ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תסב
א
דין א׳. מי פירות וכו' הרב פר"ח הרבה להשיב על דברי הרא״ש ומדברי עצמו ריש פ׳ אלו עובדין. ובס׳ אשל אברהם להגאון מהר״ר אברהם ברודא דף כ״ח ע״ג האריך לבאר דברי הרא״ש ע״ש ולי ההדיוט אין די בא״ר דפירושו ליתיה במשמעות דברי הרא״ש ותו אשתמיט מיניה דברי הרא״ש אההיא דותיקא ודוק:
ב
שמן אווז. צידד מהר"א ברודא בס' אשל אברהם דף ל' ע״ג דאינו מי פירות כיון דאינו משקה ולא אתי מפרי ועמ״ש צמח צדק סי' קכ״ב ופר״ח סי׳ תס״ז דין ט״ו ובית דוד סי' רכ״ט:
ג
חלב אשה דין מי פירות יש לו. הרב אדמת קדש ח״א סי' ח׳:
ד
דין ג׳. מותר ללוש ביין וכו׳ אשל אברהם למהר״א ברודא דף ל׳ ע״א:
ה
יין צמוקים הוא כיין ענבים לענין מי פירות שאין מחמיצין כי המים ששרו בהם הצמוקים נשתנו מבריתם אחר שנשרו בהם הצמוקים כמו גשמים שנשתנו בתוך העבים. מרן בבדק הבית משם הרשב״ץ. ומהר״ר צבי אשכנזי בתשובה סי' ק״מ והרב גנת ורדים א״ח כלל ד׳ סי׳ ט׳ השיגו על הרשב"ץ דמה ענין מעשה שמים למעשה אדם ומה ראיה ממים מלוחים שנשתנו בתוך העבים וכו׳ ע"ש ועמהם הסליחה דהדבר ברור דט״ס נפל בבדק הבית וצ״ל כמי גשמים שנשתנו בתוך הענבים וכן הביא דברי הרשב״ץ ה' המבי״ט בראשון סי׳ רנ״ב ובנו מהרי״מט א״ח סי' ב׳ וכן הביא הלשון הרב פר״ח משה בדק הבית והרב המבי״ט וא"כ לק"מ דהרשב״ץ לא דימה יין צמוקים כי אם למים כשנותנים בענבים כשעושים יין וכדעת הסמ״ג ומרן בדין זה דלכתחילה רגילים לתת מים בשעת הבציר ומשתנים ונעשים יין. והתימא על הרב גנת ורדים ומהר״ן הנז׳ שראו דברי הרב המבי״ט ומהרי״ט ועכ״ז החזיקו בנסחא המוטעית שבס' בדק הבית והקשו עלה. ושרש דברי הרשב״ץ הנה הנם במאמר חמץ דף ל״ד ושם כתב כמ"ש הרב המבי״ט משמו ואתה תחזה דשם אייתי ראיה הרב הרשב״ץ ממ"ש בש״ס דאם הביא יין צמוקים כשר וק״ק על הרב המבי"ט שהזכיר אגרת חמץ הזאת וכתב ראיה זו מדנפשיה. וכ״כ הרב מהרי"מט שהרב אביו הביא ראיה זו והיא מהרשב״ץ מרא דשמעתתא, ועיין בש"ות שאלת יע״בץ סי׳ ע״ב. והרב אדמת קדש ח״א א״ח סי' ט' דף י״א ע״א וסוף ע״ג חשב כי הרב דוראן שהזכירו הרב המבי״ט ומהרי"ט אינו הרשב״ץ והוא העלם דבר כי הרשב״ץ מכניס אותו הרב דוראן הרי״בש ומהר״י בי רב וסיעתו. כידוע. וכ״כ מהר"ם ן' חביב בס׳ עזרת נשים דף י״ג סוף ע״א וגם קצת אחרונים נעלם מהם זה כמ״ש בקונט' שם הגדולים.
ולענין הלכה יש לאסור כי רבו האוסרין ובימי מרן עבוד עובדא והיתה לשרפה כל מצה שנילושה ביין צמוקים כאשר העד העיד בנו הרב מהר״ר יצחק בואינו בספר שלחן מלכים כ״י והביאו הרב אדמת קדש שם ועמ״ש הרב כנ"הג בתשבותיו הנדפסות סי' ס״ג ועיין בש״ות דבר משה ח"א סי׳ כ״ו:
ו
דין ד׳. מי ביצים וכו׳ הטוב והישר לחוש לספיקו של רש״י בזה והרוצה ללוש במי ביצים ילוש במי ביצים לבדם בלי תערובת יין וימהר בעשיית המצות. מורי הרב ז״להה בס' נחפה בכסף דף קע״ו ע"ד:
ז
הגהה. אין נוהגין ללוש במי פירות וכו׳. ובכל בני ספרד פשט המנהג להתיר ללוש במי פירות לבדן. מר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה״ה בהגהותיו כ״י:
ואנן בדידן נהגנו ללוש ביין לבד ולהזדרז מאד לעשות המצות במהירות האפשרי ואפשר דבזה נפיק ידי כל הדעות או רובם. וכן הסכים הרב מהר״י זיין בתשובותיו שערי ישועה כ״י שער ו׳ סי' ד' וכ״כ מורי הרב ז״להה בספרו דף קע״ו ודף קע״ז ע״א.
ח
בני אשכנז שנהגו להחמיר לעשותה במים אין להקל להם הרב מהר״י זיין בתשובה כ״י הנז':
ט
שכר הו״ל כמי פירות שאין מחמיצין מהר״ר אברהם ן׳ טוואה בתשובה כ"י הזכירה המגיה בס' מאמר חמץ להרשב"ץ דף ל״ד והרב שיירי כנ"הג סי' תס״ב כתב דהוי כמים והפר״ח כתב דשכר העשוי מיין יש לו דין מי פירות אך העשוים מצמוקים שנשרו במים יש לו דין מי פירות אך העשוים מצמוקים שנשרו במים יש לדון בו ועיין בדרכי נועם סי' ז' וכן בס' גנת ורדים כלל ד׳ סי׳ ט׳ ובש״ות דבר משה ח״א א״ח סי' טו״ב:
י
דין ז׳. יש לברר המלח קודם פסח מחיטים וכו׳. אם נמצאו בחיטים גרגרי מלח יבשים והנה מועטים נהגנו להתיר כהוראת הרב משאת משה ח״א א״ח סי׳ ב׳:
יא
מעשה באחד שקנה מלח לפני הפסח והניח בשק ולפני המועד לקחו הרבה ממנו וביררוהו ונמצא נקי ובר. ושוב הוצרכו בתוך הפסח למלח עוד ולקחו השאר מהשק ונתנוהו בכלי לבררו ועוד הם מבררים מצאו חיטים בקועה בסוף המלח. ומהמלח שבתחילת השק שביררו נסתפקו עד היום ולעת הלום האיכא שיירי' מבשר ותבשילין שתיקנו כמלח ההוא לצורך המועד:
ונראה להתיר הבשר והתבשילין המתוקנים במלח ההוא באכיל' דהגם דכתב מהר״ם מלובלין בתשובו' סי׳ ע״ח באחד שלקח כרוב מהחבי' בקערה והוליכו לבית אחר ושם נמצאת חטה והתיר הכרוב שבחבית דאמרי׳ כאן נמצא וכאן היה וכתב הרב מגן אברהם סימן תס״ז ס"ק ט"ז דאם נמצאת חטה בחבית אף הכרוב שבקערה אסור דאמרי' שמא היתה החטה קודם לכן בחבית וכו' ע״ש ולפ״ז מקום יש בראש דגם בנ״ד ליתסר דשמא החטה היתה בשק מקדם קדמתה:
אמנם לא דמי הא דידן דשאני התם בנדון מהר״ם מלובלין דאם נמצאת בחבית ושם חט"ה שור״ה כל החבית אסורה וכמ״ש מהר״ם מלובלין סימן צ״א ומגן אברהם שם ס״ק ל"ג ואז גם כרו״ב אחד מקצה הרי הוקצה אחד הנמצא אבל בנדון שלנו אין לאסור יותר מכדי נטילה כמ"ש הרב מג"א סי׳ זה ס"ק ז' ולפ״ז בשק הלזה הרי נראה לחוש דהמלח ראשון שביררו קודם הפסח לא נגע ולא פגע במטה דחטה זאת היתה בסוף השק ואלו התבשילין נעשו מהמלח שביררו לפני המועד:
וכי תימא דאכתי יש לדון שמא המלח הזה הן בעודנו אצל החנוני החטה הזו היתה סמוכה למלח שיש בו בתבשילין בשיעור כדי נטילה. אי מהא לא איריא דהרי איכא ס״ס אם החטה היא מוצאת מהשק או שמא מעלמא אתיא ונפלה בכלי שהיו מבררין בו. ואת״ל שהיתה מקודם שמא המלח שבתבשילין לא קרב אליה והיה רחוק מאד משיעור כדי נטילה. ותו דהרי נתבטל קודם פסח כי קודם פסח כבר ביררו המלח ונמצא נקי כל המלח שביררו וזה שבתבשילין מיניה הוי. ואף למאן דנהיג כמ״ד חוזר ונעור הנה בע״הק תו' אף מי שנוהג כן לא נהיג אלא בודאי לא בדאיכא ספיקא אי מעיקרא היה איסור ונתבטל. ותו דהרי אכלו ממלח זה וביבש ביבש יש להתיר כמ״ש הרב מג״א סי׳ תס״ז ס״ק ד׳. ותו דהרי איכא כמה רבוואתא דסברי דמלח הוי מי פירות כמ״ש הרב פר״ח בדין זה. וכן הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל׳ דחה סברת מאן דאסר במלח דהוא תולדת המים והסכים שאין דין המלח כמו המים ועמ״ש בס' ארחות חיים דף ע״ב ע״ד ודוק במ״ש שם משה הראב״ד ועיין ב׳ תמים דעים סי׳ ז״ן ודוק:
יב
כשהמלח מתלחלח הוא נכנס מעט בחיטים וכו'. הרב פר״ח הוכיח מהרא״ש והטור דסברי דמלח הוי כמי פירות ואח״כ כתב ומצאתי להרמב״ם פ׳ עשירי מטומאת אוכלין שכתב דמלח לא הוי תולדת המים אלא הוי כמי פירות שאינן מכשירין והוציאו מהתוספתא והכי נקיטינן בפשיטות ודלא כפסק המחבר ז״ל ומתוך מ״ש יתבאר לך שמ״ש המחבר לעיל סי׳ ק״ס דין י״ב שיש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד דליתא מדין מלח שנתבאר שם שנוטלין ממנו לידים וה״ה לשאר מי פירות עכ״ל:
וראיתי למופת הדור הרב מקראי קדש שכתב וז"ל והראיה שהביא הפר״ח שהמלח אינו מחמיץ אינו מחמיץ מדאינו מכשיר איני יודע איך תלוי החימוץ בהכשר דם וחלב יוכיחו שהן מכשירין כמ״ש שם הרמב"ם ואעפ״י כן אין מחמיצין כמ״ש סימן תס״ו נמצא שאין תלוי החימוץ בהכשר עכ״ל וק״ק דמאי איריא חלב ודם דנקט גם יין ושמן ודבש הם מי פירות שאינן מחמיצין והם מהשבעה משקין שמכשירין. ותו דמי שמכשיר אינו מחמיץ שמענו אבל מי שאינו מכשיר שיחמיץ לא שמענו. ותו דכונת הפר״ח לאו דחימוץ בהכשר תלי' דודאי לא נעלם ממנו הדבר הידוע. לכל דיין ושמן ודבש וחלב מכשירין ואין מחמיצין אך ראיתו היא דמאן דפליג סבר דמלח הוא תולדת המים ולכך הביא ראיה שכתב הרמב״ם דמלח לא הוי תולדת המים אלא הוי כמי פירות וכיון דלא הוי תולדת המים ודינו כמי פירות מוכח דגם לענין חימוץ לא דיינינן ליה כמים אלא כמי פירות ואינו מחמיץ זהו כונת הרב פר״ח ז״ל אבל לי ההדיוט אינה ראיה דהרי כתב הרמב״ם פ״ז דמקואות יש מעלין המקוה ולא פוסלין השלג וכו׳ והמלח וכו' לא מעלין ולא פוסלין שאר משקין ומי פירות וכו׳ והוא משנה שלימה פ״ז דמקואות והרי מפורש דלענין מקוה הפרש יש בין מלח למי פירות דהמלח הוא כשלג ומעלה המקוה משא״כ מי פירות דאינן מעלין את המקוה וכתב הרמב״ם ריש פי"א דמקואות כל העולה למדת מקוה כטיט הנדוק עולה לשיעור הרביעית שנוטלין בהם הידים וכ״כ פ"ו דברכות דין ד' כל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית. ומזה מוכח שדעת הרמב״ם דמלח דמעלה המקוה כטיט הנדוק כשר לרביעית של נט״י ומי פירות שאין מעלין המקוה אין נוטלין לידים ואין עולין לשיעור רביעית:
אמור מעתה מה לו להרב פר״ח לדחות ביד חזקה סברת האומר שאין נוטלין מים ראשונים אלא במים לבד דליתא מדין מלח וה״ה לשאר מי פירות ומה יענה להא דשנינו דלענין מקוה יש חילוק בין מלח למי פירות והרמב״ם תלה דין נט״י בעולה למדת מקוה ומשם מוכח דגם לנט״י יש חילוק בין מלח למי פירות וכדאמרן:
ומכאן תשובה למ״ש בס' יד אהרן סי' ק״ס שתירץ לקושית הרב פנים מאירות ח״א סימן ל״א ובחידושי זבחים דף כ״ג למ"ד דמי פירות כשרים לנט״י מאותה שאמר ר״ל שם בזבחים דכל המשלים למי מקוה לרביעית אינו משלים ותירוץ דההיא לתרומה ועוד ראיה דהרמב״ם הל׳ ברכות לא הזכיר מזה כלום ובפי״א דמקואות דמיירי לענין תרומה פסק ההיא דזבחים עכ״ד ונראה מדבריו שדעת הרמב״ם דמי פירות כשרים לנט״י לחולין ואמטו להכי מוקי לה לשמעתא דזבחים בנט"י לתרומה ופסקה פי״א דמקואות. ולא כן אנכי עמדי דהרי הרמב״ם כתב בהל׳ ברכות ומקואות דכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית ושמעת מינה דאשר לא יעלה למדת מקוה אינו עולה לשיעור רביעית ומי פירות אינן מעלין את המקוה ומוכח דסבר הרמב״ם דמי פירות אינם כשרים לנט״י וא״כ גם ההיא דר״ל דזבחים מסתמא גם בנט״י דחולין היא לדעת הרמב"ם וכך נראין דבריו פי״א דמקואות דבזה הדין איירי בכל דבתר הכי כתב כבר ביארנו בהלכות ברכות וכו׳ ודלא כהלח״מ פ"ו דברכות וס׳ יד אהרן שכתבו דהרמב״ם סבר דההיא לתרומה. וכך נראין בכ״מ פ״ו דברכות דעל דברי הרמב״ם שם כתב כל העולה למדת מקוה וכו׳ מייתי מ״ש פי״א דמקואות ושמעתא דזבחים ומשמע דבכל נט״י מיירי כדאמרן:
ועוד יש להעיר על הפר"ח דדוחה סברת מאן דפסל מי פירות לנט״י מדין מלח דכשר לנט״י ודילמא מאן דפסל מי פירות סבר דאין נוטלין במלח נמי וכן משמע לכאורה מדברי הראב״ד בספר תמים דעים סימן ס״ו שכתב וז״ל מים ראשונים אין השמן ושאר משקין מטהרין הידים וכו' ואני תמיה על היין מה נשתנה משאר משקין שהוא כשר לנט"י ואפשר מפני שרחיצת ידים ביין דומה לרחיצת המים וכו׳ ומי תותים ורמונים ושאר מיני פירות אין עליהם תורת משקה ולענין הכשר לענין רחיצה בפירותיהם ולא במשקין עכ״ל ומשמע דפסל מי תותים ושאר פירות לנט״י לפי שאינם מכשירים וכפ"ז להראב״ד גם מלח פסול לנט״י שאינו מכשיר. ומזה ק״ק על הרשב״א במשמרת הבית בית ששי סוף שער שני שחלק על הרא״ה שסבר דאין נט״י ביין ושאר משקין אלא במים כמקוה ותמה עליו שהוא סמך על דברי הראב״ד בהל׳ נט"י שמכשיר יין ותפס דבריו לעיקר והוא הנכון וכל מי פירות כשרין לנטילה והיינו שאין פוסלין המקוה בשלשה לוגין ובנותן סאה ונטל סאה עד רובו עכ״ד והרי הראב״ד שסמך עליו פסל מי פירות לנט"י. ותו ק״ק דמריהטא דלישניה משמע דנתן סאה ונטל סאה כשר לנט״י והוא הפך שמעתא דזבחים. אם לא שנאמר דהרשב״א מפרשה לנט״י לתרומה כמ״ש הלח״מ או למחטין כמ״ש הרב פנים מאירות בחידושיו לזבחים. אבל לומר דהרשב״א למקוה דוקא קאמר שזה דין מי פירות ומודה לנט״י דדוקא בהא דדוגמא בנתן סאה ונטל סאה פסולין לגבי רביעית לא נהירא דאם הן עצמן כשרים לנט״י לא מסתברא לפסול בנטל ונתן וכמ״ש הרב פנים מאירות. ומה שמכשיר הרשב״א מי פירות לנט“י צריך לדחוק דבהא פליג אהראב״ד ולא תפס לדברי הראב״ד לעיקר אלא ביין. או שנאמר דגם הראב״ד מכשיר והלשון הנז׳ יש בו ט״ס דהוא מגומגם ומ״מ אכתי יש להעיר על הפר״ח דדילמא מאן דסבר דאין נוטלין אלא במים ולא בשאר משקין פוסל גם המלח איברא דבשלשה הסברות שכתב מרן בש״ע סי׳ ק״ס בזה יש לעמוד ולברר מאן נינהו בעלי הסברות הללו וכבר האריכו בזה הרב שיירי והרב אליה רבה ובס' יד אהרן ואין כאן מקום לעמוד בעיקרן ובדברי האחרונים:
ולפי דרכנו למדנו דיש חילוק בין מלח למי פירות למקוה ולמ״ד גם בנט״י ואין ראיה ממ״ש הרמב״ם לענין הכשר דמלח הוי כמי פירות שאינם מכשירין ואף אנו נאמר דגם לענין חימוץ יש הפרש ואין ראית הפר"ח ראיה לדחות פסק מרן:
יג
מלח הנעשה ממים כמו של ע״הק ירושלם תו׳ נראה ודאי שדין מים יש לה ולא דין מי פירות. מורי הרב ז"להה בס' נחפה בכסף דף קע״ו ע״א: