ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תכג
א
דין ג'. ועומדים להתפלל תפלת מוסף וכו' פירוש קצת לשונות שבנסח המוסף עיין בדרשות מורינו הרב הגדול מהר"י זאב״י זלה״ה דף י״ט ולהרב המגן בספר קרבן חגיגה דף מ״ג ועיין בית דוד סי׳ תקכ״ו:
ב
מוסף של ר״ח רחל אמנו תקנתהו שצפתה ברוח הקדש שעתידות נשי המדבר שלא ליכשל בעגל ורמזה שמה בר״ת ראשי חדשים לעמך. הרב מהר״י לינגו בכ״י בשם ליקוטים ישנים:
ג
ואומר כתר וכו' בנסח כתר בר"ח יאמר נא ועמך ישראל ובשבת וי״ט עם עמך ישראל דבשבת וי״ט ישראל הם עיקר ולהכי אמרינן עם עמך ישראל עפ״י המדרש. הרב מהר״ד גרשון הביאו בספר גן המלך סי׳ קל"ד. וראיתי להגמ"יי פ"ג דת״ת שכתבו וז״ל יפה ת״ת עם דרך ארץ פירש ר״ת דרך ארץ עיקר כדאמרינן בהחולץ דף ל״ח מדקתני יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ש״מ יורשי האב עיקר וכו׳ אבל ר׳ אלחנן היה אומר דאדרבא עיקר היא תורה וכו׳ ודיוקא דהחולץ ליתא דלא דייק התם אלא ממשנה יתירה דקתני יחלוקו יורשי הבעל וכו' ולא קתני יחלוקו סתמא וכו' עכ״ל ובתוס׳ ישנים בסוף יומא כתבו על מה דדחי ה״ר אלחנן דיוקא דהחולץ ולא ידעתי מה ר״ל דהא אם היה מאריך בלשונו יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב לא הוה דייקינן מידי וא״כ על כרחין מלשון עם דייק ולי נראה כי הול״ל יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב ועם יתור לשון הוא לדקדק כן אבל אי תני יפה ת״ת עם דרך ארץ אין זה יתור כי לא היה לשון לשנות יפה ת״ת ודרך ארץ דהוה משמע או זה או זה קאמר עכ"ל ובדפוס זה יש ט״ס:
ודע דלפום מאי דגרסי' בהחולץ דף ל״ח ע״ג בנסחתנו דברי רבינו אלחנן ותוספו' ישנים לא סלקי שפיר דהכי אתמר התם אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל ש״מ ולפי גירסא זו דקמן אין מקום לדברי רבינו אלחנן דדייק מדלא תני סתמא ולא לדברי תוספו' ישנים דדייק מדלא תני יורשי הבעל ויורשי האב דבפירושא אתמר דדייק מדקתני עם יורשי האב ולא קתני עם יורשי הבעל וזה מוכח כדברי ר״ת. ופשיטא דה״ר אלחנן ותוס' ישנים לא גרסי כגירסתנו:
ומה שהקשו תוספות ישנים על ה״ר אלחנן דאם היה מאריך בלשונו יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב לא הוה דייק מידי ועל כרחין מלשון עם דייק אפשר לישב דברי ה״ר אלחנן דממשנה יתירה הוה דייקינן דלא קאי אלא אחדא בבא ומסתברא דבכתובה לא פליגי. ופוק חזי דהש״ס דייק ממשנה יתירה הפך משמעות לשון היתור כדדייק בריש הוריות מדקתני ראוי להוראת משנה יתירה דאף גמיר ולא סביר סביר ולא גמיר הגם דראוי להוראה גמור וסביר משמע:
עלה בידינו דלר״ת עם עיקר ולה״ר אלחנן נראה קצת דעם טפל. ולתוספות ישנים עם עיקר כשהוא מיותר. ובספר ארחות חיים ובכלבו כתבו משם ה״ר יוסף דלהכי אמרינן במוסף מלאכים עפ״י המוני מעלה עם עמך ישראל לומר שישראל הם עיקר המדרש וכו׳ ובס׳ גן המלך סימן הנז׳ הביא דברי הכלבו. ופשטן של דברי א״ח והכלבו כדברי ר״ת. ומצו אתו כדברי תוס׳ ישנים נמי דבמוסף עם יתר דמצי לומר ועמך ישראל:
ק״ק על מהר״ד גרשון ומר״א הלוי דלא זכרו דברי ר״ת ורבינו אלחנן כי דברי ר״ת עזרם ומגינם. וגם דעת תוס' ישנים להם חומה מימינם. אבל דברי ה״ר אלחנן פל״ג לשונם דסבר דעם טפל והיה נראה דזו דעת רבינו חננאל והסכימו עמו הרשב״א והר"ן בחידושי חולין דף ז׳ דהא דתניא אשת חבר טוחנת עם אשת ע״ה איירי דהתבואה של חבר ואשת ע״ה טפלה:
אבל ק״ק דהתוס' שם בחולין כתבו דר"ת פירש כר"ח ולר"ת נראה דסתם עם הוי עיקר מדמהדרי הגמי״י ותוס׳ ישנים ליתובי הנך דוכתי דהוה משמע דעם והא הכא עם אשת עם הארץ לר"ת טפלה:
אמנם ראיתי להר״ש פ"ז דטהרות שפירש כר״ח ור״ת וכתב מצינו עם שהוא טפל כה״ג כדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת וכדאמרינן יפה ת״ת עם דרך וידוע שהתורה עיקר עכ״ל משמע דפשט עם שהוא טפל ואפשר דזו שיטת הרשב״א והר״ן ולדעת זה מ"ש בהחולץ דייקא נמי עם יורשי האב הכוונה דסתם עם על הרוב עיקר:
ד
יש מדקדקים בנסח מוסף שאין אומרים ב׳ פעמים אחד דהיינו ה׳ אחד אחד הוא אלהינו דהוי כאומר שמע שמע וכו' מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי זל"הה בהגהותיו כ״י: