ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שג
א
דין א'. מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה וכו' וגזרו בכל הנשים דרך כלל אף אותם שאין ראויות לטבילה דלא פלוג רבנן. אך ראיתי בארחות חיים דף כ״ג ע“ד דאיכא מאן דאמר ה״מ היכא שטובלות בנהר אבל במקומות שטובלות במקואות שבתוך הבתים לית לן בה:
ב
דין י״ג. ולא ילדה וכו׳ הרמב״ן מתיר וכתב הרב המגיד דמפרש בגמ׳ כדי נסבה כלומר בחנם שאינו אמת ואיידי נקטה והקשה עליו מרן בכ״מ דאין לשנות איידי אם הוא שקר. וכדבריו כתבו התוס׳ והביאם הרב יבין שמועה כלל ס״ג. והרב פר״ח בהגהות הרמב״ם פי״ט רמז לסוגית ביצה דף י״ג ע״ש ויש לחלק כאשר יראה המעיין. ובס' אליה רבה תירץ קושית מרן והוא דוחק הרבה בעיני. ומה שהקשה שם הרב הנז׳ על השה״ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ״ג ובכנ״הג בסימן זה. ומה שהביא לעיל בסמוך משם השה״ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו׳ נעלם ממנו דהרב מהר״י קצאנלבוגן הביאו הרב באר שבע שם הפליא לתמוה על זה. ועמ״ש בש"ות שאלת יעבץ סי' ט' דנראה דנעלם ממנו דברי שה״ג ובאר שבע:
ג
דין י"ח. שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת וכו' הרמב״ם פי״ט כתב ונהגו כל העם שלא יצאו בטבעת כלל. וכתב הרב המגיד מנהג חסידים הוא באותן הארצות ואלו היה אפשר להחזיר כל המקומות לאותו מנהג היה טוב מאד ועמ״ש בס׳ ארחות חיים דף נ״ג ע״א ע״ש. ובחידושים שבתחילת ספר מעשה רוקח:
ד
דין כ"ה. משום צובע ומטעם זה אסורה לכחול וכו' הכי אסיקנא פ' המצניע ריש דף צ״ה אבל הרמב״ם והסמ״ג כתבו כוחלת משום כותבת. וראיתי בס' אליה רבה שכתב וז״ל הרמב״ם כתב דהוי ככותב תמה תי״ט שהוא נגד מסקנת הש״ס ולק״מ דכבר כתב ש״ג שהיה לרמב"ם גירסא אסרת ובכנסת הגדולה תירץ דרמב״ם דייק מדאמר ר״א בסרק משום צובע אלמא דכוחלת משום כותב עכ״ל והרואה יראה כשלטי הגבורים שהגדיל מדורת הקושיא על הרמב״ם וסמ״ג וכתב דלא ידע ישוב אם לא שנאמר שהיה לו גירסא אחרת וכו' ע"ש ובכי האי גוונא אין לומר אל מאן דמותיב לק״מ שהיה לרמב״ם גירסא אחרת והיכי קאמר לק״מ והש״ג עצמו תמ"ה תמ"ה יקרא והש״ג ישי״ג. ומה שתירץ משם כנ״הג לפום ריהטא אין דקדוק זה כדאי לדחות מסקנת הש״ס דכוחלת משום צובעת. ותו אם באנו לדקדק בזה אכתי יקשה נהי דאמרת דכוחלת משום כותבת אמאי לא אשמועי׳ דאסור׳ איכא לכחול לעצמה דודאי גם לרבנן כוחלת לעצמה איסורא איכא ואמאי לא אשמועי׳ אלא בסרק אלא מאי אית לך למימ' הלכ׳ למעשה אצטרי' או חדא מינייהו נקט וה"ה נימא דה״ה כוחלת משום צובעת. אי נמי אשמועינן רבותא למנקט בסרק דהו״א דאף לעצמה חייבת להכי נקט לא תעביר סרק לאשמועינן דלעצמה אינה חייבת גם בסרק ואם הוה נקט כוחלת הו"א דסרק חייבת. ותו אי ס״ד דהך דוקיא מהני להכריח דכוחלת משום כותבת לותיב לר' אבהו משם ר' יוסי בר חנינא דאמרי כוחלת משום צובעת דאמוראי נינהו והך בריתא תיובתייהו דמוכחא דכוחלת משום כותבת ותו דר' אליעזר גופיה דעליה יהבי טעמא אמרה אלא מוכרח דמהך בריתא לא מוכח מידי ושפיר מצית אמרת כוחלת משום צובעת והדרא קושיא על הרמב"ם והסמ״ג:
ואפשר דטעמייהו משום דבירושלמי פ' המצניע אמרינן ר' אבוהו בשם ר' יוסי בר חנינא הגודלת חייבת משום בונה ובתר הכי אמרו שם הכוחלת חייבת משום כותבת. וחזינן דבתלמודין ברישא קאמר ר׳ אבין משם ר' יוסי בר חנינה גודלת משום אורגת כוחלת משום כותבת פוקסת משום טווה וקשיא להו לרבנן קמיה דר' אבהו עליה ואמר להו ר׳ אבהו לדידי מפרש׳ מיניה דר' יוסי בר חנינא כוחלת משום צובעת גודלת ופוקסת משום בונה משום דקרו לקלעיתא בינייתא. והשתא כיון דבירושלמי מייתו לדר' אבהו דגודלת משום בונה ופירשוה נמי דצווחין לקלעיתא בינייתא ואפ״ה קאמרו כוחלת משום כותבת בין אם הוא מדברי ר׳ אבהו בין אם הוא מסתמא דתלמודא הני נקיטינן דאם הוא מדברי ר׳ אבהו א״כ לירושלמי גם ר' אבהו מסכים עם ר' אבין דכוחלת משום כותבת ולא קי״ל בהא כתלמודין דקאמר משום ר' אבהו משום צובעת כיון דלר' אבין פשוט דהוי משום כוחלת ובדר' אבהו פליגי בבלי וירושלמי. ואי הא דאמרו בירושלמי כוחלת משום כותבת הוא סתמא דתלמודא דמערבא הכי נקטינן כיון דהמה ראו דברי ר' אבהו וביררו מאי דאמר גודלת משום בונה ודחו מאי דאמר כוחלת משום צובעת ופריש סתמא דתלמודא משום כותבת הכי נקיטינן. כי בש״ס דילן לא אשכחן סתמא דתלמודא בתר ר' אבהו דמסכים כוותיה ואע״ג דמדמייתו לה רבינא ורב אשי בש״ס הכי סברי מ״מ אתיא מכללא ודילמ׳ מספקא להו ולא שבקינן מאי דמפרש בירושלמי בתר ר׳ אבהו ובהכי ניחא תמיהת השה״ג דהרמב"ם. נקט גודלת משום בונה אלמא ס״ל כהך לישנא בתרא ואמאי בכוחלת נקט כלישנא קמא. ולפום מאי דאמרן נקיט בתרוייהו כירושל' דגודלת משום בונה וכוחלת משום כותבת כנ״ל:
ה
ומטעם זה אסור לטוח על פניה בצק וכו׳ כן כתב מרן בב״י משם סמ״ג דהוא פירוש פוקסת ואמרו בירושלמי דחייבת משום צובע וכ״כ התוס׳ משם רי״בא במועד קטן דף ט׳ שזהו פירוש פוקסת והזכירו הירושלמי וכן הסכים הרא״ש בתוספותיו והרי״טבא הובאו דבריהם במקובצת להר' בצלאל פ"ק דכתובות דף כ"ב ע״ג וכתבו דהיינו דס״ד בפ' המצניע בתלמודין דחייבת משום טווה שהן כמין חוטי בצק והאי דאסיק בתלמודין פ' המצניע דפוקסת חייבת משום בונה כבר פירשוה התוס' פ״ק דמ״ק ע"ש:
ורש״י פירש פ״ק דכתובות פוקסת מעברת סרק על פניה וכבר השיגו עליו ובס׳ יד אהרן תירץ דמ"ש מעברת סרק היינו שנותנת בצק כחד לישנא שפירש פ׳ המצניע וכן נראה שרוצה לישב מהר״ר בצלאל במקובצת פ״ק דכתובות ובאמת שהוא דחוק מאד לפרש מעברת סרק על פניה שנותנת בצק ותו דפ״ק דמ״ק שנינו פוקסת ומעבדת סרק וכמו שהקשו שם התוס':
ובספר יד אהרן הקשה על הסמ״ג אמאי פסק כירוש' דפוקסת חיבת משום צובע ושביק תלמודין דאסיק משום בונה. ואפשר לומר דכבר כתבנו בעניותינו לעיל דהסמ״ג סמך על הירושלמי במה שאמרו דכוחלת משום כותבת והראני פנים לסברתו. והשתא אנא דאמרי דגם בפוקסת נקיט סמ״ג בירושלמי והיה טעמו דהוא סבר דפוקס' היינו נותנת בצק וכו׳ ואמטול הכין פסק כירושלמי דהוא משום צובעת דמסתבר טעמיה טפי מתלמודין דקאמר משום בונה כי האף אמנם כתבו התוס׳ פ״ק דמ״ק דבנין שייך בתיקון האשה כדכתיב ויבן אלהים את הצלע. מ״מ סבר הסמ״ג דאינו מתישב יפה דתיסגי לן דגודלת משום בונה דתמן צווחין לקלעיתא בינייתא אבל לומר דכל סדר נשים המה יבנו אינו נוח כל כך והראיה דבירושלמי הגם דאמרי דגודלת משום בונה ואמר רבנן בטעמא דצווחין לקלעיתא וכו׳ מ״מ פוקסת אמרי משום צובעת ומסתברא כירושלמי גם בזה:
והרמב״ם שכתב דפוקסת משום בונה כתלמודין ולא עשה כן בכוחלת דתפס כירושלמי אפשר לומר דהרמב״ם סבר דפוקסת יש לו שתי משמעיות על דרך שכתב רבינו בצלאל בשיטה מקובצת שם פ"ק דכתובות עש״ב וסבר הרמב״ם דפוקסת יש במשמעו מין קליעה שאינו כמו גודל׳ רק אופן אחר ועליו אמרו בתלמודין שהוא משום בונה וא״ש דיש סמך מיהא דאיכ' דקרו לקלעיתא וכו' וזהו שפסק בחיבורו ואין פוקסין אותו דקאי על השער ויש בו משום בונה. אך אם נותנת בצק וכו' נקראת פקסת והוא מ״ש בירושלמי דהוי משום צובעת ולא אצטריך להביאו כיון שכבר הביא דמעברת סרק היא צובעת וס״ל דדא ודא חדא היא דהיא צובעת פניה. וכן הטור אף שהרא״ש הסכים דפוקסת נותנת בצק כמש״ל השמיטו וסמך על מ״ש דאסור להעביר סרק וכו'. אלא דאכתי ק״ק על הטור דלהרא״ש משמע דתופס כתלמודין דהוא משום בונה והו״ל לכתוב דין פוקסת דהוי משום בונה וראיתי לרבינו ירוחם בסוף חלק י״א שכתב גודלת וכוחלת ופוקסת אסור וחייבת חטאת וק' אמאי פסק כר' אליעזר ולא פסק כחכמים ואולי ט״ס הוא אבל ראיתי למרן שרצה לדייק מדברי סמ״ג שחייבת אך הרואה יראה שאין ראיה כל כך מהסמ״ג ואדרבא מדברי הסמ״ג גבי כוחלת דף ט״ו ע״ג שהביא המחלקת משמע קצת דנקיט כרבנן וע"ש דף כ״ג סוף ע״ב: