אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תגל

סימן תלב

א

דין א׳. צריך שתהיה לאור הנר וכו׳ אע״ג דקי״ל בי״ד סי׳ קצ״ו דין ד' דהאשה בודקת לאור החמה ולא לאור הנר וכ״כ הרמב"ם פ"ה דאסור ביאה דאין בודקין דם אלא בחמה והגם דהרשב״ץ ברמזי נדה סוף פ״ב כתב דרואין בלילה לאור הנר והרב בית דוד בי״ד סימן צ״ה כ׳ צ״ע אם רואין דם בלילה. מ״מ אנן בעניותין בהגהותנו להרמב״ם עמדנו על דבריהם ועל סוגיות ירושלמי ובבלי ושם מבואר דהעיקר כמו שפסק הרמב״ם דאין רואין אלא בחמה ולא לאור הנר ואלו הכא צריך שתהיה הבדיקה לאור הנר ואמור רבנן בטעמא דאור הנר יפה לבדיקה:

כבר תירץ הרב מנחת יעקב בביאורו להלכות נדה שם סי' קצ״ו דשנא ושנא בדיקת חמץ אי משום חורין וסדקין דיש דשכיח חמץ בגוייהו ואור הנר אהניא להו ואי משום דפרורי חמץ יש בהם ממש משא״כ מראה דם דבריו בירורים:

ב

ולא לאור החמה וכו׳ הטור כתב ולאור החמה אפי׳ אם בודק ביום וכו׳ והוו בה רבנן קדישי מרן והרב בית חדש לדעת באר״ש מה הלשון אומרת אפי' אם בודק ביום וברוח מבינתם האריכו למעניתם בפירושם אך המעיינים ישר יחזו פנימו שהם דחוקים:

והטיב אשר דיבר הרב שיירי כנ״הג בפירוש דברי הטור ואני בעוניי אוסיף נופך בתוס׳ קצת ביאור בשיעור לשון הטור דכוונת הטור שהבדיקה צריך שתהיה לאור הנר אפי׳ אם בודק ביום שהנר אינו מבהיק יפה כמה שכתב בירושלמי לא כמנהר בליליא מנהר ביממא אפילו הכא צריך לבדוק ביום לאור הנר אם לא בדק אור לארבעה עשר. אלא שהטור באומרו לאור הנר קאמר לאור הלבנה ולא לאור החמה הוצרך לפרש היכי דמי לאור לאור החמה שמבואר הוא ממה שיכתוב תוך כדי דיבור ואחר זה כתב ואפילו אם בודק ביום חוזר אל העיקר שהתחיל דצריך לאור הנר וע״ז אמר אפי' אם בודק ביום. ומבואר שכך כוונתו ממה שסיים אפ״ה צריך לבדוק לאור הנר:

ולפי דרכנו מ״ש הטור ולא לאור הלבנה ולא לאור החמה בדיבור אחד נאמרו ובהדי הדדי הוו קיימו ודלא כמו שכתב הרב שיירי כנה״ג בפרט זה כאשר אחד הרואה בעיניו יראה. ועמ״ש בספר מקום שמואל סימן ט״ו ס"ו. ושוב ראיתי שכ״כ בספר יד אהרן משם מהר״ם מטיבולי:

ג

ואכסדרה שאורה וכו׳ פירש הרב מגן אברהם בנויה על גבי עמודים ואין לה כתל וכתב הרב חק יעקב על דבריו היינו אכסדרה רומיתא שב״שס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה שלשה דפנות כמבואר בש״ס דבתרא דף י"א ובתוס׳ שם וכו׳ וא״כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי גם כן כי האי גוונא ויש לה גם כן אורה הרבה כיון שדופן רביעי פתוח לגמרי ולא ידעתי מאין יצא לו פירוש אחר על אכסדרה שבכאן וכ״כ ריא״ז פיר׳ אכסדרה כמה שכתב עכ״ל ומוכח מדבריו דאכסדרה רומיתא היא פרוצה יותר מסתם אכסדרה דרומיתא היא בנויה על עמודה כמ״ש הרב מגן אברהם ואלו סתם אכסדרה יש לה שלש דפנות:

ודבריו משים לשמוע דממקום שבא סוגית בתרא משם אתה למד להפך סוגיא הנז' הוכ״ח תוכיח דאכסדרה רומיתא יש בה תוספת בנין יותר מסתם אכסדרה דהרי התם בסוגיא מוקי הא דתניא שערי אכסדראות יש להן ד' אמות באכסדרא רומיתא אבל בסתם אכסדרא אמר רב הונא דאין לה ד' אמות דאפשר דעייל לגואי ומפרק:

וכן מתבאר בערוך ערך אכסדרה ומדברי רש״י ותוס' בסוגיות בתרא הנז׳ דאסדרא רומיתא יש בה איזה תוספת בנין נוסף על סתם אכסדרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזו היא שקשה על הרב חק יעקב דאזיל בתרא איפכא דרומית אין לה כתל כלל וסתם אכסדרה יש לה שלש כתלים:

ומריש הוה אמינא דט״ס נפל בדברי הרב חק יעקב וצ״ל והיינו אספלידא שבש״ש דאספלידא אין לה כתלים לדעת הרמב״ם כמ״ש מר בב״י י״ד סימן רפ״ו ובכסף משנה ע״ש באורך אבל לשונו לא מוכח הכי כמבואר:

הגם הלום ראיתי אחרי רואיה בספר חק יוסף שהשיג על הרב חק יעקב דמ״ש היינו אכסדרא רומיתא ליתא בין לרש״י בין לתוס'. ודברי הרב בכלל דברינו הנתנין למעלה:

ואחזה אנכי להרב חק יוסף שכתב עוד וז״ל גם מ״ש הח״י א״כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי גם בכי האי גוונא ליתא דהרי התם נמי קתני סתמא שערי אכסדראות ומ״מ מוקי הש״ס באכסדרה רומיתא וכו׳ ולפ״ז יפה כתב במגן אברהם כיון דמסתמא קתני אכסדרה אזלינן לחומרא ומפרשינן באכסדרא סתם כפירש״י ונ״ל דהמ״א הוציא דבר זה מלשון הרי״ף והרא״ש שכתבו אכסדרא דנפיש נהורא והרמב״ם והב״י ושאר פוסקים כתבו ואכסדרא שאורה רב הרי דמפרשי באיזה אכסדרה אמורא שיש תלתא מיני אכסדרא לכן מפרשי

שאורה רב והיא בנויה על גבי עמודים עכ"ל:

ומה שהשיג על הרב חק יעקב דהרי התם תניא סתמא אכסדראות ומוקי לה ברומיתא אינה השגה חדא דשאני התם דמוקי לה תלמוד' בהכי משא״כ היכא דתני סתמא ותלמודא שתיק משתק דאית לן לפרושה כסתמא דמילתא ולא משום דאשכחן אוקמא בש״ס בדוכתא נילף מינה דכמה אוקמתי דחיקי מוקי תלמודא ולא איתמרו אלא בדוכתייהו והבו דלא לוסיף עלייהו. ותו דהתם אף דתני סתמא איכא למימר דהתנא סמיך שנבין דהוי רומיתא דאין לה ריוח כהנך אכסדראו׳ דעלמא ואין טעם לדבריו אלא באכסדרא רומיתא ומשום הכי תני סתמא:

ואשר יצא לישע הרב מגן אברהם והסכים עמו נראה דבכל זה לא יגהה מזור שהרי מדברי התוס' פ״ק דבתרא דף ז׳ ודף י״א בשם ר״י ובסוכה דף י"ח משם ר״ת ור״ח ומדברי הערוך ומדברי הרב הנמקי הל' מזוזה ושאר פוסקים מוכח דסתם אכסדרה יש לה שלש דפנות ואין לה דופן רביעי. ואע״ג דמדברי רש״י פ"ק דבתרא דף י״א מוכח דסבר דסתם אכסדרה אין לה דפנות. הרי אשכחן לרש״י גופיה בבתרא דף כ״ה ובסוכה דף י״ז ע״א ובמנחות דף ל״ג דפירש דאכסדרא יש לה שלש דפנות ואין לה דופן רביעי כמו שכתב התוס' וסיעתם. ומאחר עלות כן הדבר קשה על הרב מג״א מאן שם לי' לפרש הכי ולא עוד אלא דכתבה בפשיטות כאלו הוא דבר פשוט בעצמו והרי הוא כמבוא״ר ואינו כן דחל עליו חובת ביאור מנא הא מילתא:

ומאי דכיפי תלי לה הרב חק יוסף דדייק הכי ממ״ש הפוסקים שאורה רב לאו דוקיא היא כל עיקר דגם אכסדרה בעלת שלש דפנות ואין לה דופן ד׳ אורה רב כמ"ש הרב חק יעקב וכ״כ התוס׳ בפי' בבתרא דף ז׳ והוא פשוט והחוש הוא העד הלכך דברי הרב חק יעקב עיקר וכן ראיתי שהסכים הרב אליה רבה וכזה ראיתי להרשב״ץ שכתב במאמר חמץ דף כ״ד ע״ד אכסדרה שהיא רחבה ופתוחה ברוח רביעית נבדקת לאורה. ומסתיין דהדבר מפורש יוצא מפי שני גדולי הדור מרבוואתא קמאי ריא"ז והרשב״ץ בדין זה עצמו. ועוד בה שלישיה כי כן ראיתי בס׳ ארחות חיים דף ע' ריש ע״ג שכתב פירוש הוא מקום פרוץ מרוח רביעית והאור שולט בו ע״כ ומאחר שכן נקטינין דאכסדרא בעלת שלש לאורה נבדקת תחת שלש אוריין תליתאי מרבוואתא קמאי דסברי הכי ותו לא מידי:

ב

אם בדקה לאור החמה דיו וכו' הוא ל׳ הרמב"ם והרב ב״ח כתב דפלוגתא דרבוואתא הוא לרש"י והרי״ף אף ביום י״ג בודק אכסדרה לאורה לכתחילה ולדעת הרמב"ם וסמ״ג וסמ"ק אפילו ביום י״ד לכתחילה לא יבדוק אלא לאור הנר (הנר) ולדעת הרא"ש ורבינו ירוחם בי״ג לא יבדוק אם לא בדק אור לי"ד בודק ביום לכתחילה לאור החמה. והרב פני יהושע בשיטתו עמד על דברי רש״י ומוקי לה ביום י״ג וכתב דבחנם השיג הפר״ח עש״ב והא דיום י״ג נאמרה מהרב ב״ח ולא נעלם זה מהפר״ח ודוק:

ובאמת דיש מקום דלא לאפושי פלוגתא ולומר דגם דעת הרי״ף והרמב״ם כהרא״ש ור״י וכמ״ש הרב פר״ח והרב מגן אברהם והרב שיירי כנה"ג אלא דהרב שיירי ומגן אברהם לא כתבו שזה דעת הרי״ף ומסתברא כהרב פר״ח אי משום דלא לאפושי פלוגתא דעל הרוב הרמ״ם כשיטת הרי"ף ותו דאם איתא דהרי״ף סבר כרש״י לא הוה שתיק הרא"ש מינה. וראיתי לרבינו מנוח בפירושו להרמב״ם שכתב דדעת הראב“ד. כרש״י וק״ק דכיון דדעת הרמב״ם דאכסדרה בדיעבד דוקא נבדקת לאורה למר כדאית ליה ולמר כדאית אמאי הראב״ד לא השיגו ומה גם דאם הראב״ד משמע ליה הכי מסוגיא דשמעתא ודאי הוה מפרש גם דברי הרי״ף בשיטתו והו״ל להשיג על הרמב״ם:

הן אמת דהרב לח״מ כתב דהגם להרמב״ם נבדקת האכסדרה לאורה ומ״ש אם בדקה לאו דוקא ולפ״ז מצינן למימר דכך סבר הראב״ד בדעת הרמב״ם ומשו״ה לא השיגו. אמנם העיקר בדעת הרמב״ם דבדיעבד דוקא קאמר דאיהו דייק טובא בלישניה ועל הרוב נקט ל' התנא או האמורא והכא דקדק לשנות לשון המימרא לאשמועינן דבדיעבד מיירי וכ״כ רבינו מנוח וכל האחרונים בדעת הרמב״ם דדיעבד קאמר אלא דבדיעבד דנקט פליגי האחרונים כמבואר:

שוב ראיתי להראב״ד בספר תמים דעים סי׳ רמ״ה בהשגותיו למאור דמשמע מדבריו דאכסדרה לאורה נבדקת היינו כשעבר ולא בדק אור לי״ד ע״ש וא״כ אין דעת הראב״ד כדעת רש״י כאשר המעיין צדיק יבחן בדבריו הנז׳ ובדברי רש״י. ומזה ראיה דכך הבין הראב״ד בדברי הרמב״ם דדיעבד דנקט ה״ד אם לא בדק בלילה אבל ביום י״ד לכתחילה נבדקת האכסדרה לאורה וכמ״ש הרב פר״ח וסיעתו ומשו״ה לא השיגו להרמב״ם.

ואתה תחזה מדברי הרב מגן אברהם ושאר אחרונים דמוכח דמפרשי דעת מרן בדין זה כדתרגמוה ללישנא דהרמב״ם דדיעבד דנקט היינו דלכתחילה בודק האכסדרה אור לי״ד כמצותה אך אם לא בדק בלילה וצריך לבדוק ביום י״ד אז בודק האכסדרה לכתחילה לאור החמה וכדמוכח לשון רבא דקאמר אכסדרה לאורה נבדקת דמוכח לכתחילה כמ״ש הרב פר״ח ושאר אחרונים ודלא כהרב בית חדש שפירש נבדקת בדיעבד מדלא קאמר בודקין אותה דודאי נבדקת לכתחילה משמע וגם דעת מרן הכי לדעת האחרונים:

ברם אנן בעניותין אסתפק לן דעת מרן ואגב ריהטא משמע לי דדעתו ז״ל דגם ביום י״ד לכתחילה דינא הוא דבודק האכסדרה לאור הנר שהרי לשון הש״ע בדין זה כן הוא ואם עבר ולא בדק ליל י״ד כשבודק ביום לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר ואכסדרה אם בדקה וכו' וכיון דהרב מרן בבודק ביום י״ד עסיק ואתי ועלה כתב באכסדרה דיעבד משמע דאפילו ביום י״ד לכתחילה בודק האכסדרה לאור הנר ובשלמא בלשון הרמ׳ דכתב סתמא ולא לאור החמה מצינן לפרושי דמשו׳ דנקט סתם לא לאור החמ׳ הוצרך למנקט דיעבד באכסדרה שלא נימא דאכסדרה בודקין בי״ג לאור החמה או מניחין לכתחילה האכסדרה שלא לבודקה אור לי״ד כדי לבודקה ביום י״ד אמטו להכי נקטה דיעבד אבל מרן דמיירי ביום י״ד ונקט דיעבד באכסדרה משמע דאף ביום י״ד לכתחילה יבדוק האכסדרה לאור הנר. ואם נפשך לומר לא חש מרן בהכי דאין סברא דביום י״ד יבדוק אכסדרה לאור הנר דעין רואה שרגא בטיהרא חסורי מחסרא ואור החמה יהי' שבעתים באכסדר' מנר קטן ומשום דמילתא דפשיטא היא לא דקדק מרן למנקט דיעבד דאין ס״ד להצריך לכתחילה נר קטן ביום באכסדרה. הא לאו מילתא היא דאיכא למימר דלא פלוג רבנן ובשגם אור החמה טפי מעלי באכסדרה כל מדות חכמים כן שלא נתנו דבריהם לשיעורין וכמ"ש המרדכי ומאחר שכן השתא דמרן מיירי ביום ונקט דיעבד מוכח דגם אכסדרה וביום י״ד לכתחילה יבדוק לאור הנר:

ועוד נראה להכריע שדעת מרן כן ממ״ש הוא עצמו בכסף משנה וז״ל תימה דבגמ' אמרינן לאורה נבדקת ומוכח התם דלכתחילה קאמר ומדברי רבינו נראה דוקא דיעבד וכתב ה״ר מנוח דמשמע לרבינו דלכתחילה צריך לבודקה בלילה מפני שבני אדם מצויים בבתיהם אע״ג דליכ׳ טענה דאור הנר יפה לבדיקה ותו שהרי הכל בכלל אין בודקין לאור החמה דאיתא בירושלמי עכ״ל:

וחזיתיה למופת הדור הרב מקראי קדש דף פ״ז שכתב על דברי מרן הללו וז״ל קשה מ״ש בכלל אין בודקין לאור החמה דירושלמי וש״ס דילן נמי קאמר אין בודקין לאור החמה וי״ל לפי שרב נחמן בר יצחק נתן טעם על מה שאמרו אור לארבעה עשר בודקין בשעה שבני אדם מצויים ואור הנר יפה ובריתא זו לא אמרה רק אור הנר יפה לא ס"ל טעם דמצויין בבתיהם לכן יבדקנה ביום לכתחילה ולדידן דס"ל תרי טעמי לא יבדקנה לכתחיל׳ מש״ה הביא הירוש' דאין לאוד החמה ולא סיימו אור הנר יפה מוכח דסבר תרי טעמי ולכתחיל׳ לא יבדוק מטעמא דמצויין ומ״ש רבא לאורה נבדקת היינו אחר שלא בדק בלילה יבדוק ביום לכתחילה עכ״ל וק״ק דאי כוונת ה״ר מנוח בהבאת הירושלמי היינו משום דסבר טעם מצויים בבתיהם הרי זהו טעמא קמא דכתב ומה בא להוסיף טעם שני במ״ש ותו שהרי הכל וכו׳ ואם כוונתו להוכיח דהירושלמי סבר הכי הול״ל על טעם ראשון והכי מוכח בירושלמי ולא לעשות טעם נפרד ולומר ותו וכו'. ועוד דמאחר דאמוראי דתלמודין הכי סברי תו לא צריכנא דהלכה כאמוראי בתראי דתלמודין תדיר. ותו דכיון דרב נחמן בר יצחק סבר דטעם עיקר התקנה דתקון רבנן היינו נמי מטעם שבני אדם מצויים וטעמא טעים למשנתנו מסתמא הכי מפרש לכלהו תנאי ואין ראיה מהבריתא דתלמודין דקתני אור הנר יפה דלא סבר לטעם מצויים דהתנא שונה לשון קצרה. ותו דהבריתא הלזו קתני דאין בודקין לאור הלבנה ולאור אבוקה והני בי תרי כי מעטו לאו מטעם בני אדם מצויים דלבנה ואבוקה בשעה שבני אדם מצויין נמי אלא דאימעיטו מטעם אור הנר יפה ומשום הכי קתני טעמא דאור הנר יפה דוקא. ותו דאי אמרת דבריתא דתלמודין לא סבר טעם בני אדם מצויין הגם דבריתא דירושלמי סתמא קתני ואין בה בנותן טעם ניחא לן דלא למשוי פלוגתא בין הבריתות דבבלי וירושל׳. ותו דהרי בירושלמי אמרו עלה דהא דקתני אין בודקין לאור החמה וכי יש חמה בלילה הדא אמרה אף ביום צריך לבדוק לאור הנר וכיון דמוקמינן לה בבודק ביום א״כ מאי קאמר הרב הנז׳ דבבריתא דתלמודין לא קתני טעמא דמצויים בבתיהם ומוכח דלא סבר הכי הרי בהני תלת מילי דקתני דאין בודקין לאור החמה ולאור הלבנה ולאור אבוקה לא שייך טעמא דמצויים דלבנה ואבוקה ישנם בשעה שמצויים וכדאמרן ואור החמה יהיה כשלא בדק אור י״ד דבודק ביום ולא שייך טעמא דמצויים דעכ״פ הא עבר ולא בדק בלילה והאידנא בכל גוונא לא שכיחי וא״כ תנא דבריתא מוכרח דלא למנקט טעמא דמצויים ונפל היסוד:

ומה שסיים הרב הנז' דמ״ש רבא לאורה נבדקת היינו דמאחר שלא בדק בלילה יבדוק ביום לכתחילה ובזה תירץ מה דקשיא ליה ברישא דלדעת הר"מ מאי פריך הש״ס מרבא הא בדיעבד קאמר כאשר הרואה יראה. אכתי יש להעיר קצת דסוף סוף לימא דאין בודקין לאור החמה קאי אאכסדרה ור״ל דאין בודקין בי״ג או אין מניחין לכתחילה ליום י״ד רק יבדוק אוד לי"ד כדתקון רבנן מטעם שבני אדם מצויין ולא תיקשי מרבא דנבדק' לכתחילה הוי דההיא אם שגג ולא בדק אור לי״ד דצריך לבדוק ביום י״ד אז לכתחילה יכול לבדוק לאור החמה אכסדרה ביום י״ד. ואין לומר דלא ניחא ליה לש״ס לשנויי הכי משום דמשמע ליה דאור החמה דבריתא דומיא דאור לבנה ואור האבוקה דתני בהדה דהנך אף בדיעבד אינה בדיקה וכמ״ש הרב בית חדש לדרכו.

חדא דהרב מקראי קדש לא דרך דרך זו כדמשמע מקושיתו ותירוצו. ותו דאנן לדברי ה״ר מנוח קיימינן והוא כתב דאכסדרה בכלל אין בודקין לאור החמה היא וכפ״ז הרי אור החמה חלוק מאור האבוקה ואור הלבנה דגבי אכסדרה בדיעבד מהני משא״כ הנך דלעולם אינה בדיקה. ויש לדחות:

האמנם בפירוש ה״ר מנוח דקמן שם כתוב כמו שהביא מרן משמו וסיים ומיהו בגמ' אמרינן ואכסדרה דנפיש נהורא בודקין אותה אף לאור החמה ומשמע דאף לכתחילה וכן דעת ודעת הראב״ד עכ"ל הרי עין רואה דה״ר מנוח אינו מפרש בדרבא כדתרגמה הרב מקראי קדש שאחר שכת׳ טעמו של הרמב״ם הוקשה לו ממ״ש הש"ס באכסדרה ולא משני מידי לדעת הרמב״ם והו״ל לומר דמאי דנקט לכתחיל׳ הש"ס באכסדרה היינו בשגג ולא בדק אור לי״ד כמ״ש הרב מ"ק. אלא מוכח דכונתו דלדעת הרמב״ם קשיא מלשון הש״ס דמשמע לכתחילה או כונתו שדעת הרמב״ם דמכח הנך טעמי נדחק הרמב״ם דלשון לכתחילה דנקט הש״ס לאו דוקא. וזה הפך מ״ש הרב מ״ק כאן וכן משמע בביאורו להל' פסח בסימן זה וכן מוכח מדברי הרב מגן אברהם שכתב כדברי הרב מ״ק וכתב דכן מוכח ברי״ו ובכסף משנה. ומלשון ה״ר מנוח שלפנינו לא משמע הכי:

הן אמת דמדברי ה״ר מנוח משמע דסבר דלשון הש״ס מוכח דלכתחילה א״צ לבדוק האכסדרה בלילה כדעת רש״י ועל זה הוא שכתב דמהגמ׳ לא משמע כהרמב״ם אבל לענין דינא אפשר דמודה ה״ר מנוח דלדעת הרמב״ם בשגג ולא בדק אור לי״ד בודק לכתחילה האכסדרה ביום:

ברם כד דייקת שפיר נראה דלדעת ה״ר מנוח להרמ' גם בשגג ולא בדק אור לי״ד לכתחילה צריך לבדוק האכסדרה לאור הנר וכן הוא דעת מרן שהביא דבריו והסכים עמו ולא הוצרך מרן לכתוב סוף לשונו' דמ״ש ה״ר מנוח לבסוף דבגמ׳ משמע לכתחילה כבר כתבו מרן תחילת דיבר ותמה על הרמב״ם ועלה הביא דברי רבינו מנוח בנותן טעם לדעת הרמב״ם. וממאי דחזינן דה"ד מנוח ומין לא ביארו דלדעת הרמב״ם נבדקת דרבא היינו לכתחילה בשגג ולא בדק אור לי״ד ומה גם מרן דתמה על הרמב״ם בזה. משמע דסברי דדעת הרמב״ם דגם בשגג אינו בודק לכתחילה גם האכסדרה לאור החמה:

ותו דנהי דלטעם מצויים בבתיהם מצי שפיר אם שגג ולא בדק אור לי״ד לבדוק אכסדרה ביום י״ד לכתחי׳ לאור החמה אמנם ה״ר מנוח סיים וכתב ותו שהכל בכלל אין בודקין לאור החמה דאיתא בירושלמי והגם דבפי׳ ה״ר מנוח שבידינו שני תיבות הללו דאית׳ בירושלמי ליתנהו אנן אהימנותיה דמרן סמיכנא שכך היתה נסחתו בדברי ה״ר מנוח אי נמי זהו מדברי מרן שכתב דאיתא בירושלמי לפרושי מילתיה דה״ר מנוח דבסמוך מייתי ה״ר מנוח הירוש' ועלה קאי וא״כ השתא דקאמר דאכסדרה בכלל אין בודקין לאור החמה דירושלמי שמעינן דדעת הרמב״ם לפי ה״ר מנוח ומרן היינו דאף בשגג אור לי״ד ולא בדק וצריך לבדוק ביום י״ד לכתחילה יבדוק האכסדרה לאור הנר שהרי בירושלמי אמרו וכי חמה יש בלילה הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר והביאו ה״ר מנוח שם לעיל בדין זה וכיון דמוקי בירושלמי הא דתני אין בודקין לאור החמה ביום י״ד וקאי גם על האכסדרה כמ״ש ה״ר מנוח א״כ מכאן אתה למד דגם ביום י״ד להרמב״ם לפי ה״ר מנוח ומרן צריך לבדוק גם האכסדרה לכתחילה לאור הנר. ומאחר שכן תורה יוצאה דכונת מרן הכא בש״ע דנקט דיעבד באכסדרה היינו דגם אם בודק ביום י״ד צריך לכתחילה לבדוק לאור הנר שהרי הוא נקט לשון הרמב״ם בזה. והוא בכסף משנה מייתי דברי ה״ר מנוח ומסכים לדבריו ומה גם דלשון מרן בדין זה הכי מוכח וכמו שכתבנו בעניותנו בסמוך:

ואולם בעבור זאת לבי מהסס דעם היות שדברי ה״ר מנוח ופשטן יתנו עדיהם ככל אשר דברנו מ״ע הדבר קשה דמאחר דאשכח לרש״י והראב״ד דסברי דלכתחילה א״צ לבדוק אכסדרה בלילה מי הכריחו לאפושי פלוגתא מן הקצה אל הקצה ולפרש בדעת הרמב״ם דסבר דגם בשגג ולא בדק בלילה אם בא לבדוק ביום י״ד לכתחילה יבדוק האכסדרה לאוד הנר דלפ״ז דעת הרמב״ם הרחק מאד מדעת רש״י והראב״ד ומה גם דלפ״ז גם דברי הרי״ף עמדו נגדו דמשמע מיניה דלכתחילה אכסדרה לאורה נבדקת ובמאי מוקמת לה הרי מצי שפיר לפרש דהרמב״ם נקטה דיעבד לאשמועינן דלכתחילה יבדקנה אור לי״ד וטעמו משום דהוא שעה שמצויים בבתיהם כדרב נחמן אבל בשגג ובודק ביום מצי לכתחילה לבודקה לאורה ובהכי רווחא סוגיין וגם דברי הרי״ף לדעת הרמב״ם:

והא דיהיב טעמא דבכלל אין בודקין לאור החמה דירוש׳ הויא אכסדרה זוהי שקשה מאחר דבגמרין קרי בחיל איפכא דאין בכלל אכסדרה והלא טוב לנו משום אשוויי הבבלי וירושלמי כדרגילי רבוואתא קמאי והן לו יהי דהירושלמי פליג אנן אגמרין סמכינן:

ושמא טעם רבינו מנוח דכיון דהרמב״ם קפיד טובא לשנות משנתו כלשון התנא או האמורא השתא דחזינן דשינה מלשון רבא ונקטה בדיעבד משמע דבכל גוונא לכתחילה לאור הנר דאי סבר הרמב"ם דבלא בדק בלילה מיהא בודק לכתחילה לאורה והן הן דברי רבא הול״ל ואכסדרה אם לא בדקה בלילה לאורה נבדקת ובהא הוה מתנח לן טובא דאשמועינן רבותא לדינא ופירוש' דמימרת רבא. ומדסתם וכתב אבל אכסדרה אם בדקה וכו׳ מוכח דדעתו דבכל גוונא לכתחילה לאור הנר. זה נראה כעת בדעת ה״ר מנוח ומרן:

ה

וה"ה כנגד ארובה וכו׳. הטור כתב ואפי׳ בסדר א״צ נר כנגד החלון אבל מצדדין צריך נר. ומרן בב״י הביא דברי רבינו ירוחם דדוקא אכסדרה אבל בית אחר אעפ״י שיש בו אור הרבה צריך לבודקו לאור הנר וכתב עליו ויראה שכתב כן מפני מה שאמרו בארובה שבחדר ולא ביאר כל צרכו שהל״ל דה״ד לצדדין אבל באמצע החדר בודק לאור הארובה עכ״ל והרב שיירי כנ״הג כתב שרבינו ירוחם כתב כן מפני הלשון שאמרו אכסדרה לאורה נבדקת ואם ה״ה בית שאורה רב הול״ל בית שאורה רב לאורה נבדקת ומינה דכ"ש אכסדרה ולכן לא ביאר כל צרכו דס“ל דאף באמצע הסדר אינו בודק לאורו עכ״ל:

ואנכי לא ידעתי איך נחה דעתו דעת עליון בזה חדא דלאו דוקי׳ הוא כל עיקר דשנא אכסדרה מבית דאכסדרה בעלת שלש דפנות וריויה די רביעאה דרכו בפרו״צה כל רוחו ולכן כל האכסדרה מאירת עינים ואור החמה שבעתים לירכתים ונבדקת כולה לאורה משא״כ בית אף דאיכא ארובה סילוק יש בין אמצע לצדדין ומשו״ה נקט אכסדרה דכולה כמות שהיא לאורה נבדקת. משא״כ בית. ותו דמאי דייק רבינו ירוחם ועביד דינא לנפשיה הפך התלמוד דקאמ׳ אי להדי ארובה היינו אכסדרה ואיך הוא סבר דאף באמצע אינו בודק לאורו:

ואשקוטה ואביטה להרב מגן אברהם שכתב וז״ל כנגד ארובה היינו חלון שבגג וכו' ולכן כתב רי״ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכתל ועיין בב״י אבל דעת הטור דאף בחלון שבכתל שרי וכו׳ עכ״ל ונראה כוונת הרב בזה לתרץ מה שהקשה מרן על רי״ו וכמ״ש הרב מקראי קדש בביאורו דף קמ״ט. וק״ק דמשום תירוץ שעלה בדעתו לפרש דברי רבינו ירוחם יאמר כתב רי״ו דאסור לבדוק נגד החלון והוליד מחלקת חדש ותו דבכל זאת אכתי קשה דרי״ו השמיט דין התלמוד דארובה דלהדי ארובה היינו אכסדרה וזה מ״ש מרן דלא ביאר כל צרכו. ובס׳ חק יעקב ובס׳ חק יוסף נמשכו אחר הרב מגן אברהם וכתבו דיש מחלקת בפוסקים אי ארובה בגג דוקא או ה״ה חלון וכבר כתבנו דמחלקת זה המציאו הרב מגן אברהם מדעתו. ואתה תחזה בס' חק יוסף מה שהקשה על הוכחתו של הרב חק יעקב ולק״מ:

ואנא בריה קלה קשיא לי על מרן שכתב דרי״ו כתב כן מפני מה שאמרו בארובה וכו׳ ועל הרב שיירי שכתב דנפקא ליה לרי״ו מדהול״ל בית שאורה רב ועל הרב מגן אברהם והנמשכים אחריו דהולידו מחלקת חדש שהרי מפורש בדברי רי"ו עצמו מאין יצא לו זה וז״ל ומיירי ששכח ולא בדק בלילה שלא יבדוק למחר לאור היום אלא לאור הנר זולתי אכסדרה שאורה רב שאם שכח ולא בדקה בלילה בודקה לאור היום והכי איתא בירושלמי שאפי׳ ביום צריך נר אפילו בבית שיש בה אורה אם שכח ולא בדק זולתי באכסדרה עכ״ל הרי מפורש בדבריו דמשמא דגמרא ירושלמית אמרה ומעתה מה מקום למה שכתבו ז״ל דמהדרי איזה מקום בינה אשר משם הוציא רי״ו דבריו:

וכבר ראיתי להרב פר״ח שהביא דברי רי"ו שכתבם מרן בב״י וכתב מדנפשיה דיצא לו מהירושלמי והביאו הרב מהרח״א במקראי קדש. ודבר ה׳ בפיהו אמת כי רי״ו גופיה כתבו משם הירושלמי כמדובר. וראיתי להרב פר״ח שהביא מ״ש בירושלמי לא סוף דבר בית שאין בו אורה וכו׳ וכתב עוד וז״ל ועוד פשיטא להו התם על בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שאורן מרובה דצריך לבדוק לאור הנר וא״כ על כרחין דאכסדר' דוקא או דכוותיה דהיינו כנגד ארובה שבחדר וזה לא הוצרך לבאר עכ״ל וק״ק במ״ש דפשיטא להו התם על בתי כנסיות וכו' שהרי בירושל' פ״ק כך היא שנויה ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה מה צריכה ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ובר״ח. ותהא פשיטא ליה הכן הוא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר. ר' יוסי בעי חצרות שבירושלם שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מהנותר. ייבא בהדא וכו' שלא תחלוק בין ביעור לביעור עכ״ל הירושלמי ובדברי הירושלמי הללו יש לפרש בשני פנים האחד הוא דבעיית רבי ירמיה בבתי כנסיות ומדרשות לא איפשיטא ובעיית ר' יוסי איפשיטא וכן ראיתי לרבינו מנוח בפירושו פ״ג גבי דין המרתף שכתב דבירושל' בעי בתי כנסיות וכו׳ ולא איפשיט והמחמיר תע״ב ע״ש. ולפ״ז הדבר מבואר דהגם דבירושלמי פשיט לבעיית ר' יוסה דחצרות שבירושלם צריכות בדיקה שלא תחלוק בין ביעור לביעור ה״ד לההיא לחייב בעיקר הבדיק' ומייתי לה מחפיפ׳ דכהנת שלא לחלק בעיקר החפיפה ולא דמי לבתי כנסיות דלא אסתפק בעיקר בדיק' רק באופן הבדיקה וכל שהעיקר קיים מצינן לחלק באופן עשייתו ואין ראיה מחפיפה דכהנת דהתם בעיקרא דמילתא ואין אנו צריכים למ"ש בפירוש הירושלמי דפסחים הנקרא קרבן העדה דמדנפשיה רצה לחלק בין חצרות שבירושלם לבתי כנסיות ודבריו דחוקים ע״ש בתוס' שלו. ומאי דאמרו בירושלמי סוף פ׳ כל שעה דגם הכהנים לא ילושו מצה בפושרין שלא לחלק בין מצה למצה אפשר לישב לפי דרכנו דהתם עיקר גזרת חכמים הוא שלא ילוש בפושרין אלא בצונן ואם אתה אומר דכהני׳ בפושרין אתה מחלק בעיקר גזרת חכמי' וכן בתקנת חפיפה ובבדיק' ובכי הא לא פלוג אבל ענין לאור הנר עיקרא דמילתא דתקון הוי בדיקה וזה הבדיקה תקון לאור הנר ונמצא דעיקר הדבר הבדיקה ושתהיה לאור הנר הוא ענף התקנה ובעיקר הדבר שהיא הבדיקה לא פלוג אך בענף התקנה שהוא לאור הנר אז מחלקינן היכא דיש אור גדול ובענף לא אמרינן לא פלוג:

אי נמי אפשר לומר דשנא ושנא הא דבתי כנסיות מאינך דבהנך היינו דכאשר יהיה האופ״ן דבמציאות זה לא שייך גזרת חכמים כגון כהן בפושרין וכהנת בחפיפ׳ וחצרות בירושלם דלא שייכא בהו גזרות רז"ל או אמרים שלא לחלק אבל בהא דבתי כנסיות דאורן מרובה וטפי מעלי מאור הנר קטן ומיחזי כחוכא בקרן האורה לבדוק בנר קטן אז לא אמרינן שלא לחלק דיש מקום לעשות הטוב והישר יותר למקום הזה ודוק:

ועוד אפשר לפרש בירושלמי הנז' דכונת הירושלמי דאייתי תרי בעי דר׳ ירמיה ור' יוסי כי הדדי ועל שניהם הוא אומר שאין לחלק בין ביעור לביעור ולא סבר לפלוכי כדאמרן אלא בכל גוונא סבר תלמודא ואין לחלק בין ביעור לביעור ופשוט נמי דבתי כנסיות צריך לבודקן לכתחילה אף ביום לאור הנר. ולפ״ז הירושלמי פליג אמאי דאמר רבא ותלמודין אכסדרה לאור׳ נבדקת ומשמע לכתחילה ולמאי דפשט בירושלמי אין לחלק בין ביעור לביעור וגם אכסדרה צריכה בדיקה לאור הנר וכ״ג המרדכי בפ"ק וז״ל אמרינן בירושלמי בתי כנסיות וכו׳ ומסיק שלא לחלוק בין ביעור לביעור צריך לבדוק בלילה לאור הנר וגם אם כבדו הבית מקודם לכן אפ״ה צריך לחזור ולבדוק שלא לחלוק בין בדיקה לבדיקה וכן פסק ראב״ן והכי איתא בירושלמי ריש פסחים רב מני בעי חצרות שבירושלם וכו׳ ומשני שלא לחלוק בין ביעור לביעור מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת עכ״ל ובס׳ קרבן העדה פירוש הירושלמי בתוספותיו תמה על המרדכי דהא לא מסיק הירושלמי אהא דמיבעיא לר׳ ירמיה בבתי כנסיות ומדרשות שאורן רב שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה אלא אהא דחצירות וטעם גדול יש לחלק בשלמא גבי חצרות של תודה הרואה לא ידע שהם חצרות של חלו׳ תודה ורואה אותו בודק ביום בלא נר או שאינו בודק כלל יחשדהו או יטעה בבדיקה וכו׳ משא"כ באכסדרה שניכר לכל שאורן רב ואפשר לבודקן בלא נר לכ״ע אין צריכה נר ולא שייך בה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכן מבואר בש"ס דלא מייתי הא דתני ר׳ זכריה אאבעיא דר' ירמיה עכ"ל:

ואין כאן תימא דהמרדכי סבר דמאי דפשיט שלא לחלק בין ביעור לביעור אתרי בעיי קאי וז״ש ונסיק כדי שלא לחלק וכו׳ כלומר דבסוף מסיק על בעיא זו ואחרת. ובתר הכי מייתי דברי ראב"ן בדין מה שכיבדו הבית דמייתי ראיה ראב"ן מהירושלמי דחצרות וכו׳. ומ״ש הרב הנז' דטעם גדול יש לחלק וכו׳ כבר בסמוך כתבתי שאין טעמו מבורר ואתהלכה ברחבה דיש לכאורה גמגומים בדבריו דבחצירות נקט בודק ביום בלא נר או שאינו בודק כלל ושתים זו לא שמענו דבעיית הירושלמי אינה אלא אם צריכין בדיקה או לא צריכי שהם בדוקות מנותר והא דבודק ביום בלא נר לא שייכה הכא ויסעו מחצירו״ת שאינן מאירות אור גדול ולא שייך אלא שלא יבדוק וא״כ לא שייך כ״כ שרואין אותו שאינו בודק דאין לא ראינו ראיה והגם דמשכחת דידעו שאינו בודק לא שכיח כ"כ. ומ"ש משא"כ באכסדרה וכו׳ הוא אגב שיטפיה דבירושלמי לא הזכירו אכסדר' אלא דנמשך אחר לשון המרדכי סיים באכסדרה. ומיהו לשיטתו הו״ל לחלק בין חצרות לבתי כנסיות ולומר בתר הבי דכי נסתפק בירוש׳ היינו בבתי כנסיות אבל באכסדרה מודה לתלמודין וכמו שנראה שהיא שיטת ה״ר מנוח ורבינו ירוחם והטור דבתי כנסיות יבדוק לאור הנר ואכסדרה לאורה נבדקת לכתחילה:

וכבר חזיתיה להרב הנז' לעיל בתוספותיו בדבור למעלה גבי מ״ש בירושלמי דבית שיש בה אורה צריך נר דמחלק בין בית סתם לאכסדרה וסיים אבל אכסדרה אינה צריכה נר ביום והיינו בעיא דר׳ ירמיה בסמוך עכ״ל ועמו הסליחה דלשיטתו דפשיטותא שלא לחלק לא קאי אבעיית ר׳ ירמיה והיא שיטת ה״ר מנוח והטור ורבינו ירוחם א״כ בעיית ר' ירמיה לא איפשיטא וכמש״ל וא״כ יש לחלק בין אכסדרה דפשיטא לתלמודין לבתי כנסיות דלא איפשיטא בירושלמי ולומר דאכסדרה דוקא שפתוחה מצד א' כלו נבדקת לאורה משא״כ בית הכנס' כי גם דלא דמי לסתם בית ונהורא עמיה שרא מ״מ לא דמי לאכסדרה וכמ״ש הרב פרי חדש בהדיא. ונראה דגם כונת הרב הנז' הכי הוי וכל תורפיה לתמוה על המרדכי דמשוי פלוגתא בין הבבלי והירושלמי וז״ש לכ״ע אין צריכה נר וגם מ״ש לעיל יש לישב כאשר יראה הרואה אלא שקיצר את הרחב כמבואר למעיין. וגם לא כתב שרבינו ירוחם והטור פליגי על המרדכי והם תניא דמסייע ליה:

המורם מזה דאי אמרינן דהירושלמי פשיט לבעיית ר' ירמיה דבתי כנסיות צ״ל כדברי המרדכי דפליג אתלמודין באכסדרה דכיון דפשטוה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה א״כ גם באכסדרה צריך נר. ומעתה מ״ש הרב פר״ח דפשיטא להו בירושלמי על בתי כנסיות אף שאורן מרובה צריך לבודקן לאור הנר וא״כ על כרחין דאכסדרא דוקא וכו'. דבריו קשים דאי סבר כהמרדכי דאיפשיטא בירושלמי א״כ סבר דמאי דאסיק שלא לחלק קאי גם אבעית בתי כנסיות ומזה מוכח דפליג אתלמודין דגם אכסדרה לירושלמי בודקה ביום בנר וכמבואר ואיך כתב הפר״ח דעל כרחין אכסדרה דוקא לפום מאי דפשט בירוש'. והרב ב״ח כתב דמ״ש מרן בלשון רבינו ירוחם אבל בית אחד שיש בו אור הרבה הוא תמוה דא״כ היינו אכסדרה אלא הנסחא היא בית שיש בו אורה ע״ש באורך ולק״מ דגם בית שיש בו אור גדול צריך נר דדוקא אכסדרא אמרו והרי בתי כנסיות שאורן מרובה כדקאמרי בירושלמי בהדיא ואפ״ה מוכח מהטור ושאר פוסקים דאין דינן באכסדרה וכן כתב הטור בקיצור פסקי הרא״ש ואפי׳ בית שיש בו אור גדול וכו׳ ע״ש דדוקא אכסדרא דפרוצה לגמרי מרוח אחד כלו לאורה נבדקת דכולה כמות שהיא אורה גדול משא״כ בית אחד דעל הרוב לא דמי לאכסדרה ואי מאיר בכל צדדיו וקרנותיו ומחבואיו היינו אכסדרה:

ו

דין ב'. אין בודקין לאור האבוקה וכו׳ רוב האחרונים הסכימו דאף בדיעבד לא עלתה לו וצריך לבדוק פעם אחרת ודלא כהרב טורי זהב:

ז

ולא של שמן וכו׳ כתב הרב מגן אברהם דשל שמן דינו כאבוק' שמתירא להכניסו לחורין וסדקין ופשט דבריו משמע דס״ל דשל שמן אפי׳ בדיעבד אינה בדיקה כאבוקה וכ״כ הרב מקראי קדש בביאור והרב קרבן נתנאל פ״ק דפסחים דשל שמן הרב מג״א סבר דהוי לעיכובא:

אך אפשר דאין כוונת הרב מגן אברהם דשל שמן נמי אף בדיעבד לא מהני ומ״ש דשמן דינו כאבוקה לאו דוקא אלא כוונתו דטעם דאין בודקין בשל שמן הוי כאבוקה לחד טעמא שמתירא וכו׳ וז״ש דינו כאבוקה ירצה אעיקרא קאי דאין בודקין בו אך לית ביה אלא טעם א׳ כאבוקה ומשום הכי שרי בדיעבד משא״כ אבוקה ותמנ״ע היתה מכמה טעמי:

וכן משמע דהא הרב ז״ל בנה על יסוד דפליגנהו מרן לתרי בבי ולא ערבינהו ותנינהו וא״כ אם איתא דכוונתו דשל שמן נמי בדיעבד לא עלתה לו. לדידיה הו״ל למרן לצרופי של שמן באבוקה דדין אחת להם והוו לעיכובא אלא משמע דגם הרב ז״ל מודה דחלב ושומן ושמן חש״ש בעלמ׳ הוא ואי בדק בכל חד מינייהו הוי בדיקה:

והכי אזלא סתמא דרבנן בתראי הרב אליה רבה והרב חק יעקב והרב חק יוסף דשמעתיה דהרב מגן אברהם לפום רבנן תדיר ולא הזכירוהו בזה משמע קצת דנקיטי בדעתיה כדאמרן:

ומיהו אעיקרא מאי דדייק הרב מגן אברהם מלשון מרן לאו דוקיא כל עיקר דברישא אשמועינן דאינו בודק באבוקה אף דבעלמא לה משפט הבכורה ואבוקה מן המוגמר הכא יוצאה בגרעון אלא בודק בנר ובתר דשמעינן דמצות בדיקה בנר השמיענו כזאת דנר זה לא יהא של חש״ש:

ח

יש מקומות שנהגו לבדוק בנר שמן ולמד עליהם זכות הרב בית דוד סימן זק״ן. ורבינו מנוח בפירושו כתב שמי שאין לו נר שעוה יכול לבדוק בנר שמן שבאותם כלים:

ט

פתילת צמר גפן על עץ דק בלולה בשמן דינו כנר שעוה. הרשב״ץ במאמר חמץ:

י

יש אומרים דנר יפה לבדיקה הוא של שמן ולא של שעוה והראב״ד דחה דבריהם וכתב דנר שעוה הוא הטוב והנאות לבדיקה. ארחות חיים דף ע׳:

יא

דין יו״ד. בתי כנסיות וכו'. כתב הרב חק יעקב נראה דאם לא בדק בליל י״ד בודק אפי׳ לכתחילה ביום י״ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה גם כן רב וכן מצאתי ראיתי במרדכי פ״ק דפסחים בשם הירושלמי עכ״ל ודבריו אינם מכוונים דמשמע מדברי דהמרדכי בשם הירו' כתב דבודק לכתחילה בתי כנסיות ביום י״ד לאור החמה כאכסדרה ואם זה כוונתו הדבר קשה דבירושלמי בעי ר' ירמיה בתי כנסיות שאורן מרובה מהו לבודקן בתחילה ביום לאור הנר ולדעת המרדכי איפשיטא בירושלמי דצריך לאור הנר כדי שלא לחלק בין ביעור לביעור וכמו שמבואר כל זה לעיל אות ה׳ בס״ד. וא״כ המרדכי בשם הירושלמי הוא הפך דברי הרב חק יעקב:

אמנם הגם שדברי הרב חק יעקב לא יכונו דברים ככתבן כוונתו מבוארת דבמרדכי כתב בסוף הלשון מיהו אתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת ומזה מוכח דדין בתי כנסיו' כדין אכסדרה רק דפליגי הבבלי וירושלמי ואנן נקיטינן בתלמודין. וכן ראיתי בס׳ חק יוסף שהוכיח כן מדנפשיה:

ואנן בעניותין אמינא דאין ראיה מזה דשפיר כתב המרדכי מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת דהגם דנימא דבתי כנסיות לא דמו לאכסדרה מ״מ לדעתו דפשיט בירושלמי שלא לחלק בין ביעור לביעור ה״ה אכסדרה דבדיקתה כסתם בתים שלא לחלק וא״כ ש״ס דילן פליג אירושלמי. ואנן דנקיטינן בתלמודין נהי דקי״ל אכסדרה לאורה נבדקת מ"מ מדנקט רבא אכסדרה מוכח דדוקא אכסדרה לאורה נבדקת אבל בית שיש לו אור גדול שוה לסתם בתים דהגם דבהדי ארובה היינו אכסדרה מ״מ האיכא צדדין כמו שמוכח מהש״ס. והא דבירושלמי אתו עלה דבעיית ר' ירמיה מטעם שלא לחלק ומשמע דאי לאו האי טעמא הוו מבדקי בתי כנסיות לאור החמה. הא בורכא היא דבירושלמי מילתא פסיקת' קאמר שלא לחלק והדלת סגר דאין בודקין לאור החמה כלל אפי' להדי ארובי דבתי כנסיות ולא באכסדרה וכיון דמסיק הכי לא חש להאריך. אבל גם אי לא הוה טעמא שלא לחלק אכתי לא מהני אור החמה לבתי כנסיות לצדדין. ומאחר עלות כן אין ראיה מהמרדכי כלל:

ומה גם לדעת שאר פוסקים דס״ל דהירושלמי לא פשיט לבעיית רבי ירמיה כמש״ל אות ה׳. אפשר לומר דגם הירושלמי סבר דאכסדרה לאורה נבדקת ואסתפק ליה בבתי כנסיות דלא דמו לאכסדרה וא״כ נקיטינן לחומרא. ומה גם דהכי רהטא סוגיא דתלמודין דדוקא אכסדרא וכ״כ בקיצור פסקי הרא״ש וז״ל ולא לאור לבנה וחמה ואפי' כשבודק ביום כגון טרוד ולא בדק בלילה ואפי׳ בבית שיש בו אור גדול חוץ מאכסדרה שנבדק' לאורה עכ״ל וכן מוכח מדברי רבינו ירוחם לפי נסחת מרן וכן נראה מדברי הפר״ח לעיל. וכבר כתבנו לעיל שדעת מרן נראה דאף באכסדרה אם בודק ביום לכתחילה יבדוק לאור הנר. ומכ״ש בבתי כנסיות והכי נקיטינן:

יב

דין י״א המכבד חדרו וכו׳ כ״כ המרדכי והטור בשם ראב״ן ומייתי ראיה מירושלמי שלא לחלק בין ביעור לביעור וכן הוא בספרו סי׳ ז׳ ומסיים שם לפיכך אור לי״ד שהוא זמן בדיקה חל חובת ביעור לבדוק ולשאינו בדוק וכ״כ הרשב״ץ במאמר חמץ דף כ״ו בשם מהר״י אבן מיגאש:

יג

בי"ג בניסן וכו׳ כתב הרב חק יעקב דאם בדק ליל י״ג א״צ לחזור ולבדוק וכתב עוד בריש סי' זה דמ״ש הב״ח דאף אם בדק ליל י״ג צריך לחזור והוכיח מהמרדכי בשם ירושלמי אינו מוכרח דמיירי הירושלמי מליל י״ג ואדרבא עולת שבת ריש סי׳ תל״א מוכיח מתוך ירושלמי להפך וכו' עכ״ל ונעלם מהרב עולת שבת ומהרב ב״ח ומהרב חק יעקכ דברי הירושלמי בריש פסחים שהביא הרב פר״ח דקאמר בהדיא ויתחיל בי״ג אין בינו אפי׳ מר״ח ומוכרח לחלק בין ההיא דחצירות שאינו בודק כלל וכמ״ש הרב פר"ח.

ונהדר אנפין לרבוותא קמאי ראב"ן והמרדכי דמוכח מינייהו שאף אם בדק ליל י״ג צריך לבדוק אור לי״ד כתקנת חכמים וכדמשמע מדברי ראב״ן שהבאתי בסמוך וכ״כ הרב פר״ח והרב חק יוסף דדעת ראב״ן הכי. וגם מהמרדכי הכי משמע דסבר דהירושלמי פליג אתלמודין ומה יענו שפתי צדיקים ביום שידובר בם הירושלמי דריש פסחים שהביא הפר״ח והלא כל ראייתם הוא מהירושלמי שלא לחלק ולשיטתם הירושלמי קש' דידיה אדידיה:

ושמא אפשר דכ״ע מודו היכא דבדק ליל י״ג בנר לשם מצוה דיצא י״ח כמבואר בירושלמי דריש פסחים ובכה״ג לא אמרינן שלא לחלק דתקנת חכמים לבדוק לילה ולאור הנר שיהיה יום י״ד שמור וכבר כל זה נתקיים כשבדק כמצותו ליל י״ג וס״ל דלא ממעטינן שלא לחלק אלא כשבודק ביום י״ג או כשבודק לאור החמה או בשאינו בודק אבל בבודק ליל י״ג כמצותו ש״ד. ותו דלדעת הירושלמי מעיקרא כך היתה דעת חכמים שתקנו אור לי״ד שאם ירצה יבדוק ליל י״ג. ומשו״ה לא זכר המרדכי אלא ההיא דאכסדרה. ולא דמשמע בתלמודין דליל י״ג ש״ד כמ״ש הפר״ח והחק יעקב והקשה הרב אליה רבה דהול״ל למרדכי הסוגיות האלו. ולא זכר דברי הירושלמי הנז״ל. דזו היא שקשה מהירושלמי עצמו. אמנם על פי האמור ניחא. והוא דוחק ובפרט בלשון ראב״ן הנז׳. שוב ראיתי להרב מופת הדור בס׳ מקראי קודש שדחה ראית הירושלמי הנז׳ ביד חזקה ולי ההדיוט דבריו דחוקים בדברי הירושלמי. ואחרי כותבי נזדמן לי כעת פתקא אחת כ״י ממורי הרב ז״להה ואחזה אנכי שדחה כל דברי הרב מ"ק בפרט זה אחת לאחת וגם מה שפירש בירושלמי הנז׳ והעלה כדברי הרב פר״ח וכן רמז בספרו הבהיר ס' נחפה בכסף ח״מ סי׳ א׳ דף ס״ב ע״ב:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה