ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שב
א
דין ג׳. מקפלים כלים בשבת וכו׳. ראיתי להרב פרי חדש בליקוטים שכתב וז״ל כתבו בתוס' דף קי"ג דאסור (לקבל) [לקפל] טליתות ב״ה ונ״ל דוקא במנחה אבל בשחרית מות' לקפל לצורך מנחה וכדאמרינן פ׳ כל כתבי דף קי״ח קערות שאכל בהם בצהרי׳ מריחן לאכול בהן במנחה עכ״ל ודבריו קשים אמאי אכפל תנא דבי חזקיא בדברים פשוטים ומפורשים דהא תנן מקפלין כלים אפי' ד' וה' פעמים ופי״רשי כדי לחזור וללבשן בו ביום ובגמ׳ אמרו התנאים לזה ובכללן שאין לו להחליף והטור ומרן ביאור הדבר לבו ביום וכו' ומה צורך להביא. ראיה מקערות והלא משנה שלימה דמקפלין ומבואר בש״ס ופוסקים דה"ד לבו ביום וחדש ולבן וכו׳ ומזה מוכח דבשחרית אם יש תנאים אלו אבל מותר לקפלו למנחה.
ותו דהתוס׳ עלה דמתניתין דמקפלין קיימו ופירשו בדבריהם אסור לקפל טליתות ב״ה לפי שהם צורך מחר עכ״ל הרי דהתוספות עצמם סיימו לפי שהם צורך מחר ומוכח דבשחרית למנחה שרי ולא סתמו דבריהם כדמוכח מדברי הרב ומה חידוש על דבריהם.
ותו דמה ענין קערות לקפול הרי הכא טעמא דנראה כמתקן ולא שרו אלא בו ביום ואין לו להחליף וחדש ולבן אבל קערות הוא מטעם אחר דטורח לצורך חול ולכן בקערות כל שעושה לצורך שבת שרי וליכא התנאי' הללו דגבי קפול דהוי מטעם תקוני מנא והדברים פשוטים:
ב
באדם אחד וכו׳ ואם מתקן על הספסל אף באדם אחד אסור. והכי אתמר בירושלמי שם פ' אלו קשרים וההן דמתקן אספסלא כאלו הן תרין והביאו בס' ארחות חיים דף נ״ז סוף ע״ב ופי׳ דהמתקן על הספסל מותחו ומתפשט קמטין קמטין והוא תיקון גמור:
ג
ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קפולו וכו׳ ומרן בב״י הביא משם הכלבו דיש נוהגים לקפל אף כסדר קפולו דקפול דידן לא דמי לקפול דידהו דהוו קפדי טובא וכ״כ בארחות חיים שם:
ד
דין ג'. הגהה. או על מנעליו. כן כתב מרן הב״י ובתחילה הביא דברי מהר״י אבוהב שנסתפק בזה מהא דאמרינן אין מגרדין לא מנעל וכו' וכתב עלה מרן דהתם משום ממחק אבל בקנוח בכותל וקורא וקרקע אינו ממחק וכו' ובהדיא אמרו פ׳ כל הכלים דרבא אתוום מסאני בטינא אתא שמעיה שקל חספא ומכפר ליה וכ״כ רבינו ירוחם בחי״ג דבין בכותל בין בקרקע מותר וכתב שה״ה שיכול לקנחו במעט חרס וכו' עכ״ל:
וזה חזיתי בס׳ יד אהרן שכתב רז״ל וכ״כ רי״ו וכו' וכ״כ הרב המפה משמו והקשה עליו הב"ח דאיך נמשך אחר מ"ש ב״י דהלא ב״י עצמו לא סמך על דבריו להקל בנעלו ולא הבנתי כונת דבריו דהא מ״ש מור"ם הם דברי רי״ו אות באות שהם דברי הגמ' בההיא דרבא ומה שלא הביאו רביבו המחבר אינו הכרע דכמה דברים מייתי מרן בב״י מכמה גדולים ואינו מביאם ספר הקצר לפסק הלכה עכ״ל ומה שסיים דכמה מילי מייתי בב"י ואינו מביאם בש״ע והם הלכה אנכי הרואה דמרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דמילא הביאו בש״ע שמעינן דלא סבר ליה להלכה וכמה עניינים הדברים מוכיחים דהשמיטם בכוונה דלא ברירא ליה מילתא לפסוק הלכה למעשה בש"ע:
איברא דראיתי בתשובה ב"י להרב מהר״ש הלוי אב״ד איזמיר שרצה להוכיח בדין אחד דמדהשמיטו בש״ע מורה דאין דעתו לפסו' כן. והרב הגדול מהר״ר גבריאל איספיראנסה בתשובה כ״י שהשיב על תשובת הרב הנז׳ כתב עליו דאין הכרע בזה דכמה דינין מוסכמין אשכחן דאין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בב“י עכ״ל והוא חידוש גדול אבל הלב מהסס הרבה לומר דסמיך על הב״י ומה זו סמיכה בדינים ההם טפי מכל הדינים שכתבם בש״ע. וכעת לא מצאתי כלל ברור בזה בדעת מרן בשלחן ערוך בהשמטת דינים שהם מוסכמים:
איכו השתא אדרבה וירוח לי במאי דקמן כי הנה נראה מדברי הרב יד אהרן שרבינו ירוחם כתב דמקנח מנעלו בכותל ובקרקע וכמו שנראה מדברי מרן ואמטו להכי הוקשו בעיניו דברי הרב ב״ח. אבל בקושטא הרואה יראה לרבינו ירוחם שזה הלשון שכתב מרן משמו מפורש בדבריו שהוא בטיט שעל רגלו:
הן אמת דלעיל שם הביא לדרבא דפ' כל הכלים וכתב חרס קטנה מותר לטלטלה אם צריך לה כגון לגרור טיט מעל מנעליו וכו' ע״ש אבל כבר כתב הרב ב״ח דאין ראיה מהך דרבא הנז׳ דגירוד בכח אסור במנעל ושמעי' דרבא נזהר להסיר הטיט מעל המנעל בנחת באופן שלא נגע בעור. ומאחר שכן לפי דחיה זו אין ראיה כלל מרבינו ירוחם ומעובדא דרבא דההיא מילתא דאתיא בקל שלא נגע זה אל העור ובאופן זה כונת רבינו ירוחם והביאה לרבותא שמטלטל החרס וכדאגמורן רבה בש"ס. וגבי מקנחו בכותל דהוא קנוח בכח גם רבינו ירוחם לא כתב אלא מעל רגלו כאמור ומעתה היינו דקשיתיה להרב ב״ח על מור״ם שכתב או על מנעליו דמרן עצמו חשש לספק מהר״י אבוהב ונמצא שמור״ם לא העתיק דברי רבינו ירוחם אות באות דהרי נתבאר דרי"ו לא הזכיר בקנוח אלא רגלו. ועל מרן ק״ק דמלשונו משמע דרי״ו כתב בקינוח מעל מנעליו ולא כן הדבר. ולפי דעתו שהביא ראיה מרבא טפי הו"ל לאתויי דברי רי״ו דלעיל דפסק לעובדא דרבא. והרב אליה רבה הביא מהמרדכי שכתב מעל המנעל ותמה על כל האחרונים ועתה אמת אגיד דמאחר דהמרדכי איירי בדין הש״ס אני חושש שהוא ט״ס דאלת״ה הו"ל להביא לשון הש״ס ולומר דה״ה מעל מנעלו ולמה ליה לשנות דברי הש״ס לכן אפשר שהוא ט״ס מאחר דמרן והב״ח לא הזכירוהו. וראוי להחמיר כדברי הרב ב״ח ובפרט דדעת מרן לא ברירא לן:
ה
ויש מי שאוסר וכו׳ כתב הרב אליה רבה וז״ל וכן נ״ל וכו׳ גם תמהני דהא טעמא דמתירין הוא משום דרב פפא דמתיר הוא בתרא כמ״ש ב"י ובראב״ן כתב דמר בריה דרבינא דאוסר הוא בתרא וזה תמוה הוא מאד בעיני איך הוא מחלק במי שהוא בתרא שוב ראיתי בשבת דף קמ״א דלא נזכר כלל רב פפא רק רב חסדא מתיר וצ״ל דלמתירין היה לפניהם גירסא אחרת וצ״ע עכ״ל ואני בעוניי תמיה על תמיהותיו דמ״ש דבג' גריס רב חסדא ולא נזכר רב פפא נעלם ממנו דמהרש״ל הגיה רב פפא שכן משמע בהרא״ש ובהר״ן ע״ש וכן נדפס עתה בנסחי דקמן והרי״ף והרא״ש והרז״ה והרמב״ן והרשב״א והר"ן ורבינו ירוחם הכי גרסי ולהם שומעין ואין ספק בזה. גם מאי דקאמרו דרב פפא בתרא הוא גם כלפי דרבא ומר בריה דרבינא דנראה דרב פפא הוה בתרא טפי. כאשר יראה הרואה מקצת סוגיות שנז' מר בריה דרבינא ומוכח הכי נמי מדכתבו הרי״ף והרא״ש דאיכא מאן דפסק כמר בריה דרבינא הואיל דמפרשי מיליה והרא״ש דחי דאדרבא מדקאמרי במאי מקנח שמעינן דאינה הלכה וכו׳ ע״ש. ודעת ראב״ן שכתב דמר בריה דרבינא הוא בתרא יש לישב דאע״ג דרב פפא בתרא הוא תלמיד רבא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב כמ״ש הרמב״ן במלחמות ולפי מדלית רב פפא הו״ל מר בריה דרבינא בתרא מאינך. וכעת אין ספר ראב״ן מצוי אצלי ועמ״ש לחם חמודות פ׳ הרואה אות ע״ב ובס׳ תפארת שמואל בהגהות הרא״ש פ׳ במה אשה ואין להאריך בזה עתה בסדר הדורות ואם יגזור ה׳ נרחיב הדיבר בסדר תנאי ואמוראי על דרך שעשיתי בעניותי בקונטריס שם הגדולים בס״ד:
ו
הגהה. וה״ה דמותר להסירו במעט חרס וכו׳. הלשון אינו מכוון דמשמע דה״ה למי שמתיר בשניהם וזה אינו כי זה שרי לכ״ע והו״ל לפרש:
ז
דין ט׳. על גבי מנעל לשכשכו וכו' עמ״ש הרב בית דוד סימן קכ״ב:
ח
דין יו״ד. הגהה. אסור ליתן מים ממש על המי רגלים וכו׳ יש מתירין לרחוץ האשה ידיה על מי רגלים של תינוק להעבירם כדי שיוכלו להתפלל ונ״ל שטוב לעשות כן ע״י עכו״ם לחוש לדברי האוסרין. הרב מהרי״קש בהגהותיו ועיין ארחות חיים דף מ"ח ע״א:
ט
דין י״ב. אסור לנגב כוס וכו׳ והעולם אין נזהרין בזה ויש ללמד עליהם זכות דמדינא אין לחוש אבל אם קרוב שיבא לידי סחיטה ראוי לגעור שלא יעשה. הרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ רי״ג: