ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תסט
א
אסור לומר וכו' בשר זה לפסח וכו׳. פשט לשון הש״ס והפוסקים מוכח דלכתחילה אסור לומר ואם בדיעבד אמר בשר זה לפסח מותר וכן כתבו קצת מהאחרונים וכן דעת מופת הדור מהרח״א בס׳ מקראי קדש. וכן מטין דברי הרב שמלה חדשה דף קי"ל ע״ג:
אבל הרב ב״ח כתב דגם בדיעבד אסור. והרב עולת שבת כתב דבדיעבד אין לאסור הבשר אפילו באכילה וב"ש בהנאה דהרי קי״ל בי״ד סימן ה' דשוחט לשם קדשים שמתנדבים וכו׳ שחיטתו פסולה ות״ל דאפי' לא שחט אלא אמר בחייה שהיא לקדשים המתנדבים גם הבשר אסור אלא ודאי דבאמירה בעלמא אין לאסור בדיעבד אפי׳ באכילה והב״ח כתב דאסור אף בהנאה ואין דבריו נראין דגם אם שחט לשם קדשים אין לאסור בהנאה וכן משמע מלשון המחבר דנקט שחיטתו פסולה ולא נקט רבותא דאסורה בהנאה עד כאן לשונו הרב עולת שבת בקצור:
והרב פר״ח השיג עליו דהתם אין שם התפסה אלא ששחט לשם קדשים והרואה טועה להקדישו עכשיו בלשון זה ותדע שאם אמר הרי זו עולה הרי היא אסורה בהנאה וה״נ דנראה כקדשים בחוץ יש לאסור בהנאה עכ״ד ובספר חק יוסף כתב עליו ותמיה לי אמאי הניח בצ"ע על הב״ח בי״ד שמשיג על מהרש״ל דס״ל דאסור בהנאה דאינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה והכא פסק הב״ח דאסור בהנאה ולפי מ״ש הפ״ח שאני התם דליכא התפסה ואינו אלא משום גזרה דרבנן לכך משיג הב״ח דמסתייה לאסור באכילה ולא בהנאה משא״כ הכא כשאומר בשר זה לפסח איכא התפסה א״כ יפה כתב הב״ח הכא עכ״ל. וכונתו מבוארת דהרב פר״ח כפי מה שכתב הכא מאי מקשה על הב״ח בפר"ח י״ד סי' ה׳ ס״ק ח' דידיה אדידיה:
ואנא בריה קלה אמינא דדברי הרב פר״ח פשוטים הכא והתם דהכא מדחא קדחי ראית הרב עולת שבת דמאי איריא שוחט וכו' דרבותא קמ״ל בשוחט. ומיהו השתא דאשמועינן בשוחט לשם קדשים אסור התם נמי בהנאה כי היכי דאסור בהנאה כאן לדעת הב״ח אף דזה שאמר בשר זה כונתו לאכול בפסח אך מפני שטעה וסתם דבריו ונראה שהקדישו אסור וה״ה שם בשוחט לשם קדשים דהרואה טועה שהקדישו בלשון זה אסור בהנאה דאידי ואידי חד שיעורא הכא דאמר בשר זה לפסח הלשון מתוקן דהוי התפסה ולבו לא נכון עמו דכונתו לאכול הוא וביתו לשמחת י״ט וגם הלשון מתפרש יפה כפי כוונת לבו ואסור שנראה שהקדיש וכו' ושם שוחט לשם קדשים כונתו בכל לבו לשם קדשים אלא שלשינו גרוע ולא הוי התפסה והרואה טועה לכן אסור ולפ״ז שפיר תמה הרב פר״ח שם בי״ד הרב ב״ח דשם סבר דמותר בהנאה והשיג על מהרש״ל והב״ח בי״ד קיימי בשוחט לשם קדשים אבל הם המדברים באומר הרי זו לחטאתי דהוי מתפיס גמור ממ״ש הרב פר״ח שם. וא״כ הפר"ח דקמותיב על הרב ב״ח שפיר קמותיב ומאי משני הרב חק יוסף דשאני התם דליכא התפסה וכמ״ש הפר"ח משא״כ באומר בשר זה לפסח הרי מהרש״ל והב"ח והפר״ח מיירי באומר הרי זו לחטאתי פיו ולבו שוין דהוי התפסה גמורה. ואם נפשך לומר דס"ס מאי קשיא ליה להפר״ח על הב״ח מהכא להתם הרי הרב ב״ח סבר דגם באומר הרי זו לחטאתי גזרה היא משום מראית העין ונהי דהרב פר"ח סבר דהוי התפסה גמורה זו היא קושיא קמיתא דקמותיב על הב״ח. ומאי הדר תו לאותובי עליה ממ״ש הרי התם לאו התפסה גמורה לדידיה הא לאו מילתא היא. דאי נמי סבר התם אהרב ב״ח דאומר הרי זו לחטאתי גזרה דרבנן היא שפיר קמותיב מהכא להתם. דלדידיה דאומר הרי זו לחטאתי לאו התפסה אלא משום מראית העין כ״ש באומר בשר זה לפסח דלאו התפסה דהתם כיון דמתיה דזו לחטאת והכא לישניה אתקילא ליה דאיהו למיכל' בביתיה בפתח בעי למימר וכי היכי דהכא אסר הב"ח בהנאה גם התם הו״ל למיסר בהנאה ודוק היטב בדברי הפר״ח בי״ד בס״ק ז' וס״ק ח׳. ותו ק"ק על הרב עולת שבת דדייק מלשון פסול דנקט מרן דאינו אסור בהנאה דהו״ל להקשות שכ״כ הרב ב״ח גופיה בי“ד:
ולענין הלכה כבר כתבנו דקצת האחרונים הסכימו דביעבד מותר וכן דעתי הקצרה נוטה וכן ראיתי בארחות חיים דף ע״ז ע״א שכתב פסק הרא״ש ז״ל אדם הקונה שם לא יאמר זה לפסח דנראה כמקדיש לשם פסח ואם אמר מותר לאכול אבל כל בשר אחר מותר וכו' עכ"ל הרי דשנים מכל מרבוואתא קמאי הר״ש וארחות חיים דמייתי ליה בפירוש כתבו דאם אמר שה זה לפסח מותר לאכול. ואף דבמאי דסברי דדוקא על שם אסור לא קי״ל הכי מ״מ במאי דשרו אם אמר באכילה הכי נקיטינן: