אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תלב

סימן תלא

א

דין א׳. על ביעור וכו׳ כתב בספר חק יוסף דטעמא דלא אמרינן לבער היינו דקאי על הביטול נמי ומשום הכי אמרו על ביעור שהוא לשון רבים לכלול הביטול אבל לבער לשון יחיד עכ״ד ואיני יודע מאי לשון רבים ולשון יחיד איכא הכא ושותיה דמר לא גמירנא:

ב

הגהה. כל זמן שלא יסיים בדיקתו. עמ״ש בשו״ת מהר״ר זיסקנד רונטנבורג סי' ח':

ג

הרא״ש כתב דלא יברך שהחיינו על הבדיקה דסמכינן אזמנא דריגלא מידי דהוה אעשיית סוכה והקשה עליו מהרש״ל דלא דמי לסוכה שאינו חייב לישב אלא ברגל אבל בדיקה וביעור אזדו להו מקמי הרגל ולפי שעה נזדמן לי' ספר קרבן נתנאל וראיתי שם שכתב על קושית רש״ל לק״מ כפי המרדכי שהביא ב״י סימן תרמ״א עכ״ד עש״ב וק״ק דרש״ל מקשה על הרא"ש והרא״ש לא סבר בטעם סוכה כמרדכי ומאי קאמר על קושית רש"ל על הרא״ש לק״מ הרי דבריו לא יצילו להרא״ש כי אם יש בהם בנותן טעם לדעת המרדכי. והרב פר״ח הסכים לברך והמנהג שלא לברך. ומצאתי בנמקי פסחים כ״י משם הריטב"א דיש מקומות שאומרים זמן ואין לבטל מנהגם:

ד

ויזהר שלא ידבר וכו׳ ואם הפסיק בשיחה חוזר ומברך ורבינו האיי גאון כתב ירושת אבות היא שלא יסיח עד שיגמור ובדין הוא שיעשה כן כדי שלא יבא לידי הסח הדעת אבל א״צ לחזור ולברך וכ״כ הראב״ד וכן נראה דעת הרמב״ם מז״ה מהר"א אזולאי זלה״ה בהגהותיו כ״י משם בית מועד. ובספר שבלי הלקט כתב מי שבירך על ביעור חמץ אין להפסיק ולשוח עד שיבטל וכתב בגליון הרב מהר״ר מנחם די לונזאנו נ"ל מנחם טעם גדול לזה שהרי הביטול מן התורה והבדיקה מדרבנן ואם סח בנתים הוי יציבא בארעא וגיורא בשמיא כלומר על הבדיקה שהיא מד״ס אמר אקב״ו ועל הביטול מצות עשה מהתורה ולא כלום:

ה

דין ב׳. הגהה. ונוהגים לתת פתיתי חמץ וכו'. כתבו הגאונים כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם לא ימצא חמץ דמ״מ ביעור חמץ הוא שמחזר אחריו לבערו ויברך. מז"ה בהגהותיו כ״י משם ס' תניא:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה