אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תע

סימן תסט

א

דין א'. מתענין הבכורות בע״פ וכו' אמרו בירושלמי פ׳ ע״ב רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה וכו׳ אלא בגין דבכור הוה א״ר מונא רבי יונה הוה בכור והוה אכיל א״ר תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא רבי אסטינס הוה וכו' ופשטן של דברים משמע דמסקנת הירושלמי דאין מתענין הבכורות וכרבי יונה כי הוא הבכור ואשר לא צ"ס. ורבי דלא אכיל משום דאסטנים הוה וכ״כ הרב פר"ח:

וכפ"ז ק"ק על הרא״ש דמייתי סמך לתענית הבכורות מהירושלמי דמה זו סמיכה וכן ק״ק על הרב תרומת הדשן סי' קכ״ו ועל הרב חוט השני סיפן כ"ה עיין בדבריהם. ויותר יש לדקדק על הרב גאון עוזנו המשנה למלך פ״ו דכלי המקדש סי' ט׳ שכתב ובירושלמי איתא ריש ע״פ שרבי היה מתענה ע"פ לפי שהיה בכור עכ״ל דהרי זה הוא למ״ד דירושלמי אבל למסקנא ליתא הן אמת דהרא״ש בפסקיו אף דכתב דבירושלמי בעי למימר דרבי בכור הוה ומסיק דרבי אסטניס עכ"ז כתב דיש סעד לתענית בכורות מהירושלמי:

וכבר ראיתי להרב שדה יהושע שהקשה על הרא״ש ועל שבלי הלקט וכתב דהר״ן פ׳ אלו עוברין מייתי נסחת הירושלמי ר' מונא אמר אבא הוה בכור ולא הוה אכיל ובנה על יסוד גירסא זו וכתב דהיא גרסת הרא״ש ושבולי הלקט ונדחק בדבריהם ע״ש באורך. וק״ק עליו דדברי הר“ן הללו לא מפי עצמו אמרן אלא משם הרמב״ן ושרש דברי הרמב״ן קיימי אדוכתייהו על כן יאמר בספר מלחמות ה' ס״פ אלו עוברין ושם מייתי כגירסתנו. וגם הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל״ג הביא לשון הירושלמי כגירסתנו ועליה כתב דברי הרמב״ן והר"ן ע״ש ופשוט דט״ס נפל בדברי הר״ן. ותו ק״ק דאיך כתב כן בעד שבלי הלקט והרי בספר שבלי הלקט סימן נ״ט הביא הירושלמי כגירסתנו קודם הלשון שהביא הוא משבלי הלקט באותו הלשון הוא משם רבינו ישעיה ונראה דהרב שדה יהושע הגיה לשון שבלי הלקט. אבל ראיתי בשילי הלק״ט כ״י סימן ר״ח ובפסקי הלכות רבינו ישעיה לפסחים כ"י שהכל הויא כנסחת שבלי הלקט בדפוס. ובספר קרבן העדה בתוספותיו הקשה על הרא״ש מ״ש:

ונראה לישב דממ״ש בירושלמי אלא בגין דבכור הוה משם מוכח דיש מנהג זה בעולם שהבכורות מתענין דאי לא מאי קאמר בגין דבכור הוה ומאי שיאטיה דבכור הכא. וכן מוכח מדברי הרמב״ן שם מלחמות פ׳ אלו עוברין. ופריך ר' מונא דרבי יונה אכיל ואין המנהג פשוט ושוה בכל ואי רבי התענה בגין דהוה בכור הוו נהגי כוותיה. ומשני רבי תנחומא דר׳ היה אסטניס אבל יש בכורות מתענין אלא שאינו מנהג פשוט וזה כונת הרא״ש ודעמיה באומרם דיש סמך מהירושלמי:

והסמ"ג עשין מ׳ דכתב משם הירושלמי דאיכא דאמרי הכי ואיכא דאמרי הכי וכ״כ הרב תרומת הדשן סי' הנז' דבירושלמי פליגי אמוראי וכו' אפשר דמפרשי הירושלמי דמ״ד דרבי לא אכיל בגין דהוה בכור לא הדר ביה אך רבי תנחומא משני דרבי יונה דסבירי ליה דטעם רבי משום דאסטנית הוה והאי שינויא לר' יונה דוקא ומ״ה כתבו דהוא פלוגתא בירושלמי. ומיהו הרב תה״ד משמיה דהמרדכי קאמר לה. והרואה יראה במרדכי שכתב דדחי להא דהיה מתענה לפי שהיה בכור. ובספר ארחות חיים דף ע״ו אות י״ג כתב דבירושלמי אמרו דמנהג בכורות להתענות. ודוק בדברי הרשב״ץ במאמר חמץ.

ב

חתן בכור שנשא ע"פ מותר לאכול אליבא דכ״ע ומה שנהגו להתענו׳ ביום חתונתו וכינסתו לחופה הטעם שלא ישתכר ותהיה דעתו מיושבת עליו וזהו במקום שמברכין ז' ברכות בהעלות המנחה אבל בארץ מצרים מברכין ז' ברכות בבקר. הרב מהר״ר ישועה זיין בתשובו' שערי ישועה כ"י שער א״ח שער ו׳ סי׳ א׳ וכן הרב מהר״י עאייאש בשו״ת בית יהודה ח״ב סי׳ כ״ג דחתן בכור מותר לאכול בע״פ והוסיף עוד דאם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי ומ״ש מור״ם בא״ה בא״ח דהחתן מתענה ביום חתונתו אין לסמוך על זה ולא נהגו כך עכ"ד:

ולי ההדיוט נראה דמאחר דבני אשכנז ופולין רבבות אלפי ישראל נוהגין להתענות ביום החתונה וכמה עיירות משאר גלילות רהטי אבתרייהו במנהג זה אם ירצה להחמיר ולהתענות רשאי ותע״ב דאע״ג דתענית הבכורות אין לו עיקר כי אם ממס' סופרים ובירושל׳ כמעט משמע להפך כמש"ל אות א' בס״ד אשתרבובי אשתרבב האידנא האי מנהגא להתענות הבכורות בכל תפוצות ישראל וקבעוה חובה. וכבר הרב בית דוד סי׳ רמ"ה פקפק במ"ש מהר״ש הלוי דבעל הברית בכור לא יתענה מטעם דאשכחן דתענית הבכורות דחי לתלת מילי ניסן וערב י״ט ויום קרבן ע״ש באורך. ולפחות יועילו הני טעמי שאם החתן נפשו אוותה להתענות רשאי ותע״ב. ומ״ש הרב מהר״י זיין דטעם החתן שמתענה היינו כי נהוג לישא בעת מנחה כבר שמענו וראינו בארץ הצבי ובכמה עיירות שהבחורים נושאים במנחה ואינם מתענים ועמ״ש הרב בית חדש סוף סי' תכ״ט:

ג

ההגה. ואין המנהג כן (מהרי״ל). הרב כנה״ג בפסח מעובין אות מ״א ערער על זה דמהרי״ל הוא הסובר דנקבה בכורה מתענה ולכן הפך הגירסא וכתב שצ"ל (מהרי"ל) ואין המנהג כן ומ״ש מהרי״ל קאי לדברי מרן דנקבה בכורה מתענה דזה דעת מהרי״ל ושוב כתב מור״ם מדעת עצמו ואין המנהג כן והביא דבריו הרב חק יעקב. גם הרב חק יוסף כתב ט״ס דמהרי״ל כתב שיתענו. ומ״ש הרב כנ״הג להפך הגירסא אינו מחוור דאין דרך המציין להורות מקור דברי הש״ע דכבר נודע דהמציב ציונים הללו לאו מור"ם הוא ולא מידו נגזרו. רק נעשו אחרי הרב כשנדפסו הש״ע והגהות פעם אחרת ונבררו מתוך סרד דרכי משה ואינם אלא להגהות מור״ם דוקא כמפורסם:

ועוד נעלם מהם שמור"ם בדרכי משה כתב וז״ל ובמהרי״ל כתב דלא נהגו שגדול הבית מתענה עכ״ל הרי דקרי בחיל משם מהרי"ל דלא נהגו. אלא דעל הרב כנ"הג ל״ק דבזמנו אסתתום דרכים דרכי משה ולא יצא לאור:

אך על כל הרבנים יש להעיר דהרי בדרשות מהרי״ל אחר שהביא דברי האגודה דנקבה בכורה מתענה כתב ואולי שאר פוסקים חשבינהו כגדול הבית שאין צריך כדפירש ראבי״ה עכ"ל ולקמן כתב בשם מהר״ש דאין מתענין גדולי הבית. ומהא יש לדקדק ממהרי״ל דאין הנקבות נוהגות להתענות דהרי כתב דשאר פוסקים חשבינהו כגדול הבית דאין מתענין אלמא דלרוב הפוסקים אין הנקנות מתענות כאשר איננו גדול בבית מתענה וגם ממ״ש מהרי״ל בתשובה סי' י״ד דחמיו הנהיג כן לבתו מוכח דהמנהג פשוט דאין הנקבות מתענות ולהכי מייתי דחמיו הנהיג לבתו אחת היתה ופרסמה ושפיר כתב מור״ם משמיה דמהרי״ל דלא נהגו הנקבות בכורות להתענות:

ד

דין ב׳. אם חל ע"פ בשבת יש אומרים שמתענין הבכורות ביום ה' וכו׳ ומהר״ם פרובי״נצאל בתשובותיו כ״י סי׳ ע״א כתב דמתענין ביום הששי והביא ראיות וכתב שם שכן כתב רבינו מנחם לבית מאיר:

ה

בכורות שמתענים יום חמישי כתב בס׳ פסח מעובין אות יו״ד דאי לא מצו לצעורי נפשייהו עד שעת בדיקה הורה מהרי״ל לטעום מידי בין השמשות ויש לדקדק מלשונו דדוקא בין השמשות דלא הגיע זמן הבדיקה מצו לטעום אבל הגיע זמן הבדיקה לא מצו לטעום אבל בס׳ מטה משה וכו' יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אמשוכי עכ״ל ויש להרגיש דבסמוך אות ט׳ כתב בשר ב״ח בשם מהרי״ל דטעימא בעלמא מותר קודם בדיקה דלא שייך בה אמשוכי ולפי מה שדקדק באות יו״ד ממ"ש שלטי הגבורים משם מהרי"ל הוא הפך מ״ש הב״ח משם מהרי״ל. ובאות יו״ד הול״ל דלפי מ״ש באות ט' משם מהרי״ל עצמו שהביאו הב״ח משמע איפכא כמטה משה ודוק:

ו

ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו וכו׳ אם נולד ולד של קיימא כלומר בן ט' בכור בערב פסח אף שנולד אחר שנכנס נגהי ארביסר יש לאביו להתענות למחר בשביל הילד יולד לו. הרב שבות יעקב ח״א בסימן טו"ב. והר׳ קרבן נתנאל פ' ע״פ כתב ולפי דעתי כל זמן שהבין אינו בר שלשים שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענו' וכי ס״ד שיהיה יותר חיוב על האב מלפדות בנו בכור שאמר השם כי לו כל בכור בבני ישראל ואף גם זאת שהיא חומרא דאתי לידי קולא שמתענה בניסן ובעי״ט ללא צורך עכ״ל. ויש להליץ בעד הרב שבות יעקב דשאני פדיון דהכי אמר רחמנא כמפורש בש״ס בבכורות דף מ״ט והכא מסתמא בכור מצרים שנולד ע״פ אף שהיא נפל ועתיד למות אח"כ עכ״ז הוכה ומת ליל התקדש חג וכיון שבבור בזה בכלל הגזרה כל דתקון רבנן שהבכורות יתענו שבכורי ישראל חיו בארץ מצרי׳ ונהגו שאביהם יתענה בקוטנן דין הוא הוא דאבי הבן הלזה יתענה שבנו נמי אלו היה שם דכוותיה במצרי עבד עליו כוס הגזרה ומתה ואין לחוש משום ניסן וערב י״ט דהכי נהוג לפרסומי ניסא:

ז

אם נולד בן בכור אחר חצות לילה ליל י״ד לא יתענה אביו למחר דכל שנולד במצרים אמר חצות ליל הפסח לא מת. הרב שבות יעקב בתשובה הנז'. ויש לפקפק בזה לפי שיטתו כיון דמכח בכורות היה בליל פסח וגם על כיוצא בזה שנולד בי״ד נגזרה גזרה. אלא דמקדימין התענית בי״ד משום דאי אפשר בי״ט א"כ לפי סברתו דעל בכור בן יומו אביו מתענה בע״פ ה״ה דיתענה על הבן בכור הנולד לו בסוף ליל י״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה