אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תכב

שיורי ברכה

א

דין א'. בערבית אין מחזירין וכו' הרדב״ז בתשו' סי׳ תקס״א כתב דאף במקום שאין מחזירין כגון ערבית דר״ח אם נזכר קודם שהתחיל מודים אינו חוזר הברכ' אבל אומרו שם בין ברכה לברכה. אבל מרן סי' רצ״ד פסק דמיד שסיים הברכה אין לו לחזור ומשמע דאינו מזכיר כלל וכן עיקר וכן הסכים בס' אליה רבה סי' קי״ד ס״ק ז׳. ועיין מאי דדייקינן בעניותין לעיל סי׳ קפ״ח אות ז' בתשובת הרדב״ז הלזו בס״ד:

ב

בין שר״ח יום אחד בין שהם שני. ימים וכו' לאפוקי סברת ארחות חיים דסבר דבליל שני מחזירין וכבר תמה עליו בב״י דהוא הפך פשט דברי הגמ'. והרב תפארת שמואל תמה על מרן שלא זכר שהתוס׳ דחו סברא זו וק"ק עליו דהו״ל להקשות על מרן עוד דהתוס' לא דחאוה אלא מכח הסברא ומוכח דמהש״ס אין הכרח וכ״כ מהר״ש יונה סי׳ נ״ג והפר״ח:

ג

שחרית ומנחה מחזירין אותו וכו׳ מי שנזכר ברצה שהוא ר״ח ואחר שסיים תפלתו נסתפק אם אמר יעלה ויבא חוז׳ אף דברצה זכר ר״ח ודאי תכף שכח וסירכיה נקיט שלא אמר יעלה ויבא. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ ע״ה:

ד

אם אמר בשמע קולנו בקשה שהזכיר בה ר״ח ושכח ולא אמר יעלה ויבא א"צ לחזור. בתשובות שבסוף ליקוטי הפרדס. ד״א דף כ״ג ע״ג:

ה

דין ב'. וקורין הכל וכו' אין לטעום קודם קריאת ההלל למי שיוכל אבל מאן דחליש לביה אף חסידות ליכא. ש״ות שאלת יעבץ סי׳ מ׳:

ו

דין ז'. מצות קריאת ההלל מעומד. הרב פר״ח גמגם בטעם שבלי הלקט מקרא דהללו עבדי ה׳ שעומדים דקרא הכי קאמר הללו עבדי ה׳ שכבר הם עומדים ולא שיעמדו בשביל ההלל. ויש לישב דאלמלא מצות הלל מעומד למה לו להזכיר שעומדים אלא פירושא דקרא דמאחר שהם עומדים להם יאתה לקרא הלל דמצותו בעמידה והרב הלבוש כתב מצות קריאת הלל מעומד שכן כתוב בו הללו עבדי ה' וכתיב כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ ונראה שהבין דמה שכתוב בשבלי הלקט הוא ממזמור קל״ד הנה ברכו ה׳ העומדים בבית ה' ומשום דהוקשה לו דשם לא כתיב הללו פירש דהכונה דכתיב בהלל הללו עבדי ה' וכתיב במזמור קל״ד כל עבדי ה׳ העומדים ואם לכך כיון קשה דלא זכר פסוק מזמור קל״ה שהוא מה שהביא בשבלי הלקט וס׳ תניא הללו עבדי ה' שעומדים:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה