ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שיא
א
דין א׳. מת המוטל וכו׳ קבורת מת מצוה לא דחי שבת כן הוא מפורש בסנהדרין דף ל״ה וה״ה דלא דחי י״ט וכ״כ התוס׳ בנזיר דף מ״ז ע״א הרב החסיד מהר״ר יעקב מלכו בתשובותיו כ״י סי' ט״ו. ועמ“ש הרשב״ץ בתשובותיו ח״ג סי' ש״ד:
ב
דין ב׳. הגהה. ואסור לטלטל מת וכו' לצורך כהנים וכו׳ הרב כנ״הג בי"ד סי׳ שע״א הביא ירושלמי שהביא הרא״ש פ' מי שמתו דאין הכהנים מדקדקים בבית המדרש ונסתפק אם הוא הדין לבית הכנסת והדר מייתי ממעשה בפני ה״ר אליעזר ן' שושין שנראה דעתו שדין ב״הכ כדין בית המדרש.
וחזה הוית בתשובה כ“י להרב רחומי הרב כמהר״ר אליהו ישראל נר״ר שהקשה עליהם דאשתמיט מינייהו ירושלמי בנזיר פרק כ״ג דשם מבואר דאסיק דכהן אינו מטמא לנשיאות כפים ומוכרח דהפרש יש בין בה"כ לבה״מ ועוד נעלם מהם דהרא״ש פ״ב דכתובות כתב דהירושלמי ס״ל דמטמאין לתלמוד תורה ופליג על ש״ס דילן דסבר דאין מטמאין אלא בבית הפרס לא בטומאה דאוריתא ע״ש ואם כן לדידן דקי״ל כתלמודין אף בבית המדרש מדקדקים. והירושלמי הלז נעלם מהרב אביו בשו״ת משאת משה בראשון בתחילה סי׳ ג׳ שכתב דאין הטומאה נדחית מפני מצות נשיאות כפים זהו תורף דברי הרב הנז׳ נר״ו בתשובה כ״י הנז'. ואני בעוניי אומר דלא היה צריך להרחיק עדיו ולהביא ירושלמי דנזיר דבירושלמי פ' מי שמתו איתיה ללשון זה שבנזיר הנז׳:
ותו ק״ק על הרבנים הנז' דהירושלמי בעי מהו ליטמאות לדברי תורה והדר קאמר הא דמייתו הרא״ש אית דיתיב וכו' אלמא יש חילוק בין בה״כ לב״המ דלא בעי אלא לכבוד התורה. ושאני כבוד התורה כמ״ש הרב משאת משה ריש סי' הנז':
ותו ק״ק על הרא״ש בתחילת דבריו ועל שיטה ישנה הביאה בשיטה מקובצת פ״ב דכתובות דמפרשי הא דאמרו בירושלמי פ' בתרא דכלאים אין מדקדקים בפת לענין לפסוק תלמוד תורה להלוית המת וכן הא דקאמר אח״כ דאית דיתיב וכו' דהירושלמי פ' מי שמתו ופ' כ״ג דנזיר בעי מהו ליטמא. לתלמוד תורה והדר מייתי הא דרבי יוסי דאית דיתיב וכו' הרי דמשום טומאה נגעו בה כמו שפירש הרא״ש אח״כ והריט״בא. ועיין בתוספות סוטה דף ל״ח:
ג
דין ו׳. זה זוקף מטתו וכו' הרב הלבוש כתב כדי שתהא המחצלת מונחת על המטות הזקופות ונמצאת מחיצה עשויה מאליה וכו' שהרי ב׳ המחצלאות סמוכות זו לזו ושני קצותיהן בקרקע וכו׳ וכתב עליו מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי זל״הה בהגהותיו כ״י. המחבר ז״ל עירב שני הפירושים שהם הפכיים שמה שכתב שהמחצלאות מונחות על המטות הוא פירש״י ומ״ש שהרי שני המחצלאות סמוכות וכו' הוא כפירוש הרמב״ם דמשמע מדבריו דזוקף המיטה ומסירה משם:
ד
דין ח'. הגהה. להיות שם כל השבת וכו' כתב מז״ה הנז' בהגהותיו כ"י תימא דהא מנ״ל דהכא מיירי דוקא במניח ע"מ ליטלם דכשוכח דמי אבל במניח ליטול אחר השבת אסור ועיין בדברי התוס׳ שהביא הרב ב״י עכ״ל וכבר העירו האחרונים בזה הלא בספרתם עיין שם:
ה
דין ט'. פירות הטמונים וכו׳ יש אומרים שהמצניע לימונים או חבושים בחול או בכופר כדי לשמור לחותם מותר לגלות ולהוציאם משם בשבת דהאי חול או עפר אינו מוקצה כדאמרינן מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה צרכיו והוא שיחד לה קרן זוית. מז״ה בהגהותיו כ״י. וזה הוא סברת שבלי הלקט שהביא מרן בב״י ופסקו מור״ם לעיל סימן ש״ח דין ל״ח. אבל נראה דאין לסמוך על זה דבשבלי הלקט עצמו סי' ל״ג כתב ומי שאינו רוצה לסמוך על התר זה תוחב סכין וכו׳ ע"ש: