ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תנד
א
דין א׳. לא בפת סובין ולא בפת מורסן וכו׳ הטור כ' משם רש״י דיוצאין בפת כלו סובין והר״ן תמה דהתנן דלא מיקרי לחם וכו'. והרב נחלת צבי הליץ בעד רש״י דלא כתב רש״י אלא פת קיבר והוא פת שמעורב עם הסובין וכו' עיין שם באורך שהביא ראיות . וכן ראיתי למורינו הרב בתי כהונה (בכתבתי) [בכתבי] הקדש אשר לו שתמה על הטור ומרן בזה והוכיח מדברי רש״י בכתובות דף קי״ב שפירש בהדיא סובין שהמכתשת מוציאה וכו׳ מורסן סובין היוצאין באחרונה קיבוריא קמח שאינו יפה שעושין ממנו פת קבור:
ב
בסובין ומורסן שבה וכו׳ יש מי שכתב שאם נטל את המורסן ואח״כ החזירו לתוכו הואיל ואינו מצטרף לחלה אין יוצאין בו י״ח וכתב בספר בית מועד ויראה לי הואיל ויש בו קמח יוצא בו י״ח. כ״כ מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי זל״הה בהגהותיו כ״י ועמ״ש מג״א וחק יעקב וחק יוסף ופר״ח ומ״ק ובס׳ דרך חיי׳ למהר״ח מאוסטרא דף ס״ח:
ג
דין ב׳. עיסת הכלבים וכו׳ כתב הרב עולת תמיד וז״ל מפרש הרמב״ם דאפי׳ היא ראויה למאכל אדם כיון שלא נתכוין להאכילה לאדם לא מיקרי לחם וכ״כ הרמב״ן דאפי׳ היא סלת נקי אם עשה לשם הכלבים פטורה וכו׳ ומ״ש המחבר ומסיים הטעם משום שאין זו משומרת הוא תמוה דא״כ למה פטר הר״מ עיסת הכלבים מחלה וצ״ע עכ״ל:
ומאי דהשוה הרב פירוש הרמב״ם להרמב״ן ק״ק דהם דחוקים דהא מילתא פלוגתא בירושלמי חד אמר שעירב בה סובין וחד אמר אפי' גלוסקין והרמב״ם בפי׳ פ״ק דחלה נקיט כמ״ד שעירב בה סובין והרמב״ן כמ״ד אפי' גלוסקין:
ותו יש להעיר בדבריו דמבין ריסי עיניו שכתב ומ״ש המחבר הטעם משום שאין זו משמרת וכו' מוכח שסבר דהני מילי מרן מפי עצמו אמרן וק"ק דאלו הם דברי רמב״ם בהל׳ חמץ ולפי דעתו הו״ל להקשות הר״מ מיניה וביה ולא על מרן תלונותיו. וראיתי למרן בכסף משנה פ״ו דבכורים שכתב דהרמב״ם פסק כמ״ד אפי' עשאה גלוסקין וכו׳ עש״ב ולדבריו קשה אמאי הוצרך הרמב״ם בדין זה שאין יוצאין בה ידי מצה שאינה משומרת ת״ל דאינו לחם ואינו חייב בחלה. והרב עולת שבת לאזכר מדברי מרן בכ״מ הנז':
אמנם נראה דדעת הרמב״ם בחיבורו ובפירושו שפה אחת ודברים אחדים דפ״ק. דחלה בפי' המשנה פירש הרמב״ם כמ״ד שעירב בה סובין ולדעת זה אם עשה גלוסקין אף לשם כלבים חייב בחלה. ומתני׳ נקט ואינו יוצא י״ח בפסח בנדון זה וכייל חובת מצה בהדי אינך וטעמא במצה שאינו לחם. אך ס״ל להרמב״ם דלחובת מצה אפי' אם עשאה גלוסקין ולשם כלבים הגם דחייב בחלה אינו יוצא י״ח בפסח מטעם שאינה משומרת ולמד זה ממ״ש בש״ס פ׳ כל שעה חלות תודה ורקיקי נזיר אינו יוצא י״ח דאמר קרא ושמרתם את המצות וכו' וכמ"ש הרב פר״ח אלא דמשנתנו דבעי למנקט כללי לא איירי בהא ובהכי סלקי שפיר דברי הרמב"ם בפירושו ובחיבורו והיו לאחדים. ועמ״ש הרב פר״ח ודוק היטב:
ד
דין ד׳. אין אדם יוצא י״ח במצה גזולה וכו' יש מי שפסק שאם הוציא מצה מהר״י לר"הר אינו יוצא בה י״ח בפסח כי לא ימצא חלוק בין זו למצה גזולה. מס׳ בית מועד. ועיין בי״ד סי׳ ש״מ דין כ״ח. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי זל״הה בהגהותיו כ״י:
שוב ראיתי שהרב פר״ח נמי בדין זה הביא דברי ספר בית מועד והשיג עליו והביא ההיא די״ד סימן ש״מ שרמזה מז״ה זל״הה ועמ"ש לקמן סי׳ תרמ״ו דוק והאריך: