצ״ח וסימן ר׳ האריך הרחיב בין עבר הירדן ופינה וזוית לא שביק (גות) [גוד] אחית ואסיק ורוב הסוגיו׳ שהבאתי מכרך בהו ועסיק ומחמת המציק אתא א״ד ופסיק מבלתי יכולת להתבסם להיות גרים ודייק ואגב רהטאי חזיתיה לדעתיה דמר פשיטא ליה דמביאין עומר מערי סיחון ועוג ויש בהם דירה כא״י וכל מצוות הקרקע נוהגות בעבר הירדן ותלי זייניה בהנהו משניות ובריתות דמני עבר הירדן בהדי יהודה וגליל וק״ק דלא זכר בריתות ת״כ דמעיט עבר הירדן כל היכא דכתיב הארץ ותו דאיכא עבר הירדן בגוף א״י ממש כדמוכח ממ״ש הרמב״ם פ״ז דשמטה וכמ״ש הרב כפתור ופרח וכמש״ל ובזה נדחו כמה ראיות. ותו איכא למידק על הרב בכמה דברים כאשר צדיק יבחן מתוך מאי דכתיבנא בעניותין בס״ד:
ד
דין א׳. בליל שני אחר תפלת ערבית וכו'. מקשים אמאי מברכין על ספירת העומר בי״ט שני ולא חייש' לזלותא די״ט דמהאי טעמא לא מברכינן על הסוכה בשמיני והרב חק יוסף כתב ולי נראה כיון דאנו בקיאים בקבועא דירחא וי״ט שני אינו אלא דרבנן לא גזרינן שלא יברך דאתי לזלזולי דאף דאתי לזלזולי אינו אלא גזרה דרבנן והוי כמו גזרה לגזרה משא״כ התם בשמיני שהוא דאוריתא חיישינן דאתי לזלזולי ולומר שהוא ח״המ ויעבור על איסור דאורית' וראיה ברורה לזה ממ״ש הרז״ה הטעם שאין סופרין ספירו' מספק לפי שהספירה שנית מושכת עד י״ט א׳ של עצר׳ ואתי לזלזולי בי״ט ראשון דאוריתא הרי דחש על י״ט דאורית' אבל על י״ט דרבנן לא גזרי' עכ״ל ומדבריו מוכח דהרז״ה לא איירי אלא בנותן טעם שאין סופרין מספק ומיתי ראיה מדבריו על תירוצו לחקירת ברכת העומר בי״ט שני וק״ק לדברי הר״זה הם גם על חקירה זו למברכינן אעומר בי״ט שני ולא מברכי' אסוכה בח' כמ״ש במאור סוף פסחים וז״ל מה טעם אין אנו סופרים בלא ברכה בי״ט שני של פסח כדאמרינן לענין סוכה בח׳ ספק ז' מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן מפני שברכת הסוכה עומדת כנגד קדוש היום ה״נ ברכת דעומר עומדת כנגד קדוש היום ונימני ולא נבריך ועוד מה טעם אין אנו סופרים שתי ספירות מספק כמו שאנו עושים ב׳ י״ט מספק וכו׳ ואם אמרו בח' ספק ז׳ שלא תבא ברכה שהיא מכח י״ט שני של סוכ׳ שהוא דרבנן ותעקור יום טוב ראשון של ח׳ (של חג) דאוריתא שהוא עומד כנגדה אבל אנו היאך נעקור ברכת ספירת העומר בי״ט שני שהיא באה מכח י״ט ראשון שהוא מן התורה ונדחה אותה מפני י״ט ב׳ דרבנן שהוא עומד כנגדה ודרבנן לא אתי ודחי דאורי׳ הלכך מנינן ומברכים ואם באנו לספור שתי ספירות מספק נמצאת ספירה ב' מושכת על י״ט ראשון של עצרת ואתו לזלזולי בי״ט דאוריתא עכ״ל עיניך הרואות דהר״זה גופיה הנה זה עומד על חקירת אמאי מברכין על העומר בי״ט שני ועל חקירה זו וחקירת שאין סופרין מספק טעמא טעים והכל הולך אל מקום אחד בין דברי הרז"ה בין דברי הרב הנז׳ ואדרב' דברי הרז״ה מתוקני׳ יותר בטעמן ונימוקן. והביא דבריו הר״ן סוף פסחי' ועיין מ״ש הר״ן סוף סוכ' והרי״טבא בחידושיו שם:
ואני שמעתי מפה קדוש מורינו הר' מהר״י הכהן ז״להה הרב המחבר בתי כהונה שהקשה על הרז״ה דמאי קושיא דק״ל להרז״ה דנמני שתי ספירות מספק הרי הרז״ה סבר לעומר בזמן הזה דרבנן ואינו אלא זכר למקדש כמ״ש במאור שם והרי אמרו במנחות דף ס״ח רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש אורתא דשיתסר נגהי שיבסר וכו׳ קסברי חדש בח״ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן אלמא דבמידי דרבנן לספיקא דיומא לא חיישינן ומשו״ה בעומר דרבנן לא חיישינן לספיקא. ואיהו מפרק לה דכיון דאין בדבר טורח דאמירה בעלמא הוא ראוי לחוש לספיקא דרבנן על דרך שכתב הר״ן גבי הסבת ד׳ כוסות דאע"ג דספיקא דרבנן לקולא בדבר שאין בו טורח עבדינן ע״כ שמעתי מהרב הנז׳ ולי יראה דל״ק להר״זה מסוגיית מנחות הנז׳ דשאני חדש דמעולם בח״ל דרבנן ולא נעשה בו ספיקא דיומא בשום זמן. משא״כ עומר דבזמן הבית בח״ל הוי מדאוריתא וכיון דבזמן הבית ודאי עשו ספיקא דיומא בספירת העומר גם היום נעשה דכל י״ט שני דעבוד השתא הוא במקום שהיו עושין ובא"י עבדי ר״ה ודוק היטב:
ובמה שתירץ הרז״ה דהספירה שני מושכת עד י״ט ראשון של עצרת וכו׳ שמעתי משם מורינו הרב הגדול קרובינו מאריה דארעא דישראל מהר״א יצחקי ז"להה שהיה מקשה דאמאי אצטריך הרז״ה לי״ט ראשון דעצרת תיפוק לי בעבור י״ט דאוריתא דשביעי של פסח דמזלזל ביה אם יספור מספק. ותירץ יתיב הרב דלא דמי ז׳ של פסח לעצרת דאם אנו סופרין מספק כה יאמר נז׳ של פסח היום ששה היום חמשה והרי נודע שהוא ספק יום טוב משא"כ בעצרת דאומר היום מ״ט ותו לא ומזלזל ביום טוב דאוריתא. ומורינו הרב הגדול קרובינו סבא דמשפטים מהר״י זאבי ז"להה דחה תירוצו דהרי כתב הרא״ש הטעם דלא קרינן בי״ט שני של חג בס"ת וביום השני שהוא גנאי וה״נ נימא בז׳ של פסח שאם ימנה בו ספירת ספק הוא גנאי ע״כ שמעתי ולי יראה לקיים תירוץ מורינו הרב מהרא״י דשאני התם דהקריאה אינה חובה ולכן בדבר קל שהוא גנאי לא קרו ביום השני דאעיקרא מנהגא בעלמא הוא אבל הכא דהוי מצוה משום ספיקא דיומא לא איפרק מטעם גנאי והו״ל לספור ספירה מספק ומשו״ה הוצרך לתרץ הרז״ה משום י״ט של עצרת ולכל הדברות הוי שינוייא דעצרת טפי מעלי מז שלפסח:
ה
אחר תפילת ערבית וכו'. ראיתי מדקדקים שבליל יום טוב שני נוהגי׳ לעשות הסדר ואחרי ככלות הסדר כלו מברכין על ספירת העומר. ונותנים טעם נכון על דרך האמת. ונראין הדברים. אך מה נעשה דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור. ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב שישכח מלספור:
ו
ומצוה על כל א' לספור לעצמו וכו'. הר׳ פר״ח הקשה דנילף מהכא דבעלמא שומע כעונה ותירץ דעיקר קרא דלא נימא לב״ד דוקא ומסתברא דלכתחילה מצוה על כל אחד שיספור לעצמו ובדיעבד שומע כעונה ובהכי תירץ סתירת תשובות הרשב"א מסי' קכ״ו לסי' נח״ת עש״ב ויש להעיר דמהיכא מסתברא דלכתחילה סופר לעצמו אי מדאוריתא הרי כתב הפר״ח גופיה לעיל סי' תס״א ובי"ד בריש קונטריס אחרון דמדאוריתא ליכא לפלוגי בין לכתחי' לדיעבד. ותו מהיכא מפקת לה מדאוריתא דלכתחילה שניא ספירה מעלמא דבכל מילי שומע כעונה אפי' לכתחילה ובספירה לכתחילה סופר לעצמו הרי וספרתם לאפוקי ב״ד אתא וכמ"ש בספרי וכ״כ התוס' פ' ר' ישמעאל וכמ״ש הוא ז״ל. ואי מדרבנן מאי תלמודא והיכא אתמר הא מאי דאמרו מצוה על כל אחד היינו לאפוקי ב״ד ומי גילה רז זה:
וכבר הרב פר״ח עצמו בסיומא דמילתיה כתב ומשמע ודאי דאף לכתחילה ודלא כדכתיבנא והכי מוכח מתשובת הרשב״א דלעיל עכ״ל. הרי דהרב עצמו חזר בו שכן ראוי להיות חוזר. אלא דלא לימדנו הרב אנן מה נענה לסתירת תשובות הרשב״א דמאי דמשני לעיל חלף הלך. ובס' יד אהרן כתב מצוה זו שאני משאר מצות דשאר מצות שומע כעונה לכתחילה אבל במצוה זו גלי קרא דוספרתם דלכתחילה בעינן שכל אחד יספור לעצמו ואם עבר ושמע הספירה מאחר יצא וכמ״ש הרב פרי חדש עכ״ל וכבר כתבנו דאין סברא לחלק בין מצוה זו לעלמא ותו איך כתב ס״ד דהרב פרי חדש ושביק מסקנתו הרי הרב ז״ל גופיה תבריה לגזיזיה ואסיק דלכתחילה נמי כמבואר בדבריו:
והרב מופת הדור מהרח״א בספר מקראי קדש כתב וז״ל הרב פר"ח הביא שהקשה לו וכו' ותירץ דמשום דלכתחילה אמרו מצוה על כל יחיד וכו' וליתא וכו׳ ומ״ש מצוה על כל אחד היינו שלא נאמר דהמצוה לב״ד דוקא ולעיקר הקושיא לאו קושיא היא וה״ט שבמקום השואל נוהגין לסמוך על ברכת ש״ץ ולמנות כל א׳ לעצמו השיב דשפיר עבדי וכו' עש״ב וק״ק שגם הפר״ח גופיה אסיק וכתב ומשמע ודאי דאף לכתחילה כמ״ש לשונו בסמוך והדבר ברור דאסיק הכא מהטעם עצמו שכתב הרב מקראי קדש דכיון דוספרתם אתא לאפוקי ב״ד מהיכא ידעינן דלכתחילה יספור לעצמו ובכל אשר דיברנו וחזר בו הרב גם מתירוצו לתשובת הרשב״א ולא הו״ל להרב מהרח״א לאתויי מאי דס״ד דהרב פר״ח. ומאי דניחא ליה לעיקר הקושיא שבמקום השואל סמכי אברכת הש״ץ ק״ק דלשון השואל מפני מה הש״ץ אומר הברכה בקול רם שהרי אינו בא להוציא שום אדם וזה הפך מוכח הרב. ולפי הנחתו הו״ל להשואל לפי דעתו לאתמוהי דסמכי אברכת הש״ץ ולא נפקי ידי ברכה ואם באנו לעשות אוקמתות יש לומר דהכי נהיגי באתריה דהשואל דהש״ץ אומר הברכה בקול רם והיחידים מברכין אחריו והספירה השליח צבור והעם אומרים ביחד ואין השליח ציבור אומרה בקול רם כברכה שהשליח ציבור בקול רם והעם בלחש מברכין אך בספירה כלם כאחד סופרים והרשב"א השיב על פי מנהגם ואה״נ דאם רצו לסמוך על ספירת הש״ץ שפיר דמי. והרב חק יעקב והרב חק יוסף העלו דצריך כל אחד לספור לעצמו ולא דמי לעלמא דשומע כעונה ונדחקו בתשובות הרשב״א ואין דבריהם מחוורים וכבר הרב אליה רבה הקשה על זה ומ״ש דגמיר וספרתם ולקחתם אתמהא לדון ג״ש מעצמו. והם ז״ל סמכו על לשון ס׳ האגודה ואיננו פה עמנו לראות דבריו אך י״ל דלאו דוקא ש״ץ דכתב אגודה אחד אלא כונתו דאין המצוה לכל א׳ אלא לאחד בעד כל הקהל כב״ד ביובל ואעיקרא אפשר דט״ס הוא וצ״ל ב״ד במקום ש״ץ כמ״ש התוס'. והאגודה תמיד נמשך אחריהם כידוע ולתשובת הרשב״א הנזכר היותר נכון בעיני דלאו דוקא קאמר הרשב״א שיצאו י״ח מהברכה וכל אחד סופר לעצמו דה״ה אם ירצה לסמוך על ספירת הש״ץ אף לכתחילה סמיך דשומע כעונה וכמו שהאריך הרשב״א שם בסי׳ קכ״ו ופירש טעמא ותפלה וכו' דלא נפיק הבקי ואם איתא הול"ל טעמא דספירה נמי שומע כעונה אך משום דחביבים ישראל והמנהג פשוט דזהירי בדבר שבמנין ולספירת תפארה לספור כל אחד לעצמו לזה כתב ויספור כל א׳ ויצאו י״ח הברכה כמנהגן בהלל שהם יוצאים בברכה וקורין ההלל אף דשומע כעונה וזהו שסיים הרשב״א כדרך שאנו נוהגין בברכת הלל כלומר דהלל וספירא שוו בשיעוריהן וכן עיקר ודוק:
ז
וסופר הימים וכו׳ מי שאינו מבין בלשון הקדש יספור בלשון שמבין כ״כ הרב מג״א וכן הסכימו האחרונים והרב אדמת קדש ח״א א״ח סי' י״א ומורי הרב בשו״ת נחפה בכסף א״ח סי' ח׳ ועיין בשו״ת שאלת יעבץ סי' קל"ט:
ח
אם אינו מבין בלשון הקדש וספר בלשון הקדש לא יצא כ״כ הרב מגן אברהם ובשו״ת שאלת יעבץ סימן קל״ט חלק עליו דאף אם אינו מנין בל״הק יצא:
ט
אם מנה בראשי תיבות הוא מחלוקת האחרונים והרב גט פשוט סי' קכ״ו ס״ק ע"ג הסכים דיצא אך הפר״ח וקצת אחרונים ובשו״ת שאלת יעבץ סי׳ קל״ט הסכימו דלא יצא ולזה נוטה דעתי הקצרה. וטוב לחזור ולמנות בלי ברכה:
י
אם מנה בראשי תיבות במילוי אותיות כגון יו"ד אל״ף וכיוצא גם בזה חוזר ומונה בלא ברכה. וכ"כ בזה בספר שאלת יעבץ סימן הנזכר:
יא
הימים והשבועות וכו' אם מנה יומי ולא שבועי נחלקו האחרונים ודעת מהרח״א במקראי קדש דיצא ומ״ש שם לקמן דהשואל לחבירו כמה ימי הספירה דכתבו דיאמר לו אתמול חדא מינייהו נקטי וה״ה דמצי לומר שלא ימנה השבועות א״נ שיתכוין שלא לצאת א״נ שימנה ד׳ ג׳ עיין שם הדבר פשוט בעיני דכונתו למ״ד דלא נפיק ומורי הרב זל״הה בספרו הבהיר נחפה בכסף נתקשה בזה ולחלק יצא ולי ההדיוט לק״מ:
יב
דין ב' והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הככבים. כל שסופרים אחר רביע שעה מלילה אין למחות בידם מורינו הרב בתי כהונה ח״ב סי' ד׳. וע״ש שכתב דספירת העומר לרוב הפוסקים בזמן הזה דרבנן ובמידי דרבנן אין להחמיר כסברת ר״ת בבין השמשות ורבו הרב פר״ח בקונטריסו הנדפס סוף ס' שמן למאור מסכים הולך אף בדרבנן. ומיהו מ״ש בעניותין לעיל סי׳ רס״א ועמ״ש בתשובות מהר״ם הארוכות סי׳ ש״א: